בארה"ב עשירים חיים עשר שנים יותר- בישראל הפער נמוך יותר

כשרג' צ'טי, כלכלן מאוניברסיטת סטנפורד, החל לנתח 1.4 מיליארד רישומי מס אמריקאיים מול 4 מיליון מקרי מוות, הוא לא ציפה למצוא פער כה עצום. התוצאות, שפורסמו ב-2016 בכתב העת של איגוד הרפואה האמריקני (JAMA), הראו כי גברים באחוזון העליון של סולם ההכנסות חיים 14.6 שנים יותר מגברים באחוזון התחתון. בקרב נשים, הפער עמד על 10.1 שנים.

המחקר של צ'טי ושותפיו לא הסתפק במספרים הכוללים. הוא חשף מגמה מדאיגה נוספת: בין השנים 2001 ל-2014, תוחלת החיים של ה-5% העשירים ביותר באוכלוסיה עלתה בכמעט 3 שנים, בעוד שתוחלת החיים של ה-5% העניים ביותר כמעט לא זזה - עלייה של פחות משנה אחת לגברים ורק 0.04 שנה לנשים. כלומר, לא רק שהפער קיים בין תוחלת החיים של בעלי ההכנסות הגבוהות לנמוכות, אלא הוא גם הולך ומתרחב.

• איך זה שבמודיעין-מכבים-רעות חיים עד גיל 87.5 - כמעט ארבע שנים מעל הממוצע הארצי?
• "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הלוקיישן קובע הכל

"אנחנו מגלים הבדלים גדולים מאוד בין אזורים שונים עבור העניים, אבל הבדלים קטנים מאוד עבור העשירים", אמר צ'טי. "איפה שאתה גר משנה הרבה יותר אם אתה עני מאשר אם אתה עשיר". אישוש לכך נמצא במחקר שהראה כי המיקום הגיאוגרפי משנה הכל, במיוחד עבור העניים. בערים כמו ברמינגהאם, אלבמה, תוחלת החיים של העניים עלתה בשלוש שנים במהלך תקופת המחקר - כמעט כמו העשירים. אבל בערים אחרות, כמו טמפה בפלורידה, תוחלת החיים של העניים דווקא ירדה.

הפער האזורי בתוחלת החיים של העניים היה ניכר במיוחד: כ-4.5 שנים בין האזורים עם התוחלת הגבוהה ביותר לאלה עם התוחלת הנמוכה ביותר. בחלק מהאזורים, תוחלת החיים של העניים עלתה ביותר מארבע שנים, בעוד שבאחרים היא ירדה ביותר משנתיים. מה גורם להבדלים האזוריים הללו? צ'טי ועמיתיו מצאו שבערים שבהן עניים חיים זמן רב יותר, כמו סן פרנסיסקו וניו יורק, יש אחוזי השכלה גבוהים יותר, ריכוזי מהגרים גדולים יותר, והוצאות ממשלתיות גבוהות יותר. במפתיע, גישה לטיפול רפואי או רמת אי־השוויון המקומית לא הראו קשר משמעותי.

• טוב מכדי להיות אמיתי: למה המצליחנים מרגישים לפעמים שהם עובדים על כולם?
• הפרדוקס ההורי: למה הורים עשירים משקיעים יותר אך נהנים פחות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דחיינות היא איתות מהמוח; מה הוא מנסה להגיד לנו?

דווקא גורמי התנהגות בריאותית כמו עישון הראו קשר חזק במיוחד. המחקר מצא מתאם שלילי של 0.69- בין שיעורי העישון באזור לבין תוחלת החיים של העניים. המשמעות היא שככל ששיעור המעשנים באזור גבוה יותר, כך תוחלת החיים של העניים נמוכה יותר. זהו קשר חזק במיוחד בהשוואה לגורמים אחרים שנבדקו. ההסבר האפשרי לכך הוא שערים אלו היו בין הראשונות להטמיע מדיניות בריאות ציבורית כמו איסור עישון במקומות ציבוריים, הגבלת מכירת מוצרי מאכל המכילים שומנים רווי, והטילו מס על משקאות מוגזים - צעדים שהשפיעו על העניים והעשירים כאחד. הסבר נוסף שניתן הוא כי ייתכן ואנשים מושפעים מההרגלים הבריאים של סביבתם.

בישראל קיים פער שונה

בישראל המצב מורכב יותר. תוחלת החיים הממוצעת במדינה גבוהה מאוד לפי סטנדרטים בינלאומיים - 83.8 שנים נכון ל-2024, המקום הרביעי בעולם בקרב מדינות ה-OECD.  אבל מאחורי הממוצע הגבוה מסתתר פער משמעותי בין קבוצות אוכלוסייה שונות.

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2021 מראים שתוחלת החיים הממוצעת של גברים יהודים עומדת על 81.3 שנים, לעומת 76.3 שנים בקרב גברים ערבים - פער של כחמש שנים. בקרב נשים, הפער עומד על כארבע שנים: 85.1 שנים לנשים יהודיות לעומת 81.2 לנשים ערביות. פער זה נובע בעיקר מהבדלים בתמותת תינוקות וילדים, כאשר לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 2020 ו-2021, שיעור תמותת תינוקות בחברה הערבית עומד על 5.2 למאה לידות, לעומת 2 בחברה היהודית - פער של פי 2.5.

מעבר לפערים מגזריים, מחקרים מראים שגם בתוך האוכלוסייה היהודית קיימים פערים משמעותיים בהתאם למעמד הסוציו־אקונומי של היישוב. הקשר בין תוחלת החיים למדד הסוציו־אקונומי של היישובים בולט במיוחד, כאשר יישובים חזקים יותר מבחינה כלכלית מציגים תוחלת חיים גבוהה יותר. יש לציין שקשר זה בולט דווקא באוכלוסייה היהודית, ופחות באוכלוסייה הערבית.

מחקר ישראלי מקיף שפורסם ב-2019 בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research העמיד את העלות הכלכלית של פערי הבריאות הקשורים למעמד סוציו־אקונומי על כ-2.07 מיליארד דולר בשנה, שווה ל-0.7% מהתוצר המקומי הגולמי. כאשר מחשבים גם את עלות הרווחה ולא רק את ההפסד הכלכלי הישיר, הסכום מטפס לבין -3 ל-4.86 מיליארד דולר- עד 1.6% מהתמ"ג.

העלויות נובעות מכמה מקורות: אובדן הרווחה והתוצר כתוצאה ממוות מוקדם, אובדן תוצר בגלל תחלואה עודפת בקרב עובדים, עלויות טיפול רפואי עודפות, והוצאות ממשלתיות נוספות על קצבאות נכות. העלות השנתית של היעדרויות ואבטלה עקב מחלות בקרב עובדים בעלי הכנסה נמוכה והשכלה נמוכה מוערכת ב-1.4 מיליארד דולר בלבד.

מעגל הקסמים של עוני ובריאות

בניגוד לתפיסה הרווחת, הבעיה אינה רק גישה לטיפול רפואי. בישראל, מאז חוק ביטוח בריאות ממלכתי משנת 1995, כל האזרחים זכאים לסל שירותי בריאות בסיסי. ובכל זאת, הפערים נמשכים.

מחקרים  של פרופסור עמיר שמואלי, מצביעים על כך שאנשים במעמד סוציו־אקונומי נמוך סובלים יותר ממחלות כרוניות, למרות שימוש גבוה יותר בשירותי רפואה ראשונית ואשפוז. הבעיה, מסתבר, נעוצה בשימוש נמוך יותר ברפואה מונעת, התנהגויות בריאותיות פחות טובות, וחוסר היענות להמלצות רפואיות.

אבל מעבר להתנהגות הבריאותית, העניים נוטים יותר לעבוד בעבודות מסוכנות, לגור בשכונות עם איכות סביבה ירודה יותר, ולחיות בתנאי דיור צפופים יותר. מחקר מ-2025 שבחן את ההשפעה של מצוקת שכונתית על הבריאות בישראל מצא קשר עצמאי ומשמעותי בין תחושת חסרון שכונתי לבין בריאות כרונית ירודה, גם לאחר התחשבות בגורמים סוציו־אקונומיים אישיים.

הנתונים הסטטיסטיים יוצרים תמונה מדאיגה. על פי דו"ח המוסד לביטוח לאומי מדצמבר 2024, כ-1.98 מיליון איש חיו מתחת לקו העוני בישראל ב-2023 - 20.7% מהאוכלוסייה. זה הציב את ישראל במקום השני מהסוף ברשימת מדינות ה-OECD כאשר רק קוסטה ריקה דורגה נמוך יותר. בקרב ילדים, 27.9% חיו מתחת לקו העוני, וילדים מהווים 44% מכלל המצויים בעוני - למרות שהם מהווים רק 32.5% מהאוכלוסייה.

בקרב האוכלוסייה הערבית והחרדית, השיעורים גבוהים עוד יותר: 38.4% ו-33% בהתאמה חיים במצוקה כלכלית. בשתי הקהילות הללו, מחצית מהילדים חיים מתחת לקו העוני. העיר המעדין העניה ביותר בישראל הייתה מודיעין עילית החרדית עם 48.3% מתושביה מתחת לקו העוני, ואחריה ירושלים עם 38.3% ובית שמש עם 36.3%.

ללא הסבסוד הממשלתי המסופק למשפחות בעלות הכנסה נמוכה, שיעור העוני היה מגיע ל-31.1%, כלומר, המדינה מונעת מעל 10 נקודות אחוז של עוני באמצעות העברות כספיות. עם זאת, אפילו לאחר ההתערבות הממשלתית, ישראל נותרת עם אחד משיעורי העוני הגבוהים ביותר בעולם המפותח.

ישראל דורגה גם כמדינה השנייה אחרי ארצות הברית ברמת אי־השוויון בהכנסה הפנויה (לאחר מיסים והעברות ממשלתיות) בקרב 22 מדינות OECD שנבדקו, על פי דו"ח מרכז טאוב מ-2014. מה שמעניין במיוחד הוא שאי־השוויון בישראל אינו נובע מהתרכזות עושר קיצונית בקרב ה-1% העליון - הם מחזיקים רק 5.3% מההכנסה הכוללת, פחות מ-14 מדינות OECD אחרות - אלא מפערים רחבים לאורך כל סולם ההכנסות.

מדד ג'יני של ישראל עומד על 52.2, שהוא מהגבוהים בעולם המפותח. אפילו כאשר מסתכלים רק על "המעמד הביניים" - בין האחוזון ה-25 לאחוזון ה-75, ההכנסה של אדם באחוזון ה-75 גבוהה פי 2.81 מזו של אדם באחוזון ה-25. זה פער גדול ב-12% מזה שבארצות הברית הממוקמת שנייה, וכמעט רבע יותר מאוסטרליה שבמקום השלישי.

הםערים אינם גזירת גורל

ממצאי המחקר האמריקאי והנתונים הישראליים מובילים למסקנות מדיניות חשובות. ראשית, הפערים בתוחלת החיים אינם בלתי נמנעים. יש ערים בארצות הברית ובישראל שבהן הפערים קטנים יותר או מצטמצמים עם הזמן. שנית, מדיניות הבריאות צריכה להסתכל מעבר לטיפול רפואי. כפי שהראה המחקר של צ'טי, הרגלי בריאות כמו עישון, התזונה והפעילות הגופנית מושפעים מאוד מהסביבה החברתית והפיזית. מדיניות ציבורית שמעצבת את הסביבה הזו - ממיסוי על מזון לא בריא ואיסור על עישון במקומות ציבוריים יכולה להשפיע על בריאות האוכלוסייה. שלישית, יש צורך בהתמקדות בגורמים החברתיים לבריאות - תנאי דיור, בטיחות בעבודה, איכות השכונה, זמינות מזון בריא, ועוד. מחקרים ישראליים מראים שגורמים אלה ממשיכים להשפיע על הבריאות גם כאשר יש גישה שווה לטיפול רפואי.

ולבסוף, יש צורך לשקול את ההשלכות של מדיניות כלכלית רחבה יותר על בריאות. למשל, כפי שציין צ'טי, הצעה להעלות את גיל הפרישה בהתאם לעלייה בתוחלת החיים הממוצעת עלולה לפגוע באופן לא פרופורציונלי באוכלוסיות עניות, שתוחלת החיים שלהן נמוכה יותר.

המחקר של צ'טי ושותפיו, יחד עם הנתונים הישראליים, מצביעים על אמת לא נוחה: במאה ה-21, בעידן של רפואה מתקדמת וטכנולוגיה פורצת דרך, המיקוד שבו נולדת ורמת ההכנסה של משפחתך עדיין קובעים במידה רבה כמה זמן תחיה.

השאלה היא האם ממשלות ורשויות מוכנות לפעול כדי לצמצם אותם. כפי שמראים הנתונים מערים שונות בארצות הברית ובישראל, פערים אלה אינם גזירת גורל. בחירות מדיניות נכונות, שמסתכלות מעבר למערכת הבריאות אל הגורמים החברתיים והכלכליים הרחבים יותר, יכולות לעשות את ההבדל - ולהעניק לכולם סיכוי טוב יותר לחיים ארוכים ובריאים יות