התוצאות הבלתי צפויות של מלחמת שאגת הארי

מלחמת "שאגת הארי" באיראן (שבארה"ב נקראת Epic Fury) מתנהלת זה השבוע החמישי. אחת התוצאות המעניינות של המלחמה הזאת היא חידוד ההבדלים והמחלוקות בין מדינות במזרח התיכון ובעולם בכלל. כבר כעת ברור שמערכת היחסים בין ארצות הברית לבין מדינות באירופה ובמזרח התיכון תשתנה מהותית עם תום המערכה. ארצות הברית, שאיששה את מעמדה כמעצמה החזקה בתבל, תבחן מחדש כל אחת מבעלות הברית ואת מערכת האינטרסים הגלובלית שלה. אם לפני המלחמה הייתה חשיבות לכאורה לברית נאט"ו, הרי כעת ברור שהברית נחלשה מאד וארצות הברית הרבה פחות מחויבת אליה. אם לפני "שאגת הארי" יכלו מדינות במזרח התיכון לרקוד על שתי חתונות – לחסות תחת צילה של ההגנה האמריקאית ובה בעת לשמור על קשרים עם משטר האייתולות האפל באיראן, עם תחילת המערכה או זמן מה לאחריה נאלצה כל מדינה לבחור צד. בשורות להלן אסקור את מטרות המלחמה של ארצות הברית וישראל, התועלת שהיא עשויה להביא לאזורנו ואת מטרת העל של המערכה. למלחמה עשויות להיות גם כמה תוצאות בלתי צפויות.

מטרות המלחמה של ארצות הברית ושל ישראל

בתחילת מערכת "שאגת האריה" פרטו שני ראשי המדינות, נשיא ארצות הברית מר דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו את מטרות המלחמה. נתניהו הציב ארבעה יעדים שהם הסרת האיום הגרעיני, חיסול יכולת הטילים והכטב"מים של איראן, פגיעה בהנהגה וערעור היציבות של המשטר וכן פגיעה ביכולת של איראן לממן ולחמש את חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן והחמאס בעזה. ישראל ערה גם לעובדה שאיראן מממנת ומחמשת תאי טרור ביהודה ושומרון, אבל נציגים ישראלים נמנעים מלעסוק בנושא הזה בפומבי. נשיא ארצות הברית נקב בחופש השיט והסחר העולמי, מניעת הסלמה אזורית כוללת, הגנה על כוחות ארצות הברית ובעלות בריתה ויצירת הרתעה אסטרטגית כלפי איראן ושלוחיה וכן כלפי סין ורוסיה, שהן המתחרות המשמעותיות ביותר של ארצות הברית על ההגמוניה העולמית.

הסרת האיום הגרעיני: הדרך להשגת המטרה הזאת היא פגיעה אנושה ובלתי הפיכה בתשתית הגרעין האיראנית, בדגש על אתרי הגרעין בנתנז ובפורדו וכן פגיעה במרכזי מחקר של איראן. אמש נמסר שישראל פגעה באתרים לייצור מים כבדים והיד עוד נטויה.

חיסול יכולות הטילים והכטב"מים: מאז תחילת המערכה שוקדת ישראל, ביחד עם ארצות הברית, על השמדת מערכי השיגור והייצור של הטילים הבליסטיים המאיימים על העורף הישראלי. מדובר במלאכה לא פשוטה, משום שהאיראנים דאגו לפזר ולהסתיר היטב את המשגרים והטילים באופן שמקשה על ישראל לאתר אותם לפני שפעלו. ועדיין, ישראל וארה"C הצליחו להשמיד חלק משמעותי מהטילים והמשגרים, באופן שפגע ביכולת האיראנית לשגר טילים ומחייב את איראן לבצע "כלכלת חימושים".

פגיעה בהנהגה בדרך לשינוי משטר: כבר מתחילת המערכה שוקדת ישראל על ערעור יציבות שלטון האייתולות באמצעות חיסול ממוקד של צמרת ההנהגה, סמלי שלטון, מנגנוני משטר ועוד. מאז תחילת המערכה חוסלו בכירים רבים ובראשם  המנהיג העליון וראשי משמרות המהפכה. מומחים צבאיים מעריכים שנכון למועד כתיבת שורות אלה אין באיראן מנגנון שלטוני מרכזי מסודר. מי שמנהלים את המערכה הם מפקדים מקומיים, שקיבלו משימות ייעודיות עוד לפני המלחמה וממשיכים לבצע אותן גם בהעדר הוראות ישירות. עם זאת, ראש ממשלת ישראל חזר והדגיש שישראל מצפה מהעם האיראני לקום  ולהפיל את המשטר, וכי ישראל וארצות הברית פועלות ליצירת התנאים המתאימים לשם כך.

ניתוק "זרועות התמנון": המערכה הנוכחית נועדה לפגוע ביכולת האיראנית לממן ולחמש את חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, החמאס בעזה וכן מיליציות שיעיות בעיראק. למרבה המזל, השלטון בסוריה התחלף ומונע מישראל את הצורך לפזר את הקשב המודיעיני המבצעי שלה גם לכיוונה. יתרה מכך – המשטר הנוכחי בסוריה מונע הגעת סיוע לחיזבאללה משטחה, מה שעשוי לקצר את המערכה מול הארגון. אני סבור שסיום מוצלח של המלחמה באיראן ישליך גם על יהודה ושומרון, משום שגם שם נהנו גורמי טרור רבים מסיוע איראני משמעותי.

אל מול הפעילות הישראלית, ארצות הברית מתמקדת בפעילות צבאית המשקפת את המטרות שלה כדלקמן:

הבטחת חופש השיט והסחר העולמי: אחת המטרות החשובות של ארצות הברית הינה הבטחת מעבר חופשי של מכליות נפט וסחורות במצרי הורמוז. חסימת המצרים הביאה לעלייה חדה במחיר הנפט,  דבר שמומחים ישראלים ואמריקאים קרוב לוודאי צפו מראש. על מנת להוריד את המחירים חשוב לפתוח את המצרים לשיט חופשי, שיאפשר יצוא נפט לא רק מאיראן אלא גם ממדינות מפרציות נוספות. במקביל, נשיא ארצות הברית מר דונלד טראמפ מנסה לחתור להסכם עם איראן, כפי שכתבתי במאמר האם הסכם באיראן טוב לישראל? היתרונות והחסרונות. ייתכן שמדובר רק במסך עשן, משום שבמקביל לאולטימטום שטראמפ הציב בפני האיראנים (שבינתיים הוארך בעשרה ימים), מזרימה ארצות הברית למפרץ כוחות נוספים כולל אלפי חיילים. ייתכן שלארצות הברית לא תהיה ברירה, בנסיבות שנוצרו, אלא להשתלט על מצרי הורמוז, על האי חארג ושלושה איים נוספים השולטים על הכניסה למצרים והיציאה מהם.

הגנה על כוחות ארה"ב: מאז תחילת המערכה פועלת ארצות הברית להשמדת יכולות התקיפה האיראניות המכוונות נגד בסיסים אמריקאיים במפרץ הפרסי, בירדן וגם בסעודיה ובעיראק. המטרה הזאת חופפת במידה רבה למטרה הישראלית שהיא חיסול היכולות הבליסטיות של איראן. עוד לפני תחילת המערכה עיבתה ארצות הברית את ההגנה בכל האזור נגד טילים, תוך שהיא מציבה סוללות הגנה נוספות בישראל, בירדן ובמקומות אחרים. בשבועות האחרונים פועלת ארצות הברית במרץ להשגת היעד הזה בהצלחה מרשימה.

מניעת הסלמה אזורית כוללת: אף שהמלחמה עם איראן מתנהלת במלוא עוזה, ארצות הברית מנסה במקביל לתחום את הלחימה לאיראן עצמה ולמנוע זליגה שלה למדינות שכנות. מדובר בראש וראשונה במדינות מפרציות שסובלות מתקיפות איראניות חוזרות ונשנות. עם זאת, דווקא התקיפות האיראניות עשויות לגרום, בסיכומו של עניין, למדינות הללו להצטרף למערכה. מבחינת ארצות הברית מדובר בפריצת דרך תודעתית הרבה יותר מאשר בסיוע שיכול לחולל שינוי של ממש בלחימה.

הרתעה אסטרטגית: אחת המטרות החשובות ביותר של ארצות הברית במלחמה הנוכחית הינה שיקום ההרתעה האמריקאית מול ציר ההתנגדות ומניעת ניסיונות השתלטות זרה על מקורות אנרגיה עולמיים. איראן לא צריכה בהכרח להשתלט אלא רק לאיים או למנוע מהם להפיק ולייצא נפט, מה שיגרום לעליית מחירים שעלולה לצאת משליטה.

בדומה לישראל, גם נשיא ארצות הברית חותר לייצר מצב שבו איראן לעולם לא תשיג נשק גרעיני. לצורך כך מסייעת ופועלת ארצות הברית גם להשמדת תשתיות העשרה ומחקר. בנוסף, לא מעט מומחים ואנשי צבא סבורים שארצות הברית לא תוכל לסיים את המערכה מבלי להוציא מאיראן את האורניום המועשר שאיראן הספיקה לצבור לאורך העשורים האחרונים. ארצות הברית גם חותרת להשמדת מערך הטילים האיראני, נטרול הכוח הימי והגנה על בעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון, בדגש על המפרץ הפרסי. עם זאת, חשוב להדגיש שלמרות שהממשל הצהיר כי המטרה היא להביא "חירות" לעם האיראני, גורמים רשמיים בממשל טראמפ הבהירו כי שינוי משטר אינו מטרה צבאית רשמית, אלא תוצאה אפשרית של השמדת מנגנוני הביטחון והכוח של הרפובליקה האסלאמית. לא טראמפ ולא נתניהו כללו את הפלת השלטון כחלק אינטגרלי ממטרות המלחמה המוצהרות. בעוד שישראל רואה במלחמה הזדמנות לשינוי יסודי של מאזן הכוחות במזרח התיכון, ארה"ב שמה דגש רב יותר על "ניהול הסיכונים" ומניעת שיבוש מוחלט של הכלכלה העולמית.

התועלת שהמלחמה  עשויה להביא למזרח התיכון ולעולם בכלל

המלחמה הנוכחית נגד איראן נתפסת על ידי מומחים צבאיים ומדיניים כאחד כאירוע מעצב מציאות. אם יסתיים בהצלחה הוא עשוי להביא תועלת אסטרטגית משמעותית למדינות המזרח התיכון, לישראל ולעם האיראני, הכורע תחת נטל השלטון הפונדמנטליסטי האכזר וחסר המעצורים. מדינות המזרח התיכון בדגש על סעודיה, איחוד האמירויות, ירדן ומצרים עשויות להשתחרר מהלחץ המתמיד המופעל עליהן במישרין או בעקיפין מצד איראן ושלוחותיה. היחלשות איראן תגרום להפחתה של מימון והסתה לקבוצות שיעיות קיצוניות. הסרת האיום מעל נתיבי השיט במפרץ הפרסי ובים האדום תאפשר זרימה בטוחה ורציפה של נפט וגז ותעודד השקעות זרות באזור שנחשב עד כה אזור מלחמה. עבור ישראל, המערכה הנוכחית עשויה לסלול את הדרך לבריתות חדשות ויצירת נורמליזציה עם מדינות שעד עתה ישבו על הגדר. בנוסף, השמדת היכולות הגרעיניות של איראן תמנע  מצב שבו מדינות נוספות במזרח התיכון (כמו טורקיה או סעודיה) ירגישו צורך לפתח או לרכוש נשק גרעיני משלהן.

המטרה הזאת חשובה לא רק לישראל אלא לעולם כולו. עבור העם האיראני, קריסת שלטון האייתולות עשויה לסלול את הדרך להקמת משטר מתון יותר, שישקיע את משאבי המדינה ברווחת אזרחיו במקום בייצוא טרור, התחמשות ויצירת נשק גרעיני. לא בכדי זוכות ארצות הברית וישראל לשיתוף פעולה מצד מדינות המפרץ הפרסי, לרבות קטאר שעד לא מכבר נחשבה בעלת ברית של איראן לא פחות מהיותה בעלת ברית של ארה"ב. 

לפי דיווחים עדכניים מהימים האחרונים, מדינות אלה השתתפו באופן פעיל בהגנה האווירית  באזור. זאת באמצעות התראות מוקדמות שסיפקו מכ"מים של סעודיה ואיחוד האמירויות ואפילו באמצעות יירוטים של טילים איראניים. זאת לצד המשך אירוח כוחות אמריקאים ואף מתן אישור לארצות הברית להשתמש בבסיסים בשטחן ליציאה לתקיפות באיראן. זאת, יש לומר, לצד קריאות חוזרות ונשנות לאיפוק, הפסקת אש ומציאת פתרון דיפלומטי. ואולם סביר מאד להניח שמדובר בקריאות שמטרתן לייצר מסך עשן, משום שבחדרים סגורים מדינות המפרץ מעודדות את ארה"ב וישראל להשלים את המלאכה ולהחליש את השלטון באיראן (אם כי לאו דווקא למוטט אותו). 

כל אלה לצד חשש הגיוני מפני ואקום שלטוני, שלא לומר כאוס, שעלול להיווצר באיראן וכן מפני נקמה חסרת מעצורים של המיליציות השיעיות, שאיבדו את ההנהגה וכעת כל אחת מהן עלולה לפעול באופן עצמאי. המיליציות עלולות לפגוע במתקני הפקת נפט ובמתקני התפלת מים מה שעלול לייצר משבר מים חמור באזור. לצד תקיפות מוצלחות באיראן על ארצות הברית לקחת בחשבון את החששות הללו, שהם בהחלט מוצדקים.

מהי מטרת העל ומדוע ארה"ב לא יכולה לסיים את המלחמה ללא הישג ממשי ובולט

בשורות לעיל צוין חלק משמעותי מהמטרות של ארצות הברית במלחמה עם איראן. עם זאת למלחמה הנוכחית יש משמעות נוספת. אילו היה מדובר רק בהפלת שלטון, מחירי נפט ואפילו גרעין, ייתכן שארצות הברית בראשות הנשיא טראמפ הייתה חותרת לסיים את העימות בסוג של משא ומתן. זאת בדומה למה שעשו ממשל ביידן בזמנו וממשל אובמה לפניו. אבל הפעם, בשונה מעימותים אחרים, מטרת העל של ארצות הברית היא לאשש את הדומיננטיות שלה כמעצמה החזקה בתבל ולמנוע מסין, הטוענת לכתר, מלנסות לנצל לטובתה את המצב שנוצר. ארצות הברית חותרת לפרק את הציר שבין איראן, רוסיה וסין ולנתק את החולייה המרכזית במזה"ת שמספקת לסין אנרגיה זולה ומאחז אסטרטגי. פגיעה באיראן היא מסר ישיר לבייג'ינג לגבי גבולות הכוח והעדר סובלנות מצד ארה"ב כלפי חדירה לשטחי ההשפעה שלה. סין תלויה בנפט האיראני והנפט ממדינות המפרץ, שבלעדיהם הצמיחה שלה עלולה להיפגע. על-ידי הבטחת דומיננטיות אמריקאית במפרץ הפרסי והשמדת היכולת האיראנית לאיים על נתיבי השיט, ארה"ב מבטיחה שסין תישאר תלויה בסדר העולמי שהיא מכתיבה תוך העדר אפשרות לקבל נפט במחירי רצפה. השימוש במפציצי ה-B-2 החמקנים ובנשק מונחה בינה מלאכותית בתקיפות באיראן נועד להוכיח לסין כי היכולות המבצעיות של ארה"ב עדיין איכותיות הרבה יותר מאלה של הצבא הסיני.

לאורך עשורים, מאז תקופת הנשיא אובמה, פירשו הסינים  את המדיניות האמריקאית כנסיגה מהנהגת העולם. חוסר הרצון של אובמה ושל ביידן למלא את התפקיד הטבעי של מעצמה עולמית, ביחד עם תנועות בדלניות בתוך ארצות הברית, בהחלט תרמו לחיזוק האמונה הסינית. המבצע הנוכחי נועד להבהיר לסינים שארה"ב מוכנה להפעיל כוח צבאי משמעותי, שלא לומר הרסני, על מנת להגן על האינטרסים שלה. המסר שטראמפ מעביר בפועל לסין משליך גם על העימות הצפוי בטאיוואן ובים סין הדרומי. זה מוקד העימות הבא והנשיא טראמפ יעבור להתמקד בו מייד אחרי שיסיים את המערכה באיראן. איראן הייתה ועודנה מרכיב מרכזי בתוכנית התשתיות העולמית של סין. המיועדת בסיכומו של עניין להרחיב את אזורי ההשפעה שלה על חשבון ארצות הברית. הרס תשתיות צבאיות ושלטוניות באיראן משבש כבר כעת את התוכניות הסיניות להתפשטות לעבר אירופה והים התיכון תוך הסתייעות בשטחי איראן. 

עבור ארה"ב המלחמה באיראן היא, לפיכך, לא רק אירוע אזורי אלא מהלך משמעותי במשחק השחמט הגלובלי. זה נועד להשאיר את סין כמעצמה שנייה אחרי ארצות הברית ולהבטיח את ההגמוניה האמריקאית בעולם למשך עשורים רבים קדימה. זאת בדיוק הסיבה לכך שארצות הברית לא יכולה לסיים את המלחמה הנוכחית באיראן בפחות מניצחון ברור. לכן אני טוען שארצות הברית לא תגיע לשום הסכם ולא תסיים את המלחמה בשום דרך למעט הכרעה, או הסכם המבטא באופן ברור את העליונות של ארצות הברית. כל הדיבורים על "אסטרטגיית יציאה" שנשמעים בערוצי תקשורת מסוימים בישראל מעידים על העדר הבנה וראיה שגויה של המצב במקרה הטוב, ועל ניסיון להנדס את דעת הקהל בישראל תוך הדגשת העובדה שמדובר במלחמת יש ברירה של ראש ממשלת ישראל במקרה הפחות טוב. אבל למגינת ליבם של כל המקטרגים, המלחמה הזאת תסתיים אך ורק בניצחון ברור, אם כי לא בהכרח מוחלט. אם השלטון באיראן אכן יתחלף, כפי שאני בהחלט מקווה, כי אז הניצחון יהיה אכן מוחלט והמזרח התיכון ישתנה לבלי הכר.

ואולם לכל האירועים המתוארים לעיל תהיה תוצאה שעד לא מכבר לא נלקחה בחשבון - עלייה במעמדה הצבאי של ישראל על חשבון תורכיה ומצרים, המעצמות שעד לא מכבר חתרו להובלת האזור. התורכים מביטים במפח נפש על הפעולה המשותפת בין ארצות הברית לישראל, שלא נראתה כמותה במזרח התיכון. מדובר בשיתוף פעולה בין שתי מעצמות, האחת עולמית והאחרת מקומית, שפועלות ללא לאות להשגת יעדים ומטרות משותפים. בתום המערכה המעמד של ישראל בזירה האזורית ובזירה העולמית ישתדרג והיא תהפוך למעצמה המקומית המובילה. מצד אחד, ישראל תוכל לחתור בנחישות להשגת כל היעדים שלה, כולל השמדת חיזבאללה ופירוק חמאס מנשקו ללא התנגדות של ממש מצד ארצות הברית והתנגדות קלושה וסמלית בעיקרה של מדינות אירופיות שהפכו מנכס לנטל עבור ארצות הברית. מצד שני, המעמד החדש של ישראל עלול לזרוע את הזרעים הראשונים לעימות הבא בין ישראל לתורכיה ומצרים, שינסו למשוך אליהן מדינות נוספות כמו פקיסטן וסעודיה. ישראל במעמדה החדש צריכה לקחת את כל אלה בחשבון ולפעול בנחישות לשמירה על האינטרסים שלה באזור.