40% מחברות המדד מפסידות כסף: הצד האפל של וול סטריט
Russell 2000 זינק ביותר מ-20% במחצית הראשונה של 2026, בזמן שכארבע מכל עשר חברות בו אינן רווחיות. הנתונים לא אומרים שהחברות האלה עומדות לקרוס, אבל הם כן חושפים עד כמה רווחיות,
מבנה החוב והרגישות לתנאי המימון יכולים להשתנות בין חברות שנמצאות בתוך אותו מדד small-cap.
יותר מ-40% מחברות Russell 2000 אינן רווחיות. זה לא מנע ממדד החברות הקטנות בארה"ב לרשום במחצית הראשונה של 2026 את הפתיחה החזקה ביותר שלו לשנה מאז 1991, עם עלייה של יותר מ-20%.
MarketWatch דיווח כי 41.5% מחברות Russell 2000 הפסידו כסף ב-12 החודשים שקדמו לפרסום הנתונים. J.P. Morgan Asset Management השתמשה במדידה שונה ומצאה כי 43% מהחברות במדד הוגדרו loss-making בעונת הדוחות של הרבעון הראשון של 2026.
מחקרים ונתונים שפורסמו ביוני וביולי 2026 הצביעו אפוא על כך שכארבע מכל עשר חברות ב-Russell 2000 היו הפסדיות לפי המדדים שבהם השתמש כל מקור. תקופות הדיווח והמתודולוגיות אינן זהות, ושיעור החברות המפסידות יכול להשתנות לאורך זמן. בנוסף, האחוזים מתייחסים למספר החברות, ולא למשקלן במדד או לשיעור מקביל משווי תיק השקעות.
רווחיות ומחיר מניה מודדים דברים שונים
רווחים חשבונאיים מתארים את תוצאות החברה בתקופת דיווח מסוימת. מחיר המניה משקף גם ציפיות לגבי רווחים עתידיים, תנאי מימון וסיכונים נוספים.
לכן מניה של חברה שמפסידה כסף יכולה לעלות או לרדת. עצם העובדה שחברה אינה רווחית כיום אינה מלמדת לבדה אם המניה שלה מתומחרת באופן אטרקטיבי.
מחיר מניה הוא לא דוח רווח והפסד של הרבעון האחרון. הוא משקף גם את מה שהמשקיעים מעריכים לגבי העתיד.
ה-40% לא מספרים את כל הסיפור
גם הרכב המדד משנה את התמונה. לפי J.P. Morgan, יותר משליש מהחברות המפסידות ב-Russell 2000 מרוכזות בסקטור הבריאות. זה חשוב, משום שהסקטור כולל בין היתר חברות ביוטכנולוגיה שנמצאות בשלבי מחקר ופיתוח ויכולות לפעול לאורך זמן לפני שהן מגיעות לרווחיות שוטפת.
ויש עוד נתון שמקשה על הסיפור הפשוט של "איכות החברות הידרדרה". כש-J.P. Morgan בחנה רק חברות שיש לגביהן נתוני רווח בני השוואה היום ולפני עשור, 65% מהן דווקא שיפרו את הרווחים שלהן.
כלומר, העלייה בשיעור החברות הלא-רווחיות במדד אינה בהכרח הוכחה לכך שאותה קבוצת חברות הולכת ונחלשת. חלק מהשינוי קשור גם להרכב החברות שנמצאות כיום בשוק ה-small caps הציבורי.
זו הבחנה חשובה: 40% הוא נתון אמיתי וחריג, אבל הוא לא אומר שארבע מכל עשר חברות קטנות באמריקה הן עסקים כושלים.
לא כל חברה מפסידה היא "זומבי"
המונח "חברת זומבי" מופיע לא מעט כשמדברים על חברות שמתקשות לייצר רווחים, אבל במחקר הכלכלי הוא מתאר מצב מצומצם הרבה יותר.
אין הגדרה אוניברסלית אחת. הגדרה שנעשה בה שימוש בנייר עבודה של OECD מתייחסת לחברה בת עשר שנים לפחות, שיחס כיסוי הריבית שלה נמוך מ-1 במשך שלוש שנים רצופות. כלומר, הרווח התפעולי שלה אינו מספיק כדי לכסות את הוצאות הריבית לאורך תקופה ממושכת.
לכן אי אפשר לומר ש-40% מחברות Russell 2000 הן "זומביות".
EPS שלילי אינו אומר בהכרח שאין לחברה מזומן, שאין לה תזרים חיובי, שהיא חדלת פירעון או שאין לה אפשרות לגייס הון. חברה יכולה לממן תקופת הפסדים באמצעות מזומן שכבר נמצא במאזן, גיוס הון או חוב.
השאלה המעניינת יותר היא כמה עולה לה להמשיך לעשות את זה. כשהריבית עולה, המתמטיקה משתנה
ופה החברות הקטנות שונות משמעותית מענקיות השוק.
לפי J.P. Morgan, כ-41.5% מהחוב של חברות small-cap הוא בריבית משתנה, לעומת 18% בלבד בחברות large-cap. במקביל, יחס כיסוי הריבית הממוצע בקבוצה עמד על כ-1.5 פעמים, לעומת 8.9 פעמים אצל החברות הגדולות.
במילים אחרות, לחברות הקטנות יש בממוצע פחות מרווח ביטחון מול עלייה בעלויות המימון, וחלק גדול יותר מהחוב שלהן מתומחר מחדש כשהריבית בשוק משתנה.
השוק קיבל תזכורת לרגישות הזאת בחמשת השבועות שהסתיימו ב-9 באוקטובר: Russell 2000 איבד 5.8%, בתקופה שבה תשואות האג"ח עלו והלחץ על מניות small-cap הרגישות לריבית התגבר.
זה לא מוכיח שהריבית לבדה גרמה לירידה, אבל הוא ממחיש מדוע מבנה המימון נעשה משמעותי יותר כאשר התשואות זזות במהירות.
מה בעצם מייצג Russell 2000?
Russell 2000 אינו רשימה של "2,000 החברות הקטנות הטובות ביותר בארה"ב". הוא benchmark שנועד לייצג את פלח החברות הקטנות בשוק המניות האמריקאי. FTSE Russell מגדירה אותו כמדד small-cap רחב הכולל כ-2,000 מניות אמריקאיות קטנות יותר שעומדות בתנאי הזכאות למדד.
עצם העובדה שחברה נכנסה למדד אינה חותמת איכות על העסק שלה.
FTSE Russell עצמה עושה את ההבחנה הזאת. לצד המדד הרחב היא מפעילה את Russell 2000 Earnings Leaders Index, שמיישם מסנן נפרד המבוסס על רווחיות, ובוחר חברות עם רווחים חיוביים ושיפור במדדי רווחיות.
המשמעות אינה שמדד רחב הוא "טוב" או "רע". הוא פשוט נותן חשיפה לשוק כפי שהוא.
ובתוך אותו שוק יכולים לשבת יחד עסק רווחי עם מאזן חזק, חברת ביוטכנולוגיה שעדיין מממנת את שלב הפיתוח וחברה ממונפת שתלויה בגישה מתמשכת למימון.
מי שנחשף למדד רחב מקבל את שני הצדדים יחד.
אז מהו בעצם "הצד האפל"?
לא 40% חברות שעומדות לקרוס. המציאות הרבה פחות פשוטה מזה.
הצד שפחות רואים כשמסתכלים רק על הגרף של המדד הוא הפער הגדול בין החברות שבתוכו. שתי חברות יכולות להיכלל תחת אותה הגדרה של small cap ובאותו benchmark, בזמן שאחת מייצרת רווחים ומחזיקה מאזן חזק והשנייה עדיין תלויה במימון כדי להגיע לשם.
לכן השאלה החשובה אינה רק אם חברה מרוויחה היום. צריך להבין גם כמה מזומן יש לה, איך בנוי החוב שלה, עד כמה היא רגישה למחיר המימון ומה צריך לקרות כדי שהציפייה לרווחיות עתידית תהפוך בסופו של דבר לרווח בפועל.
שיעור גבוה של חברות מפסידות יכול להתקיים גם בתקופה שבה מדד החברות הקטנות עולה. כשהכסף מתייקר, לעומת זאת, ההבדלים בין החברות שבתוך אותו מדד עשויים להפוך משמעותיים יותר.
למי שפועל באופן עצמאי בשוק האמריקאי, הסיפור של Russell 2000 הוא תזכורת לכך שמדד מספר מה קורה לקבוצה של מניות - לא מה מצבה הפיננסי של כל חברה בתוכה.
המידע והנתונים נכתבו בשיתוף קולמקס פרו. המידע בכתבה מובא למטרות ידע והעשרה בלבד, ואינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה או הזמנה לבצע פעולה בנייר ערך כלשהו. מסחר והשקעה בניירות ערך כרוכים בסיכון, לרבות אפשרות להפסד כספי.
קולמקס פרו מציעה סביבת מסחר עצמאית בשוק האמריקאי, לצד כלי ניתוח ושירות לקוחות אנושי בעברית.
