הפרדוקס ההורי: למה הורים עשירים משקיעים יותר אך נהנים פחות

בשנות ה-80, הורים אמריקאיים העשירים הקדישו בממוצע 12 שעות שבועיות לילדיהם. היום, הם מקדישים כ-22 שעות שבועיות , כמעט כפול מהעבר. הם מלווים לפעילויות, עוזרים בשיעורי בית, מפקחים על כל היבט בחיי הילדים. אבל הנה הפרדוקס: למרות ההשקעה העצומה הזו בזמן ובמשאבים, מחקרים מראים שהורים אלה מדווחים על פחות הנאה מההורות, יותר מתח, יותר חרדה - וילדיהם סובלים משיעורים גבוהים פי שניים עד שלושה של דיכאון, חרדה והתמכרויות בהשוואה לממוצע הלאומי.

ילדים ממשפחות אמידות הראו התנהגות עבריינית פי 2 מהממוצע

פרופ' סוניה לותר מאוניברסיטת אריזונה סטייט הייתה בין החוקרות הראשונות שזיהו את התופעה המדהימה הזו. בשנות ה-90, כשהייתה בסגל אוניברסיטת ייל, לותר ערכה מחקר בווסטפורט, קונטיקט - פרבר אמיד שבו בתי ספר מובילים, אך התוצאות היו גרועות: נערים עשירים סבלו משיעורים גבוהים משמעותית של שימוש בסמים, דיכאון וחרדה - באותה רמה או יותר מילדים מהעיר הפנימית שחיים בעוני. המחקרים שלה מצאו שמתבגרים בבתי ספר בעלי הישגים גבוהים סובלים משיעורים של חרדה, דיכאון, שימוש בסמים ואם זה לא מספיק אז גם הראו התנהגות עבריינית, פי 2 מהממוצע הלאומי.

אז מה הופך הורות למשהו כל כך מלחיץ? מחקר פורץ דרך של הכלכלנים מתיאס דופקה מאוניברסיטת נורת'ווסטרן ופבריציו זיליבוטי מאוניברסיטת ייל מ-2019 זיהה את הקשר המכריע: אי-שוויון כלכלי מניע הורות אינטנסיבית. החוקרים בדקו נתונים בין-לאומיים גדולים ומצאו קורלציה חזקה: במדינות עם אי-שוויון הכנסה גדול יותר, הורים מאמצים סגנון הורות אינטנסיבי ושולט יותר. ההגיון: כאשר אי-השוויון נמוך, הורים מניחים שילדיהם יהיו בסדר בערך באותה רמה כלכלית בלי קשר למסלול שיבחרו. אבל כאשר אי-השוויון גבוה, כמו בארה"ב, ההורים מבינים שיש משחק של "המנצח לוקח הכול", והם חייבים לדחוף את הילדים למצוינות כדי להבטיח את עתידם.

ישנם חוקרים המכנים זאת "מירוץ חימוש", שבו משפחות מהמעמד הביניים והגבוה מנסות לתת לילדיהם כל יתרון שהן יכולות, בעוד שהעניים חסרים את המשאבים להתחרות. ואי-השוויון בין ההורים מועבר לילדים, ויוצר פער רחב יותר לדור הבא".

• מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
• אושר: הורים לילדים בגילאים 6-12 יקבלו נקודת זיכוי נוספת עד סוף השנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המספרים מספרים את הסיפור: מחקר שפורסם ב-2018 על ידי אוניברסיטת קולורדו סטייט מצא שבמדינות עם הרמות הגבוהות ביותר של אי-שוויון הכנסה, משפחות ב-10% העליונים הוציאו פי שלושה ויותר על ילדיהם מאשר אלה ב-75% התחתונים. וזה לא בגלל שהעניים מוציאים פחות - זה בגלל שהעשירים מוציאים הרבה יותר.

ילדים ממעמד הביניים הם בעלי כישורים רבים יותר

הסוציולוגית אנט לארו מאוניברסיטת פנסילבניה תיעדה את התופעה הזו בספרה "ילדויות לא שוות אוUnequal   Childhoods  מ-2003 והשוותה בין סגנונות הורות של משפחות ממעמדות שונים כאשר היא זיהתה תופעה שהיא כינתה "גידול מכוון" בקרב משפחות עשירות.

"גידול מכוון הוא סגנון הורות שלפיו המטרה היא "לצבור כישורים שיובילו להזדמנות גדולה יותר בהמשך". הורים עשירים מתזמנים את חיי ילדיהם כמו מנהלי פרויקט: שיעורי מוזיקה בשני, ספורט בשלישי, מורה פרטי בחמישי, העשרה בשבת. הילדים לומדים לנווט במערכות מוסדיות, ולדבר עם מבוגרים בביטחון.

• המיומנות שמנבאת הצלחה יותר מ-IQ -למה השכל הוא רק כרטיס הכניסה?
• מה חשוב יותר, התמדה או כישרון - ה'גריט' שלכם הוא שיקבע אם תצליחו בחיים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דחיינות היא איתות מהמוח; מה הוא מנסה להגיד לנו?

לעומת זאת, לארו מצאה שמשפחות המשויכות למעמד הפועלים מאמצות פילוסופיה של "צמיחה טבעית". ההורים מאמינים שלספק אהבה, אוכל ובטיחות זה מספיק. הילדים מקבלים יותר זמן פנוי, יותר משחק לא מובנה, יותר זמן עם משפחה מורחבת.

כאשר לארו עקבה אחרי הילדים שנים מאוחר יותר, היא גילתה כי הנער ממעמד הפועלים היה בעל עושר של כישורים מעשיים שלנער העשיר היו חסרים. בנוסף, הורים ממעמד ביניים נטו לנהל את חיי הילדים הבוגרים שלהם באופן שמאריך את גיל ההתבגרות.

כישורים כמו יכולת לפתור קונפליקטים עם בני גילם בלי תיווך הורי, לקחת אחריות על אחים קטנים, להתנהל בשכונה ובמרחב הציבורי בצורה עצמאית

כמו כן, לפי המחקר ילדים ממעמד הפועלים נטו לבלות זמן רב יותר ללא פיקוח ישיר של מבוגרים ולכן נטו לבלות שעות במשחק חופשי עם בני גילם, מה שחיזק יכולת משא ומתן טבעית, יצירתיות במשחק ויכולת לבנות קשרים חברתיים בלי תיווך מבוגר. מדובר בכישורי חיים בסיסיים של ניהול עצמי, עמידות וגמישות.

המחיר: הורים פחות מאושרים, ילדים יותר מדוכאים

מחקר רחב היקף שפורסם בכתב העת American Journal of Sociology  ב-2016 על ידי ג'ניפר גלאס, רובין סיימון ומתיו אנדרסון בדק 22 מדינות ב-OECD  והגיע למסקנה כי בארצות הברית יש את הפער הגדול ביותר באושר בין הורים ללא-הורים. כלומר, הורות אמריקאית קשורה בפער האושר השלילי הגדול ביותר מכל המדינות המפותחות. החוקרים טוענים שהסיבה העיקרית היא חוסר תמיכה מוסדית. במדינות עם מדיניות משפחתית נדיבה יותר - חופשה בתשלום, סובסידיות לטיפול בילדים - הפער באושר בין הורים ללא-הורים קטן משמעותית, בעוד בארה"ב, ההורים נושאים את העול לבדם - וזה נכון במיוחד להורים עשירים שמרגישים שהם "חייבים" להצליח.

מחקר נוסף שפורסם בכתב העת Journal of Marriage and Family  שמצא כי הורים לילדים מדווחים על רמות נמוכות יותר של אושר, שביעות רצון מהחיים ושלווה נפשית בהשוואה למבוגרים שאינם הורים. התופעה הזו קשורה בעיקר ללחץ, מתח זמן ודאגה כלכלית - אבל בקרב הורים עשירים, הלחץ מגיע ממקור אחר: הציפייה למצוינות.

ובאשר לרמות האושר של הילדים, חרדה והדיכאון שילדים עלולים לחוות בגיל ההתבגרות אינם בהכרח "תקופת התבגרות חולפת". מחקרים מראים שבמקרים רבים, אלה סימנים מוקדמים של בעיות מתמשכות. ילדים שעוברים דיכאון בגיל צעיר נוטים יותר לסבול מדיכאון גם בבגרותם. ההתמכרות לסמים ואלכוהול שמתחילה בגיל ההתבגרות יכולה להוביל להתמכרות כרונית.

כפי שמציינת לותר במאמר המכונן שלה "ילדי השפע: אתגרים לרווחה" שפורסם ב-Current Directions in Psychological Science: "רבים מילדי הורים משכילים ועשירים יבואו כנראה לתפוס עמדות השפעה בחברה, ושלוות הנפש שלהם עשויה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת. דיכאון פוגע מאוד בפרודוקטיביות. ואנשים שאינם מאושרים, עם תחושת עצמי שברירית ודלה, יכולים להיות רכושניים יותר מאשר פילנתרופיים, מתמקדים יותר בלהשיג יותר לעצמם מאשר בשיפור גורלם של אחרים".