תקדים בחדל"פ: תגמול לנושה שהשליש את קופת הנשייה
רשמת ההוצאה לפועל בכפר סבא קבע שהתייצבות לדיון והתעקשות יכולים להביא להכרה משפטית במאמצים ובפעלתנות של הנושה. במקום להסכים לחלוקת דיבידנדים מזערית, בא כוחו של הנושה התחיל במו"מ ישיר ואינטנסיבי עם החייבת ונציגיה, ובתום כמה שעות הצליח להשיג הסכמה חדשה,
שהניבה סכום של יותר מפי שלושה מההצעה המקורית
בהחלטה שיצרה תקדים חשוב בתחום הליכי חדלות הפירעון, קבעה הרשמת מירלה אהרון ביננפלד מלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא כי נושה שפעל באופן פרואקטיבי ויזום והביא בפועל להגדלת קופת הנשייה, זכאי לתגמול כספי בגין מאמציו, אפילו בשלבים המוקדמים של ההליך, לפני שבכלל ניתן צו לפתיחת הליך. החלטתה מבוססת על העיקרון שעידוד נושים לפעול באופן יזום צריך להיות בראש סדר העדיפויות של מערכת חדלות הפירעון.
העובדות המעניינות של המקרה הזה מראות כיצד יוזמה אינדיבידואלית נהפכת להצלחה קולקטיבית. במהלך דיון באסיפת נושים, כשנושים אחרים בחרו שלא להתייצב על אף החלטת הרשמת, חברה מסוימת (ששמה הושחר בפסק הדין) היתה היחידה שהגיעה לאולם. היא גם הציעה באותה העת הסדר בסכום של 19.2 אלף שקל בפריסה של 48 תשלומים - הצעה שזכתה להסכמה שבשתיקה מכלל הנושים שלא הגיעו. אבל זה לא הספיק לנושה הפעיל. במקום להסכים לחלוקת דיבידנדים מזערית, בא כוחו של הנושה יצא מהאולם, התחיל במו"מ ישיר ואינטנסיבי עם החייבת ונציגיה, ובתום כמה שעות הצליח להשיג הסכמה חדשה: החייבת הסכימה לשלם סכום של 60 אלף שקל בפריסה של 60 תשלומים - יותר משלושה פעמים מההצעה המקורית. המסר של הרשמת אהרון לא זאת היה ברור: "אני מורה על הכרה בפעולת הנושה כפעולה שתרמה תרומה ממשית להשאת קופת הנשייה".
בעקבות הבקשה להכרה בתגמול, התעורר קונפליקט עם נושה נוסף - בנק מסוים שגם הוא נשאר בעילום. הבנק טען שהכרה בתגמול לנושה הפעיל "יביא להסדר חורג מההסדר שאושר לכלל הנושים" ויפגע בעקרון השוויון הבסיסי בדיני חדלות פירעון. לטענת הבנק, התייצבות לאסיפת נושים אינה אמורה להקנות עדיפות כלשהי בחלוקת הכספים. הרשמת אהרון דחתה את הטענה בתוקף. בפסק דינה היא הבהירה שלא מדובר בהפרת עקרון השוויון, אלא בהחלת עקרון נוסף: עידוד נושים לפעול באופן יעיל ומועיל. "עיקרון השוויון אינו שולל במקרים חריגים הכרה בשכר ראוי או בהחזר הוצאות לנושה", קבעה הרשמת בהחלטתה. נוקב במיוחד היה המשפט שבו ציינה הרשמת כי, "לא מצאתי ממש בתגובת בנק [שמושחר] כאשר בהתנהגותו (אי-התייצבות לדיון) היה מסכים לחלוקת דיבידנדים בסך של כ-19,200 שקל וכעת בזכות ב"כ [הנושה] הזוכה בהשלשת הכספים שיועברו לידיו".
המסר המערכתי: פעולה אקטיבית משתלמת
החלטת הרשמת מתבססת על שילוב ייחודי של הוראות החוק. מצד אחד, סמכותה הרחבה לפי סעיף 188 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, המאפשר לה לדון ולהחליט "בכל עניין הנוגע לניהולו של הליך". מצד שני, התכלית שבסעיף 3א(ב) לחוק ההוצאה לפועל, הקובעת שמטרת ההליכים היא "גביית החוב בדרך היעילה וההוגנת ביותר, תוך חתירה להשגת פירעון ממשי ולא פורמלי בלבד". לדברי הרשמת, "הכרה בהוצאות בנסיבות אלה משדרת מסר מערכתי ברור ולפיו הליכי חדלות-פירעון אינם הליך של המתנה פסיבית לחלוקה, אלא הם גם מסגרות נורמטיביות המבקשות לקדם השאת קופה לשם פירעון החוב". זוהי התפישה המהפכנית בפסק הדין: חדלות פירעון אינה משחק שבו כולם מחכים פסיבית לחלוקת מה שנותר, אלא זירה שבה יוזמה ופעילות צריכים להיות מתוגמלים.
- חברת מדטק תוכל לחלק 6.2 מיליון שקל על חשבון פרמיה
- חוב מזונות ענק: כך נכשל הליך חדל"פ שיזם הנושה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין משתמשת הרשמת אהרון באנלוגיה מעוררת מחשבה כדי להמחיש את החשיבות של עידוד פעילות, גם ברמה הנמוכה ביותר של המערכת. היא מציגה תמונה של מדינה דמיונית שבה שוטר תנועה מוותר על דו"ח בתמורה לכסף, אחראי רישום גנים מעדיף תלמיד בתמורה לכרטיס להופעה, ובנקאי מגדיל אשראי בתמורה לארוחת בוקר. "אף את השחיתות הנמוכה הזו, המכונה 'petty corruption', יש למגר", כתבה הרשמת בפסק הדין שפורסם. אבל במקרה שלפניה, המצב הוא הפוך: לא מדובר בשחיתות, אלא דווקא ביוזמה חיובית שמועילה לכולם.
הרשמת גם הבהירה שלא מדובר בכלל אוטומטי. "מובהר כי אין בהחלטה זו כדי ליצור כלל אוטומטי או זכות מוקנית לקביעת הוצאות בגין השתתפות באסיפת נושים", היא כתבה. "ההכרה בהוצאות נשענת על נסיבות חריגות, בהן נעשתה בפועל בפעולת נושה, תרומה ישירה, ממשית ותוצאתית להגדלת קופת הנשייה באופן משמעותי". במקרה הזה התקיימו כל התנאים: הנושה לא הסתפק בהשתתפות פורמלית, יזם מו"מ עצמאי, הגיע להסכמה קונקרטית, ושינה באופן מהותי את גודל הקופה המיועדת לחלוקה - יותר מפי שלושה. "מדובר בתוצאה מוחשית - קשר סיבתי ישיר וברור בין פעולתו לבין ההשבחה המשמעותית של קופת הנשייה", הסבירה הרשמת.
התוצאה: 2,000 שקל שיכולים לשנות את התמריצים
בסופו של יום, הרשמת קבעה שהנושה הפעיל יקבל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום של 2,000 שקל פלוס מע"מ, שישולמו מהתשלומים האחרונים שישולמו על ידי החייבת לקופת הנשייה. זהו סכום סמלי יחסית, אבל המסר הוא עמוק הרבה יותר. פסק הדין מהווה הכרה בכך שעצם העובדה שנושה טורח להגיע, להתעמק, לנהל מו"מ ולהשיג תוצאות - זו פעולה שיש לתגמל אותה. בייחוד כשהתוצאה מועילה לכל הנושים, ולא רק לנושה הפעיל. כפי שכתבה הרשמת: "הימנעות מהכרה בתרומה כאמור עלולה לכרסם בתמריץ נושים לפעול באופן יזום ויעיל ולהפוך את אסיפת הנושים לזירה פורמלית בלבד - תוצאה שאינה הולמת את תכלית החקיקה".
