ארה"ב רוצה רחפנים בלי רכיבים מסין - ופונה דווקא לטייוואן
חברות הביטחון האמריקאיות מוצאות את עצמן במצב מוזר. הן מפתחות רחפנים וכלי שיט אוטונומיים שנועדו בין היתר להתמודד עם הצבא הסיני, אבל חלק מהרכיבים הדרושים לייצורם מגיעים מסין. כדי לפתור את הבעיה, חברות כמו אנדוריל, Shield AI ו-Havoc מרחיבות את פעילותן בטייוואן, המדינה שבייג'ינג מבקשת לצרף לשליטתה. טייוואן מציעה תעשיית אלקטרוניקה מתקדמת, מפעלים שמסוגלים להגדיל ייצור במהירות ומערכת של ספקים שכבר עובדים עם חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם. מבחינת וושינגטון, מדובר בניסיון לבנות תעשיית רחפנים שתוכל לפעול גם בתקופה של עימות עם סין. מבחינת טייוואן, זו הזדמנות לפתח תעשייה ביטחונית מקומית ולחזק את יכולת ההגנה שלה.
המהלך מתרחש בזמן שתעשיית הרחפנים עוברת שינוי גדול. מלחמת אוקראינה המחישה את היתרון של כלי טיס זולים יחסית שאפשר לייצר בכמויות גדולות, לצד כלי שיט בלתי מאוישים שמשמשים לסיור ולתקיפה. במקום להסתמך על מספר מצומצם של מערכות יקרות, צבאות רוצים להפעיל אלפי כלים שאפשר להחליף במהירות. המהפכה הזאת כבר יצרה באוקראינה תעשייה של יותר מ-500 חברות רחפנים, עם כושר ייצור של מיליוני כלים בשנה.
אלא שכושר הייצור הסיני מעניק לבייג'ינג יתרון משמעותי. סין שולטת בחלקים מרכזיים של שוק הרחפנים האזרחיים, לרבות ייצור מנועים, סוללות, מערכות בקרה ורכיבי אלקטרוניקה. יצרן אמריקאי שרוצה לבנות רחפן במחיר תחרותי צריך למצוא ספקים חלופיים, לעיתים במחירים גבוהים יותר ובכמויות קטנות יותר.
התוכן והמידע של נתוני המחשבון והכלי האינטראקטיבי
לשונית 1: קריאה נוספת
לשונית 2: במספרים
| נתון | ערך |
|---|---|
| מהרכיבים של Shield AI מגיעים היום מטייוואן, לעומת פחות מ-1% ב-2024 | כ-16% |
| התקציב שטייוואן אישרה למערכות בלתי מאוישות, לשש שנים | כ-7.6 מיליארד דולר |
| רחפנים שטייוואן ייצאה ברבעון הראשון של 2026, יותר מבכל 2025 | כ-139 אלף |
| תוכנית Drone Dominance של הפנטגון, לכ-200 אלף רחפנים קטנים | 1.1 מיליארד דולר |
כאן נכנסת טייוואן. חברות האלקטרוניקה שלה רגילות לייצר רכיבים מדויקים עבור תעשיית המחשבים, התקשורת והשבבים. המעבר לייצור רכיבים לרחפנים דורש השקעות והתאמות, אבל התשתית התעשייתית והניסיון בייצור המוני כבר קיימים.
אחת החברות שמובילות את השינוי היא Shield AI האמריקאית, שמפתחת כלי טיס אוטונומיים ותוכנה שמאפשרת להם לפעול גם בסביבה שבה התקשורת והניווט משובשים. בשנת 2024 פחות מ-1% מהרכיבים והמכלולים שבהם השתמשה הגיעו מטייוואן. כיום השיעור עומד על כ-16%, והחברה מכוונת להגיע ל-25%.
Shield AI כבר הקימה פעילות קבועה בטייוואן ועובדת עם חברות מקומיות ועם מכון המחקר הביטחוני NCSIST. היום (שלישי) הודיעה החברה על מסירת כלי הטיס הראשונים מדגם V-BAT למשמר החופים הטייוואני. בסך הכול מתוכננת מסירה של 12 כלים במהלך החודשים הקרובים, בשיתוף עם יצרנית התעופה המקומית AIDC.
טייוואן רוצה להפוך למעצמת רחפנים - אבל עדיין תלויה בסין
גם אנדוריל, שהפכה לאחת מחברות הביטחון הצומחות בארה"ב, מרחיבה את פעילותה באי. החברה פתחה נציגות בטייוואן ומעמיקה את שיתוף הפעולה עם התעשייה המקומית ועם NCSIST. בין התחומים נמצאים מערכות אוטונומיות, חימושים משוטטים ויכולות ייצור מקומיות.
אנדוריל כבר הגיעה לשווי של כ-61 מיליארד דולר בגיוס האחרון שלה, על רקע העלייה בביקוש למערכות נשק אוטונומיות ולרחפנים. החברה מנסה לבנות מודל של ייצור מהיר וזול יחסית, עם שימוש נרחב בתוכנה ובבינה מלאכותית.
שיתוף פעולה נוסף נרשם בחודש שעבר בין Havoc האמריקאית ל-CSBC, יצרנית הספינות הגדולה בטייוואן. השתיים חתמו על הסכם לקידום ייצור משותף של כלי שיט אוטונומיים. Havoc תספק את תוכנת השליטה והאוטונומיה, והחברה הטייוואנית תביא את יכולות הייצור, התחזוקה והתמיכה המקומיות.
- המניה קרסה - אז ההנהלה שלחה לבורסה הודעה חיובית; המקרה של נקסט ויז'ן
- פידליטי מוכרת מניות נקסט ויז'ן ב-1.3 מיליארד שקל ויורדת מתחת ל-5%
החלוקה הזאת יכולה להפחית את עלויות הפיתוח ולזרז את ההגעה לייצור סדרתי. במקום שחברה אמריקאית תקים מפעל ותלמד לבנות כלי שיט מאפס, היא יכולה להשתלב במפעל מקומי שקיים כבר שנים.
גם AEVEX האמריקאית ו-CIRC הטייוואנית הציגו בתחילת אוקטובר שני דגמי רחפנים חדשים בשם Vandal ו-Onyx, שנבחנו באוקראינה. החברות מתכננות להרחיב את שיתוף הפעולה ולפתח מוצרים המיועדים גם ליצוא.
הממשלה הטייוואנית מחזקת את המגמה באמצעות תקציב גדול. בספטמבר אושר חוק שמייעד כ-240 מיליארד דולר טייוואני, כ-7.6 מיליארד דולר אמריקאי, לרכישת מערכות בלתי מאוישות ולפיתוח התעשייה המקומית במשך שש שנים. התוכנית כוללת רחפני סיור, כלי תקיפה וכלי שיט אוטונומיים.
קצב ההתרחבות כבר גבוה. בשנת 2025 ייצאה טייוואן כ-123 אלף רחפנים. ברבעון הראשון של 2026 לבדו הגיע היצוא לכ-139 אלף יחידות, בעיקר למדינות אירופה שדרכן הגיעו חלק מהכלים לאוקראינה.
ועדיין, התעשייה הטייוואנית תלויה בחלק מהרכיבים הסיניים. בתחום סוללות הרחפנים, למשל, שיעור התלות בתאים שמיוצרים בסין ירד מכ-70% לכ-50% בשנים 2024-2025. התקדמות משמעותית, אבל גם תזכורת לכך שבניית מערכת ייצור עצמאית דורשת זמן והשקעות.
בארה"ב הפנטגון מקדם במקביל תוכנית בשם Drone Dominance בהיקף של 1.1 מיליארד דולר, שנועדה לרכוש כ-200 אלף רחפנים קטנים עד 2027 ולפתח תעשיית ייצור מקומית. התוכנית מחמירה בהדרגה את הדרישות בנוגע למקור הרכיבים, עם דגש על צמצום השימוש ברכיבים מסין.
ההזדמנות הכלכלית גדולה. ייצור של מאות אלפי רחפנים בשנה מייצר ביקוש קבוע לסוללות, מנועים, מצלמות, שבבים, מערכות ניווט ותוכנות שליטה. בניגוד למטוס קרב שמיוצר במשך שנים רבות, רחפן קטן יכול לעבור שינויים בין סדרות ייצור, בהתאם לניסיון שמצטבר בשטח.
גם בארה"ב כבר מבינים שהיתרון הצבאי עובר בהדרגה למי שמסוגל לייצר הרבה כלים במחיר נמוך. עבור חברות כמו אנדוריל ו-Shield AI, השותפות עם טייוואן מאפשרת להרחיב את בסיס הספקים ולהקטין את עלויות הייצור.
אבל קיים גם סיכון גיאופוליטי משמעותי. במקרה של עימות צבאי סביב טייוואן, מפעלי הייצור, הנמלים ודרכי האספקה שלה עלולים להיפגע. לכן חברות אמריקאיות צריכות לבנות במקביל יכולות ייצור בארה"ב ובמדינות נוספות.
במהלך 2027 צפויים להתברר היקפי המסירות של התוכניות האמריקאיות והטייוואניות, קצב הרחבת הייצור המקומי ושיעור הרכיבים שמקורם בסין. עבור החברות, מבחן הכדאיות יהיה היכולת לייצר מאות ואלפי כלים במחיר תחרותי, תוך עמידה בדרישות הביטחוניות ובמועדי האספקה.
