פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

השופט נזף בשופטת: "ניסתה לבצע מחטף" של נחלה במושב

השופטת בדימוס מלכה אביב ספגה ביקורת על התנהלותה בסכסוך סביב נחלה שמיועדת לבנים ממשיכים במושב גיתית, שבו היא גרה. השופט זכריה ימיני, "לדבריה מגיעות לה ולבעלה כל הזכויות שבעולם גם אם לא מגיעות לה, ואילו לאחרים מגיע פחות"
עוזי גרסטמן | (8)
נושאים בכתבה בן ממשיך משפט

שופט שתוקף שופטת אחרת זה דבר שלא קורה כל יום, ובסיפור הבא זה קרה על רקע מחלוקת בנוגע להקצאת קרקעות במושב גיתית. השופט הבכיר זכריה ימיני מבית משפט השלום ברמלה ביקר בחריפות את התנהלותה של השופטת בדימוס ואחת ממייסדות המושב, מלכה אביב. הסיבה לביקורת היא הניסיון שלה לבצע מחטף של נחלות במסגרת הליך משפטי שהיא ניהלה לפני כמה שנים. הסיפור הסתיים בהחלטת השופט שלפיה האגודה וההסתדרות הציונית יבנו בית נוסף במושב, ותיערך הגרלה בין משפחת אביב לבין התובעים.

בני הזוג אביב (הנתבעים בהליך) נמנים כאמור על דור המייסדים של המושב, ששוכן בבקעת הירדן. בשלב מסוים החליטה האגודה של המושב – שבני הזוג אביב אינם חברים בה – למסור לכל בעל נחלה ותיקה נחלה נוספת לבן חוזר וכן שתי יחידות דיור, לצורך ריענון השורות ומשיכת צעירים למושב. בהתאם לכך, התובעת ובעלה, חברי אגודה ותושבים ותיקים במושב, קיבלו ב-2013 נחלה עבור בנם (התובע). ואולם מכיוון שהבן היה אז קטין, נאמר לאביו שעליו להפנות אותו לטובת האגודה עד 2018, לשם הקצאת הנחלה על שמו.

השופטת מלכה אביב - "ניסתה לעשות מחטף של נחלות"

אלא שב-2015 הגישו בני הזוג אביב תביעה לבית המשפט, שאליה לא צירפו את התובעים, שבה טענו כי האגודה התנכלה להם ולילדיהם על רקע השתייכותם לזרם פוליטי השונה משלה. הם אף דרשו בתביעתם לקבל את כל הזכויות שמגיעות לבעלי נחלות ותיקים שהם חברי אגודה.

ביוני 2019 התקבלה תביעת בני הזוג אביב, ונקבע כי הם זכאים "לכל ההטבות הכלכליות-קנייניות" הניתנות לבעלי נחלות ותיקים שהם חברי אגודה, לרבות נחלה לבן חוזר. בהמשך הודיעה ההסתדרות הציונית לאגודה כי הנחלה שהוקצתה לתובע שייכת בעצם לבתם של אביב. בעקבות כך הוגשה התביעה הנוכחית לבית המשפט במרץ 2020.

לטענת התובעים, הנחלה שניצבת במרכז המחלוקת הוקצתה להם כבר ב-2013, ולכן יש לקבוע כי הם בעלי הזכויות בה. אגודת המושב תמכה בעמדתם. מנגד, בני הזוג אביב וההסתדרות טענו כי יש לדחות את התביעה, מכיוון שההקצאה נעשתה כדין ובהתאם לפסק דינו של בית המשפט.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט ימיני ביקר את החלטת בני הזוג אביב שלא לצרף לתביעתם מ-2015 כנתבעים את כל מי שהיה עלול להיפגע מפסק הדין, כלומר את כל בעלי הנחלות במושב - ובפרט את התובעים. "סבור אני שלפחות גב' אביב, שהיא שופטת בדימוס, היתה מודעת או היתה צריכה להיות מודעת לעניין זה. נראה שהדבר נעשה במכוון על מנת לבצע מחטף של נחלות", כתב השופט.

לגבי עדותה של אביב במשפט הנוכחי, כתב השופט ימיני כי היא היתה "רצופה תמיהות", וכי "לדבריה מגיעות לה ולבעלה כל הזכויות שבעולם גם אם לא מגיעות לה, ואילו לאחרים מגיע פחות". בנוגע לדבריה בחקירתה, שלפיהם היא לא לוקחת לתובעים את מה שקיבלו ב-2013, אלא בסך הכל רוצה לקבל את מה שמגיע לה, תהה השופט "האם לא מדובר במוסר כפול?".

קיראו עוד ב"משפט"

השופט הדגיש כי בעוד שמשפחת אביב קיבלה כבר שלוש נחלות נוספות והמחלוקת היא לגבי הרביעית במספר, משפחת התובעים לא קיבלה אפילו נחלה אחת עבור בן חוזר. בנסיבות אלה, כדי לקיים את פסק הדין מ-2019 מצד אחד וכדי לא לקפח את התובעים מהצד השני, הורה השופט להסתדרות ולאגודה לבנות בתוך שלוש שנים בית נוסף, כשלאחר מכן תיערך הגרלה שתכריע מי מהצדדים יקבל איזה בית – הבית החדש שייבנה או זה שניצב במרכז המחלוקת.

מכיוון שבני הזוג אביב גרמו להליך הנוכחי מפני שלא צירפו את בעלי הדין הרלוונטיים בתביעתם מ-2015, השופט חייב אותם בתשלום שכר טרחת עורך דין בסכום של 20 אלף שקל, ובהוצאות משפט לתובעים.

במקרה אחר, שהגיע להכרעה באוגוסט 2023, נדרש פושט רגל בן 76 שהיה בחובות של כ-4 מיליון שקל, על ידי נושיו למכור את ביתו, ששווה יותר מ-8.5 מיליון שקל. זאת כדי להחזיר להם את הכסף שאותו הוא חייב להם. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דן אז בתיק של פושט הרגל, אלמן הסובל מבעיות רפואיות שונות ומתקיים מקצבאות של הביטוח הלאומי בלבד. האיש מתגורר בבית שנמצא במשק חקלאי במושב באזור המרכז, ששווה יותר מפי שניים מהחובות שאליהם נקלע. במרץ 2017 הוא קיבל צו לכינוס נכסים. ב-2019 פנה האיש להליכי פשיטת רגל (חדלות פירעון כיום), ובספטמבר 2019 הוא הוכרז כפושט רגל ומונתה נאמנת לנכסיו. אחד מבניו, שמתגורר עמו, הציע לבית המשפט לחייב את אביו למכור לו את הנחלה, ובכך הוא יוכל להחזיר את כל החובות שלו. הקשיש סירב להצעה, וטען כי הקשר עם בנו מעורער והוא הציע לשלם לנושים רק חלק מחובותיו.

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    מחלקים לפרוילגיים עשרות דונם חקלאי בחינם - לבניה.. (ל"ת)
    קיבוצים ומושבעם 11/05/2024 13:55
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    אין חוק שמונע מינוי מנובלים לשופטים. זאת התוצאה (ל"ת)
    מגיב שקול 10/05/2024 18:21
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    פיטר 10/05/2024 16:22
    הגב לתגובה זו
    אנחנו בתקופת הפרוגרס נשים תמיד צודקות על אחת כמה שופטת מול שופט מוזר
  • 3.
    גזל קרקעות 10/05/2024 15:48
    הגב לתגובה זו
    שיגור בבית הוריו בונים אגף צמוד וזהו.חחח.תנועת המושבים חמסני הארץ
  • מחלקים לפרוילגיים עשרות דונם חקלאי בחינם - לבניה.. (ל"ת)
    קיבוצניק 11/05/2024 13:56
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    כלכלן 10/05/2024 10:08
    הגב לתגובה זו
    ממליץ להחזירה לשיפוט ולמנותה לעליון - יש לה האופי השיפוטי הנדרש בעליון - הכל מגיע לי ורק לי - ולא סופרת את השאר בקיצור תואמת חיות הז**ה
  • 1.
    מרתה לברוסקי 10/05/2024 08:50
    הגב לתגובה זו
    לא מגרש -לפחות דירה 65 מ" [מדינה בצליעה] גם ירושלים -בראשן חיפה וכל מקום אחר! החוקים חייבים להשתנות !!!
  • רונה מי 10/05/2024 16:59
    הגב לתגובה זו
    ללא עבודה וללא שליחת כרטיס פיס. מחיר למשתכן לכלל בעלי הממון על שם אחר ? בטלו הכל {לחיילים הקרביים שנלחמים ונלחמו בדמם -זה מותר) כל השאר זה קומבינות מבית היוצר
chatgpt
צילום: טוויטר

ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור

עוזי גרסטמן |

באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.

בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.

"ספקולציה לא רלוונטית"

המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.

השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.

בני זוג גירושין
צילום: Getty images Israel

טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”

איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש

עוזי גרסטמן |

בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.

האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.

האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.

האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות

מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.

השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.