שנה וחצי לתוך חרבות ברזל: מחסור ב-71,000 עובדים זרים

המדינה לא הייתה ערוכה למחסור הקשה בעובדים זרים בשל מלחמת חרבות ברזל, והמענה שלה למחסור היה ונותר חלקי בלבד, תוך שהחלטות התקבלו בלא לבחון את כל ההשלכות הכלכליות – קובע מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.

בסוף 2023 היו בארץ מכסות עבור כ-250,000 עובדים שאינם ישראלים, כמחציתם פלסטינים והשאר מסין, מתאילנד, ממולדובה ועוד. נוסף על מכסות אלה, באותו מועד עבדו בישראל 76,000 עובדים זרים בענף הסיעוד הביתי. בחלק מהענפים, כמו ענפי הבניין, הסיעוד הביתי והחקלאות, שיעור העובדים הלא-ישראלים מכלל המועסקים היה גדול.

מיד לאחר פרוץ המלחמה ועד סוף 2023 עזבו את הארץ 12,500 עובדים זרים, והעסקתם של הפלסטינים הופסקה כליל משיקולי ביטחון. כך נוצר מחסור של 110,000 עובדים זרים, מתוכם 91% פלסטינים ש-92% מהם עבדו בבניין ובחקלאות. פעולות הממשלה הניבו מענה חלקי בלבד: במארס 2025 עדיין היו חסרים 71,000 עובדים זרים.

שום גורם, ובכלל זה משרד האוצר, לא בחן את ההשפעות העקיפות וההשפעות לטווח הבינוני והארוך של המחסור בעובדים לא-ישראלים בעקבות המלחמה; לא הוצבו יעדים לגבי מספר העובדים הזרים וזמנים להגעתם; במאי 2024 עדיין לא היה גורם מתכלל בעל ראייה של כל צורכי המשק וסמכות לטיפול בחסמים להבאת עובדים זרים, והעיסוק המרובה בנושא לא הניב תוצאות מספקות.

• השכנים חסמו את הכניסה למקלט - הדיירים שנשארו בחוץ תבעו
• נתקעו בפולין עקב המלחמה ותבעו את אל על: יש פיצוי?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

חסרים 37,000 עובדים בענף הבנייה

D    הקבינט החברתי-כלכלי המליץ בדצמבר 2023 לקבינט המדיני-ביטחוני שלא לאשר הכנסת פועלים פלסטינים לישראל, אם כי לא הייתה ירידה במספר השוהים הבלתי-חוקיים (30,000 ערב המלחמה). מאז אותה החלטה – שהתקבלה ללא ניתוח של השפעתה לטווח ארוך - לא קיים הקבינט החברתי-כלכלי דיון נוסף בנושא. המדיניות שנקבעה להעסקת פלסטינים ביהודה ושומרון הייתה שונה מהמדיניות בישראל: באפריל 2025 לכ-33,000 פלסטינים היו רישיונות לעבוד בשטחי יו"ש לעומת 8,000 בישראל (בפועל נכנסו 4,000 בלבד).

      הליך קבלת החלטות הממשלה להגדלת המכסות של עובדים זרים, מאוקטובר 2023 עד מאי 2025, התבסס על הצורך שהעלו מהמעסיקים בשטח ועל הנזקים בשל המחסור בהם לטווח קצר, אך לא הובאו בחשבון כל השפעות הכלכליות של המחסור על ענפים אחרים במשק, ההשפעות הכלכליות של סוגיה זו לטווח ארוך והשפעותיה על החברה הישראלית.

D    העיכוב בהגעתם בפועל של עובדים זרים לישראל נגרם, בין היתר, מהעדר היכולת של מדינות זרות לבצע הליכי גיוס מפוקחים, מחוסר העניין של מעסיקים ישראליים להעסיק עובדים ממדינות מסוימות, מצמצום מספר הטיסות לישראל ומהעלייה במחיריהן וכן מהחלטות של ממשלות זרות שהשפיעו על היכולת לגייס עובדים זרים. חסמים אלה מעידים, כי יש להיערך מראש לחסמים תוך יצירת חלופות שונות, וכן תוך התאמת הצעדים שנוקטים משרדי הממשלה ליכולת הממשית של השוק, אומר אנגלמן.

• מדד המחירים במרץ עלה ב-0.4%; מדד מחירי הדירות ירד
• אנגלמן נגד רגב: כך נתקעו ישראלים בחו"ל בחרבות ברזל ועם כלביא
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• מה וכמה מגיע לכם מביטוח לאומי? מחשבון

D   למרות המאמצים להבאת עובדים זרים לענף הבניין במהלך המלחמה, ביוני 2025 עדיין נותר מחסור של 37,000 עובדים לא-ישראלים. על פי הערכת בנק ישראל, הפעילות בענף הבניין פחתה ברבעון הרביעי של שנת 2023 ב-50%, שהם כ-3% תוצר - 56 מיליארד שקל במחירי שנת 2023 (0.75% מהתוצר במונחים שנתיים).

D    רק בדצמבר 2024 סיפקה הממשלה פתרון המותאם לקבלנים קטנים ולקבלני שיפוצים באמצעות הקצאת מכסה ייעודית עבורם. אולם, עד מארס 2025 לא הגיע ולו עובד זר אחד לעבוד בשיפוצים. הדבר פגע הן בקבלנים עצמם והן באזרחים הזקוקים לשירותיהם, ובייחוד באזרחים שבתיהם נפגעו במלחמת חרבות ברזל ובפרט במבצע "עם כלביא". המחסור עלול להביא להעסקת עובדים פלסטינים לא חוקיים, מתריע אנגלמן.

מחדל של משרד התחבורה גרם לכך שלא הגיע אף עובד בתחום התשתיות

D    בפברואר 2025, כמעט שנה לאחר שהממשלה אישרה 5,000 עובדים זרים לעבודות תשתית, טרם יצר משרד התחבורה את התנאים המתאימים להבאתם ולא הגיע ולו עובד זר אחד חדש - לא עובד מיומן ולא עובד בלתי מיומן. המחסור בפועלים פוגע בקידום פרויקטים חיוניים בתחום התחבורה, פוגע באכלוס שכונות מגורים והוא חמור עוד יותר משום שהמלחמה  הגדילה את הצורך בחידוש תשתיות ובהקמת תשתיות חדשות.

גם ביוני 2025, מועד סיום הביקורת, טרם השלימו גורמי הממשלה את הטיפול בסוגיות חשובות: הפחתת האגרות שמשלמים מעסיקיהם של עובדים זרים בכל הענפים, חסמים בחתימת הסכמים בילטראליים חדשים, מציאת דרכים נוספות להבאת עובדים זרים בעת חירום, גיבוש מתודולוגיית העסקת עובדים זרים לטווח הארוך, אכיפת החוק בעניין של יציאת עובדים זרים לא חוקיים מהארץ ועוד.

אין מדיניות כוללת אלא אוסף של נקודות מבט

אנגלמן מצביע על שורה של ליקויים בהיערכות לפני חרבות ברזל לסוגיית העסקתם של עובדים זרים, ובראשם ריבוי הגופים המטפלים בנושא, שלכל אחד מהם אחריות וסמכות בתחומים שונים ולכן זוויות ראייה שונות, וכן פיצול הסמכויות ביניהם ומעורבות גופים נוספים בתחום. כל אלה הופכים את תהליך קביעת יעדי המדיניות למורכב, דבר שכרוך בהתמשכות זמן ומשפיע על הבאתם בפועל של עובדים זרים כנדרש.

משרד העבודה, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד האוצר והמשרדים המאסדרים ענפים שבהם מועסקים עובדים לא-ישראלים (משרדי השיכון, התחבורה, החקלאות, הכלכלה, התיירות, הרווחה והבריאות) לא הכינו מזה לפחות עשור וחצי עבודה אסטרטגית מעודכנת לגבי הצורך בהעסקת עובדים זרים; אופן קביעת המכסות התקבע ללא ביסוס וכל שינוי מכסה חייב קבלת החלטת ממשלה.

D    בשנת 2008 הוקמה רשות האוכלוסין וההגירה, אולם עד הקמת ועדת מנכ"לים במאי 2024 לטיפול בהבאת עובדים זרים בשל המלחמה, לא היה גורם ממשלתי שמרכז את כל הסוגייה ובעל ראייה מתכללת המאפשרת להביא בחשבון את מגוון השיקולים וההשפעות האפשריות של העסקתם.

D    בשל כך, ההחלטות לגבי מספר העובדים הזרים התקבלו במו"מ בין המשרדים המאסדרים לבין יתר המשרדים ולא תמיד באופן ההולם את מלוא הצרכים של ענפי המשק, והדבר גרם להתמשכות תהליכי העבודה, ולעיתים אף לדחיית הבקשה של המשרדים הייעודיים להעסקת עובדים זרים נוספים או להפחתת מספר העובדים הזרים הדרושים.

D    מכסות העובדים הזרים נקבעות לפי הענפים המעסיקים אותם ולא בראייה כלל-משקית, למרות שמעולם לא נקבע שזוהי השיטה העדיפה. התוצאה היא שכל משרד ממשלתי דואג למספר העובדים הנדרש עבורו, והדבר גורם לעודף רגולציה ומקשה על המשק לתפקד. רק במאי 2024 קבעה הממשלה שמספר העובדים הזרים המירבי יהיה 3.3% מאוכלוסיית המדינה.