חולצה כחולה - והיא עולה ועולה: מה מקבלים בתנועות הנוער ומי משלם?

יש דברים שנשארים חקוקים בזיכרון גם עשרות שנים אחרי שפושטים את המדים. החולצה הכחולה עם השרוך האדום או הלבן, החאקי והעניבה, המסדר בתחילת הפעולה, השירים והצ'יזבאטים סביב המדורה, התיק שחזר מהטיול מלא חול, והחברים מהקבוצה שהבטיחו שיישארו יחד לתמיד. עבור דורות של ישראלים, תנועת הנוער הייתה הרבה יותר ממקום להעביר בו שני אחר צהריים בשבוע. היא הייתה בית שני, המקום שבו נוצרו חברויות, התאהבויות ראשונות ולעיתים גם תפיסת עולם שלמה. היו מי שהמשיכו לגרעין נח"ל, להכשרה בקיבוץ או להתיישבות, והיו מי שפשוט למדו שם בפעם הראשונה מה המשמעות של להיות אחראים על מישהו אחר.

יותר ממאה שנה אחרי שתנועות הנוער הראשונות החלו לפעול, החולצות עדיין כאן, וגם הטקסים, המורל, הטיולים והמחנות. אבל המציאות השתנתה. לילדים יש היום אפשרויות פנאי רבות, מטלפונים ומשחקי מחשב ועד לחוגי ספורט ומסגרות חברתיות נוספות, ומושגים כמו חלוציות והגשמה אינם מובילים בהכרח לאותה תחנה שאליה הובילו בעבר. גם ההורים בוחנים את התנועה בעיניים אחרות: מה עושים שם פעמיים בשבוע, איזה ערך חינוכי מקבל הילד, מי אחראי עליו וכמה כל זה עולה.

ויש גם כסף, והרבה ממנו. לפי דוח מבקר המדינה שפורסם ביוני 2026, הכנסותיהן המצטברות של תנועות הנוער בישראל הגיעו בשנת 2023 לכ-483 מיליון שקל. בשנת 2025 פעלו בארץ 13 תנועות נוער מוכרות, ובהן כ-350 אלף חניכים ומדריכים צעירים ב-1,882 סניפים, לפי דיווחי התנועות.

חלק מהפעילות ממומן מכספי המדינה והרשויות המקומיות, חלק מתרומות וממקורות נוספים, אבל בכמה מהתנועות דווקא תשלומי ההורים הם מקור ההכנסה המרכזי. ומבחינת המשפחה, מה שנראה בתחילת השנה כמו אחת ממסגרות הפנאי הזולות יחסית להיקף הפעילות עשוי להפוך להוצאה של יותר מאלף שקל לילד, ולעיתים הרבה מעבר לכך, כשמוסיפים את הטיולים, המחנות, האירועים והציוד הנלווה.

אז מה בעצם מקבלים היום בתנועת נוער, מה נשאר מהערכים של פעם ומי מממן את המערכת הזאת?

מהקמת קיבוצים לשילוב חברתי: מה נשאר מההגשמה?

לתנועות הנוער בישראל יש היסטוריה שחורגת בהרבה מהפעילות המתקיימת כיום בסניפים. השומר הצעיר נוסד באירופה ב-1913, תנועת הצופים העבריים הוקמה בארץ ישראל ב-1919, וב-1924 התאגדו נערים עובדים והקימו את הסתדרות הנוער העובד, במטרה להגן על זכויותיהם ולהעניק להם מסגרת חברתית וחינוכית. שנתיים לאחר מכן, ב-1926, הקימו תלמידים מהגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב את תנועת מחנות העולים, מתוך רצון לשלב בין חיי חברה, חלוציות ועשייה מעשית בארץ ישראל.

ב-1929 הוקמה בירושלים בני עקיבא, שהעמידה במרכז את השילוב בין תורה לעבודה והפכה לאחת מתנועות הנוער המרכזיות בציונות הדתית. באותה שנה הוחלט גם על הקמת מכבי הצעיר, ששילבה בין ספורט, חינוך, מחנאות וערכים ציוניים, וב-1933 הוחלט על הקמתה בארץ ישראל. לצד אלה פעלו והתפתחו גם בית"ר, עזרא ותנועות נוספות, שכל אחת מהן ייצגה תפיסת עולם, מסורת חינוכית וזהות חברתית משלה.

גם למדים הייתה משמעות. החולצה הכחולה של תנועות הפועלים ביטאה את הקשר לעבודה ולערכי השיתוף, והשרוך האדום של הנוער העובד והלומד נקשר לזהותה התנועתית והסוציאליסטית. בשומר הצעיר אומצה החולצה הכחולה עם השרוך הלבן, ואילו מדי החאקי של הצופים מזוהים עם מסורת הצופיות, המחנאות וחיי השטח.

במשך שנים, בעיקר בתנועות החלוציות, הייתה להגשמה משמעות מעשית מאוד. החניכים גדלו בקן או בשבט, הפכו למדריכים, ובהמשך יכלו להצטרף לגרעין נח"ל, לצאת להכשרה בקיבוץ ולהשתלב בהתיישבות. הקמת יישובים וחיי שיתוף היו עבור חלקם המשך ישיר לערכים שעליהם התחנכו בתנועה.

• עין לצופים צופיה: בית המשפט הגביל את הפעילות כדי למנוע רעש

אבל מפת תנועות הנוער המשיכה להתפתח גם לאחר שההתיישבות חדלה להיות יעד מרכזי עבור מרבית בני הנוער. אחת הדוגמאות לכך היא כנפיים של קרמבו, שנוסדה ב-2002 בהוד השרון בידי עדי אלטשולר וקלאודיה קובי, מתוך ההבנה שילדים עם מוגבלויות זקוקים אף הם למסגרת חברתית שבה יוכלו ליצור חברויות ולחוות השתייכות לקבוצת בני גילם.

התנועה, שצמחה מיוזמה מקומית לפעילות ארצית, מפגישה ילדים ובני נוער עם ובלי מוגבלויות. היא פועלת במודל של חונכות אישית במסגרת קבוצתית, כאשר בני הנוער משמשים כחונכים ושותפים לפעילות, והמפגש עצמו נועד לקדם שוויון, נגישות וקשרים חברתיים. עבור חלק מהחניכים זו גם אחת ההזדמנויות הבודדות להשתתף בפעילות חברתית מחוץ לבית הספר.

למודל הזה יש גם משמעות כלכלית. בניגוד לסניף רגיל, הפעילות עשויה לחייב מערך הסעות נגישות, ליווי מתאים, הנגשה של מבנים וציוד והעסקת אנשי מקצוע. לפי אתר התנועה, הפעילות המרכזית מתקיימת אחת לשבוע, ומערך הנגישות כולל גם הסעות מותאמות וליווי סיעודי בהתאם לצורכי החניכים.

כנפיים של קרמבו ממחישה את השינוי שעבר המושג הגשמה. לצד החלוציות וההתיישבות של ראשית הדרך, תנועות הנוער מציעות כיום גם שנת שירות, התנדבות בקהילה, עבודה חינוכית בשכונות ובפריפריה, פעילות עם אוכלוסיות מוחלשות ומיזמים חברתיים.

הצופים, למשל, מפעילים גרעינים וקומונות של בוגרים המשתלבים בשנת שירות במסגרות חינוכיות וקהילתיות ברחבי הארץ. השומר הצעיר והנוער העובד והלומד ממשיכים להפעיל מסלולי הגשמה קבוצתיים ותנועות בוגרים, ובני עקיבא מפעילה אף היא מסגרות של עשייה חינוכית וחברתית.

• נימה רוצה להתחרות בבנקים גם על המרות המט"ח; משיקה חדר עסקאות גלובלי
• אוקטובר 2026: הלמ"ס מפרסם כמה ישראל הוציאה על חינוך ב-2023

בשנים האחרונות, במיוחד מאז 7 באוקטובר, קיבלו ההתנדבות והעשייה הקהילתית משמעות נוספת. תנועות הנוער השתלבו בסיוע למפונים, בתמיכה בקהילות שנפגעו ובפעילויות חינוכיות וחברתיות. גם רעיון ההתיישבות והשיקום של יישובי הגבול חזר להיות חלק ממסלולי ההגשמה של כמה מהתנועות.

ועדיין, ילד בכיתה ד' או ה' שמגיע לפעולה אינו חושב בדרך כלל על שנת שירות או על עתידו בגרעין נח"ל. מה שמעניין אותו הוא החברים שמחכים בסניף, המדריך שמכיר אותו והפעילות שמתוכננת לאותו אחר הצהריים.

ומה בעצם עושים היום בפעולות?

בניגוד לחוג שחייה, כדורסל או נגינה, תנועת נוער אינה מבטיחה להקנות מיומנות מקצועית אחת ומוגדרת. הפעילות מבוססת על קבוצה קבועה, תוכנית הדרכה וחוויה חברתית המתפתחת לאורך השנים.

פעולה יכולה לכלול משחקי חברה, משימות קבוצתיות, פעילות יצירתית, דיון בנושא חברתי, היכרות עם הטבע, מחנאות ושדאות או עיסוק באירועים שעל סדר היום. בגילים הבוגרים יותר מצטרפים בדרך כלל גם תכנים הנוגעים לזהות אישית וחברתית, מנהיגות, אחריות, מעורבות בקהילה והכנה למסלול ההדרכה.

יש הבדלים בין התנועות, ובמידה רבה גם בין סניפים של אותה תנועה. בחלקן בולטת יותר התפיסה האידיאולוגית, באחרות הדגש הוא על מחנאות, פעילות קהילתית או מנהיגות, ואיכות הפעילות תלויה גם בהכשרת המדריכים, בצוות הבוגר ובהרכב הקבוצה.

אחד המאפיינים המשותפים לתנועות רבות הוא עקרון "נוער מחנך נוער". במקום מדריך מבוגר שמעביר שיעור קבוע, חלק ניכר מהפעילות מונחה בידי נערים ונערות המבוגרים מהחניכים בכמה שנים בלבד.

המרחק הקטן יחסית בגיל יוצר מערכת יחסים שונה מזו שמתקיימת בין תלמיד למורה. המדריך הוא לעיתים אח גדול, דמות לחיקוי או מישהו שאפשר לדבר איתו על דברים שלא תמיד מספרים למבוגרים אחרים.

גם לקבוצה עצמה יש משמעות. הילד פוגש את אותם חברים פעמיים בשבוע בסביבה שונה מבית הספר, נדרש לשתף פעולה, להתמודד עם חילוקי דעות, להשתלב בפעילות ולעיתים גם לקבל על עצמו משימה שאינו רגיל לבצע. עבור חלק מהילדים זהו בעיקר מקום חברתי, ואילו עבור אחרים הטיולים, האתגרים ומחנה הקיץ הם האטרקציה המרכזית.

ואז מגיע שלב נוסף, שעבור חלק מבני הנוער הוא הסיבה המרכזית להישאר בתנועה: האפשרות להפוך מחניך למדריך.

בתנועות רבות מתחילה ההכשרה להדרכה סביב כיתה ט'. הנערים עוברים קורסים, סמינרים והתנסויות מעשיות, ובהמשך עשויים לקבל אחריות על קבוצת חניכים צעירה יותר. הם צריכים לתכנן פעולות, לעמוד מול קבוצה, להתמודד עם קשיים חברתיים, לדאוג לכך שאף ילד לא יישאר בצד ולעבוד עם מדריכים נוספים.

עבור נער או נערה בני 15 או 16 מדובר באחריות לא מבוטלת. הם מתנסים בניהול זמן, בעמידה מול קהל, בפתרון בעיות, ביוזמה ובעבודת צוות, ולומדים שלמעשים ולהחלטות שלהם יש השפעה על אחרים.

זהו גם אחד המרכיבים החשובים במודל הכלכלי של תנועות הנוער. חלק גדול מההדרכה השוטפת מבוצע בהתנדבות בידי בני נוער, בעוד שאת המעטפת מספקים רכזים בוגרים, אנשי הדרכה, בעלי תפקידים מקצועיים ומתנדבים נוספים. כך ניתן להפעיל מסגרת רחבה בהוצאות שונות מאלה של חוג פרטי, שבו כל המדריכים מקבלים שכר.

עם זאת, העובדה שהמדריכים צעירים ומתנדבים אינה מבטלת את הצורך בהכשרה, בליווי מקצועי, בביטוח ובנהלי בטיחות ומוגנות. גם ההדרכה עצמה כרוכה בהשקעת זמן נוספת מצד בני הנוער, ולעיתים בתשלום עבור סמינרים, הכשרות ומפעלים ייעודיים.

היה נכון - לשלם תמיד

לכאורה, תנועת נוער היא אחת ממסגרות הפנאי המשתלמות יחסית להיקף הפעילות שהיא מציעה: בדרך כלל שתי פעולות בשבוע לאורך שנת הפעילות, קבוצה חברתית קבועה, תכנים חינוכיים ואפשרות להמשיך בהמשך למסלול הדרכה.

אלא שהסכום שההורים משלמים בתחילת השנה הוא במקרים רבים רק חלק מההוצאה הכוללת. דמי החברות מכסים בעיקר את הפעילות השוטפת, ואילו הטיולים, המחנות והאירועים המיוחדים עשויים להיות כרוכים בתשלום נפרד. גם שיטות הגבייה משתנות בין התנועות: חלקן גובות עבור כל פעילות בנפרד, ואחרות מציעות מסלול שנתי הכולל מראש את רוב האירועים המתוכננים.

בני עקיבא מפרסמת באתר התנועה תחשיב מפורט שמאפשר לראות כיצד ההוצאה מצטברת. לפי מחירון תשפ"ו, דמי החברות לילד ראשון בחבריא א' עמדו על 365 שקל, לעומת 165 שקל בחבריא ב'. קיימות גם הנחות מדורגות לאחים, כך שבחבריא א' התשלום עבור ילד שני הוא 265 שקל, עבור השלישי 165 שקל, עבור הרביעי 65 שקל והחמישי פטור מדמי חברות.

אבל גם כאן, דמי החברות אינם סוף החשבון. לפי התחשיב שפרסמה התנועה לתשפ"ו, מסע סוכות הוסיף 105 שקל, מסע פסח בן יומיים 280 שקל, טיול ט"ו בשבט 105 שקל ומחנה קיץ ממוצע 550 שקל. בסך הכול מדובר ב-1,405 שקל לשנה עבור חניך ראשון בחבריא א' שמשתתף בכל הפעילויות המפורטות, כמעט פי ארבעה מדמי החברות בלבד.

בני עקיבא עצמה מציגה את התחשיב גם בחלוקה חודשית: כ-117 שקל בממוצע לחודש, עבור שתי פעולות בשבוע, ארבעה ימי טיול ושלושה ימי מחנה הכוללים כלכלה מלאה. זהו נתון שצריך להביא בחשבון כשמשווים את התנועה לחוג פרטי, אך הוא גם ממחיש את הפער בין מחיר ההרשמה להוצאה השנתית בפועל.

מסע סוכות לתשפ"ז כבר פורסם אף הוא, ומחירו עומד על 105 שקל לחניך, 95 שקל לאח שני ו-80 שקל לאח שלישי. גם כאן המחיר אינו כולל את דמי החברות, ובהרשמה מאוחרת התשלום עולה ל-120 שקל.

בצופים קיימת הפרדה בין דמי החברות לבין חלק מהפעילויות הנוספות. בפרסומי הרשמה שנבדקו לקראת תשפ"ז, בהם פרסום מצופי רמת גן ומשבט הראל בהר אדר, הופיעו דמי חברות של 830 שקל לשנה. מדובר בתעריפים שנמצאו בפרסומים שנבדקו, ולא במחירון רשמי אחיד לכל שכבות הגיל בארץ.

אלא שבכך ההוצאות רק מתחילות. לצד דמי החברות מצטרפים טיולים, סמינרים, מחנה קיץ ואירועים מיוחדים, ובחלק מהשבטים גם פעילויות כמו פסטיבל שבועות, הכרוכות בתשלום נוסף. וכמובן, יש גם את מדי החאקי, העניבה, הסמלים ולעיתים ציוד אישי לטיולים ולמחנות. מתברר שגם העניבה אינה כלולה בהכרח במחיר.

לפי חוזר הרשמה לשנת תשפ"ז, טיול פתיחת השנה, המכונה פתי"ש, עולה 440 שקל לחניכי שכבת ה', ובשכבות אחרות יש גם תעריפים גבוהים יותר. לכך מצטרף סעיף פעילויות שונות בסך 70 שקל ועניבת שכבה בעלות של 8 שקלים. כך מגיע החשבון בדוגמה שנבדקה ל-1,348 שקל כבר בתחילת השנה, עוד לפני יתר הטיולים, האירועים ומחנה הקיץ.

הנוער העובד והלומד מציעה השנה מודל גבייה אחר. לפי פרסום התנועה לקראת תשפ"ז, ההרשמה השנתית כוללת מראש את הפעילות השוטפת בקן, לצד הטיולים והמפעלים המתוכננים בתוכנית השנתית של הקבוצה. ההורים מקבלים מחיר כולל, הניתן לפריסה לתשלומים, עם הנחה של 5% על מחירי המפעלים.

המשמעות היא שהמשפחה יכולה לדעת כבר בתחילת השנה מה צפויה להיות ההוצאה עבור התוכנית שנקבעה, במקום להירשם ולשלם מחדש לקראת כל אירוע. בתנועה מדגישים כי ייתכנו שינויים ותוספות לתוכנית הפעילות, ולכן גם במקרה הזה כדאי לבדוק מה בדיוק נכלל במחיר. התעריף הכולל תלוי בתוכנית הפעילות של הקן והקבוצה, ובאתר התנועה לא פורסם מחיר אחיד לכלל החניכים לשנת תשפ"ז.

גם השומר הצעיר, המחנות העולים והמכבי הצעיר מפעילות מערכות הרשמה לחברות, טיולים ומחנות, עם תוכניות המשתנות בהתאם לשכבת הגיל ולסניף. עם זאת, לא אותר עבורן מחירון פומבי מלא ועדכני לתשפ"ז שמאפשר להציג סכום שנתי אחיד ובר-השוואה. לכן אין טעם להצמיד להן תעריפים משנים קודמות ולהציגם כאילו מדובר במחירי השנה הנוכחית.

ההבדלים בשיטות הגבייה חשובים לא פחות מההבדלים במחירים. משפחה שמשלמת כמה מאות שקלים בתחילת השנה ומוסיפה תשלום על כל טיול אינה בהכרח מוציאה פחות ממשפחה שבוחרת במסלול שנתי הכולל מראש את רוב הפעילויות.

דוגמאות לעלות שמעבר לדמי החבר

הערה: התחשיבים מבוססים על פרסומי הרשמה משנים וממסלולים שונים ואינם השוואת מחירים מלאה בין התנועות. בדוגמת הצופים הסכום עדיין אינו כולל את יתר הטיולים ומחנה הקיץ. מחירי הטיולים עשויים להשתנות לפי שכבת הגיל והתוכנית השנתית.

המחיר שלא מופיע בטופס ההרשמה

מעבר לתשלומים לתנועה עצמה, ההורים עשויים להידרש גם לרכישת ציוד אישי. המדים הם רק ההתחלה: אוהל, שק שינה, תיק מתאים, מזרן שטח, נעלי הליכה, כלי אוכל, בקבוקי מים וביגוד מתאים לטיולים ולמחנות.

חלק מהציוד כבר נמצא בבית, וחלק אפשר לקבל מאחים גדולים, לשאול מחברים או לרכוש מיד שנייה. ובכל זאת, עבור ילד שיוצא לראשונה לטיול של יומיים או למחנה קיץ, רשימת הציוד עלולה להוסיף עוד כמה מאות שקלים להוצאה.

כדאי להביא בחשבון גם את העובדה שהפעילות משתנה לאורך השנים. בשכבות הצעירות ייתכן שההוצאות העיקריות יהיו דמי החברות וטיולים בודדים, ואילו בשכבות הבוגרות מצטרפים מסעות ארוכים יותר, סמינרים והכשרות הדרכה. מי שממשיך להיות מדריך משקיע גם זמן רב יותר בפעילות התנועה, ולעיתים משתתף במפעלים נוספים שאינם חלק מתוכנית החניכים הרגילה.

עבור משפחה עם שניים או שלושה ילדים, ההבדל בין דמי החברות לבין העלות השנתית המלאה נעשה משמעותי עוד יותר. לכן לפני ההרשמה כדאי לבקש את לוח הפעילות השנתי, לברר אילו טיולים ומחנות מתוכננים, מה כלול בדמי החברות ומה מחייב הרשמה ותשלום נפרדים.

כמעט חצי מיליארד שקל בשנה: מי מקבל את הכסף?

מאחורי הפעולות, החולצות והמחנות פועלת מערכת כלכלית לא קטנה. על פי דוח מבקר המדינה מיוני 2026, סך הכנסותיהן של תנועות הנוער בשנת 2023 הסתכם בכ-483 מיליון שקל.

תנועות הנוער המוכרות פועלות כגופים ללא כוונת רווח, ולכן הכנסותיהן אינן שקולות לרווח של בעל עסק. הכסף נועד לממן את הפעילות עצמה: שכר של רכזים, אנשי חינוך, אנשי מינהלה ובעלי תפקידים מקצועיים, הכשרת מדריכים צעירים, פיתוח תוכניות הדרכה, ביטוח, תחזוקת מבנים, ציוד ופעילות ארגונית.

כשיוצאים לטיול או למחנה, ההוצאות מתרחבות. נדרשים שירותי הסעה, אבטחה, רפואה, מזון, תשתיות, ציוד מחנאות ולעיתים גם שכירת אתרים. חלק מהתשלומים מועברים לספקים חיצוניים המספקים את השירותים האלה.

עם זאת, מחזור הכנסות גדול אינו מלמד לבדו כמה מהתקציב מגיע בפועל לפעילות השבועית של כל חניך, וכמה ממנו נדרש להפעלת המטה, המפעלים הארציים ומערך התפעול. לשם כך יש לבחון את הדוחות הכספיים של כל תנועה בנפרד.

ממצא מעניין בדוח המבקר נוגע דווקא למידת התלות של חלק מהתנועות בתשלומי ההורים.

לפי נתוני 2023, בצופים הסתכמו ההכנסות מתשלומי הורים עבור דמי חברות, מפעלים והוצאות נוספות בכ-173.2 מיליון שקל - כ-73% מכלל הכנסות התנועה. בבני עקיבא עמד הסכום על כ-41.2 מיליון שקל, שהיוו כ-54% מההכנסות.

גם בתנועות אחרות מדובר ברכיב מרכזי. באיחוד החקלאי הסתכמו תשלומי ההורים בכ-8.8 מיליון שקל, כ-66% מההכנסות; במכבי הצעיר בכ-6.6 מיליון שקל, כ-58%; באריאל בכ-6.3 מיליון שקל, כ-52%; ובעזרא בכ-8.1 מיליון שקל, כ-47%.

כלומר, לצד התמיכה הציבורית, בחלק ניכר מהתנועות דווקא ההורים הם אלה שמממנים את הנתח הגדול ביותר של הפעילות.

אבל תמונת המימון אינה זהה בכל התנועות. בנוער העובד והלומד, בשומר הצעיר, במחנות העולים ובתנועות נוספות התמיכה הממשלתית תופסת מקום מרכזי יותר בתמהיל ההכנסות.

המדינה מסבסדת, העיריות משתתפות - והפערים נשארים

אחת הסיבות שבגללן תנועות הנוער יכולות להציע פעילות בהיקף רחב היא התמיכה הציבורית שהן מקבלות.

על פי דוח מבקר המדינה, בשנת 2024 הסתכמו תמיכות משרד החינוך בתנועות הנוער בכ-137 מיליון שקל. בשנים 2024-2020 עמד התקציב הממוצע על כ-133 מיליון שקל בשנה, כ-0.17% בלבד מתקציב משרד החינוך הכולל באותן שנים.

אלא שגם המימון הזה אינו אחיד או יציב לחלוטין. המבקר מצא כי כשליש מהתמיכה בשנת 2024 התבסס על כספים קואליציוניים ותקציבים תוספתיים, שלא היו חלק קבוע מבסיס התקציב. מצב כזה מקשה על התנועות לתכנן את פעילותן לטווח ארוך ולהסתמך על מקור מימון קבוע.

גם חלוקת התקציב בין התנועות מעוררת שאלות. לפי נתוני המבקר, בשנת 2023 נע היקף התמיכה של משרד החינוך בין 221 ל-799 שקל לחניך, בהתאם לתנועה ולקריטריונים שעליהם התבססה החלוקה.

מקור מימון נוסף הוא הרשויות המקומיות, שיכולות לסייע בהקצאת מבנים, בתחזוקה, במימון שירותים עירוניים ולעיתים גם בהנחות ישירות להורים.

בשנת 2023 הסתכמו ההכנסות של תנועות הנוער מתמיכות הרשויות המקומיות בכ-33 מיליון שקל - כ-7% בלבד מסך הכנסותיהן. עוד מצא המבקר כי במהלך השנים 2024-2022 כ-60% מהרשויות המקומיות בחרו לתמוך כספית בפעילות תנועות הנוער.

אלא שמאחורי הממוצע הזה מסתתרים פערים משמעותיים. לפי תשובות הרשויות לשאלון המבקר, כ-87% מהרשויות המשתייכות לאשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים תמכו בתנועות הנוער, לעומת כ-18% בלבד מהרשויות באשכולות הנמוכים.

במילים אחרות, גם כשמדובר בפעילות שמקבלת תמיכה ממשלתית, המקום שבו הילד מתגורר עשוי להשפיע על התנאים שבהם הוא משתתף ועל היקף המשאבים העומדים לרשות הסניף שלו.

בחלק מהרשויות התמיכה מגיעה גם ישירות לכיס של ההורים. ברמת גן, למשל, זכאים תושבי העיר בשנת הפעילות תשפ"ז להנחה של 30% בדמי החברות בצופים, באמצעות קוד סבסוד שמורידים מאתר העירייה ומזינים בפורטל ההרשמה. בדוגמה שנבדקה, ההנחה מפחיתה את דמי החברות מ-830 ל-581 שקל, חיסכון של 249 שקל לילד.

בנוסף, לקראת קיץ 2026 פורסם כי עיריית רמת גן תסבסד 30% מעלות מחנות הקיץ של תנועות וארגוני הנוער, עד לתקרה של 300 שקל לחניך, בהתאם לתנאי הזכאות. העירייה אישרה גם תוכנית מלגות לימודים לרכזי תנועות נוער שישלימו שנתיים של פעילות בעיר.

מודל אחר של סבסוד אפשר למצוא בראשון לציון, שהעניקה לקראת מחנות הקיץ של 2026 שובר בסך 150 שקל לחניכי תנועות הנוער. ההטבה פורסמה עבור כמה תנועות, בהן הצופים, הנוער העובד והלומד, בני עקיבא, אריאל, מכבי הצעיר והנוער הלאומי-בית"ר.

אלה דוגמאות לשתי שיטות שונות: הנחה באחוזים, המוגבלת בתקרה מסוימת, לעומת סכום קבוע לכל חניך זכאי. יש רשויות שמסבסדות את דמי החברות, אחרות מסייעות במימון המחנות, ובחלק מהמקרים התמיכה ניתנת ישירות לתנועה ואינה באה לידי ביטוי כהנחה במחיר שמשלם ההורה.

גם התשתיות הן חלק מהתמונה. לפי דוח המבקר, 79% מהרשויות המקומיות שהשיבו לשאלה בנושא דיווחו על מחסור במבנים המיועדים לפעילות תנועות הנוער. המחסור הורגש במיוחד ברשויות המשתייכות לאשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים.

כך, לצד פערי המחיר והסבסוד, קיימים גם הבדלים בתנאים הפיזיים שבהם מתקיימות הפעולות, בזמינות המבנים ובאפשרות להרחיב את הפעילות לקבוצות נוספות.

מה קורה כשההורים יכולים לשלם על הפעולות, אבל לא על המחנה?

אחת הבעיות החברתיות שעולות ממבנה התשלומים היא שהיכולת לשלם את דמי החברות אינה מבטיחה בהכרח השתתפות מלאה בכל הפעילויות.

משפחה שהצליחה לשלם כמה מאות שקלים בתחילת השנה עלולה להתקשות בהמשך לממן טיול, סמינר או מחנה קיץ, במיוחד כשמדובר בכמה ילדים. במקרים כאלה, הוצאה כספית נוספת יכולה להפוך גם לשאלה חברתית: מה קורה כשכמעט כל הקבוצה יוצאת למחנה, אבל אחד החניכים נאלץ להישאר בבית?

תנועות הנוער מפעילות מנגנוני סבסוד והנחות, ובחלקן קיימות גם הנחות לאחים או לחניכים מאוכלוסיות מסוימות. משרד החינוך מקצה אף הוא רכיב תמיכה ייעודי לסבסוד דמי חברות ומפעלים לחניכים ולמדריכים צעירים הזקוקים לסיוע.

לפי מבקר המדינה, בשנת 2024 עמד התקציב שהוקצה לרכיב סבסוד החניכים בפריפריה על כ-5.1 מיליון שקל.

אלא שקיומו של תקציב סבסוד אינו מבטיח שכל משפחה שזקוקה לו תגיש בקשה. במסגרת מפגשי שיתוף ציבור שקיים משרד מבקר המדינה עלה כי חלק מההורים נמנעים מלבקש הנחה בשל הבירוקרטיה, זמני הטיפול והחשש מחשיפת פרטים אישיים הנוגעים למצבה הכלכלי של המשפחה.

בחלק מהמקרים נדרשים ההורים להגיש בקשות חוזרות לפעילויות שונות, לעיתים בפרקי זמן קצרים יחסית. גם בבני עקיבא, למשל, בקשות סבסוד מסוימות מחייבות צירוף מסמכים כלכליים, והזכאות נבחנת בהתאם לנתוני המשפחה ולסוג הפעילות.

המבקר המליץ למשרד החינוך ולתנועות לפעול לפישוט המנגנונים ולהנגשת המידע, כדי לצמצם את המקרים שבהם ילדים מוותרים על השתתפות בפעילות בשל קושי כלכלי או בשל החשש הכרוך בבקשת הסיוע.

350 אלף חניכים - אבל כמה מהם באמת מגיעים לפעולות?

מעבר לתשלומים ולתקציבים, דוח מבקר המדינה מעלה גם שאלה יסודית יותר: כיצד מודדים את היקף הפעילות ואת הצלחתן של תנועות הנוער?

על פי הדוח, במועד הביקורת אף אחת מ-13 התנועות שנבדקו לא ניהלה מעקב שיטתי וסדור אחר השתתפות החניכים בפעולות השוטפות. הצופים מסרו כי בשנת 2026 החלו בפיילוט שמאפשר למדריכים לסמן את נוכחות החניכים הרשומים.

אפשר להבין את הרצון לשמור על אופייה הבלתי פורמלי של הפעילות. תנועת נוער אינה בית ספר, והמדריכים הצעירים אינם בהכרח אמורים לעסוק בטפסים ובדיווחי נוכחות. אבל בהיעדר מעקב מסודר קשה לדעת כמה מהילדים שנרשמו בתחילת השנה אכן מגיעים בקביעות לפעולות, כמה ממשיכים לשנה הבאה ובאילו שלבים חלה נשירה.

לנתונים האלה יש גם משמעות תקציבית. מבקר המדינה מצא כי במועד הביקורת כ-43% מתקציב התמיכות בתנועות הנוער עדיין חולק על בסיס אומדן חניכים שנערך בשנים 2015-2014, ולפיו מספר החניכים עמד אז על כ-250 אלף.

זאת, אף שלפי דיווחי התנועות, בשנת 2024 כבר נמנו בהן כ-353 אלף חניכים ומדריכים צעירים. המבקר ציין כי שיטת החלוקה אינה משקפת בהכרח את הגודל היחסי העדכני של התנועות ועלולה ליצור חלוקה בחסר או ביתר.

הוא המליץ למשרד החינוך ולתנועות לגבש שיטות מעקב ומדידה שיותאמו לאופי ההתנדבותי של הפעילות, תוך שמירה על פרטיות החניכים והמדריכים.

ומה לגבי השאלה הרחבה יותר - האם תנועות הנוער איבדו ממעמדן?

הנתונים הקיימים אינם מאפשרים לקבוע באופן גורף שחלה ירידה בחשיבותן או בהיקף פעילותן. כ-350 אלף חניכים ומדריכים צעירים הם עדיין מספר משמעותי, אבל נתון ההרשמה לבדו אינו מלמד כמה ילדים משתתפים בפועל, כיצד השתנתה תדירות ההגעה לאורך השנים ומהי איכות הפעילות שהם מקבלים.

הסביבה שבה התנועות פועלות השתנתה באופן ניכר. כיום הן מתחרות על הזמן הפנוי של הילדים מול היצע רחב של חוגים, פעילויות ספורט, מסכים ורשתות חברתיות. גם הציפיות של ההורים שונות: לצד הרצון שהילד יכיר חברים וייהנה, הם מבקשים לדעת מה נעשה בפעולות, כיצד מוכשרים המדריכים ומי אחראי על הפעילות.

אבל דווקא בתוך המציאות הזאת, תנועות הנוער עדיין מציעות דבר שקשה לכמת במחיר של מפגש בודד: השתייכות לקבוצה שנפגשת לאורך שנים, חוויות משותפות, התנסות באחריות הדדית ואפשרות לעבור בהדרגה מתפקיד החניך לתפקיד המדריך.

ייתכן שההגשמה של היום כבר אינה דומה לזו של פעם, אבל נער בן 15 שמקבל אחריות על קבוצה של ילדים צעירים ממנו עדיין מתנסה במשהו שחורג מהפעילות הרגילה של אחר הצהריים.

והחשבון? הוא ממשיך להיות חלק מהסיפור. ההורים משלמים, המדינה והרשויות משתתפות במימון, והמדריכים הצעירים תורמים מזמנם. התמורה החשובה אמורה להגיע אל הילדים - בחברים, בחוויות, בביטחון העצמי וביכולת לקחת אחריות על אחרים.

כי גם אם לא כולם חולמים היום להקים קיבוץ, החולצה הכחולה ומדי החאקי עדיין יכולים לייצג משהו שנשאר הרבה אחרי שהילד גדל והחולצה כבר קטנה עליו. השאלה היא כמה ההורים נדרשים לשלם בדרך, והאם ההשתתפות בכל החוויות האלה אכן נגישה לכל ילד שרוצה להיות חלק מהקבוצה.