לפרסם או לגנוז? הדילמה שמאחורי "סרט הזוועות"

"סרט הזוועות" - אוסף תיעודים שערך דובר צה"ל ממקורות שונים, ובהם מצלמות אבטחה ומצלמות שנשאו מחבלים ב-7 באוקטובר - מציג תיעודים של הטבח, ונועד להראות את ממדי הזוועה ללא פילטרים ולסייע במאבק בהכחשתה. הסרט הוצג לנבחרי ציבור, לשגרירים, לאנשי תקשורת ולמקבלי החלטות בישראל וברחבי העולם, בהקרנות שהגישה אליהן הוגבלה. אוסף התיעודים מעולם לא פורסם בפומבי בשלמותו, והקריאה לפרסמו חוזרת ונשמעת לאחרונה, על רקע המאבק הישראלי בזירת ההסברה הבינלאומית.

על פי פרסומים, בישיבת הממשלה שנערכה ביום השנה הראשון לטבח התנהל ויכוח חריף בשאלת פרסום אוסף התיעודים. השרה מאי גולן דרשה לפרסמו, ובמהלך הדיון הועלתה טענה (שהוכחשה לאחר מכן על ידי משרד המשפטים ודובר צה"ל) לפיה הייעוץ המשפטי מונע את הפרסום מטעמי צנעת הפרט. הדברים מעלים את השאלה, שנותרה רלוונטית: כיצד יש להכריע בשאלת פרסום אוסף התיעודים הזה?

מבחינה משפטית, נקודת המוצא צריכה להיות בירור רצונם של האנשים ששרדו את האירועים המתועדים, וביחס למי שנרצחו - בירור עמדת בני משפחותיהם. החוק בישראל אוסר פגיעה בפרטיות ללא הסכמה, ודורש שההסכמה תהיה מדעת, כלומר: מתוך הבנה של משמעות החשיפה הנוספת ושל גבולות השליטה בה.

החומרים הגולמיים כבר יצאו משליטתם של המתועדים ושל משפחותיהם והגיעו גם לגורמים עוינים. השימוש בהם להאדרת הטרור ולביזוי הקורבנות אינו רק סכנה שיש להזהיר מפניה, אלא חלק מן המציאות שבה מתקבלת ההחלטה. עם זאת, פרסום רשמי של אוסף ערוך עשוי להרחיב את התפוצה, להקל על איתור החומרים ולעורר גל מחודש של חשיפה ושימוש לרעה. גם אם אפשר לדרוש הסרה מפלטפורמות מרכזיות, אי-אפשר להבטיח שכל העותקים יימחקו.

ההסכמה היא הבסיס הכמעט-בלעדי

הסכמה לפרסום אינה מעניקה הכשר לשימוש משני פוגעני, אך עליה להינתן מתוך הבנה של היקף הפרסום ושל העובדה שאין דרך להבטיח שליטה בשימושים שייעשו בחומרים לאחר מכן. סרטונים מן הטבח שימשו להאדרת הטרור, ופרסומם עמד במוקד שורת הליכים בעבירות של גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור בשנים האחרונות. ייתכן שיש בכך כדי ללמד על שימושי משנה צפויים.

בדיני הפרטיות הישראליים ההסכמה היא הבסיס המשפטי העיקרי, כמעט הבלעדי. לכן, אם המדינה תבקש לפרסם את התיעודים במצב שבו המתועדים בהם או משפחות הנרצחים מתנגדים לכך, המבחן המשפטי מאתגר מאוד. מדינת ישראל מתמודדת עם הכחשת הטבח, וממשיכה להתמודד עם מאבק מתמשך ורחב בטרור ובאנטישמיות.

דווקא כאשר החומרים הגולמיים כבר מופצים, יש טעם בטענה שפרסום רשמי וערוך יכול להעמיד אותם בהקשר עובדתי ברור, במקום להותיר את מסגורם בידי מי שמפיצים אותם למטרותיהם. הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית, ולכן יש לבחון את מידתיות הפגיעה, ובכלל זה אם אפשר להשיג את המטרה בדרך פוגענית פחות.

הסכמתה של משפחה לפרסום תיעוד הרלוונטי אליה לא תוכל להחליף את הסכמתן של משפחות אחרות ביחס ליקיריהן, והימצאות החומרים ברשת אינה מעידה על הסכמה לפרסומם הרשמי. לכן, בנוגע לכל קטע ותמונה, יש לברר את עמדתה של כל משפחה בנפרד.

הצורך בכך אינו תיאורטי. כבר בנובמבר 2023 פורסם, כי אחת הסיבות לכך שאוסף התיעודים לא הופץ לציבור הייתה התנגדות של חלק מהמשפחות שיקיריהן מופיעים בו, וכי בצה"ל ביקשו שכל פרסום ייעשה בתיאום עם המשפחות ובאישורן. גם בהמשך נשמעה מחאה מצד משפחות על פרסום תיעודים מ-7 באוקטובר ללא ידיעתן, או מבלי שניתנה להן אפשרות להביע מראש את עמדתן.

• לחוקרים של היום ולהיסטוריונים של מחר יש בעיה
• הרשעה משמעתית לעורך דין בשל הסתה לאלימות בפייסבוק בתחילת המלחמה

לא בהכרח בין שתי חלופות מוחלטות

הימנעות מפרסום ללא היוועצות עם המשפחות בעייתית אף היא, מבחינה מוסרית אם לא משפטית. שכן הפרסום אינו רק כלי הסברתי, אלא גם דרך להנציח, להנחיל את זיכרון הטבח ולהשמיע את קולם של הקורבנות. זו הייתה עמדתו של ארגון המשפחות השכולות "פורום הגבורה" במרץ 2025, כאשר קרא לפרסום פומבי של אוסף התיעודים במלואו. כך, פרסום בניגוד לעמדת המשפחה או מבלי לערב אותה, עלול להעמיק את הפגיעה בה; ומנגד, הימנעות מפרסום בניגוד לרצון המשפחה, עלולה ליצור תחושה של הדרה ושלילת קול.

בסופו של דבר, אין הכרח לבחור בין שתי חלופות מוחלטות - פרסום מלא של אוסף התיעודים או גניזתו. ניתן לבחון כל תיעוד בנפרד, לברר את עמדתם של המתועדים או של משפחותיהם, ולשקול לצידה את האינטרס הציבורי בפרסום ואת האפשרות להשיג את אותה מטרה בדרך פוגענית פחות.

גם כאשר מתקבלת החלטה לפרסם, ניתן לעשות זאת באופן שמאפשר לצופה לבחור אם להיחשף לחומרים, תוך אזהרה ברורה וצמצום ככל האפשר של חשיפה בלתי רצונית. כך ניתן לנסות לאזן בין החובה להגן על פרטיותם וכבודם של הקורבנות לבין הצורך לתעד, לזכור ולהיאבק בהכחשת הטבח.

עו"ד יערה מן-סרי, מחלקת הגנת הפרטיות במשרד ארנון-תדמור-לוי

• הפעילות בקריפטו היא אנונימית - אבל העקבות נשמרים
• ארה"ב החזירה את ישראל לדרג הראשון במאבק בסחר בבני אדם