האשה נגד הגבר - ובאמצע נכס בשווי 15 מיליון שקל

כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על מסמך קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.

לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.

כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.

פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.

• הבית בקיבוץ יישאר בידי האשה בלבד - איך זה קרה?
• כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה

כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".

האשה סיפרה גרסה שונה לחלוטין. לדבריה, האיש הגיע הביתה "מאוד מאוד לחוץ בעבודה", והכתיב לה את המסמך כשהיא אינה מבינה את משמעותו. "אני לא הסכמתי... אני כתבתי מה שהוא רצה", היא אמרה בחקירתה. עוד היא טענה כי אותה תקופה התאפיינה במערכת יחסים שבה הגבר היה "הצד החזק", וכי היא סמכה עליו לחלוטין. האשה אף הדגישה כי רק בעת חתימת הסכם המכר נודע לה שבבית יירשמו חלקים בלתי שווים.

בית המשפט מצא קשיים בגרסתה. השופטת הצביעה על כך שהאשה טענה שהאיש שב מעבודתו כשחתמו על המסמך, אך הוכח כי הוא נחתם בשבת. עוד עלה מהעדויות כי לאחר חתימת המסמך נחתמו מסמכי רכישה רבים שבהם נרשמה החלוקה: שליש לאשה ושני שלישים לבעל, והאשה חתמה על כולם. טענותיה כי "סמכה עליו בעיניים עצומות" אינן סיבה מספקת, לדברי בית המשפט, להתנער מאחריותה. כאן גם ציטטה השופטת בהחלטתה בהרחבה את הפסיקה העוסקת בקשר בין הסכם ממון לבין הסכמות נקודתיות בין בני זוג. היא הזכירה כי בית המשפט העליון הבחין בין הסכם ממון צופה פני גירושים, המצריך אישור פורמלי, לבין הסכם רגיל בין בני זוג הנוגע לנכס מסוים בלבד. כלומר לא כל שינוי בנכס משפחתי מצריך אישור שיפוטי, אלא רק שינוי בעקרונות הכוללים של חלוקת הרכוש לעת פקיעת הנישואים.

• מנהלת לקוחות במזרחי טפחות הורשעה בלקיחת שוחד: "גופי תאורה, פלייסטיישן ומקרר תמורת שירותים בנקאיים"
• ריבית של פי 20 - אם חברות הביטוח מנסה שלא לשלם לתובע שלא בחוסר תום לב - היא בסוף תשלם בגדול
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי במקרה הזה, "המסמך אינו מסמך כללי, הוא מתייחס לנכס ספציפי". מאחר שאין בו אזכור לפקיעת הנישואים, ומכיוון שהוא נועד לתת פתרון לבעיה נקודתית - מימון רכישת הבית, הוא לא נחשב הסכם ממון שדורש אישור. גם אם הסכם הממון המקורי קבע בסעיף 6 כי כל שינוי ייעשה באותה הדרך שבה אושר ההסכם, הרי שבנקודה הזו קובעת השופטת כי הצדדים, שקבעו את התנאי, רשאים גם לוותר עליו. "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", היא כתבה.

במשך כ-20 שנה האשה לא התלוננה על חלוקת הזכויות

השופטת גם הוסיפה בהכרעתה כי מחדלי האשה לאורך השנים יוצרים מניעות. במשך כמעט שני עשורים היא לא הלינה על חלוקת הזכויות, לא ביקשה לתקנה ולא טענה שהופרתה הסכמתם המקורית. לעומת זאת, בתיק הנוכחי היא טענה כי כלל לא ידעה על החלוקה הבלתי שוויונית, אך טענה זו לא תאמה מסמכים שעליהם חתמה, ולא התיישבה עם התנהלותה. השופטת אף הזכירה את פסק הדין הקודם בעניינם של הצדדים, שבו נדחתה בקשת האשה לבטל את הסכם הממון. שם נקבע לגבי טענותיה הכלליות שהיא נוהגת לומר שלא הבינה הסכמים שעליהם חתמה. "אין לה להלין אלא עצמה", נקבע אז, בהתחשב ברקע האקדמי והתעסוקתי שלה. קביעה זו, מציינת השופטת נוס, יישומית גם בענייננו.

על בסיס כל אלה קבע בית המשפט כי המסמך תקף ומחייב. אך לא רק זאת: גם לרישום בפנקסי המקרקעין ניתן משקל מכריע. "כאשר בית המשפט נדרש לתובענה בעניין זכויות הרשומות במרשם, נקודת המוצא היא שהרישום משקף נאמנה את זכויות הצדדים", צוטט פסק דין אחר. העובדה שהאשה חתמה על מסמכי הרישום שבהם צוין חלקה המדויק, היא לפי בית המשפט חיזוק משמעותי להבנה משותפת של ההסכמה בין בני הזוג. לכן נקבע כי זכויות הצדדים בבית יחולקו בהתאם לרישום: שני שלישים לאיש, שליש אחד לאשה. בנוסף, חויבה האישה בהוצאות משפט בסכום כולל של 35 אלף שקל.

על פי השופטת, מי שחותם על מסמך, יהיה תוכנו פשוט או קצר ככל שיהיה, נושא באחריות להבין את משמעותו. בני זוג, כשם שאנשים בעסקים, אינם יכולים להתנער מהסכמות שעליהן הם חתמו בדיעבד, בטענה כי לא הבינו או לא צפו את התוצאות. כפי שצוטט בפסק הדין: "אין אפשרות שבית המשפט יושיעו ויפטור אותו מן האחריות לקיום ההסכם עליו חתם, בטענה כי לא הבין אותו".

האם באמת חתימה על פתק פשוט יכולה לשנות חלוקת נכס ששווה מיליונים?

כן. כל עוד מדובר בהסכמה ברורה בין בני זוג לגבי נכס מסוים, והיא כתובה - גם אם על דף פשוט וללא ליווי משפטי - היא יכולה להיות מחייבת. החוק מאפשר לבני זוג לקבוע שנכס מסוים לא יאוזן שווה בשווה, ובלבד שהדבר נעשה בכתב. לכן בית המשפט בדק אם המסמך ביטא באמת הסכמה משותפת, ולא אם הוא פורמלי או ערוך היטב, או שנערך אצל עורך דין.

למה בכלל בני זוג צריכים לאשר הסכמים בבית משפט?

כשמדובר בהסכם ממון כללי, כזה שמתייחס לכל הרכוש או לצפוי לקרות במקרה של גירושים, החוק דורש אישור של בית משפט או נוטריון. המטרה היא לוודא שהכל הובן מרצון מלא וללא לחץ.

האם זה הגיוני שמי שמממן יותר יקבל חלק גדול יותר בבית?

בית המשפט לא קובע מה הוגן באופן כללי, אלא בוחן מה הצדדים הבינו, רצו והסכימו ביניהם בזמן אמת. במקרה הזה, היה ברור שהורי האיש שילמו כמעט את כל עלות הבית והבנייה, ולכן היה הסבר הגיוני לחלוקה. המשמעות היא שבית המשפט לא בהכרח מעדיף חלוקה של חצי־חצי בכל מקרה, אלא מסתכל על הנסיבות האמיתיות.

מה אפשר ללמוד מהסיפור לגבי חתימה על מסמכים בזוגיות?

שהזוגיות הכי טובה לא מחליפה בדיקה אמיתית של מסמכים. אם לא קוראים, לא שואלים שאלות, ולא מבינים - עלולים לגלות שנים אחרי שהחתימה מחייבת, גם אם היא נעשתה בלי הרבה חשיבה מראש. המסר העיקרי הוא שגם מול בן או בת זוג, עדיף לדעת בדיוק על מה חותמים.

האם טענה של "לא ידעתי מה אני חותמת" יכולה לעבוד בבית משפט?

בדרך כלל לא. בית המשפט רואה באדם בוגר ואחראי כמי שצריך להבין מסמך שעליו הוא חותם. טענות כמו "סמכתי עליו" או "לא קראתי" כמעט אף פעם לא פוטרות מאחריות, אלא אם יש הוכחה ממשית לעושק, הטעיה או ניצול חריג.

למה הרישום בטאבו כל כך חשוב במקרה כזה?

הרישום במרשם המקרקעין נחשב הראיה החזקה ביותר לזכויות בנכס. ברגע שהאשה חתמה שוב ושוב על מסמכים שבהם נכתב שיש לה שליש בלבד, בית המשפט ראה בכך אישור מתמשך להסכמה לחלוקה הזו. לכן גם אם היא טענה שלא הבינה, הרישום חיזק את גרסת האיש.

האם העובדה שהאשה לא מחתה במשך שנים פעלה נגדה?

בהחלט. שתיקה לאורך כמעט 20 שנה נתפשה כחיזוק לכך שהחלוקה היתה מקובלת עליה. במקרים רבים, עיכוב גדול בהעלאת טענות יוצר מניעות, כלומר אדם לא יכול להתכחש למה שקיבל או אישר בהתנהלותו לאורך שנים.

מה היה קורה אילו המסמך היה מתייחס לכלל הרכוש, ולא רק לבית?

אז סביר מאוד שהיה נחשב הסכם ממון לכל דבר, שדורש אישור של בית משפט כדי להיות תקף. במקרה כזה, היעדר האישור היה יכול להפוך אותו לבלתי תקף. העובדה שהמסמך עוסק בנכס אחד בלבד היא זו שהצילה את תוקפו.

האם הבית היה עשוי להיחשב בכל זאת משותף בחלקים שווים?

רק אם האישה היתה מצליחה להוכיח שהמסמך נחתם בלחץ לא הוגן, במצוקה חריגה, או שנוצלה לרעה. בית המשפט לא השתכנע בכך, בין היתר כי החתימה חזרה שוב ושוב במסמכים נוספים, וכי האשה לא הראתה הסבר אמין להתנהגותה.

ומה לגבי הבטחות בעל־פה של בן הזוג?

לצערו של מי שמסתמך עליהן, הן כמעט לא שוות כלום מבחינה משפטית, בייחוד מול מסמך כתוב. גם אם בן זוג מבטיח "אל תדאגי, זה רק פורמלי", המסמך הוא שקובע. בית המשפט מדגיש כבר שנים: מה שלא כתוב, לא קיים.

האם העובדה שהאשה תרמה כלים סניטריים וקרמיקה היתה אמורה להשפיע?

לא במקרה הזה. בית המשפט קבע כי מדובר בתרומה שולית לעומת מימון של יותר ממיליון דולר שהגיע מהוריו של האיש. לכן לא ראה בכך סיבה לחלוקה שונה.