טייוואן רוצה רחפנים ב-7.5 מיליארד דולר - ההזמנות יגיעו לישראל?

עדכון: יצרנית הרחפנים הלסינג נסקה לשווי של 18 מיליארד דולר וממחישה את הפריחה בדיפנס-טק

טייוואן מנסה להאיץ את בניית תעשיית הרחפנים שלה, אבל גם בתוך האיום הסיני הפוליטיקה המקומית נכנסת לתמונה. מפלגת האופוזיציה המרכזית, הקוומינטנג, מקדמת הצעת חוק שתאפשר להקצות 240 מיליארד דולר טייוואני - כ-7.5 מיליארד דולר - במשך שש שנים לרכש ממשלתי ולפיתוח תעשיית מערכות בלתי מאוישות.

ההצעה מגיעה ימים ספורים אחרי שהאופוזיציה עיכבה תוכנית דומה של ממשלת הנשיא לאי צ'ינג-טה. ההבדל המרכזי הוא במנגנון התקציבי. הממשלה ביקשה אישור רב-שנתי מראש בהיקף של 210 מיליארד דולר טייוואני לרכש רחפנים צבאיים. האופוזיציה מציעה תקצוב דרך התקציב השנתי, מה שייתן לפרלמנט יכולת בקרה מחודשת מדי שנה.

זה עניין פרוצדורלי אולי פוליטי בסוף - טייוואן תרכוש רחפנים וציוד נלווה בסכומים גדולים. שני הצדדים תומכים ברחפנים ובחיזוק ההגנה.

ישראל יכולה להיות אחת הנהנות מהמהלך הזה. התעשייה הביטחונית המקומית חזקה מאוד בעולם הרחפנים, הכטב"מים, מערכות השליטה, החימושים המשוטטים וההגנה מפני רחפנים. אלביט, התעשייה האווירית, רפאל וחברות קטנות יותר פיתחו לאורך השנים מערכות שנמכרות לצבאות רבים, ולקחי המלחמה בעזה, בלבנון ובאוקראינה הפכו את התחום לקריטי עוד יותר.  גם נקסט ויז'ן עשויה ליהנות מכך באופן עקיף, היא מספקת רכיב חשוב מאוד שמייצב את הצילום מרחפנים.  

אם טייוואן תאיץ רכש של מערכות בלתי מאוישות ותבקש לשלב ידע מבצעי, תוכנה, תקשורת, חיישנים ופתרונות יירוט, יש סיכוי שחלק מההזמנות, השותפויות או רכיבי הטכנולוגיה יגיעו גם לתעשיות הביטחוניות בישראל שכבר כיום מספקת מערכות וציוד לטייוואן. 

החשיבות של הרחפנים וההגנה מפני רחפנים

הרחפנים הפכו לנושא אסטרטגי עבור טייוואן. המלחמה באוקראינה והתקיפות האיראניות הראו כיצד מערכות זולות יחסית יכולות לפגוע בצבא גדול, לשבש לוגיסטיקה, לאסוף מודיעין ולהגן על שטח. עבור אי שמאוים על ידי סין, ושעשוי להתמודד עם נחיתה אמפיבית, מצור ימי או מתקפות טילים, מערכות בלתי מאוישות הן דרך להגדיל כוח במהירות ובעלות נמוכה יחסית.

אינדקס הרחפנים והכטב"מים הגלובלי משקף את ההתעניינות הגוברת של השווקים בתחום, גם אם המניות עצמן תנודתיות מאוד.

הצעת הקוומינטנג כוללת גם דרישה מקומית ברורה: בתוך שנתיים לפחות 50% מרכיבי הרחפנים יגיעו מטייוואן, ובתוך ארבע שנים שיעור הרכיבים המקומיים יעלה ליותר מ-80%. זו דרישה שמטרתה לבנות תעשייה עצמאית, להפחית תלות ביבוא ולהבטיח שבזמן משבר יהיה לטייוואן כושר ייצור משלה. מצד שני, רף מקומי גבוה מדי עלול לייקר את המערכות ולעכב רכש מהיר בשנים הקרובות. בפועל, כמעט כל המדינות הפנימו בשנים האחרונות שהן צריכות את הייצור הביטחוני במדינה שלהן. זה הוביל את אלביט ובהמשך גם את רפאל והתעשייה האווירית להאיץ את הקמת המפעלים במידנות שלהן הן מספקות. זה הפך ליתרון כי זה מתחבר לאינטרס של המדינה הרוכשת.

• מחברת אבטחה למבריחי נשק: נחשפה תשתית לייבוא רחפנים מסין
• משפחת טראמפ נהנית מהמכס על רחפנים - מחזיקה בחברה בתחום; המניה מזנקת

רוצים מידע נוסף על רחפנים?

ברקע ההצטיידות ברחפנים נמצאת תוכנית רחבה הרבה יותר. טייוואן כבר מקדמת הגדלה של תקציב הביטחון בעשרות מיליארדי דולרים עד 2033, כחלק מהיערכות ארוכת טווח מול סין. טייוואן מתכננת להוסיף כ-40 מיליארד דולר לתקציב הביטחון שלה, והוויכוח סביב הרחפנים הוא עוד פרק בשאלה איך מחלקים את הכסף בין רכש חיצוני, פיתוח מקומי, טילים, הגנה אווירית ומערכות בלתי מאוישות.