העולם עמוס בעימותים. קצב ההתחמשות הביטחונית גדל ולמרות הפסקות האש אצלנו וייתכן שבקרוב גם בין רוסיה לאוקראינה, יש זירות נפיצות ומסוכנות מאוד. הזירה שנחשבת הכי רגישה היא סין מול טייוואן. סין טוענת שהאי שלה ולא מקבלת את עצמאותו ושולחת מסרים וגם כוחות לאזור. טייוואן "חיה" תחת החסות האמריקאית. האינטרס האמריקאי באזור, הוא השבבים. טייוואן היא הספקית האיכותית והגדולה בעולם לשבבים שהם חומרי הגלם הכי חשובים לעולם הטכנולוגיה. אבל למרות האינטרס האמריקאי, סין לא מוותרת. בדרך המתיחות מול יפןו גם גוברת -יפן מציבה טילים באי ליד טייוואן ומחריפה את ההיערכות מול סין והזירה הזו הופכת לכזו שעלולה להוביל למלחמה גדולה. 

כל העולם במירוץ חימוש גדול, כשתוכנית של טייוואן היא להגדיל את התקציב הביטחוני ב-40 מיליארד דולר שישמשו לחיזוק משמעותי של היכולות ההגנתיות של המדינה. מדובר בתוספת ייעודית שפרוסה על פני שמונה שנים, בין 2026 ל-2033, וצפויה להוות תשתית לתכניות רכש חוץ, פיתוח מערכות מתקדמות. ההחלטה פורסמה היום על ידי נשיא טייוואן, לאי צ'ינג-טה (Lai Ching-te), במסגרת נאום שנשא בפני הפרלמנט, והיא משקפת שינוי אסטרטגי עמוק בהתמודדות עם האיומים הגיאופוליטיים. להרחבה: האי הקטן שעלול להצית מלחמת עולם שלישית; כל התרחישים.

ההחלטה מגיעה בתקופה מתוחה במיוחד, כשהאי הדמוקרטי נמצא במוקד של עימות גיאו-פוליטי הולך ומחריף מול סין, הרואה בטייוואן חלק משטחה הריבוני. הנשיא לי הדגיש כי "שום מדינה לא תהיה מחויבת יותר להגנת טייוואן מאשר טייוואן עצמה", תוך שהוא מדלג על פרטים לגבי מקורות המימון המיועדים. הציטוט הזה משקף גישה של עצמאות אסטרטגית, אך גם תלות מובהקת בשותפויות בינלאומיות, במיוחד עם ארצות הברית, שמספקת את רוב הנשק המתקדם לטייוואן. מאז כהונתו של לי, שהחלה במאי 2024, נרשמה עלייה בפעילות צבאית סינית סביב האי, כולל תרגילים ימיים נרחבים וחדירות תכופות למרחב האווירי.

התקציב החדש אינו מבודד; הוא חלק ממגמה רחבה יותר של חיזוק כוחות המגן. בשנים האחרונות, טייוואן השקיעה בפיתוח יכולות אסימטריות, כמו רחפנים קטנים וטילים נגד אוניות, שמאפשרות התמודדות עם כוח צבאי עליון כמו זה של סין. ההודעה על התקציב מגיעה על רקע דיונים בארצות הברית על סיוע נוסף לטייוואן, כולל חבילות נשק בשווי מיליארדי דולרים, שמטרתן לאזן את הכוחות באזור.

תקציב ביטחוני מורחב ויעדים שאפתניים

התקציב המיוחד יתוסף לתקציב הביטחון השנתי של טייוואן, ויהיה מיועד למימון פרויקטים רבי־שנים, כולל רכישת נשק מארצות הברית ופיתוח מערכת הגנה אווירית מקומית מתקדמת בשם T-Dome. מערכת זו צפויה לשלב שכבות הגנה שונות נגד מטוסים, טילים, רחפנים ואיומים מתקדמים נוספים, ותתבסס על שילוב של אמצעים מקומיים ואמריקאיים. T-Dome, בהשראת מערכת "כיפת ברזל" הישראלית, תשמש כמגן ראשון בקו ההגנה, ותאפשר לטייוואן להגן על נכסים קריטיים כמו מפעלי ייצור השבבים של TSMC, שמהווים כ-90% משוק השבבים העולמי המתקדמים.

במקביל, הנשיא לי חותר להעלות את תקציב הביטחון השנתי לרמה של 5 אחוז מהתמ"ג עד שנת 2030. כבר בשנת 2026 צפוי התקציב להגיע לרמה של מעל 3 אחוז, לראשונה מאז 2009. מדובר בשינוי מהותי של סדרי עדיפויות, כאשר ביטחון המדינה תופס את קדמת הבמה התקציבית. כיום, תקציב הביטחון של טייוואן עומד על כ-2.5% מהתמ"ג, בהשוואה ל-1.7% בסין – אך בהתחשב בגודל הכלכלה הסינית העצום, מדובר בפער משמעותי בכוח הקנייה. ההעלאה הזו תדרוש גיוס משאבים נוספים, כולל הגדלת מסים או קיצוצים בתחומים אזרחיים, אך היא נתמכת על ידי רוב הציבור הטייוואני, שמודאג מהאיום הסיני. להרחבה: יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים.

השקעה זו אינה רק הגנתית; היא כוללת גם פיתוח יכולות התקפיות מוגבלות, כמו טילי שיוט ארוכי טווח, שיאפשרו לטייוואן להרתיע תוקפן פוטנציאלי. בנוסף, התקציב יממן אימונים משותפים עם בעלות ברית, כולל ארצות הברית ויפן, שמגבירות את שיתוף הפעולה שלהן באזור. יפן, למשל, השקיעה לאחרונה במערכות הגנה משלה נגד טילים בליסטיים, מתוך חשש מהשפעת עימות בטייוואן על ביטחונה.

מערכה פוליטית ומבחן בפרלמנט

אף שמדובר במהלך אסטרטגי משמעותי, הדרך לאישור התקציב לא בהכרח תהיה חלקה. הפרלמנט בטייוואן נשלט כיום בידי האופוזיציה, שכוללת את מפלגת קוומינטנג (KMT) המזוהה עם קו פייסני יותר כלפי סין. זו עשויה לנסות לחסום את התכנית או לדרוש שינויים שיצמצמו את ההיקף התקציבי שלה. במערכות הבחירות האחרונות, KMT זכתה ב-52 מושבים מתוך 113, בעוד המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית (DPP) של לי מחזיקה ב-51. הקואליציה הפרלמנטרית של האופוזיציה יכולה להאט את התהליך, אך סקרים מראים תמיכה ציבורית רחבה בהגברת ההוצאה הביטחונית.

לכאורה, עמדת ההתנגדות מבוססת על הטענה שהידברות עם סין תקטין את הסיכון לעימות צבאי, אולם בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה בהיקף הפעילות הצבאית הסינית סביב האי, לרבות תרגילים ימיים, חדירות של כלי טיס למרחב האווירי והגברת לוחמה קיברנטית. בשנת 2024 לבדה, דווח על יותר מ-1,700 חדירות של מטוסי קרב סיניים למרחב האווירי של טייוואן, גידול של 20% לעומת השנה הקודמת. פעולות אלה נתפסות כהכנה פסיכולוגית וטכנית לפלישה אפשרית, ומחזקות את הצורך בהגברת ההשקעה הביטחונית. להרחבה: סין מגבירה לחץ כלכלי על יפן: הפחתת טיסות כתגובה למתיחות סביב טייוואן.

שיקולים כלכליים ואסטרטגיים

מימון תוספת תקציבית בסדר גודל כזה מעלה שאלות כלכליות לא פשוטות. טייוואן תצטרך לאזן בין השקעות בביטחון לבין צרכים אזרחיים, תשתיות וצמיחה פנימית. הכלכלה הטייוואנית, שמבוססת על יצוא טכנולוגי, צמחה ב-3.2% בשנה האחרונה, אך תלויה מאוד בשווקים בינלאומיים, כולל סין. הגברת ההוצאה הביטחונית עלולה להאט את הצמיחה אם לא תלווה ברפורמות מס, אך היא גם יוצרת הזדמנויות תעשייתיות: פיתוח T-Dome צפוי להעסיק אלפי מהנדסים מקומיים ולהגביר את התעשייה המקומית.

עם זאת, הממשל רואה במהלך השקעה לטווח ארוך שמטרתה למנוע עימות כולל, ולהרתיע את סין ממהלך צבאי אפשרי. אנליסטים מעריכים כי פלישה סינית לטייוואן עלולה להסב נזק כלכלי גלובלי של 10 טריליון דולר, בעיקר בגלל שיבוש ייצור שבבים. לכן, ההשקעה הזו אינה רק הגנה עצמית, אלא תרומה לביטחון האזורי והעולמי.

במקביל, לא ניתן להתעלם מההשפעה האפשרית של הצעד על יתר מדינות האזור. התחמשות מהירה של טייוואן עשויה לעורר מרוץ חימוש גם מצד יפן, דרום קוריאה או מדינות אחרות שמעורבות בעקיפין בעימות האסטרטגי במזרח אסיה. יפן, למשל, הגדילה את תקציבה הביטחוני ב-26% בשנה האחרונה, ומשקיעה במערכות הגנה משותפות עם טייוואן. דרום קוריאה, מצדה, מתמודדת עם איומים כפולים מסין מצפון וצפון קוריאה, ומחזקת קשרים עם וושינגטון. מרוץ חימוש כזה עלול להחמיר את המתיחות, אך גם להגביר את ההרתעה ההדדית.

סין, מצידה, הגיבה להודעה בצורה זהירה אך נחרצת. דובר משרד החוץ הסיני הצהיר כי "טייוואן חייבת להפסיק את פעולות הפרובוקציה שלה", ורמז על תגובה צבאית אם יימשקו ההתחמשויות. בייג'ין הגדילה את תקציבה הביטחוני ב-7.2% בשנה האחרונה, והשקיעה בפיתוח נשק היפרסוני ומערכות לוויינים. עם זאת, אנליסטים סבורים כי סין מעדיפה לחץ כלכלי ודיפלומטי על פני עימות ישיר, בשל הסיכונים הכלכליים הגלובליים.

ארצות הברית, כשותפה מרכזית, קיבלה את ההודעה בחיוב. ממשל טראמפ, ששב לשלטון, הביע תמיכה בהגברת סיוע צבאי לטייוואן, כולל אישור מכירות נשק נוספות. זה כולל מטוסי F-16 משודרגים ומערכות טילים, שיסייעו לטייוואן לשמור על יתרון איכותי. ההקשר הזה מדגיש את טייוואן כנקודת חיכוך מרכזית ביחסי ארה"ב-סין, שמתאפיינים כיום בהפסקת מלחמת סחר חלקית אך במתיחות צבאית גוברת.

בכל מקרה, מדובר באיתות ברור לבייג'ין ולוושינגטון כאחד: טייוואן לא מתכוונת להישען על אחרים במאבק להגנה על עצמאותה, והיא מוכנה להשקיע משאבים משמעותיים כדי לבצר את מעמדה. המהלך הזה מחזק את מעמדה של טייוואן כשחקן אוטונומי באזור, אך גם מדגיש את הצורך בדיפלומטיה מקבילה כדי למנוע הסלמה.

היחסים בין סין וטייוואן - מאיפה הכל התחיל ולאן זה הולך?

1949: מלחמת האזרחים הסינית והקמת הרפובליקה הסינית בטייוואן – לאחר ניצחון המפלגה הקומוניסטית, בראשות מאו דזה-דונג, ברח צ'יאנג קאי-שק לטייוואן עם כוחותיו, והקים שם את ממשלת הרפובליקה הסינית. סין רואה בטייוואן פרובינציה מרדנית מאז. להרחבה: האי הקטן שעלול להצית מלחמת עולם שלישית; כל התרחישים.

1950-1954: מלחמת קוריאה והסכמי הגנה עם ארה"ב – ארה"ב חתמה על חוזה הגנה הדדי עם טייוואן, מה שהוביל להגברת נוכחות צבאית אמריקאית במצר טייוואן והסלמה ראשונית במתיחות.

1979: נורמליזציה דיפלומטית ארה"ב-סין – ארה"ב כירה בסין כנציגה היחידה של סין, אך חוקקה את חוק יחסי טייוואן, המחייב סיוע ביטחוני. סין הגיבה בהגברת לחץ דיפלומטי.

1996: משבר הטילים השלישי – סין ירתה טילים ליד חופי טייוואן בתגובה לבחירות דמוקרטיות ראשונות באי. ארה"ב שלחה נושאות מטוסים, מה שיצר עימות צבאי ראשון.

2005: חוק האנטי-התפוררות – סין חוקקה חוק המאפשר שימוש בכוח צבאי נגד "התפרקות" של טייוואן, על רקע דיונים על עצמאות.

2016: בחירת צאי אינג-וון – נשיאת DPP, המתנגדת לאיחוד עם סין, נבחרה. סין הגיבה בהפסקת דיאלוג רשמי והגברת פעילות צבאית.

2020-2021: מגפת הקורונה ומשבר השבבים – סין האשימה את טייוואן בניצול המגפה להגברת עצמאות. TSMC הפכה לנכס אסטרטגי, מה שהוביל לסנקציות כלכליות ראשוניות.

2022: ביקור נלסון פלטון בטייוואן – יו"ר בית הנבחרים האמריקאי ביקר באי, מה שגרר תרגילים צבאיים סיניים נרחבים סביב טייוואן, כולל סגירה זמנית של מרחבים ימיים.

2023: הגברת חדירות אוויריות – סין הגדילה את מספר החדירות למרחב האווירי של טייוואן ליותר מ-1,700 בשנה, כחלק ממדיניות "אפורת" – פעולות מתחת לסף מלחמה. להרחבה: יפן מציבה טילים באי ליד טייוואן ומחריפה את ההיערכות מול סין.

2024: כהונת לי צ'ינג-טה ומשבר הים הדרומי – לי נבחר לנשיא, וסין ערכה תרגילים ימיים גדולים. מתיחות עם הפיליפינים באזור הגבירה את המעורבות האמריקאית.

ינואר 2025: לחץ כלכלי על יפן – סין הפחיתה טיסות לייפן כתגובה להצהרות יפניות על תמיכה בטייוואן, מה שגרם נזק כלכלי של מיליארדים.

ספטמבר 2025: תרגילים משותפים ארה"ב-יפן-טייוואן – אימונים ראשונים משולשים במצר טייוואן, שגררו תגובה סינית בהגברת נוכחות צוללות.

נובמבר 2025: הצהרות טראמפ והסלמה דיפלומטית – נשיא ארה"ב הנכנס הביע מחויבות "מוחלטת" לטייוואן, מה שהוביל להצהרות סיניות על "מוכנות למלחמה". להרחבה: סין מזהירה את אזרחיה: הימנעו מנסיעות ליפן על רקע מתיחות סביב טייוואן.

נובמבר 2025 (התפתחות אחרונה): הודעת התקציב הטייוואני – טייוואן הודיעה על תוספת 40 מיליארד דולר לביטחון, על רקע תרגילים סיניים חדשים סביב האי.