ביה"ד: הזכרת חברות קשורות בהסכם עבודה - לא יוצרת מחויבות שלהן
דחה תביעה של מנהל פרויקטים לשעבר נגד קבוצת רוטשטיין. השופטת ליבר-לוין: הזכאות לבונוס לאחר סיום העבודה אינה גורפת אלא נובעת מפרשנות החוזה הנקודתי
"שאלת הזכאות לתשלום בגין עסקה שהושלמה לאחר סיום יחסי העבודה היא שאלה חוזית-פרשנית, שאין בה כללים גורפים", אומרת שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, קארין ליבר-לוין. היא דחתה תביעה בסך 1.2 מיליון שקל שהגיש מנהל הפרויקטים אסף שמלה נגד קבוצת הנדל"ן רוטשטיין, תוך שהיא קובעת שהבונוס שהובטח לשמלה הבשיל לאחר סיום עבודתו. עוד אומרת ליבר-לוין, כי הזכרת חברות קשורות בהסכם עבודה, אינה יוצרת מחויבות שלהן כלפי העובד.
שמלה הועסק בידי קבוצת רוטשטיין בשנים 2022-2019, כאשר בהסכם ההעסקה נרשם שמה של חברת אנשי העיר ואילו מספר החברה היה של רוטשטיין נדל"ן. שכרו החודשי כלל תשלום קבוע ובונוס משתנה של "תגמול שיווק". שכר היסוד החל ב-10,000 שקל והוכפל בהמשך ל-20,000 שקל. הבונוס עמד תחילה על 30,000 שקל לפרויקט, ומאוחר יותר - על 0.1% מהכנסות הקבוצה בפרויקט. לאחר פיטוריו טען שמלה, כי הקבוצה חייבת לו בונוסים ב-600,000 שקל ותבע פיצויים נוספים; הקבוצה טענה שהפיטורין נעשו כדין.
ליבר-לוין אומרת: "אשכול חברות הוא התאגדות כלכלית לגיטימית. הכרה ביחסי עבודה בין עובד של אחת מחברות האשכול לבין חברה אחרת באשכול, או בינו לבין חברת האם, עשויה בנסיבות המתאימות להקים עילה להרמת מסך. על פי הפסיקה, הרמת מסך כאמור תיעשה במקרים חריגים ומיוחדים".
התוכן והמידע של נתוני המחשבון והכלי האינטראקטיבי
לשונית 1: קריאה נוספת
לשונית 2: במספרים
| נתון | ערך |
|---|---|
| סכום התביעה שנדחתה | 1.2 מיליון ש״ח |
| הבונוסים שלטענת התובע הקבוצה חייבת לו | 600 אלף ש״ח |
| מהכנסות הקבוצה בפרויקט: הבונוס בשלב המאוחר, אחרי 30 אלף ש״ח לפרויקט בתחילה | 0.1% |
| הוצאות שהתובע חויב לשלם | 27,500 ש״ח |
היא קובעת: "זהות האורגנים בנתבעות, כשלעצמה, אינה מלמדת על קיומה של יריבות בין התובע לבין כל אחת מהן. הנטל להראות כיצד בא לידי ביטוי הממשק בין תפקידו של התובע באנשי העיר לבין עבודתו מול רון [חן] בכובעו כמנכ"ל אנשי העיר- רוטשטיין מוטל על התובע, והוא לא עמד בו. טענת התובע בעניין זה נטענה בלשון רפה ונסמכה על תפקידו הפורמלי של רון בלבד, ואין בה כדי להקים יריבות בינו לבין אנשי העיר-רוטשטיין, שהיא אישיות משפטית נפרדת".
עוד מציינת ליבר-לוין, כי "עובר להגשת התביעה לא העלה התובע כל טענה כי מעסיקתו אינה אנשי העיר, ולא הפנה דרישה כלשהי כלפי רוטשטיין או כלפי אנשי העיר-רוטשטיין. טענת היריבות כלפי החברות האחרות עלתה לראשונה בהליך המשפטי, ורק בכתב התביעה המתוקן האחרון שינה התובע את זהות הנתבעת וצירף את שתי הנתבעות הנוספות. התנהלות זו מלמדת כי אף לתפיסתו, בזמן אמת, מעסיקתו היחידה הייתה אנשי העיר".
אין משמעות לכינוי שנתנו הצדדים
לגבי הבונוס אומרת ליבר-לוין: "על פי הפסיקה אין משמעות לכינוי שנתנו הצדדים לתוספת שכר כגון 'בונוס' או 'עמלה', אלא יש לבחון את מהות התוספת המשולמת לעובד. הכלל הוא כי הנטל להוכיח שתוספת המשולמת לעובד תמורת עמלות או תמורת בונוס היא פיקטיבית או שאינה תואמת את המהות הפורמלית, מוטל על הטוען זאת. עוד נקבע כי בכדי שתשלום כלשהו ייחשב כתוספת ולא כחלק משכר היסוד, עליו להיות מותנה בתנאי כלשהו.
"במישור החוזי יש לבחון את מנגנון התשלום לפי התנאים עליהם הסכימו הצדדים ולצד זאת על התובע להוכיח כי מתקיימים תנאים בהם הוא זכאי לעמלה... הפסיקה מבחינה בין עמלה, כפונקציה של אחוז ממכירות, לבין בונוס המותנה בתנאים ואינו חלק מהשכר. תשלום מדורג וקבוע מראש עבור השגת יעד נחשב בדרך כלל לפרמיה או 'בונוס'. בונוס אמיתי אינו חלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
"...ההכרעה בשאלה אם רכיב תשלום הוא עמלה והוא חלק מהשכר או בונוס מותנה, אינה תלויה בכינויו או בגובהו בלבד. יש לבחון את מכלול נסיבות העניין, ובהן מקור ההסכמה ותנאיה, מושא התשלום, מידת האפשרות לזהות את האירוע המזכה בזמן ובמקום, קיומו של שכר בסיס לצד התשלום ואופן התנהלות הצדדים בפועל". בחינת חוזהו של שמלה מלמד, כי מדובר היה בבונוס מותנה ולא בעמלה, ולכן הוא לא היה זכאי לקבל אותו תמורת אבני דרך שהושגו לאחר שסיים את עבודתו בקבוצת רוטשטיין.
ליבר-לוין דחתה גם את יתר רכיבי תביעתו של שמלה וחייבה אותו בתשלום הוצאות בסך 27,500 שקל. נציגות הציבור טליה יופה וימית פלד הסכימו עם ליבר-לוין. את שמלה ייצג עו"ד רענן קריב, ואת רוטשטיין - עו"ד שירה להט ממשרד ארנון-תדמור-לוי.
