בבוקר סתווי אחד, כמעט שנתיים אחרי שנולד ילד קטן לזוג נשים שחייהן נפרדו זה מכבר, חזרו שתיים מהדמויות המרכזיות ביותר בחייו המוקדמים של הפעוט לעמוד זו מול זו בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. מעל האולם ריחפה שאלה אחת, עקבית ומכאיבה: מי היא אמו של ילד שנולד לביצית של אחת מבנות הזוג ולרחמה של השנייה? והאם מי שילדה, הניקה וגידלה אותו במהלך החודשים הראשונים לחייו, אך אינה רשומה כאמו, זכאית לראותו, גם אם בת הזוג לשעבר מתנגדת לכך בתוקף. השופטת אליה נוס נדרשה להכריע בבקשה זמנית לקביעת זמני שהות בין התובעת, האם היולדת, לבין הקטין בן השנתיים וחצי. החלטתה מתארת מערכת יחסים זוגית שהחלה ב-2019 והסתיימה בפירוק מגורים בתחילת 2024, הריון שנישא ברחמה של התובעת, בקשות משפטיות חוצות מדינות, ותפישות קוטביות ביחס למעמדה של התובעת בחיי הילד.

הנתבעת - האם הגנטית ובעלת הביצית - טענה לכל אורך הדרך כי התובעת שימשה עבורן פונדקאית בלבד, במסגרת הסכמה מוקדמת וברורה. לדבריה, עוד לאורך ההיריון התחזתה התובעת לנתבעת לצורך רישום הילד כבנה של הנתבעת בלבד, ואף קיבלה תשלום על עצם ההיריון. התובעת מצדה, טענה כי מדובר בהורות משותפת לכל דבר, כזו ששיקפה את מערכת היחסים רבת השנים ואת רצונן להביא ביחד ילד לעולם. היא הזכירה כי היא זו שילדה את הקטין, הניקה אותו וגידלה אותו בחודשים הראשונים לחייו, וכי מעולם לא התכוונה לשמש פונדקאית בלבד.

כבר בתחילת ההליך, הזכירה השופטת כי אין מחלוקת על כך שהתובעת היא היולדת. בפסק הדין נכתב כי, "אין מחלוקת בין הצדדים כי הן ניהלו קשר זוגי וכי התובעת היא מי שילדה את הקטין". לצד זה, היא הפנתה להלכה משפטית ברורה, שנקבעה בעמ"ש 64159-11-24, שלפיה בשאלות הנוגעות למתח בין אם גנטית לבין אם יולדת קיימות שתי זכויות הוריות בעלות משמעות, ואין לקבוע מראש כי אחת גוברת על רעותה. השופטת כתבה כי, "העדפת זכות הורית אחת על אחרת תיקבע על פי נסיבות העניין... ואפשר שתשתנה מעניין לעניין".

העו"סית: יש לחדש את הקשר

מול המחלוקת המשפטית והרגשית העמוקה הזאת, שהתעצמה והלכה מאז שניתק הקשר בין התובעת לבין הילד בפברואר 2024, הוזמנה עובדת סוציאלית לסדרי דין להכין תסקיר. התסקיר הזה, שהוגש ביוני 2025, הסתמן במהרה כמסמך משמעותי ביותר בהליך. העובדת הסוציאלית בחנה את הטענות של שתי הנשים, נפגשה עם הילד והתרשמה מהקשר שנוצר בעבר בינו לבין התובעת, והגיעה למסקנה חד-משמעית: יש לחדש את הקשר ללא דיחוי.

• למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
• למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בחוות דעתה, הדגישה העובדת הסוציאלית כי בעיניה התובעת אינה פונדקאית. בחקירתה היא אמרה כי, "התובעת היא לא אם פונדקאית בעיניי". היא הוסיפה כי בבואה לגבש המלצה אינה בוחנת הסכמות או טענות משפטיות, אלא מסתכלת רק על טובת הילד, והסבירה כי "יש שתי נשים עם היסטוריה של זוגיות... והביאו הסכמה להביא ילד לעולם, אשה אחת ילדה והניקה אותו במשך 8-7 חודשים, היא יצרה אתו התקשרות מסוימת בניגוד לפונדקאות. יש פה בסיס איתן לקשר".

בנקודה הזו, הצטרפה לעמדת העובדת הסוציאלית גם האפוטרופוסית לדין שמונתה לקטין. זו קבעה בפירוש כי קיימות די ראיות לכאורה לכך שהתובעת היא היולדת, וכי יש לאפשר לקטין ליצור קשר עם מי שילדה אותו, הניקה אותו וגידלה אותו בראשית חייו. האפוטרופוסית הדגישה כי הנתק הממושך שנוצר מתחילת 2024 גורם לפגיעה בקטין ובזכותו לקשר משמעותי עם אמו היולדת. מנגד עמדה הנתבעת, שהמשיכה לטעון בתוקף כי אין לחדש את הקשר עד להכרעה בתביעה ההורית שהגישה התובעת, וכי טובתו של הילד מחייבת שמירה על היציבות שלו. לטענתה, הילד אינו מכיר עוד את התובעת כלל, והחידוש הפתאומי של המפגשים עלול לערער אותו.

השופטת ביקרה את טענות הנתבעת

השופטת נוס בחנה את עמדות הצדדים, העדויות והתסקיר, וביקרה בין השורות את טענות הנתבעת שהוצגו כגרסה שאינה נקייה מספקות. היא כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "ניתן לומר, בזהירות המתבקשת... כי התובעת הוכיחה כי בפיה עילת תביעה לכאורה וכי גרסתה של הנתבעת כפי שהונחה בפני בית המשפט, אינה נקייה מספקות". בכך רמזה השופטת כי הקביעה הסופית בנוגע לשאלת ההורות עוד לפניה, אך כבר כעת קיים בסיס ממשי לשקול את זכויותיה ההוריות של התובעת.

• הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת
• עו"ד אלדד כורש פורש ממשרד פישר - ויוצא לדרך עצמאית עם צוות עורכי דין
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

לנוכח כל אלה, פנתה השופטת לבחון את שאלת טובת הילד, כמצופה בהליכים מסוג זה. היא הזכירה בהכרעתה את משקלו המשמעותי של תסקיר רווחה, וציטטה פסיקה שלפיה, "יש צורך בנימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצתם". במקרה הזה, המלצות התסקיר נותרו מוצקות גם לאחר חקירת העובדת הסוציאלית, ואליהן הצטרפה כאמור עמדת האפוטרופוסית לדין.

בסופו של דבר, קבעה השופטת בהכרעת הדין כי טובתו של הילד היא חידוש הקשר עם התובעת באופן מיידי. לדבריה, "טובת הקטין... היא כי יחודש לאלתר הקשר בינו לבין התובעת, מי שהרתה וילדה אותו, ואין להאריך את הנתק בין השניים עד להכרעה בהליכים". היא הדגישה כי מדובר בצעד מתבקש על רקע המצב שנוצר, ולנוכח העובדה שהתובעת פועלת בימים אלה להסדרת מעמדה בישראל ולהכרה בה כאמו של הילד. בהחלטתה, הורתה השופטת לאמץ את המלצות התסקיר במלואן, ואפשרה לעו"ס להרחיב בעתיד את זמני השהות בהתאם להתפתחויות. כדי לאפשר לנתבעת לערער על ההחלטה, נקבע שהמפגשים יתחילו רק לאחר שבעה ימים. בנוסף נקבעו הוראות לקידום ההליך העיקרי בנוגע לשאלת ההורות.

למה בעצם בית המשפט לא חיכה להכרעה הסופית בשאלת ההורות?

מכיוון שהשופטת סברה שהמשך הנתק בין הילד לבין מי שילדה אותו עלול לגרום לו נזק. מבחינתה, גם אם שאלת ההורות הסופית עדיין פתוחה וצריכה להידון בהליך העיקרי, לא נכון להרחיק את הילד מאמו היולדת עוד חודשים ארוכים. בית המשפט למשפחה פועל לפי העיקרון של "טובת הילד קודם לכל", ולכן כשגורמי המקצוע המליצו לחדש את הקשר, השופטת ראתה בכך צורך דחוף.

למה התסקיר של העובדת הסוציאלית קיבל משקל כזה משמעותי?

מפני שבתחום המשפחה, תסקירי הרווחה הם אחד הכלים המרכזיים שעומדים בפני השופט. העובדת הסוציאלית נפגשה עם הצדדים, בדקה את נסיבות החיים, את ההיסטוריה של הקשר ואת השפעת הניתוק על הילד. היא אמנם אינה מומחית רפואית או ביולוגית, אבל היא מומחית בתחום ההורות והקשר בין ילדים להורים. הפסיקה בישראל קובעת שבית המשפט לא סוטה מהמלצת העובדת הסוציאלית ללא סיבה ממשית, וכאן לא נמצאה סיבה טובה לחרוג ממנה.

אם הילד כבר לא זוכר את התובעת, למה בכל זאת נקבעו מפגשים?

מכיוון שלפי גורמי המקצוע, גם אם הילד לא זוכר כרגע - יש חשיבות לקשר עם האם שילדה אותו. הילד חי בשנתיים הראשונות בחייו עם התובעת, ינק ממנה ושהה איתה זמן רב. גם אם הזיכרון המודע דהה, עדיין יש יסודות של התקשרות מוקדמת. מעבר לזה, מניעת הקשר לחלוטין עלולה לפגוע בזכות הילד לדעת מי האשה שילדה אותו ולבנות זהות אישית שלמה בעתיד.

האם בית המשפט מתייחס לשאלת הכסף שהתובעת קיבלה על ההיריון?

הנושא הזה אכן הועלה בדיון על ידי הנתבעת שטענה שהתובעת קיבלה תשלום ולכן מדובר בפונדקאות. ואולם השופטת מדגישה שהטענה הזו עדיין לא הוכחה ושמקומה להתברר בשלב של שמיעת הראיות. כרגע, מדובר רק בהחלטה זמנית על מפגשים, ולכן הטענה לא מנעה את חידוש הקשר. למעשה, השופטת רמזה שהגרסה של הנתבעת עצמה מעוררת סימני שאלה.

האם העובדה שהתובעת לא רשומה כאם מוכיחה שהיא אכן רק פונדקאית?

ממש לא. הרישום במשרד הפנים הוא ראיה, אבל הוא לא מכריע בשאלת ההורות המהותית. המון משפחות להט"ביות בישראל נתקלו בעבר במצב שבו רק אחת מבנות הזוג נרשמת כאם, ובן הזוג או בת הזוג השנייה נדרשים להליך משפטי נפרד כדי להיות מוכרים כהורים. לכן עצם אי-הרישום אינו מוכיח שהיתה הסכמה לפונדקאות.

איך בית המשפט מתמודד עם העובדה שמדובר בזוג נשים ולא בזוג גבר–אישה?

השופטת מיישמת את אותם עקרונות החלים בכל משפחה - טובת הילד היא המרכז. נכון שהמקרה מורכב יותר משום שהילד נולד מביצית של אחת ומרחמה של השנייה, מה שיוצר שני סוגים של "הורות": ביולוגית וגנטית מול יולדת. אבל הפסיקה קבעה כבר בעבר שבמצבים כאלה אין זכות אחת שגוברת מראש על השנייה. לכן כל מקרה נבחן לגופו.

האם העובדה שהתובעת היא אזרחית אמריקאית השפיעה על ההחלטה?

הנתבעת ניסתה לטעון שהתובעת עלולה לעזוב את ישראל ולכן מסוכן לאפשר לה מפגשים. אבל התובעת הציגה מסמכים שמאשרים שהאריכו את אשרת השהייה שלה, ושהיא פועלת להסדיר את מעמדה. השופטת קיבלה זאת וציינה שהטענה שהתובעת תיאלץ לעזוב "אינה עומדת במבחן המציאות". לכן זה לא היווה שיקול נגד קביעת זמני השהות.

מה יקרה אם בית המשפט יחליט בסוף שהתובעת אינה האם של הילד?

זאת שאלה תיאורטית בשלב הזה. אם בסוף יתברר שהיא אינה מוכרת כאם משפטית, ייתכן שהמפגשים ייפסקו. אבל ההליך העיקרי עוד ארוך, וייתכן שהמסקנה תהיה הפוכה לחלוטין. בגלל חוסר הוודאות הזה, השופטת לא רצתה להשאיר את הילד מנותק ממי שילדה אותו עד סוף המשפט.

למה ניתנה לנתבעת אפשרות להתנגד לפני שהמפגשים מתחילים?

זה מנגנון רגיל במקרים דומים: כשיש החלטה שמחליפה למעשה את המצב הקיים, הצד שעלול להיפגע מקבל חלון זמן קצר להגיש בקשת ערעור. זו לא הטבה מיוחדת, אלא פרקטיקה משפטית שמאפשרת לצד להגיש ערעור בלי שהמצב בפועל משתנה מיד.

מה יקרה עכשיו, אחרי שנקבעו זמני השהות?

המפגשים יחלו בהדרגה בליווי ופיקוח של שירותי הרווחה, והעובדת הסוציאלית מוסמכת להרחיב אותם בעתיד אם הדברים יתנהלו בצורה טובה. במקביל, שתי הנשים יצטרכו להגיש תצהירים ולצרף ראיות, והמשפט על שאלת ההורות המלאה ימשיך להתברר. בסופו של דבר, בית המשפט יקבע מי מוכרת כאם מבחינה משפטית, ומה יהיה מערך ההורות של הילד בעתיד.