טראמפ מאיים: מכסים של 25% על אירופה אם דנמרק לא תמכור את גרינלנד

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרסם תוכנית להטלת מכסים בשיעור 10% על יבוא ממדינות אירופיות מרכזיות החל מה-1 בפברואר 2026. המטרה המוצהרת: להפעיל לחץ על דנמרק למכירת גרינלנד לארה"ב. הרשימה כוללת את דנמרק, נורבגיה, שוודיה, צרפת, גרמניה, בריטניה, הולנד ופינלנד. אם לא תושג עסקה עד ה-1 ביוני 2026, המכס יעלה ל-25% וישאר בתוקף עד להסכמה. מדובר בצעד שמשלב סחר וביטחון, ומשקף גישה מוכרת של טראמפ שבה מכסים משמשים ככלי מיקוח גיאופוליטי.

גרינלנד, טריטוריה דנית בארקטי, מחזיקה במשאבים אסטרטגיים כמו מינרלים מיוחדים, גז טבעי ונפט. השליטה בה חשובה לבסיסים צבאיים ולנוכחות מול סין ורוסיה. טראמפ רואה בה נכס לביטחון לאומי, בעיקר לאור פעילות סינית מוגברת בחיפושי מכרות. דנמרק דוחה את הרעיון ומדגישה את ריבונותה, תוך הגברת נוכחות צבאית באי כדי להרתיע.

המכסים אינם קשורים לגירעונות סחר ספציפיים, אלא ללחץ מדיני. כיום מכסים על יבוא מהאיחוד האירופי עומדים על 15% ברוב המוצרים, ומבריטניה על 10%, בעקבות הסכמים משנה שעברה. תוספת של 10% תייקר משמעותית מוצרים כמו מכוניות מגרמניה, יין מצרפת, דגים מנורבגיה ותרופות מדנמרק. טראמפ חוזר על תוכנית המכסים שלו: 10% על כל היבוא, צעד שעלול להשפיע על שרשראות אספקה גלובליות.

אירופה מגיבה בהקפאת הסכם סחר

האיום מסכן הסכם סחר חדש בין ארה"ב לאיחוד האירופי, שנחתם בשנה שעברה והיה אמור להפחית מכסים על יצוא אמריקאי כמו חקלאות ומטוסים. הפרלמנט האירופי, שטרם אישר אותו, מקבל איתותים להקפאה. קבוצות פוליטיות מרכזיות טוענות שהאישור אינו אפשרי כעת, מה שיפגע בהשקעות אמריקאיות באירופה ובשינויים רגולטוריים שהוסכמו. הנהגת האיחוד מזהירה מפני הידרדרות ביחסים טרנס-אטלנטיים, ומדגישה תלות הדדית בסחר. אירופה מייצאת לארה"ב סחורות בשווי 500 מיליארד דולר בשנה, בעיקר מכונות, כימיקלים ורכב.  

• טראמפ חותם על מכס 25%: אנבידיה ו-AMD בקו האש הראשון
• הסיוע האמריקאי לישראל - היסטוריה, הווה ועתיד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האיחוד האירופי פועל כשוק משותף, עם תנועה חופשית של סחורות. הטלת מכסים על חלק מהמדינות עלולה להוביל לנתיבי יצוא חלופיים דרך מדינות לא מושפעות, כמו פולין או איטליה. זה דורש בדיקות מקור סחורה ומסלולים, מה שיוסיף עומס רגולטורי ועלויות לעסקים. טראמפ לא פירט סמכות משפטית, אך סביר שישתמש בחוק חירום כלכלי. בית המשפט העליון בוחן שימוש דומה, והחלטה קרובה עלולה להגביל זאת.

השווקים מכירים את הדפוס: טראמפ מאיים לעיתים קרובות אך לא תמיד ממש. בחודש האחרון דיבר על 25% למדינות הסוחרות עם איראן, אך לא נקט צעדים. בעבר איים על אלכוהול אירופי ולא פעל. בארה"ב קיימת התנגדות פנימית ממחוקקים, כולל ממפלגתו, החוששים מפגיעה בבריתות נאט"ו ובעסקים. יצואנים אמריקאים עלולים לספוג תגמול.

הסחר בין ארה"ב לאירופה, בהיקף של 1.2 טריליון דולר בשנה, עומד בסיכון. הדבר מדגיש את הנזק ההדדי אם ההסלמה תתממש. מדינות כמו גרמניה, שמייצאת 150 מיליארד דולר לארה"ב, ייפגעו ראשונות, עם השפעה על תעשיות מקומיות. דנמרק, עם יצוא של 10 מיליארד דולר, תספוג לחץ ישיר.

• טראמפ רכש אג"ח של נטפליקס וורנר: עיתוי חשוד בעסקת ענק
• הטיל ההיפרסוני של ארה"ב שוב נתקע: דחייה נוספת בפריסה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מדברת ועושה - תרמה 26.3 מיליארד דולר בשנים האחרונות

למה טראמפ רוצה את גרינלנד?

גרינלנד נראית כמטרה אטרקטיבית לרכישה, עם משאבי טבע בשווי טריליוני דולרים על פי הערכות גיאולוגיות. האי הוא טריטוריה אוטונומית תחת ריבונות דנמרק, עם 58 אלף תושבים בלבד. הכלכלה מבוססת על דיג ותיירות, ותלויה בסובסידיה שנתית של כ-600 מיליון דולר מדנמרק. סובסידיה זו מכסה כמחצית מהתקציב השנתי, שעומד על כ-1.8 מיליארד דולר. ללא תמיכה זו, המערכת הציבורית עלולה לקרוס.

פוטנציאל המשאבים גדול - סקרים גיאולוגיים מעריכים מאגרי נפט של כ-30 מיליארד חביות, בעיקר באזורים ארקטיים. כמו כן, קיימים מרבצי מינרלים נדירים בהיקף של מיליוני טונות, שחיוניים לתעשיות טכנולוגיה ואנרגיה. פוטנציאל הנפט בגרינלנד: הזדמנות או סיכון? דנים בהערכות אלה. אך ההפרש בין פוטנציאל לערך כלכלי בר מימוש עצום. הפקה באקלים קיצוני דורשת תשתיות יקרות, עונת עבודה קצרה וטיפול בסיכונים סביבתיים כמו קרח צף וזיהום ימי.

ב-2021 עצרה ממשלת גרינלנד פרויקטי נפט וגז חדשים, ולא חידשה רישיונות קיימים. מדיניות זו נובעת משיקולים סביבתיים וכלכליים, שכן עלויות ההפקה גבוהות ממחירי השוק הנוכחיים. כיום פועלים ארבעה רישיונות בלבד, שיפקעו עד 2028. שניים מהם כוללים תוכניות קידוח במזרח האי, עם הערכות למאגר של 4 מיליארד חביות. אך גם כאן, תזרים מזומנים רחוק משנים.

הכלכלה הקטנה מוגבלת מבחינה מבנית שכן כ-80% מהשטח מכוסה קרח, והאוכלוסייה מפוזרת בקהילות מרוחקות. כוח העבודה מונה 30 אלף איש, ו-40% מועסקים במגזר הציבורי. הדיג מהווה את עיקר היצוא. צמיחת התמ"ג בשנים האחרונות נמוכה מ-1% בעקבות ירידה בדיג שרימפס עקב שינויי אקלים. 

מעבר למשאבים, קיים ערך אסטרטגי לשליטה באי הענק כדי לשפר נוכחות מול רוסיה וסין. אולם רכישה או סיפוח דורשים התחייבות תקציבית ארוכת טווח. סקרים מראים ש-85% מהתושבים מעדיפים להישאר עם דנמרק על פני ארה"ב, בעוד 56% תומכים בעצמאות. בארה"ב עצמה, רוב הציבור מתנגד לרכישה.

חלופה אפשרית היא הסכם דומה למודל COFA עם איי מיקרונזיה, הכולל הגנה אמריקאית תמורת גישה צבאית. אך גם כאן, ארה"ב תצטרך לממן שירותים ציבוריים. דנמרק מספקת כיום לא רק כסף, אלא גם הגנה ושירותי רווחה. החלפתה תגרור הוצאות של מיליארדי דולרים על תשתיות, כולל נמלים, כבישים ושדות תעופה.