תביעה על רשלנות רפואית ב-2002 הוכרעה סופית רק ב-2026
עמית דחה בקשה לערער על דחיית תביעה נגד רופא על זריקה מ-2002. מציין: לאורך השנים לקתה התנהלות המבקשים בכשלים דיוניים שהובילו למחיקת תביעות קודמות שהגישו באותו עניין
טענה לרשלנות רפואית בשנת 2002 הוכרעה סופית רק בשנת 2026, כאשר נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה בקשה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. "לאורך השנים לקתה התנהלות המבקשים בכשלים דיוניים שהובילו למחיקת תביעות קודמות שהגישו באותו עניין, כך שנוצר מצב שהתרחשות עובדתית משנת 2002 נדונה אך בשנים האחרונות", מציין עמית.
מדובר בתביעה נגד קופת חולים מאוחדת וד"ר יוסרי סייפי, כפי שמתאר עמית: "המבקשים הגישו לבית משפט השלום תביעה לפיצויים בגין עוולות הרשלנות, התקיפה והפרת חובה חקוקה וכן טענו לפגיעה באוטונומיה ולהפרת חובת הגילוי. טענתם העיקרית של המבקשים הייתה שהמשיב 2 (סייפי) התרשל במתן זריקה שנקראת 'היסטניל', אשר אינה מאושרת לשימוש על ידי משרד הבריאות, למורישתם המנוחה ביום 8.3.2002, בעת שטופלה על ידו.
"בתביעתם, טענו המבקשים כי ד"ר סייפי אבחן את המנוחה כמי שסובלת מתגובה אנפילקטית לאכילת זיתים ועל כן הורה לבנה ששהה עמה לפנות לבית מרקחת ולרכוש את התרופה שהוזרקה לה. חצי שעה לאחר מתן הזריקה, כך נטען, פיתחה המנוחה שיתוק מלא ברגליים, איבדה שליטה על הסוגרים וחשה כאבים בכתף ובגב. על רקע זה, פונתה המנוחה לבית חולים ומאז מצבה הרפואי הידרדר והיא נפטרה כ-12 שנים לאחר מכן.
"המבקשים סבורים כי ההידרדרות במצבה ואף מותה של המנוחה נבעו כתוצאה מהזריקה. המבקשים טענו בתביעתם לפגמים נוספים בהתנהלותו של ד"ר סייפי ובהם העדר תיעוד ראוי של מצבה של המנוחה לפני הטיפול והיעדר תיעוד של הטיפול שניתן לה ובכלל זה המינון שהוזרק ואופן ההזרקה".
אין התערבות בממצאי עובדה
בית משפט השלום בירושלים דחה את התביעה לאחר שקבע, כי לא היה קשר סיבתי בין הזריקה לבין מצבה הרפואי של המנוחה. עוד נקבע, כי "לא הוכח שנכון לאותו מועד, קרי לפני למעלה מ-24 שנים, היה על ד"ר סייפי לחשוד שתרופה שנקנתה בבית מרקחת אינה מאושרת על ידי משרד הבריאות. עוד נקבע כי לא הוכח שד"ר סייפי הפר את חובת הגילוי בכך שלא סיפק למנוחה מידע על אודות הזריקה לפני מתן הטיפול, בשים לב לכך שנדרשה המנוחה לקבל טיפול מיידי ומציל חיים". התובעים חויבו בתשלום הוצאות בסך 44,000 שקל.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, במילותיו של עמית, כי "כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית משפט השלום. כך, נקבע כי הכרעת בית משפט השלום נעשתה על יסוד בחינת מכלול הראיות, ובכלל זה חוות דעת המומחים, עדויותיהם, הראיות שהציגו הצדדים וכן הימנעות המבקשים מלהעיד את בניה של המנוחה אשר נכחו עימה בטיפול אצל ד"ר סייפי, באופן שמביא למסקנה כי היה בעדותם כדי להזיק לגרסתם". המחוזי רק התערב בנושא ההוצאות, ופסק שבשל הפגמים בהתנהלותו של סייפי - התובעים ישלמו רק 10,000 שקל וללאומית בלבד.
בדחותו על הסף את בקשת הערעור, אומר עמית: "טענות המבקשים נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה הפרטני והן מהוות טענות 'ערעוריות' שאינן מקימות עילה למתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'. השגותיהם מופנות נגד ממצאים שבעובדה ובמהימנות שנקבעו על ידי בית משפט השלום, ובכלל זה העדפת חוות דעת המשיבים אשר שללה קשר סיבתי בין הזריקה לבין מחלת המיאלטיס הרוחבית שממנה סבלה המנוחה, על פני חוות הדעת שהוגשו על ידי המבקשים. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות המבוססים על התרשמות בלתי אמצעית מהמומחים ומהעדים ולא מצאתי כי במקרה דנן היה על בית המשפט המחוזי לחרוג מכלל זה".
המבקשים טענו גם, כי המקרה מעורר את השאלה העקרונית האם עצם השימוש בתרופה שאינה רשומה בפנקס התרופות בישראל, מהווה פגיעה באוטונומיה והפרה של חובת הגילוי כלפי המטופל. "ואולם, בחינת פסק דינו של בית משפט השלום מעלה כי שאלה זו לא עמדתה במוקד הכרעתו", אלא העובדות הפרטניות של המקרה. חומרת התנהלותו של סייפי באה לידי ביטוי בביטול ההוצאות לטובתו, אולם אין המדובר בעיוות דין חמור. הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד עמוס גבעון.
