טראמפ, איראן וסין: סדר עולמי חדש במבחן נאט"ו?

מרגע שהתחילה מלחמת שַׁאֲגַת הָאֲרִי (שבארה"ב ניתן לה השם Epic Fury) בתאריך 28.02.2026, התחילה להישמע בתוך ארצות הברית ובמדינות אחרות בעולם ביקורת על המהלך. גם בתוך ישראל, שאמורה להיות לכאורה הנהנית העיקרית מהחלשת השלטון באיראן (או אולי החלפה שלו), נשמעת ביקורת. בעולם הביקורת מתמקדת במידת הלגיטימיות של המלחמה, בהשלכות הכלכליות ובהעדר התייעצות מוקדמת עם צרפת, גרמניה, בריטניה ומדינות אחרות שהן לכאורה בעלות ברית בכוח של ארה"ב. בתוך ארה"ב יש המערערים על הלגיטימיות של המלחמה ומתרעמים על התוצאה המיידית שלה, שהיא עלייה חדה במחירי הנפט. בישראל, בעיקר באופוזיציה, יש הגורסים שלפני הפתיחה במלחמה היה צורך למצות מהלכים דיפלומטיים. כמו כן יש ביקורת על התלות המלאה של ישראל בארה"ב ועל העובדה שאין "אסטרטגיית יציאה", מה שמעיד על חשיבה תבוסתנית שאפיינה עד לא מכבר פוליטיקאים ואנשי צבא בכירים בישראל כאחד. אי אפשר להימנע מהמסקנה שהביקורת, כולל בישראל, נובעת מפוזיציה פוליטית (בנושא הזה ראה: התוצאות הבלתי צפויות של מלחמת שאגת הארי). אבל מעבר לכך, נראה שכל המבקרים מחמיצים את ההקשר הגלובלי של המלחמה. ארצות הברית חותרת לבסס את ההגמוניה שלה בעולם, למצב את עצמה טוב יותר במאבק מול סין ולשנות את הסדר העולמי באופן שיתאם את הצרכים העדכניים ואת האינטרסים שלה. ישראל חותרת להסיר איום קיומי ולשבור את טבעת החנק שבנתה איראן מסביב לישראל לאורך עשורים. בנקודת הזמן הספציפית הזאת הייתה ועדיין קיימת  זהות אינטרסים בין ישראל וארה"ב, והיא גרמה למר דונלד טראמפ נשיא ארה"ב ולמר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לפתוח במערכה.

המלחמה באיראן ובחינה מחדש של בריתות ותיקות

המלחמה עם איראן, היריבות מול סין ואיומי הפרישה של הנשיא טראמפ מנאט"ו הם למעשה שלוש צלעות של משולש אסטרטגי אחד. דונלד טראמפ חותר להחלפת הסדר העולמי שהוקם לאחר 1945 בסדר חדש, תועלתני ומסחרי, הממוקד באינטרסים אמריקאיים. מר דונלד טראמפ איננו מתכחש לצורך של מדינות אירופה בהגנה מפני בעיות ועימותים צבאיים. עם זאת, הוא מאמין שכל המדינות החברות בברית נאט"ו צריכות להשתתף במימון הפעילות שלה ולא להסתמך רק על ארצות הברית. במקביל הוא חותר למצב את ארצות הברית בעמדה טובה יותר במאבק מול סין, באמצעות שליטה על מקורות אנרגיה ועל נקודות מפתח וצמתים מרכזיים בהובלת הנפט. במסגרת המאבק הזה, השליטה במאגרי הנפט של איראן והפגיעה ביכולתה לייצא נפט לסין גם תפגע כלכלית בסין. כבר כעת, עוד בטרם השינוי הגיאופוליטי הצפוי בא לידי ביטוי מלא, יש דיווחים בלתי מאושרים על סדקים במערכת השלטונית והכלכלית של סין.

איך קשורה ברית נאט"ו למלחמה באיראן

טראמפ הסלים לאחרונה את ההתבטאויות שלו כנגד הברית הצפון אטלנטית. הוא כינה את נאט"ו "נמר של נייר" ואיים בפרישה מהברית שהוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה. זאת לאחר שאיטליה וספרד סירבו לאפשר שימוש בבסיסיהן או במרחב האווירי שלהן לתקיפות באיראן ומדינות אחרות הודיעו שלא יסייעו לארצות הברית בהבטחת השיט במצרי הורמוז. עוד לפני המלחמה פעל דונלד טראמפ להגדלת ההשתתפות של המדינות החברות בנאט"ו במימון הברית, תוך הגדלת תקציבי הביטחון שלהן. הוא נתקל בכתף קרה במקרה הטוב ובסירוב מפורש לסייע במקרה הפחות טוב. כשפנה באופן פומבי למדינות החברות בברית לסייע לארצות הברית במאבק באיראן, בדגש על פתיחת מצרי הורמוז, נתקל (כפי שהיה צפוי מראש) בסירוב. מבחינת נשיא ארצות הברית, ברית הגנה שאינה מתייצבת לצד ארה"ב בעת מלחמה במזרח התיכון היא חסרת ערך. זאת במיוחד אחרי שארה"ב נחלצה לעזרת מדינות אירופה עם פתיחת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה שעוררה חששות רבים באירופה. מה שמעניין בכל הסיפור הוא שמדינות בנאט"ו לא רק שלא פעלו להפסקת הלחימה, אלא אף טענו לזכות ההגנה העצמית של אוקראינה מול רוסיה, מה שהביא למעשה להמשך המלחמה. זה לא רומז שהרוסים בהכרח צודקים, משום שברור שהם לא. אבל זה כן אומר שהמלחמה התארכה הרבה מעבר לנדרש, בעיקר לאור העובדה שסביר מאד להניח שהיא תסתיים כשכל אחד מהצדדים נמצא בנקודה קרובה למדיי לנקודת ההתחלה.

ברית נאט"ו (North Atlantic Treaty Organization) הוקמה בשנת 1949, בזמן שמדינות אירופה עדיין התמודדו עם השלכותיה של מלחמת העולם השנייה. בריטניה הייתה ממוטטת מבחינה כלכלית וגם צרפת וגרמניה, המעצמות האירופיות השוקעות, התמודדו עם קשיים כלכליים. עם המדינות שחתמו במקור על "אמנת וושינגטון" שייסדה את הברית ניתן למנות את ארה"ב, בריטניה, צרפת וקנדה. גם איטליה, הולנד, לוקסמבורג, נורבגיה, דנמרק, פורטוגל ואיסלנד היו בין המייסדות. לברית נאט"ו היו ארבע מטרות עיקריות: בלימת ברית המועצות (שכבר אז התבררו הניסיונות שלה להשתלט על חלקים ממזרח אירופה), הגנה קיבוצית, מניעת התחדשות המיליטריזם באירופה וכן מעורבות ארה"ב ומחויבות שלה לביטחון אירופה. סעיף ההגנה הקיבוצית קבע כי התקפה על כל אחת מחברות הברית תיחשב התקפה על כולן. לאחרונה הצטרפו לברית גם פינלנד (2023) ושבדיה 2024). אוקראינה, בוסניה והרצגובינה, גיאורגיה וקוסובו מועמדות גם הן להצטרף לברית. גם תורכיה שאפה להצטרף, אבל השאיפות הללו התבררו זה מכבר כבלתי ריאליות וזה מה שגרם לארדואן לפנות מזרחה ולהגביר את הניסיונות שלו להשפיע במזרח התיכון.

• מכה קשה לענף תעופה: החברות הזרות דוחות חזרה לישראל עד ספטמבר
• ניתוק האינטרנט באיראן חצה 864 שעות: הארוך ביותר אי פעם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההצטרפות הצפויה של אוקראינה לנאט"ו הייתה העילה הרשמית לפתיחת מעשי האיבה של רוסיה כנגדה. בעיני רוסיה, אוקראינה נחשבת אזור השפעה שלה והיא לא תניח לה להצטרף לאף ברית אזורית שאיננה כוללת את רוסיה. מה שמרגיז את טראמפ היא העובדה שמדינות החברות בנאט"ו פועלות להגנת אוקראינה, שאיננה חברה בברית, אבל נמנעות מלתמוך בארה"ב, שהיא המייסדת והמממנת העיקרית שלה. זאת למרות שאליבא דטראמפ ארה"ב פועלת למען האינטרסים שלהן כשהיא מתמודדת עם איראן, פועלת לפירוק שלה מנשק בליסטי, נשק גרעיני והפחתת השליטה האיראנית במצרי הורמוז..

בעקבות העימות הגלוי של טראמפ עם חברות נאט"ו, החריף טראמפ את ההתבטאויות שלו כנגד חברות הברית ואף כפר בעצם הזכות שלה להתקיים במתכונת הקיימת. טראמפ מעוניין להשליט סדר חדש, הקובע שהגנה אמריקאית אינה זכות מוקנית אלא שירות בתשלום התלוי גם בתמיכה פוליטית ומדינית בארה"ב. טראמפ הבין והפנים את מה שמומחים לנושא כבר יודעים זה כמה עשורים – מדינות אירופה חלשות, פגיעות ואינן מסוגלות למלא את התפקיד שיועד להן מלכתחילה בהגנה על המערב ועל ערכי הדמוקרטיה. טראמפ בוחן ברצינות יציאה מהברית ואף הצהיר על כך בפומבי. מנגד, הוא בוחן יצירת ברית חדשה אשר בחוד החנית שלה ניצבת ישראל והמטרה שלה תהיה שמירה על כל אחת מהמדינות החברות בה, וכן שמירה על האינטרסים של ארצות הברית במזרח התיכון.

הסטת הקשב של ארה"ב מאירופה - ומי האויב המרכזי

מאז תחילת המאה הנוכחית, וביתר שאת מאז הקדנציה הראשונה של מר דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, ניכרת מגמה שרק הולכת ומתגברת בארצות הברית לשנות את המיקוד האסטרטגי שלה. בעבר הייתה ברית המועצות האויב האולטימטיבי של ארצות הברית ובין שתי המעצמות התנהל עימות מתמשך ומורכב. בהקשר הזה ברית נאט"ו הייתה חיונית. (הברית המקבילה, אגב, הייתה ברית ורשה). אבל ברית המועצות קרסה ורוסיה, שמנסה לתפוס את מקומה, איננה נחשבת בעיני ארצות הברית לאיום ממשי. באסטרטגיית הביטחון הלאומי שפורסמה בדצמבר 2025 ובאסטרטגיית ההגנה הלאומית (NDS) אשר הוכרזה בינואר 2026, רוסיה איננה מוגדרת יותר כאיום חריף. במקום זאת, הממשל האמריקאי מציין שרוסיה היא אתגר שניתן למתן באמצעות דיפלומטיה וריאליזם גמיש. את האיום הסובייטי החליף האיום הסיני, שהוא ממשי ומשמעותי הרבה יותר. לאירופה אין ממש מה לתרום, וארצות הברית שוקלת ברצינות לפרק את נאט"ו ולעזוב את מדינות אירופה לנפשן. בהקשר הזה אפשר להבין טוב יותר גם את ההתבטאויות הבוטות של טראמפ ביחס להשתלטות על גרינלנד, במטרה לחסום השתלטות עוינת על ארצות הברית מצפון. הברית תחזיק מעמד אך ורק אם תעמוד באמות המידה שהציב טראמפ – העלאת תקציבי הביטחון של המדינות החברות בה ומחויבות ברורה לסעיף ההגנה הקולקטיבית בברית. כאמור, הברית החדשה שבוחן טראמפ כוללת את ישראל, יחד עם מדינות נוספות שחלק מהן כבר חתמו על הסכמי שלום עם ישראל וחלק עוד יחתמו. מדינת ישראל הוכיחה מעל ומעבר לכל ספק הן את היכולות הצבאיות שלה והן את המחויבות שלה להילחם לצד ארצות הברית. אירופה OUT, המזרח התיכון החדש של טראמפ IN. מישהו בתקשורת כבר המציא לברית החדשה הזאת שם הולם - METO (Middle East Treaty Organization) 

• כאשר מיירט במחיר של מיליוני דולרים נלחם ברחפן זול
• אזהרת האו"ם: המלחמה גורמת לעלייה נוספת במחירי המזון העולמיים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "השפל האמיתי בשווקים עוד לפנינו" - ממה להתרחק ומה לקנות?

סין והסדר העולמי החדש

בסדר העולמי החדש שהולך ומתהווה, סין היא היריבה המרכזית ואיום הייחוס המרכזי של ארצות הברית. עם זאת, הקשר שלה למלחמה באיראן מורכב וקשה להבין אותו אם לא מבינים את התמונה הכוללת. בזמן שארה"ב שקועה בעימות הצבאי באיראן, סין מנצלת את הסטת הקשב האמריקאי כדי לבסס את הדומיננטיות שלה באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט (אזור המכונה "הודו פסיפיק") ולהציג את עצמה כגורם מייצב אל מול "התוקפנות האמריקאית". סין פועלת להרחבת השליטה בגבולות הימיים וכן מדברת בגלוי על סיפוח האי טאיוואן. זאת אחרי שהשלימה לפני כשלושה עשורים את סיפוח הונג קונג, עם תום הסכם החכירה שלה עם בריטניה (1997). הסדר העולמי החדש שמתכנן טראמפ כולל כדלקמן:

• בריתות זמניות: טראמפ שואף לעבור מבריתות קבועות (כמו נאט"ו) למערכות יחסים זמניות המבוססות על "תן וקח" ומביאות תועלת בטווח הזמן המיידי לכל המעורבים בברית.
• דוקטרינת "אמריקה תחילה": במסע הבחירות שלו לנשיאות חזר דונלד טראמפ שוב ושוב על הכוונה שלו להציב את אמריקה תחילה. הכוונה שלו היא להתמקד בחצי הכדור המערבי (אמריקה הלטינית) ובמאבק הכלכלי מול סין, תוך צמצום המעורבות באירופה אם הדבר איננו משרת את האינטרסים הגלובליים של ארצות הברית. במובן מסוים, מדובר בחזרה ל"דוקטרינת מונרו" משנת 1823, שעיקרה הימנעות אמריקאית מהתערבות באירופה, תמורת הימנעות מדינות אירופיות ממעורבות באזורי השפעה של ארה"ב. כיון שאירופה ממילא איננה פקטור במאזן הכוחות הגלובלי אין לארה"ב אינטרס למעורבות באירופה, גם לא להגנת המדינות שלא רק איבדו את מקומן כמעצמות, אלא עלולות בקרוב לאבד את הרלבנטיות שלהן כמדינות דמוקרטיות לטובת האסלאם הרדיקלי.
• חלוקת העולם לאזורי השפעה: הסדר החדש שנשיא ארצות הברית חותר ליישם, כולל חלוקה של העולם לאזורי השפעה. על פי ההסדר שטראמפ בונה העולם יתחלק בין ארה"ב, סין ורוסיה, כשכל מעצמה לא תתערב באזורי ההשפעה של מעצמה אחרת. במקום הניסיון האמריקאי ההיסטורי (והכושל, יש לציין) להשליט ערכים ליברליים ודמוקרטיים בכל העולם, טראמפ יניח לכל מעצמה לארגן את אזור ההשפעה שלה בהתאם לצרכים ולאופי המשטר שלה. לדעתי הצנועה, גם באזורי ההשפעה שלה ארה"ב לא תנסה לכפות או אפילו לחתור לשינוי שלטוני ומשטרי שאיננו תואם את המנטליות, האמונות והערכים של התושבים המקומיים.

האינטראקציה עם סין והלחצים שמפעילה ארצות הברית

במהלך חודש מרץ האחרון, הייתה מתוכננת פסגה חשובה, שלא לומר מכריעה, בין נשיא ארצות הברית מר דונלד טראמפ לבין שי ג'ין פינג, המנהיג הסיני. בפסגה הזאת, טראמפ התכוון ללחוץ על סין לסייע לארה"ב ולהפעיל לחץ אל איראן. זאת במטרה לפתוח מחדש את מצרי הורמוז שדרכם עובר רוב הנפט שמגיע לסין מאיראן. לאחרונה דחה טראמפ את הפסגה, שתתקיים ככל הנראה באמצע חודש מאי. טראמפ חותר בעקביות להסכמי סחר בילטרליים (דו-צדדיים) עם סין, שיבטיחו עליונות טכנולוגית אמריקאית לאורך שנים רבות קדימה. ההסכמים הללו אמורים להיחתם תוך זניחת מוסדות כמו ארגון הסחר העולמי שהחברות בו פעלו לאורך שנים להשגת הסכמים בקנה מידה עולמי ולא אזורי. הסינים הגיבו באיפוק לדחיית הפסגה, תוך שהם בוחנים בזהירות את ההשפעה של המלחמה באיראן על ארצות הברית. אם ארצות הברית לא תצליח ליישם את מטרות המלחמה, סין עשויה להקשיח את עמדותיה בכל דיון עתידי לקראת הסדר בין המעצמות.

הנה כי כן, מתברר שהמלחמה באיראן חושפת את הסדקים בברית נאט"ו, שמזה כמה עשורים חיה למעשה על זמן שאול. המלחמה מאלצת את סין לבחור צד כשבפניה עומדת הברירה – לבחור בין אירופה שנמצאת בבירור בתהליך מואץ של שקיעה ואובדן ההשפעה שלה בעולם, לבין ארצות הברית שהפכה למעצמה המובילה והבלתי מעורערת בעולם. מה שמתרחש הוא בעיקר מאבק על אזורי השפעה, כשכל מעצמה מנסה להשיג ככל יכולתה לפני שהגבולות של אזורי ההשפעה יתקבעו. בהקשר הזה חשוב לציין את החיבור המסתמן עם הודו, שבעתיד הלא רחוק תתפוס את מקומה הראוי בכלכלה ובמדיניות העולמית. מנגד, כדאי גם לקחת לתשומת הלב את תורכיה, שלא תוותר ולא תניח לישראל להשליט את ההגמוניה שלה במזרח התיכון בקלות.

טראמפ מנצל את המשבר הנוכחי כדי לפרק את המבנים הישנים ולבנות סדר עולמי שבו ארה"ב פועלת כ"מעצמה עסקית" הממקסמת רווחים מצד אחד תוך שהיא חותרת למינימום מחויבויות מצד שני. אם המלחמה באיראן לא תסתיים בהכרעה או בניצחון ברור וממשי, ארצות הברית תאבד את היכולת שלה להכתיב את התנאים לסדר עולמי חדש. אבל אם תסתיים בניצחון ברור (גם אם לא מוחלט) של ארצות הברית, היא תוכל ליישם בקלות יחסית את המדיניות הגלובלית שלה. הדבר יקרין כמובן גם על ישראל, שהפכה לבעלת הברית הקרובה והמובהקת ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון ואף בעולם. העולם מבין את זה היטב, וזאת הסיבה לכך שהכלכלה הישראלית והמטבע הישראלי מפגינים חוזק נדיר למרות המלחמה הממושכת ביותר בתולדות ישראל. מצד אחד, טראמפ חותר להפוך את כל הבריתות של ארצות הברית לזמניות ותועלתניות, כולל הברית המסתמנת עם ישראל. מצד שני, כבר אמרו חכמים שאין יותר קבוע מזמני.