פסיכולוגית התאהבה במטופלת, המשיכה לטפל בה והושעתה לשנתיים
מאיה נווה מערערת על חומרת עונשה, לאחר שוועדת המשמעת קבעה שהפרה תקופה ממושכת את אחד מיסודות הטיפול הפסיכולוגי. השתיים הפכו לבנות זוג לאחר הפסקת הטיפול
הפסיכולוגית מאיה נווה הושעתה לשנתיים מעיסוק במקצוע, לאחר שהתאהבה במטופלת ולמרות זאת המשיכה את הטיפול בה. ועדת המשמעת של משרד הבריאות הרשיעה אותה בהתנהגות שאינה הולמת ורשלנות חמורה. נווה מערערת לבית המשפט המחוזי בחיפה על חומרת עונשה.
על פי פסק הדין של ועדת המשמעת (עו"ד אפרת רוזנבלט והפסיכולוגים ד"ר יהונתן דבש וד"ר רוברט אפשטיין), ביולי 2020 סיפרה נווה למדריכה שלה בשירותי בריאות כללית, כי המטופלת אמרה שהחלה לחוש רגשים רומנטיים כלפיה לאחר חמישה חודשי טיפול. "נווה המשיכה לטפל במטופלת, הרגשות שלה כלפי המטופלת התעצמו והיו נושא בתוך הטיפול, עד שכשנה לתוך הטיפול, היא הרגישה שהיא מתאהבת במטופלת.
"נווה המשיכה עוד את הטיפול, ובפברואר 2022, לאחר כשנה וחצי החליטה לסיים את הטיפול בשל כך שהרגישה שזה הבן אדם שהיא צריכה לחיות איתו. סיבת סיום הטיפול היתה מדוברת וידועה למטופלת. כשלושה חודשים לאחר סיום הטיפול, התפתח בין השתיים קשר אינטימי ורומנטי. יצירת קשר כזה, זמן קצר לאחר טיפול פסיכולוגי ארוך טווח, אשר מטבעו יוצר תלות, מהווה פריצת גבולות אתית ומקצועית שהחלה עוד במהלך הטיפול שעסק ברגשותיה תוך שהיא מתקשה לשמור על מרחק ולסיים את הטיפול".
ההפרה - העדר שמירה על גבולות הטיפול
נווה טענה, כי לא התקיים קשר זוגי במהלך הטיפול, אלא רק לאחר סיומו, בין שתי בגירות, בהסכמה מלאה וללא ניצול. עוד טענה, כי רגשות במסגרת טיפול אינם חריגים, כי פעלה בהתייעצות מקצועית, וכי קיומו של קשר לאחר סיום טיפול אינו אסור כשלעצמו. אולם, ועדת המשמעת לא קיבלה את גישתה. הוועדה קבעה:
"ההפרה אינה נעוצה בעצם התעוררותם של רגשות אצל הנקבלת כלפי מטופלתה. רגשות מסוג זה עשויים להתעורר במסגרת טיפול, והקוד האתי אף מכיר באפשרות זו ומורה כיצד על פסיכולוג לנהוג כאשר מתעורר חשש כי רגשותיו עלולים להשפיע על שיקול דעתו המקצועי. ההפרה נעוצה בכך שלאחר שהתברר לנקבלת [נווה], כי במרחב הטיפולי התפתחה דינמיקה רגשית החורגת מגבולותיו הרגילים של טיפול, נ' [המטופלת] העידה שחשה צורך לשמור על הגבולות האישיים שלה במקום שתרגיש במרחב בטוח; ולאחר שהנקבלת הבינה כי גם מצידה קיימים רגשות כלפי המטופלת, היא לא נקטה במועד בצעדים מקצועיים מספקים לשם הגנה על גבולות הקשר הטיפולי.
"בפרט, הוועדה קובעת, כי הנקבלת חרגה מן הסטנדרט המקצועי והאתי המצופה מפסיכולוגית בכך שהמשיכה בקשר הטיפולי עם נ', אף לאחר שהתעוררו והובהרו רגשות רומנטיים במרחב הטיפולי; בכך ששיתפה את נ' בקיומם של רגשות מצידה, באופן שהעמיק את טשטוש הגבול בין המרחב הטיפולי לבין המרחב האישי; בכך שהטיפול נמשך גם לאחר אותה נקודת מפנה, אף שלדברי הנקבלת עצמה הרגשות שהתפתחו הקשו עליה לשמור על עמדה טיפולית ועל מרחק מקצועי; ובכך שלא יצרה הפרדה ברורה, מיידית ומספקת בין הקשר הטיפולי לבין האפשרות להתפתחות קשר אישי או זוגי".
בסיום ההחלטה נאמר: "הוועדה רואה לנכון להוסיף, כי הכרעתה אינה מתעלמת מן המורכבות האנושית והרגשית של המקרה. אין מדובר באירוע שניתן לצמצמו לנוסחה פורמלית או טכנית. מן העדויות עלה, כי מערכת היחסים בין הנקבלת לבין נ' נתפסת על ידן כקשר משמעותי, כן ובעל משקל רגשי ממשי.
"הוועדה אינה מטילה ספק בכנות תחושותיהן, ואינה שמה עצמה שופטת של רגשות, של אהבה או של בחירות אישיות במישור הפרטי. ואולם, דווקא משום שהקשר נולד על רקע קשר טיפולי, ובתוך מרחב שבו חלים כללים מקצועיים מחייבים, נדרשה הוועדה לבחון את הדברים לא מנקודת מבט אישית בלבד של המעורבות, אלא מנקודת המבט של חובות המקצוע, של גבולות הטיפול ושל האינטרס הציבורי".
הערעור: הוועדה סתרה את עצמה
בנימוקים לעונש אומרת הוועדה, כי התמשכות האירוע היא שיקול לחומרה, וכי חובת שמירת הגבולות מוטלת על הפסיכולוג. "אין מדובר ברגש שהתעורר ונענה מיד בצעד מקצועי ברור. לאחר שהרגשות ההדדיים היו ידועים לנקבלת, המשיך הטיפול תקופה ממושכת, ובמהלכה הפכו הרגשות והקשר עצמו לחלק משמעותי מן המפגשים הטיפוליים". הכשל המקצועי של נווה הועצם בכך שלא הפנתה את נ' לפסיכולוג אחר. לצד זאת, נווה לא ניצלה את נ', הקשר המיני ביניהן החל לאחר הפסקת הטיפול ונ' אמרה שלא נגרם לה נזק כלשהו. עוד צוינו לקולא עברה הנקי של נווה והכנות שגילתה לאורך ההליך.
שורה של שיקולים מחייבים השעיה בפועל, קבעה הוועדה: פגיעה ממושכת באחד מיסודותיו של הטיפול הפסיכולוגי, המודעות של נווה לכך שמדובר בבעיה אתית ומעמדה המקצועי הבכיר. לצד הגורמים לקולא, דחתה הוועדה את בקשת משרד הבריאות להשעיה המירבית הקבועה בחוק - חמש שנים.
בערעור טוענת נווה, כי עונשה חורג לחומרה באופן משמעותי ופסיקת העבר מלמדת שהשעיה בפועל שמורה לעבירות חמורות בהרבה. זהו "מקרה תקדימי שבו פסיכולוגית מועמדת לדין משמעתי על ניהול קשר רומנטי עם מטופלת, שהחל לאחר סיום הטיפול ונעשה בהסכמתה המלאה של המטופלת", וכאשר המטופלת עצמה לא התלוננה. מדובר לכל היותר ברשלנות מקצועית ולא בפגם מוסרי או אתי, טוענת נווה.
"משקבעה הוועדה עצמה שלא הוכח ניצול של יחסי מטפל ומטופל ולא הוכחו בפניה הנסיבות המצדיקות התליית רישיון של חמש שנים, הרי שמיניה וביה לא היתה הצדקה להתליית רישיון של שנתיים, ובנסיבות המיוחדות של המקרה דנן אף לא התליית רישיון כלל", נטען בערעור. גם שיקול ההרתעה אינו מצדיק עונש כה חמור, שאינו עולה בקנה אחד עם נימוקיה של הוועדה עצמה. השעיה של שנתיים תוציא את נווה ממעגל הפסיכולוגים ותגדע את מקור פרנסתה, היא מוסיפה. הערעור הוגש באמצעות עו"ד ערן קייזמן.
