כונסים מכרו בית ב-10 מיליון שקל, ורצו לקבל 800 אלף
יורשיםשלא הצליחו להסכים ביניהם לגבי בית וחלקת קרקע שקיקבלו, נאלצו למכור אותם באמצעות כונסי נכסים. הם ביקשו להגביל את שכר הכונסים ל-1.5% בלבד, אך גם הם וגם הכונסים לא יצאו עם ידם על העליונה
בית וחלקת קרקע שהתקבלו בירושה, יורשים שלא הצליחו להסכים ביניהם, ובסוף התהליך כונסי נכסים שדרשו כמעט מיליון שקל על הטרחה שבמכירת הנכס. זהו בתמצית הסיפור שהגיע לשולחנו של רשם ההוצאה לפועל בכפר סבא, אסף אבני, שנדרש להכריע כמה בדיוק מגיע לכונסים שמימשו נכס ששוויו 10 מיליון שקל.
הכל התחיל בהחלטה של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, שקבע עוד במאי 2022 כי יש לפרק את השיתוף בזכויות במקרקעין - בית ומגרש שהתקבלו בירושה על ידי כמה בעלי זכויות. באפריל 2024 מונו כונסי נכסים לביצוע המלאכה, ורק במאי השנה, אחרי דרך לא קצרה, אושרה מכירת הנכס לזוכה בהתמחרות בסכום של 10.05 מיליון שקל. בתיק, שכלל התנגדויות מצד חלק מהיורשים, שני פרסומים ועזרה של מתווכים, ניתנו לא פחות מ-105 החלטות עד לאותו הרגע.
ואז הגיע השלב הכספי. הכונסים ביקשו לקבוע את שכרם על 8% משווי המכירה, כלומר קרוב ל-800 אלף שקל - ובנוסף הם ביקשו לשלם מתוך קופת הכינוס גם למומחה לדיני מס, כדי שהוא יטפל בדיווח על העסקה לרשויות המס. אחד היורשים, זאב קיין, לא הסכים. לטענתו יש לקבוע את השכר על 1.5% בלבד משווי המכר, ולחלופין - מכיוון שהכינוס מקורו בהליך בבית משפט לענייני משפחה - יש להחיל את התקנות המגבילות שם את השכר ל-4% לכל היותר. היורשים גם התנגדו לכך שהכינוס יישא בעלות שכירת מומחה מס, בטענה שזה בדיוק התפקיד שעבורו הכונסים כבר מקבלים את שכרם.
הרשם אבני לא קיבל אף אחת מהעמדות האלה. בהחלטתו הוא הזכיר כי סעיף 59 לחוק ההוצאה לפועל קובע ש"רשם ההוצאה לפועל רשאי לקבוע שכרו של כונס נכסים ודרכי תשלומו", וכי הפסיקה הקיימת, כפי שמופיעה בספרו של דוד בר-אופיר על הוצאה לפועל, קבעה זה מכבר רף ברור: "לפי ההלכה הפסוקה מקובל לקבוע שכר בשיעור 6% עד 10% מגובה החוב". כלומר לפני שבכלל בודקים את הנסיבות הפרטניות של התיק, יש רצפה של 6% שממנה אי אפשר לרדת.
למה הרף המינימלי הוא 6%?
למה בכלל 6% הוא הרף המינימלי, ולא פחות? כי כך נקבע לאורך שנים בפסיקה של בתי המשפט, ביניהם פסקי דין ישנים של בית המשפט העליון, שהתייחסו לשכר כונסי נכסים בהליכי הוצאה לפועל וקבעו טווח של 6% עד 10% מערך הנכס, בהתחשב בהיקף הפעילות, במאמץ ובאורך הזמן שבו פעל הכונס. בקשת היורשים להעמיד את השכר על 1.5% בלבד, כתב הרשם, "דינה להידחות" - היא פשוט מתחת לרף החוקי המקובל.
ומה לגבי הטענה שלפיה יש להחיל את תקנות בית המשפט לענייני משפחה ולהגביל את השכר ל-4%? גם הטענה הזו נדחתה. הרשם הבהיר כי מכיוון שהכינוס עצמו מתנהל בלשכת ההוצאה לפועל ולא מתוקף פסק דין שקבע הוראות משלו לגבי שכר הטרחה, חל כאן חוק ההוצאה לפועל בלבד - לא התקנות של בית המשפט למשפחה, גם אם שם התחיל ההליך המשפטי.
בסופו של דבר, לאחר שבחן את מכלול הנסיבות - העובדה שמדובר בהליך כינוס קלאסי ולא מורכב, שרוב הפעולות בוצעו במהירות וביעילות יחסית, ושההתנגדויות שהכונסים התמודדו איתן היו סבירות וצפויות - קבע הרשם כי שכר הכונסים יהיה 6% בתוספת מע"מ, כלומר קרוב ל-603 אלף שקל לפני מע"מ, שישולמו מכיסם של בעלי הזכויות באופן שווה ויחסי. הכונסים נדרשו להגיש בתוך שבעה ימים תחשיב מפורט של השכר.
ואילו בנושא המס, היורשים דווקא זכו. הרשם קיבל את טענתם וקבע כי הכונסים ידעו כבר מרגע מינוים שמדובר בנכס שהתקבל בירושה, ולכן היה עליהם לצפות מראש שיידרשו להתמודד גם עם הדיווח לרשויות המס - וזה כבר נכלל, לדעתו, בשכר שכבר נפסק להם. אם בכל זאת יידרש מומחה חיצוני, כתב הרשם, העלות תוטל על הכונסים עצמם ולא על קופת הכינוס.
