האם הסכם באיראן טוב לישראל? היתרונות והחסרונות

ישראל הולכת אחרי ארה"ב. טראמפ מנהל את המלחמה. זה ידוע, זה ברור, אלה כללי המשחק, וזה טוב לנו. יש לנו את המעצמה הגדולה והחזקה בעולם לצידנו, רק שיש לזה מחיר. טראמפ יכול לסגור הסכם שטוב לו, אבל לא לנו. זה בניואנסים, המטרה אומנם משותפת, אבל אנחנו חיים כאן ליד המשוגעים מאיראן, הוא רחוק משם, ולא באמת מאוים כמו שישראל מאוימת. אין לנו זהות אינטרסים וטראמפ בסוף מסתכל בצורה תועלתנית - הוא איש עסקים. יהיו יתרונות להסכם, זה ברור, גם אם זה לא האידיאלי מבחינתנו. אבל פספסנו הזדמנות ענקית, חד פעמית להחליף את השלטון. לא בטוח שתהיה הזדמנות כזו, ולמרות שטוענים שהשלטון באיראן חלש ומתישהו יתחלף, זה ממש לא בטוח.  

חוזרים לשולחן הדיונים

האפשרות להסכם בין ארה"ב לאיראן חוזרת לשיח, אבל הפעם היא מגיעה מתוך מציאות מורכבת יותר. זה לא רק ניסיון לעצור תוכנית גרעין, אלא ניסיון לנהל סיכון אזורי רחב - כולל מחירי נפט, יציבות ביטחונית, והעמקה או עצירה של המעורבות האמריקאית במזרח התיכון.

טראמפ פועל מתוך גישה פרגמטית. הוא מזהה שהמשך הלחימה עלול להוביל להסלמה רחבה יותר - לא רק בין ארה"ב לאיראן, אלא גם מול שחקנים נוספים באזור. יש חשש אמיתי שאיראן תפגע בתשתיות נפט, כולל בסעודיה, או תשבש את הפעילות במצרי הורמוז לתקופה ממושכת. לא בטוח כלל שטראמפ באמת יכול לשלוט במצר. לאיים על האיראנים הוא יכול. לשלוט שם זה סיפור אחר לגמרי. 

הורמוז הפך לנושא המרכזי. זה ציר קריטי לשוק האנרגיה, וכל פגיעה בו משפיעה מיידית על מחירים ועל השווקים הגלובליים ולטראמפ השווקים מאוד חשובים, אחרי הכל - הכל זה ביזנס. מבחינת טראמפ, הסכם הוא דרך לפתור בעיה מיידית - לא בהכרח פתרון עומק. הוא מעדיף לפתוח את מצרי הורמוז דרך הסדרה ולא דרך פעולה צבאית רחבה, שיכולה להסתבך ולא בטוח שתרחיק את האיומים מהמצר. 

• טראמפ מנסה להפוך את הביקור בסין למפגן כוח עסקי
• טראמפ דוחה את ההצעה האיראנית: נתניהו מבהיר: המלחמה רחוקה מסיום
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ניסיון לנצל יתרון - לפני שהוא נשחק

כרגע, כך נראה, ארה"ב וישראל נמצאות בעמדת יתרון יחסית. היו פגיעות בתשתיות, בבכירים ובמרכיבי כוח של המשטר האיראני. עם זאת, לא נראה שהמשטר עומד לקרוס. וזאת נקודה חשובה - יש הערכה שגם אם הלחימה תימשך, לא בטוח שהשלטון ייפול. יש לו בסיס תמיכה והוא יודע לשרוד לחצים. לכן, טראמפ כנראה מעדיף להגיע להסכם עכשיו, כשהוא עדיין יכול להציג הישג. אם המלחמה תימשך, היתרון הזה עלול להיעלם או לפחות להצטמצם.

במקביל, יש כאן גם שיקול אסטרטגי רחב יותר - טראמפ רוצה להתפנות לזירה המרכזית מבחינתו, וזה העימות מול סין. המזרח התיכון הוא לא היעד המרכזי אלא סוג של שלב ביניים.

העקרונות להסכם, לפחות מהצד האמריקאי, די ברורים:

• ויתור על תוכנית הגרעין

• ויתור על היכולות הבליסטיות

• הפסקת התמיכה בארגוני פרוקסי - חיזבאללה, החותים בתימן וגם חמאס

• הפסקת ההתערבות במדינות האזור, בעיקר במדינות המפרץ כמו כווית ואיחוד האמירויות

• התחייבות להימנע מאיום עתידי על ישראל

מדובר בדרישות רחבות מאוד. למעשה, זה לא רק הסכם גרעין אלא הסכם שמשנה את האופן שבו איראן פועלת באזור כבר עשרות שנים. לכן עולה שאלה מרכזית - האם איראן בכלל יכולה להסכים לזה. נראה שהיא תנסה לנהל משא ומתן, למשוך זמן, ואולי לרכך חלק מהסעיפים. בסוף זה מו"מ והאיראנים הראו שהם יודעים לנהל מו"מ.  

• לתת אור ירוק לסורים לתקוף את חיזבאללה
• "תלמיד חכמים דיבורו בנחת עם כל הבריות"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• כך הפכה טורקיה ל״אמזון״ של רחפני הקמיקזה והחימוש המשוטט

הנפט והשווקים יקבעו את הדרך 

אחד הגורמים המרכזיים בסיפור הוא הנפט. המחירים כיום גבוהים, ויש ציפייה שהם ימשיכו לעלות כל עוד המתיחות נמשכת. אם ייחתם הסכם, ההערכה היא שהמחירים יכולים לרדת, והם כבר יורדים כעת על רקע הסיכוי להסכם. צריך להזכיר - אין עדיין הסכם, יש דחייה של האיום של טראמפ בתקיפה של תחנת כוח מרכזית. גם לא בטוח שיהיה הסכם, וגם אם יהיה ממש לא ברור איך הוא ייראה, וגם - לא בטוח בכלל שאנחנו נהיה מרוצים ממנו. 

בכל מקרה, הדרך להסכם והסכם בפועל אמורים להוריד בחזרה את מחיר הנפט כשכבר כעת הנפט צונח ב-10%. לשווקים הסכם הוא טוב, גם ירידת מחירי הנפט, גם עלייה במניות. גם אצלנו זה צפוי לעזור לשווקים. אחרי הכל, יעטפו לנו את זה כניצחון, וגם אם זה רחוק מלהיות ניצחון מוחלט, זה ניצחון. בורסה אוהבת שפרמיית הסיכון האזורית יורדת, זה טוב למניות וזה טוב לאג"ח.  

האם מבחינתנו זה הישג? כשמסתכלים על כל המכלול - נראה שכן. הפסקת לחימה ופגיעה ביכולות המרכזיות של איראן זה הישג. עם זאת, לא ברור עד כמה נרחיק את הגרעין מאיראן ולא היתה הצלחה בהחלפת השלטון. 

ארה"ב תמיד מרוויחה - היא מחזקת את המעמד שלה ככוח דומיננטי באזור, וגם משיגה את היעדים המרכזיים שהציבה לעצמה - גרעין ובליסטיקה.

מדינות המפרץ מקבלות יציבות יחסית והמשך זרימת נפט, שזה קריטי עבורן.

אבל עדיין, כל אחד רואה את זה אחרת. מה שנחשב יתרון עבור אחד, יכול להיחשב חיסרון עבור אחר. איראן תספר לעולם שהיא ניצחה, המעצמה הגדולה בעולם, ארה"ב, תקפה אותה ללא הרף ולצידה ישראל, והאיראנים עדיין בשלטון. יש גם ניצחון פנימי - כלפי העם. כל המחאות וההפגנות שהיו לפני המלחמה כנראה לא יחזרו לכיכרות כל כך מהר כי מדובר בהנהגה שעמדה מול ארה"ב. אם עמדה מולם, המפגינים יחששו לצאת לרחוב, העזרה לא תגיע מארה"ב ו/או מישראל. 

מעבר לכך, ברגע שהאיום החיצוני יורד, המשטר יכול להפנות את תשומת הלב פנימה ולהמשיך במדיניות של שליטה ודיכוי.

בנימה קצת יותר רחבה, נראה שטראמפ פועל גם בזירה התדמיתית. הוא מציג נכונות להסכם, אבל גם משאיר לעצמו אפשרות להמשיך לפעול אם זה לא יקרה. ייתכן שמדובר גם במהלך שמטרתו לחזק את הלגיטימציה שלו, בעיקר מול הבוחרים בארה"ב. כלומר, גם אם לא ייחתם הסכם, עצם הניסיון משרת אותו. ואם כן ייחתם - הוא מציג הישג משמעותי. 

נראה שהסיכוי להסכם כפי שארה"ב וישראל היו רוצות, לא גבוה במיוחד. האיראנים צפויים לנהל משא ומתן, לנסות לשפר תנאים, אבל לא יסכימו לוויתורים רחבים כל כך. ועדיין - הכל תלוי ברצון של טראמפ להציג הסכם ולצאת מהאזור. הבוחרים שלו לא רוצים מלחמה במפרץ, והוא מתחשב בהם. אז במכלול הפוזיציות והאינטרסים, יש סיכוי לא רע להסכם.