הסכם פשרה הוא הסדר משפטי שבו הצדדים לסכסוך מגיעים להסכמה המייתרת את הצורך בהמשך ניהול הליך משפטי עד לפסק דין. הסכמים כאלה נפוצים הן בתביעות אזרחיות והן בסכסוכים עסקיים, ומאפשרים לצדדים לחסוך בזמן ובעלויות המשפט.
במקרים רבים, הסכם פשרה כולל ויתור
הדדי על חלק מהטענות, לצד הסכמה על פיצוי כספי או הסדר אחר. בתביעות ייצוגיות ובסכסוכי עתק, הסכם פשרה טעון לעיתים אישור של בית המשפט, כדי לוודא שהוא הוגן וסביר כלפי כלל הצדדים הנוגעים בדבר.
יתרונו המרכזי של הסכם פשרה הוא הוודאות שהוא מספק לצדדים,
בהשוואה לתוצאה הלא ידועה של הכרעה שיפוטית. עם זאת, פשרה עשויה לכלול גם ויתור על חלק מהתביעה המקורית, ולכן ההחלטה על חתימה עליה נשקלת בזהירות מול היועצים המשפטיים. עורכי דין המייצגים צדדים במשא ומתן לקראת פשרה נדרשים לאזן בין האינטרס להגיע להסכמה מהירה
לבין שמירה על זכויות הלקוח, ולעיתים נעזרים בגישור או בבוררות כדי לקדם את המשא ומתן בין הצדדים. בתי משפט רבים מעודדים היום צדדים לבחון אפשרות של פשרה עוד בשלבים מוקדמים של ההליך המשפטי.
בהליך של תביעה
ייצוגית נדרש אישור בית המשפט להסכם, כדי לוודא שהוא משרת את חברי הקבוצה ולא רק את הצדדים. פסיקות בית המשפט העליון בנושא מתוות את אמות המידה לבחינת סבירות הפיצוי.
המועצה האזורית מטה אשר קיבלה לדידה את התוצרים של עבודות הפיתוח באיחור של חצי שנה, הדשא ניזוק ונפתח גם מאבק על ערבות בדק בסכום של כ-92 אלף שקל. אבל כל זה הסתיים בפסק דין מפתיע שחייב את שני הצדדים לשלם
