טרנבה: בתי הכנסת הפכו לגלריה לאמנות ולבית קפה

השלג מכסה את רחובות העיר טְרֶנָבָה (Trnava), מצפון-מזרח לברטיסלבה, בירת סלובקיה. הקור כה עז, עד שאפילו התושבים המקומיים כמעט ואינם נראים. כמה צעירים מתחממים במרכז בית קפה מקומי, אחרים קוראים ספרים בחדרונים שבשוליו. מחזה שגרתי לחלוטין, אלמלא השם המפורש ועשרת הדברות הכתובים בעברית על הקיר שמול הכניסה, והקופות הסמוכות אליה ועליהן הכתובות "לצדקה" ו"לא"י" – לארץ ישראל. זה היה בית כנסת. זהו גם שמו של המקום: Cafe Synagoga.

הבניין משומר להפליא, כולל ציורי תקרה מרהיבים בהם שולט הצבע הכחול של השמים: פרחים, מגני דוד ושילובים גיאומטריים. גם עזרת הנשים שבקומה השנייה ניצבת על תילה, אם כי אינה בשימוש. הכיור לנטילת ידי הכהנים קבוע בקיר שליד הדלת ופסלון מתכת חביב של יהודי מזוקן יושב מעל שני מדפי ספרים – אולי ברמז מכוון ל"עם הספר". כדי להבטיח שכל הבאים בשערי הבניין יידעו על עברו, קבוע שלט הנצחה בצידה החיצוני של הכניסה.

במרחק של שלוש דקות הליכה נמצא עוד בית כנסת לשעבר, שכיום הוא גלריה לאמנות. המבנה הוקם בשנים 1897-1891 בידי קהילת ה"סטטוס קוו אנטה" – מי שסירבו להצטרף לאורתודוכסים מצד אחד ולניאולוגים (הליברלים) מצד שני. הקהילה חוסלה בידי הנאצים ב-1942 ובשנת 1950 הפך בית הכנסת למחסן בן חמש קומות. בשנת 1978 הוא הוכרז כאתר מורשת לאומית, וחלפו עוד 16 שנים עד ששופץ ושמונה שנים נוספות עד שנפתחה בו הגלריה. בשנת 2015 בוצעו עבודות בנייה מקיפות נוספות, וכיום מתנוססות המילים "שויתי ה' לנגדי תמיד" מעל גומחת ארון הקודש.

עמודי השיש האדום נושאים את עזרת הנשים, שתקרתה צבועה אף היא באדום. על הקיר שבגרם המדרגות קבועים שני לוחות מידע ותמונות, אם כי בסלובקית בלבד. האחד מספר על בית הכנסת, והאחר – על אלפרד וצלר, יליד העיר ואחד משני היהודים הסלובקים שנמלטו מאושוויץ באפריל 1944 ומסרו דוח בן 32 עמודים ראשון מסוגו על המתרחש במחנה. בחצר בית הכנסת ניצבת אנדרטה שחורה לזכר קורבנות השואה, שהוצבה כבר ב-1947.

• מצוקת ניצולי השואה: כל שורד שלישי מתחת לקו העוני
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

10,000 שנות התיישבות

בית הכנסת של קהילת סטטוס קוו אנטה

טרנבה, כיום בת 64,000 תושבים, נהנית מהיסטוריה ארוכה ואף ייחודית. העדויות הראשונות להתיישבות בה הן מהתקופה הניאוליתית (בסביבות 7,000-10,000 לפני הספירה). בימי הביניים היא הפכה לצומת מסחרי חשוב, במפגש הדרכים בין בוהמיה להונגריה ובין הים התיכון לפולין. התיעוד הכתוב הראשון שלה הוא משנת 1211, ובשנת 1238 היא זכתה למעמד של עיר – הראשונה בסלובקיה בגבולותיה הנוכחיים. באותן שנים הגיעו אליה מהגרים גרמניים רבים, אשר דיללו את חלקם של תושביה ההונגרים והסלובקים.

חשיבותן של טרנבה, כמו של סלובקיה כולה, עלתה לאחר שהעות'מאנים כבשו ב-1541 את רוב חלקי הונגריה של ימינו. באותה שנה היא הפכה למושב הארכיבישוף של אֶסְתֶרְגוֹם – מעמד בו החזיקה עד 1820, ואשר שב והוענק לה ב-1977. עד מהרה נבנו בה כנסיות רבות, ריבוי שהעניק לטרנבה את הכינוי "רומא הקטנה". בראשן היו הקתדרלות של הארכיבישופות – יוחנן המטביל וניקולס הקדוש. העיר גם התהדרה באוניברסיטה היחידה בממלכת הונגריה במאה ה-17 – האוניברסיטה הישועית, שפעלה בשנים 1777-1635.

• סרד: "הייתה כאן שואה וסלובקים השתתפו בה"
• קשת 12 בפסגה: "המירוץ למיליון" מוביל וחדשות 12 פותחת פער
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מה וכמה מגיע לכם מביטוח לאומי? מחשבון

הגלריה בבית הכנסת של קהילת סטטוס קוו אנטה

הגירושים החלו במארס 1942

בית הכנסת המשמש כיום כבית קפה

כאשר הוקמה מדינת הבובות הסלוקית, נלקחו יהודי טרנבה לעבודות כפייה ועסקיהם נשדדו או עברו לידיים "אריות". בסתיו 1941 הגיעו לטרנבה 1,166 פליטים מברטיסלה – אירוע נדיר, שכן לרוב התנועה הייתה מהיישובים הקטנים לערים המרכזיות – ומספר היהודים בטרנבה עלה ל-3,611. הגירושים החלו במארס 1942, כאשר 61 נערות נשלחו לאושוויץ ו-200 צעירים למיידנק.

חודש לאחר מכן החלו גירושי משפחות: 1,300 יהודים נשלחו למחנה סרד, ומשם גורשו רובם למיידנק ולמחנה לוברטוב (גם הוא במחוז לובלין). 509 יהודים אחרים גורשו לאושוויץ, ו-212 – לעיר אוֹפּוֹלֶה שבדרום פולין. בסך הכל גורשו 82% מיהודי טרנבה בשנת 1942, ובשנת 1944 היו בה 631 יהודים שהצליחו לקבל תעודות שהגנו עליהם. אולם, גם אלו גורשו בספטמבר של אותה שנה, ומספר הקורבנות מן העיר הגיע לכ-2,000. בשנת 1949 היו בטרנבה 250 יהודים, שמחציתם היגרו ממנה באותה שנה לישראל ולמדינות אחרות. היום אין כאן אפילו יהודי אחד.