נשיא הפד של ניו יורק מרגיע: העלאת ריבית אחת עוד השנה, ואז הפסקה

וויליאמס הסביר כי הוא צופה שהאינפלציה תאט בחדות בשנה הבאה ותתקרב ליעד של 2%, ככל שהלמי המכסים ומחירי האנרגיה יתפוגגו. לדבריו, הלחצים האלה הם זמניים, והתפוגגותם תקזז את לחצי המחירים הנובעים מההשקעות בתשתיות בינה מלאכותית. הוא הוסיף כי הכלכלה האמריקאית אינה מתחממת יתר על המידה, וכי שוק העבודה אינו יוצר לחץ אינפלציוני. המסר הכולל הוא שהפד יכול להרשות לעצמו להמתין ולבחון את הנתונים, בלי להתחייב למסלול של העלאות נוספות. עם זאת, וויליאמס סייג את דבריו, והדגיש כי מדובר בהערכתו הנוכחית בלבד, וכי הנתונים הם שיכריעו.

הרקע לדבריו הוא ההיפוך במדיניות הפד בחודשים האחרונים. בחודש ספטמבר העלה הפד את הריבית ברבע אחוז, לטווח של 3.75% עד 4.0%, וזו הייתה העלאת הריבית הראשונה מאז 2023. ההעלאה באה לאחר שבמחצית השנייה של 2025 הפחית הפד את הריבית במצטבר ב־0.75%. אלא שהתקדמות הירידה באינפלציה נעצרה במחצית הראשונה של 2026, בין היתר בגלל מלחמת איראן, שדחפה את מחירי האנרגיה בחדות מעלה.

דבריו של וויליאמס בריאיון ממשיכים את הקו שהציג בנאום באוניברסיטת באפלו ב־29 בספטמבר. כבר אז הוא אמר כי לאחר ההעלאה בספטמבר אין צורך בדחיפות, וכי העלאה נוספת אחת בסוף השנה עשויה להתאים. לאחר אותו נאום, ההסתברות להעלאת ריבית כבר בישיבת אוקטובר ירדה מכ־70% לכ־50%, לפי החוזים על הריבית. וויליאמס צופה אינפלציה של 3.5% בשנה הנוכחית, ורמה מעט מעל היעד בשנת 2027. המבחן הקרוב יהיה מדד המחירים לצרכן לחודש ספטמבר, שיפורסם ביום רביעי, ולאחריו ישיבת הפד ב־27 וב־28 באוקטובר.

בכירי הפד חלוקים

וויליאמס אינו הקול היחיד בפד, ובשבועות האחרונים התבטאו בכירים נוספים, שציירו תמונה של ועדה חלוקה. נגיד הפד כריסטופר וולר הסביר בנאום באיסטנבול ב־8 באוקטובר את ההיגיון מאחורי ההיפוך במדיניות. לדבריו, הורדות הריבית ב־2025 נועדו כביטוח נגד האטה, על רקע עלייה באבטלה וחולשה בגיוס עובדים, אך התקדמות האינפלציה נעצרה במחצית הראשונה של 2026, בין היתר בגלל מלחמת איראן. וולר לא התחייב למסלול מסוים, אך דבריו הבהירו כי הפד רואה בהעלאות האחרונות תגובה הכרחית לאינפלציה עיקשת, ולא שינוי כיוון אידיאולוגי.

בקצה הניצי של הוועדה נמצאת נשיאת הפד של דאלאס, לורי לוגאן, שאמרה כי ככל הנראה יידרשו כמה העלאות נוספות כדי להחזיר את האינפלציה ליעד של 2%. לוגאן הוסיפה כי פרמיות הטווח בשוק האג"ח, כלומר התשואה הנוספת שהמשקיעים דורשים עבור החזקת חוב ארוך, עשויות גם הן לסייע בהאטת הכלכלה. מנגד, נגידת הפד מישל באומן, המשמשת גם כמפקחת הבכירה על הבנקים, אמרה כי אין דחיפות גדולה להזיז את הריבית שוב. הפער בין לוגאן לבאומן ממחיש את טווח הדעות בתוך הוועדה, בין מי שרואים באינפלציה סכנה מיידית לבין מי שמעדיפים להמתין לנתונים נוספים.

גם סגן יושב ראש הפד, פיליפ ג'פרסון, התבטא בימים האחרונים, ולפי פרשנים, דבריו ודברי וויליאמס נועדו לתקן את ציפיות השוק, שהקדימו את ההעלאה הבאה. נשיא הפד של שיקגו, אוסטן גולסבי, אמר כי יש מקום לשקול הן העלאה והן הורדה, אך כי האינפלציה הגבוהה מדי נותרה העדיפות המדינית הגדולה יותר. נשיא הפד של סנט לואיס, אלברטו מוסלם, העריך כי כמחצית מהאינפלציה הנוכחית נובעת מלחץ ביקוש מתמשך, וכי המדיניות נותרת מרחיבה במקצת גם לאחר ההעלאה האחרונה. שלושה נשיאי פד אזוריים, תום ברקין מריצ'מונד, סוזן קולינס מבוסטון וג'ף שמיד מקנזס סיטי, סירבו לרמוז על ציפיותיהם, והפנו לנתונים הקרובים.

התמונה המצטיירת היא של פד חלוק, שבו כל נאום של בכיר עשוי להזיז את ציפיות השוק. יושב הראש וורש מבקש לצמצם את ההכוונה העתידית, ולכן לשווקים יש פחות מסרים ברורים להיאחז בהם, וכל פרסום מאקרו עשוי לגרור תגובה חדה יותר. בכיר הפד לשעבר מייקל בר, שאינו מכהן כיום, אמר כי תרחיש הבסיס שלו הוא שיידרשו התאמות מדיניות נוספות. הוויכוח בתוך הוועדה אינו רק על העיתוי של ההעלאה הבאה, אלא על שאלה עמוקה יותר: האם האינפלציה הנוכחית היא זעזוע חולף שיתפוגג מעצמו, או לחץ מתמשך שדורש ריסון נוסף. התשובה לשאלה הזו תקבע את תוואי הריבית לשנה הבאה.