בעל מניות בחברת נדל"ן טען שחתימתו זויפה ותבע את עורכות הדין
עמי סלע תבע את עורכות הדין שייצגו חברה משותפת ב-9 מיליון שקל, אך השופטת קבעה כי הוא ידע על כל העסקות בזמן אמת וחתם על המסמכים, והתביעה שלו נדחתה גם בעקבות ההתיישנות של הטענות
בפסק דין חריג שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, נדחתה תביעה משמעותית של בעל מניות בחברת נדל"ן נגד שתי עורכות דין, לאחר שבית המשפט קבע כי התביעה התיישנה, ושהתובע למעשה ידע על כל העסקות שהוא טען נגדן. עמי סלע, בעל מניות באושר אמינות, שהיא בעלת מניות במילי חדרה אמינות, הגיש תביעה בסכום של 9 מליון שקל נגד עורכות הדין ענבל ברזילי ילין ומאיה בן שושן. סלע טען כי השתיים, שעבדו במשרדו של עורך הדין דב ברזילי ז"ל שייצג את החברה, אישרו עסקות שנעשו ללא חתימתו וידיעתו, תוך שיתוף פעולה עם שני בעלי המניות האחרים. החברה המשותפת הוקמה ב-1995 לצורך רכישת נכס מקרקעין בחדרה ובניית בניין למגורים ומסחר. סלע היה אחד משלושת המנהלים בחברה, לצד יורם ברנע וזכריה תוהמי. לטענת סלע, הסכם המייסדים קבע כי רק חתימה של שלושת חברי הדירקטוריון מחייבת את החברה, אך בפועל נחתמו עסקות רבות בלעדיו.
בתצהיר שהגיש סלע, הוא טען כי, "החלק הארי מן העסקות נעשו ללא חתימתי כלל גם בהסכמי המכר, גם בפרוטוקולי המכר, וגם במש"חים". הוא הוסיף כי "כל העסקות (הסכמי המכר) וכל המסמכים המצורפים לכל עסקה ועסקה מאושרים ע"י עוה"ד ברזילי ז"ל ביתו ענבל ועובדי משרדו". אלא שהשופטת לובנה שלאעטה חלאילה לא השתכנעה. בפסק דין מפורט ומנומק, היא קבעה כי סלע למעשה ידע על כל העסקות בזמן אמת, ואף חתם על מסמכים מכריעים.
נקודת המפנה בפסק הדין היתה טופס 50 - מסמך מיסוי שהגישה החברה לרשות המסים ב-2002. השופטת ציינה כי הטופס, שחתום בידי סלע עצמו, פירט 26 עסקות שונות שנעשו בין 1997 ל-2002. "ברור הוא שעסקות שנכללו בטופס 50 החתום ע"י התובע, הן עסקאות שהתובע לא חלק עליהן ואשרר אותן", קבעה השופטת בהחלטתה. כמו כן, השופטת מצאה כי כל העסקות שנערכו לאחר 2002 היו חתומות על ידי שלושת המנהלים, כולל סלע עצמו. "מדובר בתביעה הנוגעת לעסקות שונות אשר עפ"י הנטען נעשו ללא ידיעתו או הסכמתו של התובע", כתבה השופטת, "עסקות אלה עצמאיות הן אחת מהשנייה, כך גם עילת התביעה ומועד ההתיישנות של כל אחת מהעסקות".
ניסיון להתחמק מתשובות
השופטת התרשמה לרעה מעדותו של סלע בבית המשפט. כשנשאל כמה עסקות הוא תובע בגינן, סלע השיב כי, "אין סיכוי שאני אענה לך על השאלה כי אני לא יודע". כשהתבקש לפרט שמות של קונים שעשו עסקות ללא ידיעתו, הוא חזר ואמר: "לא יודע ואני לא יכול". השופטת כתבה בחריפות כי, "התרשמתי כי התובע מנסה להתחמק ממתן תשובות ומנסה ליהנות מטיעון ערטילאי ועמום". היא הוסיפה כי, "התובע הגיש תביעה בגין עסקות אשר נטען כי לא ידע עליהן, זאת לאחר שפנה וקיבל את מלוא המסמכים הנוגעים לעסקאות... לא ניתן לנהל תביעה ללא פירוט של כל העסקאות ה'לא כשרות' הנטענות".
- הבטיחה פאנלים גרמניים, סיפקה אמריקאיים - ותשלם 146 אלף ש'
- 400 אלף ש' נשארו בכיס: למה רמ"י חילטה חלק מהערבות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מהמסמכים שצורפו לתיק, עלה כי סלע היה בקשר ישיר ושוטף עם משרדו של עורך הדין ברזילי לאורך השנים. הוא שלח מכתבים רבים על נייר הלוגו של החברה, טיפל בנושאים שוטפים והיה מעורב בהחלטות. "התובע היה מנהל פעיל אשר היה מעורב בעסקיה של החברה ובעסקות שנעשו", קבעה השופטת. עורכות הדין מצדן, טענו כי מעולם לא היו מעורבות בעריכת העסקות עצמן. ברזילי ילין טענה שהיתה עובדת שכירה במשרד של אביה ורק מ-2019 עסקה ברישום זכויות הרוכשים. בן שושן טענה שהחלה לעבוד במשרד רק ב-2007 ולא טיפלה כלל בהסכמי המכר.
השופטת התייחסה גם להליך משפטי קודם שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו נדחו טענות דומות של סלע. באותו הליך טען סלע כי חתימתו זויפה על מסמכים שונים, אך בית המשפט דחה בפסק דינו דאז את הטענה וקבע כי הוא אכן חתם. השופטת ציינה: "לא ניתן להתעלם מכך שהקביעה הנוגעת לטענת הזיוף, היא קביעה עובדתית הנסמכת גם על ראיות שנשמעו בפני בית המשפט".
לבסוף, השופטת קבעה כי התביעה התיישנה, משום שהיא הוגשה יותר משבע שנים לאחר שנערכו העסקות האחרונות. "התובע לא הצליח להוכיח נסיבות שיש בהן כדי לדחות את תחילת מרוץ ההתיישנות", קבעה השופטת בפסק הדין שפורסם. "אלא שהראיות שהוגשו מלמדות לטעמי כי הוא ידע על כל העסקות בזמן אמת". סלע חויב לשלם לעורכות הדין 40 אלף שקל הוצאות משפט. התביעה נגד שני בעלי המניות האחרים, ברנע ותוהמי, הועברה לבוררות בהתאם לתניה בהסכם המייסדים.
