מי נתן להן רישיון? מה באמת קורה בשוק "יועצות ההורות" שמגלגל מיליונים ללא פיקוח

אין צרכן קל יותר לניצול מאשר אמא רצוצה שלא ישנה שלושה חודשים, או אבא שנמצא במאבק יומיומי מול פעוט בסרבנות גמילה. לתוך הוואקום הזה, שבו טיפות החלב עמוסות והדרכה מקצועית מסובסדת כמעט ולא קיימת, נשאבו אלפי "יועצות" ו"מדריכים".

הם לא צריכים רישיון ממשרד הבריאות כדי להיכנס לכם לתוך חדר השינה, הם לא צריכים הסמכה רפואית כדי לתת עצות על תזונת תינוקות, והם בטח לא צריכים תואר בחינוך כדי לקבוע איך תעצבו את האישיות של הילד שלכם. ייעוץ שינה או הנקה למשל, נתפסים כשירותים "רכים", מדובר בתחומים הנושקים לבריאות הציבור ולפסיכולוגיה התפתחותית - אך בפועל, מדובר בשוק שבו הכוח השיווקי קובע יותר מהידע המקצועי. אז איך נוצרה "תעשיית התעודות" של תחום ההורות ומה המחיר הכבד שמשלמות המשפחות בדרך אל הלילה השקט?

מומחיות בשיטת הסרט הנע

מצבא יועצות השינה ועד מדריכות היוגה לתינוקות: הכירו את 'המלוות' שמנהלות לכם את הבית. הן מגיעות ללא תואר אקדמי אבל עם המון ביטחון עצמי ומותג אינסטגרם מלוטש. הן מגדירות מחדש את המושג 'מומחית', כשבפועל מדובר בשרשרת שיווקית אחת גדולה שמתחילה בעיסוי תינוקות עדין ומסתיימת בחבילת ייעוץ אגרסיבית באלפי שקלים.

• הפרדוקס ההורי: למה הורים עשירים משקיעים יותר אך נהנים פחות
• מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האבולוציה של "היועצת החדשה" מתחילה בדרך כלל בפוסט ממומן שמזהה אתכם בדיוק ברגע הנכון: שתיים לפנות בוקר, העיניים שורפות והתינוק מסרב להירדם. שם, בתוך הפיד המלוטש, נולד המושג "אבחון האינסטגרם". יועצת השינה או מדריכת ההתפתחות לא צריכה לראות את הילד בקליניקה; היא משגרת לחלל הרשת סימני אזהרה גנריים שהופכים כל התנהגות טבעית לבעיה דחופה. "התינוק מקשת את הגב? הוא בסטרס", "הוא לא זוחל על פי הספר? יהיו לו קשיים בלמידה". זהו שלב יצירת החרדה - השלב שבו ההורה הופך מצרכן מודאג ללקוח שבוי.

כאן נכנסת לתמונה תעשיית ה"תעודות ב-60 יום". בתוך הוואקום שבו המדינה לא מגדירה מהי "יועצת", קמו עשרות מכללות פרטיות שהפכו את ההכשרה לפס ייצור. מדובר במודל כלכלי סגור: המכללה מוכרת "קריירה נוצצת לאימהות" בקורסים קצרים של כמה עשרות שעות, והבוגרות יוצאות לשוק עם תעודה מעוצבת בקנבה שמעניקה להן תארים מפוצצים כמו "מומחית לליווי התפתחותי". אין כאן דרישה לתואר ראשון בחינוך, אין סטאז' מבוקר בבתי חולים ואין פיקוח על התכנים. התוצאה היא "פרופסיית אינסטנט" - צבא של עצמאיות שמשכפלות ידע דל שהועבר אליהן בקורס זום ומתחילות לייעץ בנושאים שנושקים לרפואה ולפסיכולוגיה.

השיא של השיטה הוא "מלכודת האפ-סייל". זה מתחיל בחוג תמים וזול לעיסוי תינוקות או יוגה, שם האווירה רכה והמחיר נגיש. אבל המדריכה היא לעיתים קרובות ה"סורקת" של המערכת. תוך כדי עיסוי רגליים עדין, היא תלחש לאמא המותשת: "נראה לי שיש לו קושי בוויסות", או "הוא נראה לי נורא ערני לגילו, אולי כדאי שנדבר על השינה שלו בנפרד". תוך דקות, החוג הופך למבוא למכירה אגרסיבית של "חבילת ליווי" באלפי שקלים. הצרכן לא קונה רק עצה - הוא קונה את האשליה שיש מישהו שיודע להפעיל את התינוק שלו טוב יותר ממנו, בשוק שבו כל אחת יכולה להדפיס לעצמה רישיון להורות של מישהו אחר.

• המספר היומי - 34% הוא נתח יצוא הנשק מישראל להודו. האם יגדל עוד?
• קיבל שכר דירה של 12 מיליון שקל במשך שנים ולא דיווח למס הכנסה; הוא נתפס
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

רפואה ללא רישיון - כשעצה באינסטגרם הופכת מסוכנת

חציית הקווים האדומים. הבעיה האמיתית בשוק הפרוץ של יועצות ההורות היא הנטייה המדאיגה של ה"מדריכות" לפלוש לטריטוריות רפואיות ופסיכולוגיות מובהקות, ללא שום הכשרה קלינית.

"אבחון צללים":

זה קורה בכל יום בקבוצות הווטסאפ של הייעוץ: יועצת שינה שממליצה להורה "לדלג על האכלות לילה" כדי להרגיל את התינוק לישון, בלי להבין את המנגנון המטבולי של תינוק קטן; או מדריכת גמילה שקובעת לוחות זמנים נוקשים לריקון השלפוחית, בלי לזהות בעיות פיזיולוגיות או רגשיות עמוקות. כאן נוצר "שוק צללים רפואי" - הורים מוותרים על ביקור אצל רופא ילדים, פיזיותרפיסט התפתחותי או יועצת הנקה מוסמכת, כי ה"מלווה" מהאינסטגרם נתנה להם הסבר שנשמע הגיוני, אבל חסר בסיס מדעי.

סכנת ה"פרוטוקול האחיד":

בגלל ההכשרה הקצרה במכללות הפרטיות, רבות מהיועצות פועלות לפי "שיטה" קשיחה שלמדו. אלא שתינוקות הם לא מכונות. כשיועצת מנסה להחיל שיטת "בכי מבוקר" על תינוק שסובל מריפלוקס לא מאובחן, דום נשימה בשינה או קושי בוויסות חושי - היא לא רק נכשלת, היא עלולה לייצר נזק. בהיעדר עין מקצועית שיודעת להגיד "זה גדול עליי, לכו לרופא", היועצת עלולה להמשיך ב"אימון" שפוגע במערכת העצבים הרגישה של הפעוט ובקשר בינו לבין ההורה.

האחריות שנגמרת בחסימה

זהו שיא הפריצות: ל"פרופסיית האינסטנט" אין אחריות מקצועית. אם פסיכולוג או רופא טועים, יש לאן לפנות. יש ועדת אתיקה. יש רישיון שאפשר לשלול. בשוק יועצות ההורות, הדין וחשבון נגמר ברגע שהתשלום עבר. אם הגמילה הסתבכה לעצירות כרונית או אם התינוק הפסיק לעלות במשקל בגלל עצת הנקה חובבנית - ליועצת אין שום חובה משפטית. במקרה הטוב היא תגיד "זה לא התאים לילד שלכם", ובמקרה הרע - היא פשוט תחסום את ההורה המאוכזב ותמשיך ללקוח הבא.

כלכלת הלילה - מיליארדים בוואקום רגולטורי

כשצוללים למספרים מבינים ששוק יועצות ההורות הוא כבר מזמן לא "עזרה קטנה לאמא טרייה", אלא מנוע כלכלי אדיר שפועל בתוך כלכלת צללים משומנת. בימינו עלות גידול ילד בישראל בשנה הראשונה לחייו זינקה, וחלק ניכר מהתקציב המשפחתי נודד היום לכיסן של ה"יועצות".

מחירון ה"שקט התעשייתי"

המודל הכלכלי בשוק הזה מבוסס על תמחור לפי כאב - ככל שההורה עייף יותר, המחיר עולה.

שיחת ייעוץ בודדת: נעה בין 400 ל-700 ש"ח (לרוב ללא קבלה או תחת הגדרות עמומות).

חבילת ליווי שינה/גמילה: מוצר המדף הפופולרי ביותר. המחיר נע בין 2,500 ל-4,500 ש"ח לליווי של שבועיים-שלושה.

סדנאות דיגיטליות: "הכנסה פסיבית" של יועצות. קורס מוקלט שנמכר במאסות ב-900-400 ש"ח, ללא עלות תפעולית ליצרנית.

בחישוב פשוט, יועצת "ממוצעת" עם 7-5 לקוחות בחודש מגיעה למחזור הכנסות שמתחרה בשכר של רופאים מומחים, בלי לשאת בעלויות הביטוח המקצועי או בשנות הלימוד היקרות שלהם.

המרוויחות הגדולות: מכללות ה"הסמכה"

מכל מקום, הכסף הגדול באמת נמצא בפס הייצור. עשרות מכללות פרטיות בישראל זיהו את הפוטנציאל הכלכלי במכירת "קריירה נוצצת" לנשים בחופשת לידה.

עלות קורס יועצות: בין 12,000 ל-20,000 ש"ח לסטודנטית.

מודל הפירמידה: המכללות לא בודקות את רוויית השוק. האינטרס הכלכלי שלהן הוא להכשיר כמה שיותר יועצות, שבתורן יציפו את השוק ויורידו את רף המקצועיות, מה שגורם להורים לחפש "יותר יועצות" בתקווה למצוא את האחת שתצליח. זהו שוק שמזין את עצמו על חשבון חסכונות של משפחות צעירות.

היעדר "אחריות יצרן" וכלכלת השחור

מבחינה כלכלית, מדובר בשוק ללא פחת וללא סיכון. במקצועות מוסדרים, חלק מהמחיר מגלם אחריות מקצועית (ביטוח) ואתיקה. כאן, לעומת זאת, אין החזר כספי על "מוצר פגום" (ייעוץ שנכשל).

חלק ניכר מהעסקאות מתבצע ב"אפור" - העברות בביט או במזומן, מה שמקשה על רשות המסים לעקוב אחרי מחזורי הענק של התחום.

ההורה הישראלי מוציא בממוצע בין 5,000 ל-10,000 ש"ח בשנה הראשונה על "מעטפת ייעוץ" (שינה, גמילה, תזונה, ליווי התפתחותי), כסף שיוצא מהנטו המשפחתי ללא יכולת קיזוז או הכרה בהוצאה, ובלי שום ערובה לתוצאה.

ואקום של מיליארדים והפקרות בחסות המדינה

הנתונים הכלכליים שעולים מהתחקיר מציירים תמונה של "כלכלת צללים" משגשגת. בעוד שמשרד הבריאות ומשרד הכלכלה מפקחים על איכות המזון בתינוקיות או על בטיחות הצעצועים, הם מתעלמים לחלוטין ממוצר הצריכה הכי יקר והכי משפיע בחיי הילד: הדרכת ההורים.

הלקוח השבוי והיעדר "חוק הגנת הצרכן"

בשוק הייעוץ להורות, חוק הגנת הצרכן הופך לאות מתה. בניגוד לרכישת מוצר פיזי, שבו ניתן לקבל החזר על פגם, כאן מדובר ב"מכירת ידע".

הכשל הכלכלי: כשהורים משלמים 3,500 ש"ח על תהליך גמילה שנכשל או ייעוץ שינה שהחמיר את המצב, אין להם שום דרך לקבל את כספם חזרה. אין "ביטוח אחריות מקצועית" שחלה על היועצת, והיעדר הרגולציה מונע מהם לתבוע על רשלנות מקצועית, כי המקצוע, מבחינה חוקית, פשוט לא קיים.

האנומליה של משרד הבריאות

מדינת ישראל מעודדת הורים להשתמש בשירותי "טיפת חלב", אך המערכת הציבורית נמצאת בתת-תקצוב כרוני. הוואקום הציבורי יצר שוק פרטי פרוץ שבו העשירים קונים "שירותי פרימיום" (יועצות מוסמכות ומוכרות) והמעמד הבינוני-נמוך נופל למלכודות של "יועצות אינסטנט" זולות יותר אך מסוכנות. זהו אי-שוויון בריאותי מובהק שמתרחש בחסות המדינה, שחוסכת בתקציבי הדרכת הורים ציבורית ומשאירה את המשפחות לחסדי השוק הפרטי.

השאלה הכלכלית למחוקק: למה אין רגולציה?

הסדרת המקצוע - דרישה לתואר ראשון רלוונטי, מבחן הסמכה ממשלתי ופיקוח על מחירים - הייתה יכולה להכניס למדינה מיליוני שקלים במיסוי מוסדר, ובמקביל לחסוך להורים הון עתק על ייעוץ שווא.

אך האינטרס הסמוי של המדינה הוא שכל עוד השוק פרוץ, המדינה לא צריכה לקחת אחריות על הנזקים. היא משאירה את ה"מערב הפרוע" כבעיה של הפרט, בזמן שתעשיית תעודות האינסטנט ממשיכה לגלגל מיליונים, על גבם של הורים שלא ישנו לילה אחד יותר מדי.

בסוף היום, כשהאורות בחדר הילדים כבים, ההורים נותרים לבד עם החשבון - זה שירד בבנק וזה שנגבה מהנפש של הפעוט. שוק יועצות ההורות הוא ההוכחה הכי כואבת לכך שבישראל, כשמדובר בנכס הכי יקר לנו, המחוקק בוחר להשאיר את הדלת פתוחה לרווחה לכל מי שמחזיקה סמארטפון וביטחון עצמי מופרז. עד שהמדינה לא תגדיר מיהי 'מומחית', הילדים שלנו ימשיכו להיות שפני הניסוי של מי שמחפשות כסף מהיר וקל.