נדחתה התנגדות הבת לקיום צוואה שהשאירה הכל לשכן

הצוואה נערכה במשרדו של עורך דין, בנוכחות שני עדים, וכל התהליך צולם במלואו. המנוחה הציגה בפני עורך הדין תעודה מד"ר פפירוב, רופא גריאטרי, מיומיים לפני עריכת הצוואה, שקבע כי, "החולה צלולה, ללא ירידה במצב הרוח, שיפוט שמור, תובנה תקינה, ללא מחשבות פרנואידיות, ללא הזיות. לפי דעתי החולה צלולה ויכולה לכתוב על מסמכים משפטיים ויכולה להעריך צוואתה". בסרטון רואים את המנוחה מאשרת שהגיעה "מרצון טוב שלי", היא אומרת "אני מכל הלב רוצה שהוא יקבל את הבית", ומדגישה שהתנאי הוא שהשכן יטפל בה עד יומה האחרון. היא אף הוסיפה מיוזמתה שאם יקרה משהו לשכן, אשתו תירש במקומו, בנימוק ש"מגיע לה".

בית המשפט מינה את פרופ' נוי כמומחה לבחינת כשירותה של המנוחה. אף שהמנוחה סבלה ממחלות קשות כולל סרטן גרורתי והיתה סיעודית, המומחה קבע כי, "בהיעדר תיעוד משמעותי היכול להעיד על ירידה קוגניטיבית ניכרת או מצב פסיכוטי פעיל סביב המועד הנדון, לא ניתן לשלול כשירות משפטית. הסבירות הגבוהה יותר היא שבמועד הנדון הייתה המנוחה כשירה לבצע פעולות משפטיות". המומחה גם הסביר בחקירתו כי אמנם היו סתירות לכאורה בתיעוד הרפואי, אך "התיק הזה מלא סתירות כי זה בא ממקורות מידע שונים". הוא הדגיש שיש להתמקד במהות הבעיה הרפואית על ציר הזמן, ושמבחני המינימנטל שבוצעו למנוחה היו תקינים.

"הבת לא דאגה לאמה"

מהעדויות עלה כי השכן וכלתו דאגו למנוחה במשך שנים רבות. בין השאר, הם ערכו עבורה קניות, ליוו אותה לרופאים, שילמו חשבונות, וטיפלו בה בכל מחסורה. המנוחה התארחה אצלם בשבתות וחגים והיתה קרובה למשפחתם. השכן העיד שהמנוחה היתה "כמו אמא" עבורו ועבור ילדיו, והם קראו לה "סבתא". לעומת זאת, מהראיות עלה כי היחסים בין המנוחה לבת לא היו תקינים. הבת הודתה שלא היתה בקשר עם אמה במשך תקופות ארוכות, לא ידעה על אשפוזה האחרון, ולא הגיעה אליה או לבית החולים אף  שגרה במרחק של 130 מטר בלבד ממנה. רק לאחר הפטירה פלשה הבת לדירה והחלה להתגורר בה.

• בית המשפט ביטל צוואה - ואף תקף נוטריון שערך אותה
• לא הבינה על מה חתמה: נפסלה צוואה של 40% לילד אחד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבת טענה כי השכן השפיע על אמה השפעה בלתי הוגנת, היה מעורב בעריכת הצוואה, וכי אמה לא היתה כשירה לחתום עליה. בית המשפט דחה את כל הטענות. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה בהחלטתה כי, "שוכנעתי כי המנוחה ערכה את צוואתה כשהיא כשירה לערוך צוואה, שוכנעתי כי המנוחה ערכה את צוואתה מתוך גמירות דעת, וקבעה את שייעשה בעיזבונה לאחר פטירתה מרצונה החופשי והאמיתי, ביוזמתה, ללא מעורבות של התובע ומבלי שהופעלה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת".

השופטת הדגישה כי "משקל גבוה אני נותנת לסרטון עריכת הצוואה שם המנוחה נראית ונשמעת באופן צלול וברור מביעה את רצונה החד משמעי". בית המשפט חייב את הבת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 60 אלף שקל, בין היתר בשל עיכובים והתארכות ההליכים שגרמה.