
האי הקפוא שהפך לנקודה הכי חמה על המפה: גרינלנד
עם נפט בשווי טריליונים, מתכות נדירות שסין לוטשת אליהן עיניים ותצפית מהפנטת לזוהר הצפוני - בזמן שהקרח נמס, גרינלנד הופכת לנכס אסטרטגי מבוקש; איך שורדים במינוס 50 מעלות, למה דנמרק לא מוותרת על האוטונומיה הקטנה ומה מחפש שם דונלד טראמפ? סקירה מיוחדת.
דמיינו שטח הגדול פי מאה ממדינת ישראל, המאוכלס על ידי פחות אנשים מהעיר נהריה (כ-56,700 תושבים) -זהו האי גרינלנד: האי הגדול בעולם, מקום שבו 80% מהשטח מכוסים בשכבת קרח נצחית, וכעת הוא הופך לזירה כלכלית ואסטרטגית בוערת.
"האי לא למכירה"
העניין העולמי המסיבי באי נובע בעיקר מהפוטנציאל הכלכלי שמתגלה ככל שהקרח נסוג. הערכות גיאולוגיות מעודכנות לשנה זו (על בסיס נתוני USGS) מצביעות על כ-28.4 מיליארד חביות נפט וגז טבעי המצויות במדף היבשתי, לצד מאגרי ענק של מתכות נדירות (Rare Earth Elements). מחצבים אלו, כמו ניאודימיום ודיספרוסיום, הכרחיים לייצור שבבים וסוללות לרכבים חשמליים, ומציבים את גרינלנד כצומת אסטרטגי במאבק מול הדומיננטיות של סין בשוק הטכנולוגי. זו הסיבה שבתחילת 2026 חזר ממשל טראמפ בוושינגטון להדגיש את חשיבות האי לאינטרס הלאומי האמריקאי, מהלך שממשיך לעורר מתיחות דיפלומטית מול דנמרק, שטוענת מנגד כי האי "אינו למכירה".
עגבניה בודדת ב-20 שקל
האוניברסיטה הקטנה בעולם
הקשר הפוליטי בין גרינלנד לדנמרק הוא תולדה של תמרון היסטורי מ-1814, אז שמרה דנמרק על הריבונות באי לאחר פירוק האיחוד עם נורווגיה. כיום, דנמרק מספקת לגרינלנד סובסידיה שנתית (Block Grant) של כ-3.9 מיליארד קרונות (כ-600 מיליון דולר), המממנת כמחצית מתקציב האי. עבור דנמרק, השליטה בגרינלנד היא כרטיס הכניסה למועדון המעצמות הארקטיות, בעוד שבגרינלנד שואפים להשתמש באוצרות הנפט והמחצבים כדי לקנות עצמאות כלכלית. עם זאת, האתגר החברתי נותר משמעותי: באוניברסיטת גרינלנד בנאוק (Ilisimatusarfik) לומדים כ-200 סטודנטים בלבד והסגל בה מורכב מ-14 אנשי הוראה, בעוד רובם המכריע של הצעירים הגרינלנדים יוצאים ללימודים גבוהים בדנמרק. המרחק הפיזי והתרבותי מייצר אתגר של "בריחת מוחות" וקשיים בבניית תשתית מנהיגותית מקומית רחבה.
- ארה"ב ודנמרק ינסו לפתור את משבר גרינלנד
- החברה שטסה 70% לאור השקעה אפשרית של ממשל טראמפ
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שמש נצחית וזוהר צפוני
מקור הפרנסה המרכזי של התושבים נותר ענף הדיג, כאשר חסילונים ודגי הליבוט מהווים כ-90% מהייצוא הלאומי. לצדו, ענף התיירות נמצא בתנופה חסרת תקדים בזכות פתיחת נמלי תעופה בינלאומיים חדשים בנאוק ובאילוליסאט בסוף 2024. העונה הטובה ביותר להגיע לטרקים וטיולים היא יולי-אוגוסט, אז הטמפרטורה "מטפסת" ל-5 עד 10 מעלות והשמש מאירה כמעט 24 שעות ביממה (שמש חצות). בין חצות לארבע לפנות בוקר יש דמדומים בלבד והאור חוזר מיד. בחורף, התיירות מתמקדת בצפייה בזוהר הצפוני (Aurora Borealis) המופיע בשמיים הנקיים מזיהום אור. גרינלנד של 2026 היא כבר לא רק חלום רחוק של קרחונים; היא המקום שבו נקבע העתיד האנרגטי והאסטרטגי של המאה ה-21.
