שוד הרכוש הגדול: איך נעלם רכוש יהודי בבנקים בשווייץ, חברות ביטוח ומוזיאונים

שבעה אוספי בולים. 68 מצלמות. 98 משקפות. ארגז אחד של מציתים. ארגז אחד של אולרי כיס. זה היה חלק מרכושם של יהודי גליציה אותו שדדו הנאצים אגב הרצח. הכל נרשם ותועד בקפדנות באחד המסמכים המצמררים ביותר על ההיבט הכלכלי של השואה: הדוח של ס"ס גרופנפירר ולויטננט-גנרל של המשטרה, פריץ קצמן, על השמדת היהודים בחבל ארץ זה, המשותף כיום לאוקראינה ופולין.

השאלה מה היה שווי הרכוש היהודי ששדדו הנאצים היא חסרת מענה, בשל שורה של סיבות. ראשית, רק במקרים יוצאי דופן היה תיעוד מלא כמו זה של קצמן (שאליו נחזור בהמשך). שנית, גם אם היה תיעוד - חלק ניכר ממנו הושמד, במסגרת המאמץ המרוכז של הנאצים בשלהי המלחמה לטשטש את עקבות הפשע. שלישית, אמנם היו חוקים קפדניים שנועדו למנוע ביזה "פרטית", אבל קיימות אין-ספור עדויות שמלמדות שהיא התקיימה בפועל - החל משוד בדירות בוורשה וכלה בשליחת יד במחסני הרכוש באושוויץ. רביעית, קשה עד בלתי אפשרי לשערך למונחים ריאליים את ערכי שנות ה-1940: לפי הצמדה למארק הגרמני? לדולר? למחירי הקומודיטיס? לתשואת אג"ח?

ככלל, השוד בידי הגרמנים ברחבי אירופה הכבושה לא היה תופעת לוואי, אלא יעד בפני עצמו. יש היסטוריונים הטוענים, כי הרצון להשתלט על משאבים כלכליים - החל בשדות נפט וכלה בעתודות זהב - היה גורם מרכזי בהחלטתו של אדולף היטלר לצאת למלחמה. גם אם טיעון זה מגזים בחשיבותם של הגורמים הכלכליים, ברור שהגרמנים לטשו את עיניהם ואת ידיהם לעבר אוצרותיהן של המדינות הכבושות. 

מטילי הזהב בבנקים המרכזיים (מאות רבות של קילוגרמים, במיוחד מצרפת, בלגיה והולנד) נשדדו בצורה שיטתית והועברו לברלין (וחלק ניכר מהם המשיכו את דרכם לציריך). היבולים החקלאיים העשירים של מזרח אירופה נלקחו ברובם הגדול לשימושם של הכובשים. בחלק מן המדינות הוטלו קנסות ומיסים כבדים, שנועדו לממן את שהותם של הצבא וכוחות הביטחון הגרמניים. מיליונים גויסו, לעיתים בכוח, לעבודות כפייה בארצותיהם ובגרמניה - מה שכמובן העביר לידי הגרמנים את פרי עמלם.

• טרנבה: בתי הכנסת הפכו לגלריה לאמנות ולבית קפה
• סרד: "הייתה כאן שואה וסלובקים השתתפו בה"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השוד השתכלל במקביל להשתכללות הרצח

חפצים ששרדו מקורבנות מחנה מיידנק (מוזיאון מיידנק)

השואה הייתה לא רק רצח העם המתועש הראשון בהיסטוריה, אלא גם אחד ממפעלי השוד הגדולים ביותר שידעה האנושות, והוא הלך השתכלל ביחס ישיר להשתכללות אמצעי הרצח. לאחר הפלישה לברית המועצות ביוני 1941, נרצחו מאות אלפי יהודים בבורות הריגה ברחבי המדינה (הידוע שבהם - באבי-יאר), והגרמנים לרוב נטלו את בגדיהם. אבל זו הייתה שיטת רצח איטית, בזבזנית ובעלת השלכות קשות על מבצעיה. 

ב-1942 באו לעולם מחנות ההשמדה ובמרכזם תאי הגזים. מיליוני יהודים גורשו אליהם ולרוב הורשו ליטול עימם מטלטלין במשקל של כ-20 ק"ג. לאחר שנרצחו, כל רכושם נשדד. במחנה בירקנאו (מחנה ההשמדה של תשלובת אושוויץ) הוקמו מחסני ענק, שזכו בפי האסירים לכינוי "קנדה" - על שמה של המדינה העשירה המלאה כל טוב. מאות קרונות רכבת הובילו את הרכוש לגרמניה, אך בעת הפינוי בינואר 1945 נותרו הררי רכוש שחלקם מוצגים עד היום במוזיאון אושוויץ. כלי אוכל. רגליים תותבות. משקפיים. שיער. טליתות. מזוודות. נעליים. בגדים.

• ערב יום השואה: קשת מובילה בפער גדול; חדשות 12 בראש – גם בפריים טיים ובלייט
• משרד האוצר מפרסם הקלות לעסקים קטנים ובינוניים במסגרת "מסלול הארי"
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• מה וכמה מגיע לכם מביטוח לאומי? מחשבון

כך היה בכל רחבי אירופה. לכל דבר נמצא שימוש. שיער שימש כחומר בידוד בצוללות. בגדים ניתנו לגרמנים שאיבדו את בתיהם בהפצצות בעלות הברית. יריעות ספרי תורה הפכו לכלי נגינה. יצירות אמנות הועברו לאוספים הפרטיים של בכירי הרייך ובראשם הרמן גרינג. שיני זהב תותבות הותכו והגיעו למרתפי הרייכסבנק ואולי גם לשווייץ, לצורך מימון המלחמה.

כמה שורות מהדוח של קצמן

טליתות שנותרו במחנה אושוויץ

הדוח של קצמן מתעד את הרכוש שנשדד מ-10% מקורבנות השואה, כך שבמובן זה ניתן לראות בו סוג של מדגם מייצג. "סוג של" - משום שרמת החיים של היהודים במדינות היבשת הייתה שונה, ומשום שהדוח כלל אינו עוסק בשוד של נדל"ן ושל רכוש מסחרי כגון מפעלים וחנויות. אבל, כאמור, זהו המסמך המקיף ביותר ששרד והנה כמה מבין עשרות השורות בו.

25.58 ק"ג של מטבעות נחושת.

53.19 ק"ג של מטבעות ניקל

97.58 ק"ג של מטבעות זהב

6.64 ק"ג של ענקי זהב

167.74 ק"ג של מטבעות כסף

20.95 ק"ג של טבעות קידושין של זהב

22.74 ק"ג של פנינים

11.75 ק"ג של שיני זהב תותבות

482.9 ק"ג של סכו"ם כסף

20.08 ק"ג של טבעות זהב ואבני חן

6.16 ק"ג של שעוני כיס שונים

1.25 ק"ג של שעוני יד של זהב

חמישה סלים עם בולי דואר שונים

מזוודה אחת של עטים נובעים ועפרונות אוטומטיים

הרכוש שנשדד בזמן השואה ודאי היה בשווי של עשרות רבות של מיליארדי דולרים במונחים ריאליים,  וכנראה שלמעלה מכך. הפיצוי שניתן - על הרכוש לבדו, אין מחיר לחייו של אף ילד יהודי - לא התקרב להיקפים אלו. רכוש רב נבלע לאחר המלחמה בידי בנקים בשווייץ, ממשלת בריטניה, חברות ביטוח, מוזיאונים ואספנים. לצד חורבנן של קהילות בנות מאות שנים, ירדו לטמיון פרי הכישרון, העמל והיזע של דורות רבים.