פרס נובל לכלכלה לשני חוקרים שהסבירו איך העתיד משנה את הכסף שלנו כבר היום

משפחה שמקבלת הודעה על קידום צפוי בעבודה יכולה להחליט כבר היום להחליף מכונית, גם אם המשכורת הגבוהה יותר תגיע בעוד חצי שנה. בעל חנות שמעריך כי הספקים שלו יעלו מחירים בחודשים הקרובים עשוי להעלות את המחירים לצרכנים עוד לפני שהעלויות שלו התייקרו בפועל. בשני המקרים ההחלטה הכלכלית מתקבלת בהווה, אבל היא מבוססת על מה שאנשים חושבים שיקרה בעתיד. ההתנהגות הזאת נמצאת במרכז המחקרים של רוברט הול ומייקל וודפורד, שני הכלכלנים האמריקאים שזכו היום בפרס נובל לכלכלה לשנת 2026. המחקרים שלהם שינו את הדרך שבה כלכלנים מבינים את התנהגות הציבור, את האינפלציה ואת יכולתן של ממשלות ובנקים מרכזיים להשפיע על המשק.

הול, בן 83, פרופסור באוניברסיטת סטנפורד, וודפורד, בן 71, פרופסור באוניברסיטת קולומביה, יקבלו יחד פרס כספי של 12 מיליון קרונות שוודיות, כ-1.2 מיליון דולר. שניהם למדו לדוקטורט בכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, אבל פעלו במסלולי מחקר שונים. הול התמקד בהתנהגות הצרכנים ובקשר שבין הכנסה, צריכה וחיסכון. וודפורד חקר בעיקר את האופן שבו עסקים קובעים מחירים, כיצד ריבית משפיעה על פעילות כלכלית ומדוע האמינות של הבנק המרכזי חשובה כמעט כמו החלטות הריבית עצמן.

המחקרים פורסמו לפני עשרות שנים, אבל השפעתם מורגשת בכל החלטת ריבית, בכל דיון על העלאת מסים ובכל ניסיון של ממשלה לעודד צריכה בזמן משבר. הם גם מסבירים תופעות שכל משפחה מכירה: מדוע תוספת שכר קבועה משפרת את תחושת הביטחון יותר מבונוס חד-פעמי, מדוע אנשים ממשיכים לחסוך כשהריבית יורדת, ואיך חשש מעליית מחירים עלול לגרום להקדמת קניות ובכך לתרום בעצמו להתייקרויות.

הסיפור מתחיל בשאלה שמלווה את הכלכלה המודרנית כמעט מאה שנה: האם הממשלה יכולה למנוע מיתון באמצעות הגדלת הוצאות והפחתת מסים, והאם הבנק המרכזי מסוגל לבלום אינפלציה באמצעות העלאת ריבית?

הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס טען בשנות ה-30 שכאשר הציבור מפסיק לצרוך והעסקים מצמצמים השקעות, הביקוש הכולל במשק עלול להתרחק מיכולת הייצור שלו. התוצאה היא ירידה בפעילות ואבטלה. במצב כזה הממשלה יכולה להגדיל הוצאות ולהפחית מסים, ואילו הבנק המרכזי יכול להוזיל את האשראי באמצעות הורדת ריבית.

במשך שנים התבססה המדיניות הכלכלית על קשרים שנמצאו בנתונים ההיסטוריים. כאשר האבטלה הייתה גבוהה, האינפלציה נטתה להיות נמוכה. כאשר ההכנסה הפנויה של הציבור גדלה, גם הצריכה עלתה. כלכלנים ניסו להשתמש בקשרים האלה כדי להעריך את ההשפעה של החלטות ממשלתיות.

אלא שמשברי הנפט של שנות ה-70 חשפו בעיה. מחירי האנרגיה עלו בחדות, הייצור נפגע, האבטלה גדלה ובאותו זמן גם האינפלציה זינקה. התופעה, המכונה סטגפלציה, שילוב של האטה כלכלית ועליות מחירים, ערערה את ההנחות הקודמות.

התברר שהקשרים בין הנתונים הכלכליים יכולים להשתנות כשמשתנה המציאות. תוספת כסף למשק עשויה להגדיל את הצריכה, אבל כשהבעיה היא מחסור בנפט או בחומרי גלם, התוצאה יכולה להיות בעיקר עליית מחירים.

מכאן צמחה גישה חדשה: במקום להתייחס לכלכלה כאל אוסף נתונים על צמיחה, תעסוקה ואינפלציה, צריך לבחון את מיליוני ההחלטות שמתקבלות אצל משפחות ועסקים. מתוך ההחלטות האלה אפשר להסביר את התנהגות המשק כולו.

• CERN מתחיל לפרק את מאיץ ההדרונים
• האריח שלא חוזר על עצמו מסובב את האור

רוברט הול: אנשים חיים מההכנסה שהם מצפים לקבל, ולא רק ממה שנכנס לחשבון היום

הול נולד ב-1943 בפאלו אלטו שבקליפורניה והשלים דוקטורט בכלכלה ב-1967. במהלך הקריירה שלו עסק גם באבטלה, בתנודות בשוק העבודה, בטכנולוגיה ובמדיניות מסים. הוא אף כיהן כנשיא האגודה הכלכלית האמריקאית. אבל אחת העבודות החשובות ביותר שלו, שפורסמה ב-1978, עסקה בשאלה יומיומית מאוד: מה קובע כמה כסף משפחה מוציאה?

עד אז הייתה מקובלת מאוד ההנחה שהוצאה של משק בית תלויה בעיקר בהכנסה הנוכחית שלו. אם המשפחה מרוויחה יותר, היא מוציאה יותר. אם ההכנסה יורדת, היא מצמצמת הוצאות. הול הציע לבחון את ההתנהגות הזאת בצורה אחרת.

הוא התבסס על רעיון שלפיו משפחות מנסות לתכנן את רמת החיים שלהן לאורך שנים. הן מתחשבות בהכנסה הנוכחית, אבל גם בשכר העתידי, בחסכונות, בפנסיה ובאפשרות לקבל אשראי. לכן, משפחה שמצפה להכנסה גבוהה יותר בעתיד עשויה להגדיל הוצאות כבר בהווה.

ניקח שני עובדים שמרוויחים 20 אלף שקל בחודש. הראשון מקבל מענק חד-פעמי של 12 אלף שקל. השני מתבשר על העלאת שכר קבועה של 1,000 שקל בחודש. ההכנסה של שניהם גדלה ב-12 אלף שקל בשנה הראשונה, אבל מבחינת התכנון הכלכלי יש הבדל גדול.

העובד הראשון יודע שהמענק הוא אירוע חד-פעמי. הוא עשוי להפקיד חלק גדול ממנו לחיסכון, להשתמש בו להחזר הלוואה או לממן הוצאה גדולה שתכנן מראש. העובד השני יכול להעריך שההכנסה השנתית שלו תגדל ב-12 אלף שקל גם בשנים הבאות. אם יישאר בתפקיד עשר שנים, מדובר בתוספת מצטברת של 120 אלף שקל לפני מס, ואפילו יותר במקרה של העלאות שכר נוספות.

• מגמה מעורבת בניו יורק: מיקרון נופלת 5%, אינטל ב-2.2%; מטא מתחזקת ב-2%
• ממכריית ביטקוין לענן של קלוד: איירן עולה בכ-5% בעקבות עסקה עם אנתרופיק

לכן, העלאת שכר קבועה עשויה לגרום לשינוי משמעותי יותר בהרגלי הצריכה, גם כשהתוספת המיידית להכנסה דומה.

הול לקח את הרעיון צעד קדימה. אם אנשים מתכננים את הצריכה שלהם לפי כל המידע שכבר עומד לרשותם, השינוי הבא בצריכה אמור להתרחש בעיקר כשמגיע מידע חדש שמפתיע אותם.

למשל, עובד שיודע שיקבל העלאת שכר בעוד שלושה חודשים כבר יכול להביא אותה בחשבון כשהוא מתכנן את התקציב. כשהשכר עולה בפועל, ההתרחשות עצמה מוסיפה מעט מידע חדש. לעומת זאת, הודעה מפתיעה על פיטורים, ירושה גדולה או קידום משמעותי יכולה לשנות בבת אחת את הערכת ההכנסה העתידית ואת רמת הצריכה הרצויה.

במאמר מ-1978 הול בחן את הרעיון באמצעות נתוני צריכה לאורך זמן. במקום לנסות למצוא משתנים שיחזו כמה משפחות יוציאו, הוא בדק האם ניתן לחזות מראש את השינויים בצריכה באמצעות מידע שכבר היה זמין. התוצאות סיפקו תמיכה חשובה לתיאוריה, והציעו דרך חדשה להבחין בין החלטות צריכה שמתבססות על תכנון ארוך טווח לבין תגובות לאירועים חדשים.

זה נשמע כמו הבחנה פשוטה, אבל מבחינת מדיניות ממשלתית מדובר בשינוי משמעותי. אם הממשלה מחלקת מענק חד-פעמי במטרה לעודד צריכה, חלק מהמשפחות עשויות לחסוך אותו. אם היא מפחיתה מסים לתקופה ממושכת והציבור מאמין שההפחתה תישאר, ההשפעה על הוצאות משקי הבית עשויה להיות גדולה יותר.

הול המשיך לחקור את השאלה הזאת יחד עם הכלכלן פרדריק משקין. במחקר שפורסם ב-1982 הם בחנו נתוני הכנסה וצריכת מזון של כ-2,000 משפחות לאורך זמן, כדי לבדוק כיצד שינויים זמניים וקבועים בהכנסה משפיעים על ההתנהגות.

הממצא היה מעניין במיוחד. התנהגות הצריכה במדגם התאימה למודל שבו כ-80% מהמשפחות פעלו בעיקר בהתאם להכנסה הצפויה לאורך זמן, בעוד כ-20% התנהגו בצורה שבה הצריכה תלויה הרבה יותר בהכנסה השוטפת.

המשפחות בקבוצה השנייה הן מה שמכונה בכלכלה משקי בית שחיים מהכנסה להכנסה. משפחה כזאת יכולה להיות בעלת הכנסה סבירה ועדיין להחזיק חיסכון נזיל קטן מאוד. כמעט כל הכסף שנכנס מופנה להוצאות שוטפות ולהחזר חובות.

כאשר משפחה כזאת מקבלת תוספת של 2,000 שקל, היא יכולה להשתמש בחלק גדול מהסכום מיד לקניות, לתשלום חשבונות או להוצאות שנדחו. משפחה בעלת נכסים פיננסיים גדולים עשויה להעביר את מרבית הכסף לחיסכון. לכן, אותו מענק ממשלתי יכול להשפיע בצורה שונה על שתי המשפחות.

חשוב להדגיש שהחלוקה של 80% מול 20% התייחסה למדגם ולתקופה שנחקרו לפני עשרות שנים. היא משמשת להמחשת ההבדלים בהתנהגות הצרכנית, ולא כהערכה עדכנית של הרכב משקי הבית בארה"ב או בישראל. מחקרים מאוחרים הרחיבו את הדיון במגבלות אשראי, בפערי עושר ובהבדלים בין קבוצות אוכלוסייה.

לתוצאות האלה יש השלכה ישירה על מדיניות כלכלית בתקופת משבר. ממשלה שרוצה לעודד צריכה במהירות יכולה להפנות חלק גדול מהסיוע למשפחות בעלות חיסכון נמוך, משום שהן עשויות להשתמש בכסף בתוך זמן קצר. משפחות מבוססות יכולות לחסוך חלק גדול יותר מהסיוע, ולכן ההשפעה המיידית שלו על הפעילות הכלכלית תהיה בדרך כלל קטנה יותר.

יש כאן גם תובנה לגבי החיסכון האישי. הכנסה קבועה ויציבה מאפשרת לתכנן התחייבויות ארוכות טווח, כמו משכנתא. הכנסה חד-פעמית יכולה לחזק את החיסכון, לסייע בהקטנת חובות ולשפר את הגמישות הכלכלית, אבל היא מספקת בסיס חלש יותר להתחייבות חודשית חדשה.

הול הסביר באמצעות המחקר שלו מדוע גם ציפיות הן חלק מהמציאות הכלכלית. שתי משפחות עם אותה הכנסה בדיוק יכולות להתנהג אחרת לחלוטין, משום שאחת מעריכה שמצבה ישתפר והשנייה חוששת מהידרדרות. הראשונה עשויה לקנות רכב ולהגדיל צריכה, והשנייה עשויה לדחות רכישות ולהגדיל את החיסכון.

כאשר מיליוני משפחות משנות את ההתנהגות שלהן באותו כיוון, ההשפעה מגיעה גם לחנויות, למפעלים ולשוק העבודה.

מייקל וודפורד: מדוע מה שהבנק המרכזי אומר משפיע לפעמים כמו מה שהוא עושה

התרומה המרכזית של מייקל וודפורד קשורה לשאלה אחרת: איך בנק מרכזי יכול להשפיע על האינפלציה ועל הפעילות הכלכלית באמצעות הריבית, ואיך ציפיות הציבור משנות את התוצאה?

וודפורד נולד ב-1955 במסצ'וסטס, למד באוניברסיטת שיקגו, השלים לימודי משפטים בייל ובהמשך דוקטורט בכלכלה ב-1983. במהלך הקריירה שלו לימד גם בפרינסטון ובאוניברסיטת שיקגו, וביסס את מעמדו כאחד החוקרים המשפיעים בתחום המדיניות המוניטרית. עבודתו המרכזית רוכזה בספר שפרסם ב-2003, שעסק בקשר בין ריבית למחירים.

וודפורד ניסה להסביר איך מתקבלות החלטות על מחירים בעסקים, כיצד צרכנים מגיבים לריבית ומה קורה כשמנסים להשפיע על כלל הפעילות הכלכלית באמצעות כלי אחד מרכזי.

אחת ההנחות החשובות במודל שלו היא שמחירים של מוצרים ושירותים משתנים בהדרגה. חברת ביטוח, מסעדה או יצרנית רהיטים יכולות לעדכן מחירים, אבל שינוי כזה כרוך בעלויות, בהתאמות במערכות, בשינוי חוזים ולעיתים גם בחשש לאבד לקוחות. לכן, חלק מהמחירים נשארים קבועים לתקופות מסוימות גם כשהביקוש או העלויות משתנים.

המחירים האלה מכונים בכלכלה מחירים דביקים. למשל, מסעדה שגובה 80 שקל למנה מתמודדת עם התייקרות חומרי הגלם. היא יכולה להעלות את המחיר מייד, לספוג זמנית חלק מההתייקרות או להמתין לעדכון הבא של התפריט. ההחלטה תלויה ברווחיות, בתחרות וגם בציפיות לגבי העתיד.

אם בעל המסעדה מעריך שההתייקרות זמנית, ייתכן שיעדיף לספוג אותה. אם הוא מעריך שמחירי המזון והשכר ימשיכו לעלות גם בשנה הבאה, הוא עשוי לבחור בהעלאת מחיר גדולה יותר כבר עכשיו.

וודפורד הראה כיצד החלטות כאלה מצטברות לאינפלציה במשק. כאשר עסקים רבים מצפים להתייקרויות, הם עשויים להעלות מחירים מוקדם יותר. כאשר הציפיות מתמתנות והעסקים מעריכים שהעלויות יתייצבו, גם קצב ההתייקרויות עשוי להיחלש.

למנגנון הזה מצטרפת השפעת הריבית.

העלאת ריבית מייקרת בדרך כלל הלוואות ומגדילה את התשואה האפשרית על חיסכון. משקי בית עשויים לדחות רכישות גדולות, וחברות עשויות לצמצם השקעות. הביקוש נחלש, והעסקים מתקשים יותר להעלות מחירים. הורדת ריבית פועלת בדרך כלל בכיוון ההפוך.

אבל וודפורד הדגיש שהשפעת הריבית תלויה גם במה שאנשים חושבים שיקרה בהמשך.

נניח שהריבית עומדת על 4%, והבנק המרכזי מודיע שהוא צופה ירידה הדרגתית שלה ל-3% במהלך השנה הקרובה. אם הציבור והשווקים מאמינים לתחזית, חלק מהריביות לטווחים ארוכים עשויות להתחיל לרדת עוד לפני החלטת הריבית הבאה.

חברה ששוקלת להקים מפעל יכולה להביא בחשבון מימון זול יותר בהמשך. משקיעים עשויים לשנות את המחירים שבהם הם מוכנים לקנות אג"ח, והבנקים יכולים לעדכן חלק מההצעות שלהם בהתאם להתפתחויות בשוק. משפחות עשויות לבחון מחדש החלטות על רכישת דירה או לקיחת הלוואה.

לכן, הבנק המרכזי משפיע על הכלכלה גם באמצעות התקשורת שלו עם הציבור. התחזיות, ההסברים והדרך שבה הוא מציג את כוונותיו העתידיות יכולים לשנות את ההתנהגות בשווקים כבר בהווה.

הגישה הזאת השפיעה על המדיניות המוניטרית בעולם. בנקים מרכזיים החלו לפרסם תחזיות מפורטות יותר, להסביר את השיקולים מאחורי החלטות הריבית ולתאר את התנאים שעשויים להצדיק שינוי במדיניות. התנהלות כזאת מסייעת לעסקים ולמשקי בית לגבש ציפיות לגבי האינפלציה ועלות הכסף.

בנק מרכזי שמצליח לשכנע את הציבור שהוא מחויב ליציבות מחירים יכול להשפיע על התנהגות העסקים והצרכנים גם לפני שהריבית משתנה בפועל. אבל האמינות הזאת תלויה בעקביות בין ההודעות להחלטות וביכולת של הבנק להגיב לנתונים חדשים.

כאן נמצאת אחת התרומות הגדולות של וודפורד: ההבנה שמדיניות כלכלית היא גם עניין של אמון.

בנק מרכזי שמבטיח לפעול נגד אינפלציה גבוהה צריך לשכנע את הציבור שיש לו גם יכולת וגם נכונות לבצע את הצעדים הנדרשים. אם עסקים ועובדים מאמינים שקצב ההתייקרויות יתמתן, הדבר עשוי להשפיע על חוזים, על תמחור מוצרים ועל דרישות שכר.

לעומת זאת, כאשר הציבור מעריך שהמחירים ימשיכו לעלות במהירות, עסקים עשויים להעלות מחירים ועובדים יבקשו תוספות שכר כדי לשמור על כוח הקנייה. כך ציפיות לאינפלציה גבוהה יכולות לסייע להנציח אותה. זאת אחת הסיבות שבנקים מרכזיים מקדישים תשומת לב רבה לציפיות האינפלציה של הציבור ושל השווקים הפיננסיים.

וודפורד גם תרם להבנת המושג ריבית ניטרלית, הריבית שבה המדיניות המוניטרית אינה מעודדת במיוחד את הביקוש ואינה מצמצמת אותו. הרעיון עצמו הוצג עוד בסוף המאה ה-19 בידי הכלכלן השוודי קנוט ויקסל, אבל וודפורד שילב אותו במסגרת שמאפשרת לנתח את ההשפעה של החלטות הריבית.

כאשר הריבית בפועל גבוהה מהריבית הניטרלית הריאלית, המדיניות נוטה לצמצם את הביקוש. כאשר היא נמוכה ממנה, היא יכולה לעודד פעילות. הריבית הניטרלית משתנה עם הזמן בהתאם לפריון, לחיסכון, להשקעות ולתנאים נוספים, ולכן הבנק המרכזי צריך להעריך אותה מתוך נתונים ולא למדוד אותה ישירות.

הספר של וודפורד מ-2003 הציג מודל שמחבר שלושה קשרים מרכזיים: ההתנהגות של הצרכנים בהתאם לריבית ולהכנסה הצפויה, הדרך שבה עסקים קובעים מחירים, והתגובה של הבנק המרכזי להתפתחויות בפעילות ובאינפלציה. החיבור ביניהם מאפשר לבחון כיצד החלטת ריבית משפיעה על המשק לאורך זמן.

המודלים מהסוג הזה נמצאים כיום בשימוש בבנקים מרכזיים ובמשרדי אוצר בעולם, לצד מודלים נוספים, נתונים שוטפים והערכות של אנשי מקצוע.

איך המחקרים האלה משפיעים על החיים, ומדוע הם חשובים במיוחד בזמן משבר?

אחת הדוגמאות המעניינות נמצאת במשכנתאות. משק בית שבוחן הלוואה ל-25 או ל-30 שנה מתעניין בריבית שמציע הבנק היום, אבל גם בשאלה מה צפוי לקרות לריבית בשנים הקרובות.

כאשר מדובר במשכנתא בריבית משתנה, החלטות הריבית בעתיד עשויות להשפיע ישירות על ההחזר החודשי. במסלול בריבית קבועה, התמחור מושפע בין היתר מתשואות האג"ח ומהציפיות בשוק לריביות העתידיות ולסיכונים. לכן, שינוי בציפיות הריבית יכול להשפיע על הצעות חדשות גם בתקופה שבה ריבית הבנק המרכזי נשארת קבועה.

בישראל, למשל, בנק ישראל הפחית בספטמבר את הריבית לרמה של 3.25%, אבל התמחור של הלוואות וחסכונות מושפע גם מהתחזיות להמשך. כאשר השווקים צופים סדרה של הפחתות ריבית, חלק מההשפעה עשוי להגיע לשוק עוד לפני ההחלטות הבאות.

גם הירידה בציפיות האינפלציה של המגזר העסקי לרמה של כ-2% היא חלק מאותו תהליך. בנק מרכזי שמעריך שהציבור מצפה לאינפלציה מתונה יכול לקבל החלטות שונות מבנק שחושש מעלייה חדה בציפיות.

המחקרים של הול ושל וודפורד מסבירים גם מדוע הורדת ריבית יכולה לעודד צמיחה בתקופה אחת ולהיות יעילה פחות בתקופה אחרת.

נניח שהכלכלה נכנסת למיתון משום שמשקי הבית חוששים לעתיד ומצמצמים צריכה. במקרה כזה, הורדת ריבית יכולה להוזיל אשראי, לעודד רכישות והשקעות ולסייע לעסקים להגדיל פעילות.

אבל נניח שהמשק נפגע מעלייה חדה במחירי הנפט או ממחסור בחומרי גלם. יכולת הייצור של החברות נפגעת, עלויות ההובלה עולות והמחירים לצרכנים מתייקרים. במצב כזה הורדת ריבית עשויה לעודד ביקוש דווקא בשעה שהמשק מתקשה להגדיל את ההיצע.

המשמעות היא שהמדיניות צריכה להתאים לסוג המשבר. מיתון שנובע מהיחלשות הביקוש דורש תגובה שונה ממשבר שנובע ממחסור במוצרים, באנרגיה או בכוח אדם.

במודל של וודפורד יש לכך ביטוי במושג פער התוצר, ההבדל בין הייצור בפועל במשק לבין רמת הייצור שהייתה מתקבלת אילו המחירים היו מתאימים את עצמם בחופשיות לתנאים הכלכליים. כאשר הביקוש גבוה ביחס ליכולת הייצור, נוצר בדרך כלל גורם שתומך בעליות מחירים. כאשר הביקוש נמוך מדי, עסקים מתקשים למכור ויכולים לצמצם תעסוקה.

ההבחנה חשובה במיוחד בתקופות מלחמה, משברי אנרגיה או שיבושים בשרשרת האספקה. כאשר עלויות הייצור עולות ויכולת ההיצע נפגעת, הבנק המרכזי נדרש לאזן בין הסיכון לעליית מחירים לבין החשש מפגיעה בצמיחה ובתעסוקה.

המחקרים גם מסבירים מדוע גובה ההכנסה לבדו מספק מידע חלקי על מצבן הכלכלי של משפחות. משפחה שמרוויחה 25 אלף שקל בחודש ומחזיקה חיסכון נזיל קטן עשויה להיות רגישה מאוד לאובדן הכנסה זמני. משפחה אחרת, שמרוויחה אותו סכום ומחזיקה נכסים פיננסיים משמעותיים, יכולה לספוג תקופה של ירידה בהכנסה ולהמשיך לשמור על חלק גדול מהוצאותיה.

לכן, חיסכון נזיל משמש גם אמצעי ליציבות הצריכה. הוא מאפשר להתמודד עם אובדן עבודה, עם ירידה בהכנסות או עם הוצאה חריגה, תוך צמצום הצורך בשינוי חד של רמת החיים.

גם בהשקעות אפשר לראות את השפעת הציפיות. מחירי מניות ואג"ח משקפים הערכות לגבי רווחים, ריבית, צמיחה ואינפלציה בעתיד. כאשר משקיעים משנים את התחזיות שלהם, המחירים בבורסה עשויים להשתנות מיד, אפילו כשהתוצאות הכספיות של החברות עדיין דומות לאלה שפורסמו קודם.

חברה עשויה לפרסם דוח כספי עם עלייה יפה ברווחים, והמניה שלה דווקא תרד משום שהמשקיעים ציפו לצמיחה גבוהה יותר. חברה אחרת יכולה להציג ירידה ברווחיות והמניה שלה תעלה אם התוצאות היו טובות מהתחזיות. זהו ביטוי נוסף לכך שההחלטות בהווה מושפעות מהציפיות לעתיד ומהמידע החדש שמתקבל.

מחקר של בנק ישראל על ציפיות האינפלציה מצא כי שוק ההון מזהה לעיתים שינויים בציפיות מוקדם יותר ממקורות חיזוי אחרים. הדבר משתלב בתפיסה שלפיה המחירים בשווקים מגיבים במהירות לשינויים בהערכות לגבי העתיד.

אבל למחקרים של שני זוכי הנובל יש גם מגבלות שחשוב להכיר. אנשים מושפעים מהרגלים, מפחד, מהטיות התנהגותיות וממידע חלקי. משפחות רבות מתכננות הוצאות בהתאם לאפשרויות העומדות לרשותן, וגם תוכנית כלכלית טובה עלולה להשתנות כשיש אובדן עבודה, מחלה או משבר משפחתי.

גם עסקים מתקשים לחזות את העתיד. מחירי האנרגיה יכולים לזנק בתוך ימים, מלחמה יכולה לשבש אספקה, ושינוי רגולטורי עשוי להשפיע על ענף שלם. התחזיות שמשמשות את המודלים מתעדכנות בהתאם למידע חדש, וההשפעה של המדיניות הכלכלית יכולה להיות שונה מהציפיות הראשוניות.

וודפורד עצמו הרחיב בשנים האחרונות את מחקריו לשאלת קבלת ההחלטות בתנאים של חשיבה מוגבלת ומידע חלקי, תוך שימוש בתובנות מהפסיכולוגיה ומחקר ההתנהגות. הכיוון הזה ממשיך את אותה שאלה שהובילה את מחקריו המוקדמים: איך ההחלטות שאנשים ועסקים מקבלים במציאות משפיעות על הכלכלה כולה.

המחקרים של הול ושל וודפורד כבר מוטמעים בעבודת הבנקים המרכזיים, אבל היישום שלהם ממשיך להתפתח. בכל החלטת ריבית נדרש להעריך כמה מהצרכנים מסוגלים להמשיך להוציא כסף, מה העסקים חושבים על המחירים בעתיד ואיזו השפעה תהיה להחלטה על הפעילות ועל האינפלציה.

בנק ישראל ניצב מול אותן שאלות בתקופה שבה הריבית נמוכה יותר מזו שהייתה בתחילת השנה, מחירי האנרגיה בעולם שוב עולים והמשק מתמודד עם אי-ודאות ביטחונית ופוליטית. חלק מהמשפחות נהנות מעלייה בשכר ובשווי החסכונות, בעוד אחרות מתמודדות עם הוצאות גדולות והתחייבויות ארוכות טווח. הריבית האחידה במשק משפיעה על כולן, אבל כל אחת מגיבה בהתאם להכנסה הצפויה שלה, לחסכונות ולתוכניות שלה לשנים הבאות.