העונש שמחכה למפיצי הווטסאפים של אוריך

תכתובות הווטסאפ של יונתן אוריך כנראה מעניינות מאוד מבחינה תקשורתית ואולי אף מהוות ראיות למעשים פסולים. זה מה שעולה ממה שפורסם לגביהן ברשתות. אבל למה רק ברשתות ולא באמצעי התקשורת? כי מדובר לכאורה בעבירה פלילית של פגיעה בפרטיות, שיוצרת גם עילה לתביעה אזרחית. נסביר.

חוק הגנת הפרטיות קובע, כי "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה" וביניהן "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתוכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו 15 שנים ממועד כתיבתו; לעניין זה, 'כתב' - לרבות מסר אלקטרוני". ויש עוד: "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" וגם "פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות". 

תכתובות ווטסאפ נכללות בהגדרת החוק של "כתב", הן ודאי עוסקות ב"ענייניו הפרטיים של אדם", ובהנחה שהושגו שלא כדין - אסור לפרסם אותן. פגיעה במזיד בפרטיותו של אדם היא עבירה פלילית, שהעונש המירבי עליה הוא חמש שנות מאסר. זוהי גם עוולה אזרחית, שעליה ניתן לחייב בפיצוי מירבי של 80,000 שקל גם ללא הוכחת נזק, ובפיצוי מירבי של 160,000 שקל אם הוכח שהדבר נעשה בכוונה לפגוע.

גם אם אוריך התרשל ובכך אִפשר למאן דהוא לפרוץ לטלפון שלו ולהשיג את תכתובות הווטסאפ, אין זה מכשיר את פרסומן. זאת, משום שחוק הגנת הפרטיות מדבר על הפגיעה בפרטיות כשלעצמה. עצם הפרסום הוא הפגיעה הבלתי-חוקית, אפילו אם המידע היה מושג בצורה חוקית, קל וחומר - כאשר על פניו הוא הושג שלא כדין. לכן, גם אם יש עניין ציבורי ממשי בפרסום הדברים - הוא אינו יכול לגבור על האיסור הפלילי ועל העוולה האזרחית.

שאלה אחרת היא, האם ניתן להשתמש באותן תכתובות לצורך חקירה פלילית (אם בכלל יש בהן ראיות למשהו פלילי). פרקליט המדינה יכול להכשיר בדיעבד חדירה בלתי חוקית לטלפון, כפי שעשה שי ניצן בנוגע לפלאפונים של אפי נוה בפרשת "מין תמורת מינוי". אותו תיק נסגר משום שהטלפונים היו רכוש גנוב: חני נוה לקחה אותם, מסרה להדס שטייף שמסרה ליולי רוזנברג שפרץ אותם. אבל את עצם השימוש בתכנים יכול היה ניצן להכשיר, בגלל חומרת החשדות שעלו מהם.

החוק הישראלי לא אימץ את כלל "פרי העץ המורעל" האמריקני, ולפיו כל שרשרת הראיות פסולה אם הראשונה שבהן הושגה בצורה בלתי חוקית. לכן, גם אם מאן דהוא פרץ שלא כחוק לפלאפון של אוריך - הרי שאם יש שם ראיות לכאורה לחקירה פלילית, אפשר יהיה להשתמש בהן. אבל כל זה כמובן בהשערה שהן קיימות, שהן יגיעו לידיעת רשויות האכיפה ושהן יקבעו שהאינטרס הציבורי כאן גובר על הפגיעה בפרטיותו של אוריך. אגב: אוריך הוביל את בית המשפט העליון לקביעת ההלכה בנוגע לחיפוש משטרתי בפלאפון; אולי הוא יוביל גם לקביעת הלכה בנוגע לשימוש בתכנים שהושגו שלא כדין.