קריסת המו"מ בין איראן לארה"ב והמשמעויות הגלובליות שלה

ביום ראשון (12.04.2026) בשעות הבוקר נודע שהמשא ומתן בין ארה"ב לבין איראן קרס. זאת בתום 21 שעות של משא ומתן בלבד. סגן נשיא ארצות הברית, ג'יי די ואנס, הוא שייצג את ארצו במשא ומתן. עם קריסת המשא ומתן הוא הודיע שאיראן סירבה לתנאים האמריקאים, ובראש וראשונה מתן ערבויות מוחלטות שאיראן לא תחתור להשגת נשק גרעיני. מהצד האיראני ניהלו את המשא ומתן שני שועלים ותיקים - יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף (בפרסית מבוטא ר'ליבאף), ושר החוץ האיראני עבאס אראקצ'י. אל השניים נלווה גם דובר משרד החוץ האיראני איסמעיל באקאי.

מה רצתה ארצות הברית להשיג במשא ומתן? מה עשויים היו האיראנים לראות כהישג? איך קרה שהמשא ומתן קרס בתוך זמן כה קצר? מהם התרחישים האפשריים כעת, כשברור שלא נותר לכאורה על מה לדבר? ומה באמת רוצה הנשיא טראמפ להשיג בתום המלחמה באיראן?

מה רצתה ארצות הברית להשיג במשא ומתן

המטרה המרכזית של ארצות הברית במשא ומתן באיסלמבאד הייתה להבטיח שאיראן לא תשיג נשק גרעיני בשום תנאי, לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. בנוסף הציבה ארצות הברית גם את הדרישה לפתיחת מצר הורמוז, הגבלת תוכנית הטילים והפסקת התמיכה בטרור האזורי באמצעות הפרוקסי האיראניים - חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן והחמאס ברצועת עזה.

*   פירוק יכולות הגרעין: ארצות הברית דרשה במפגיע מאיראן התחייבות מוחלטת וקבועה שלא תפתח נשק גרעיני. זאת ועוד - ארצות הברית דרשה ועדיין דורשת מאיראן להימנע מפיתוח או רכישת האמצעים והכלים שיאפשרו לה להגיע אליו. במסגרת זאת דרשה ארה"ב את פירוק המתקנים בנתנז, איספהאן ופורדו. המתקנים הללו אמנם נפגעו קשות במלחמה, אבל בהעדר פיקוח האיראנים עלולים לחדש בהם את הפעילות,

• בהרב-מיארה תגבש כללים להפגנות ותפילות בזמן מלחמה
• הורמוז סגור, הבנזין מתייקר - וייצוא הרכב החשמלי מסין ממריא
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

* פתיחת מצר הורמוז: נוסף על האמור לעיל, הציב סגן הנשיא ואנס בפני האיראנים דרישה חד משמעית  לפתיחה מיידית ומלאה של מצרי הורמוז לשיט בינלאומי חופשי. זאת ללא תשלום אגרות מעבר לאיראן (שנתפסות, ובצדק, כ"דמי חסות") וללא הפרעות. הדרישה הזאת באה בהמשך לידיעות הולכות ומצטברות על כך שספינות שעברו במצרים נדרשו לשלם לאיראן "דמי מעבר". מצד אחד, לאיראן אכן יש ריבונות על המים בחלק הצר ביותר של המצרים, כשבצידו השני של המצר ממוקמת עומאן, שגם לה יש ריבונות על מחצית מהשטח הימי של המצר. מצד שני, המשפט הבין לאומי מגדיר את המצר ככזה המשמש לשיט בין לאומי. כיון שכך זכאית כל ספינה בעולם לעבור בו בצורה חופשית, רצופה ומהירה. על פי המשפט הבין לאומי, אין לא לאיראן ולא לעומאן אפשרות לחסום את המעבר במצרים, גם לא בעתות מלחמה. אבל המשמעויות של גביית מיסים רחבות הרבה יותר.  אם העולם, ובראשו המעצמה החזקה ביותר קרי ארה"ב לא יגיב על הטלת המכסים, תוכל כל מדינה שבשטח הימי הריבוני שלה נמצאים מצרים לגבות דמי מעבר. מצרי באב אל מנדב, מצרי טיראן ומצרי גיברלטר הם רק חלק מנקודות המפתח שעלולות להיות מושפעות ממהלך כזה. למיטב הבנתי, איראן הלכה צעד אחד רחוק מדי ולא הותירה לנשיא טראמפ יכולת תמרון.

* הגבלת תוכנית הטילים: דרישה נוספת של ארה"ב שאיננה נתונה למיקוח הינה צמצום משמעותי של טווח וכמות הטילים שבידי איראן. נכון להיום הטילים יכולים להגיע, ואכן מגיעים לישראל, עם זאת, הם מגיעים גם לשלי היבשת האירופית ועשויים בעתיד הלא רחוק להגיע גם לארצות הברית וליבשת אמריקה בכלל. מה שעשוי להיראות כיום רק כסוג של סכנה אזורית, עלול להתפתח במהירות לאיום עולמי.

הפסקת התמיכה בטרור אזורי: הדרישה המשמעותית האחרונה של ארה"ב היא שאיראן תפסיק לממן ולחמש את שלוחיה במזרח התיכון. עם הפרוקסי של איראן ניתן למנות את  חיזבאללה, חמאס והחות'ים. מי שמצוי בנושא יודע שאיראן תומכת גם בפרוקסי במקומות אחרים, בדגש על  אפריקה, אבל אלה לא הוזכרו כלל ועיקר (ועשויים להיות נושא למאמר מעניין בעתיד). הדרישה של טראמפ נוגעת בראש וראשונה בשלוחי איראן שהוזכרו לעיל.

• מחסור בדלק סילוני באירופה: אם מצר הורמוז לא ייפתח - הקיץ יהיה כאוס
• סוף עידן אורבן: פטר מדיאר ניצח בבחירות בהונגריה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אחרי קריסה של כ-90%: פלייטיקה בוחנת מכירה או מיזוג

 למרות האמור לעיל, הנשיא דונלד טראמפ הבהיר ביותר מהזדמנות אחת שסוגיית הגרעין הייתה ועודנה  "הדבר היחיד שחשוב". לפיכך על אף שהושגו הסכמות בנקודות אחרות, הסירוב האיראני להתחייב בנושא הגרעין הוא שהוביל לקריסת השיחות. לדעתי הצנועה הסירוב האיראני היה ידוע מראש, ומהסיבה הזאת בדיוק העמיד טראמפ את סוגיית הגרעין בראש סדר העדיפויות.

מה עשויים היו האיראנים לראות כהישג

ההישג העיקרי מבחינת האיראנים הוא ההישג התודעתי. למעשה, זאת הפעם הראשונה אחרי 47 שנות שלטון איסלאמיסטי שיעי קיצוני באיראן, שבה נציגי ארצות הברית ונציגי איראן יושבים לשיחות ישירות. זאת ועוד - ארצות הברית שלחה את סגן הנשיא, לא פחות ולא יותר, לנהל את השיחות מהצד האמריקאי. במשתמע, האיראנים מבינים שארה"ב מכירה בהם ככוח אזורי שלא ניתן להתעלם ממנו. להלן רשימת הנקודות החשובות ביותר מנקודת המבט האיראנית:

1. שימור יכולות הגרעין ואפשרות להעשרת אורניום: לאורך כל המשא ומתן קצר המועד, סרבו האיראנים אפילו לדון בדרישה לפירוק מתקני הגרעין, לא כל שכן הוצאת האורניום המועשר מאיראן. הסירוב האיראני להתקפל נתפס בטהראן כעמידה איתנה ושמירה על "הכבוד הלאומי" ועל הריבונות שלהם. מבחינת האיראנים עצם ההימנעות מחתימה על הסכם הכולל ויתור מוחלט על הגרעין הוא הישג מול ארה"ב, שבאיראן היא כונתה לא פעם בעצרות המוניות ודרשות של מנהיגים דתיים "השטן הגדול".
2. לגיטימציה לגביית אגרות: איראן ניסתה למסד כבר במהלך המלחמה וביתר שאת במהלך השיחות את התקדים של גביית דמי מעבר במצר הורמוז. זאת למרות שארה"ב דחתה בתוקף את הפעולה הזאת והודיעה קבל עם שהיא איננה מקובלת. בעיני האיראנים, עצם הדיון הבין לאומי בנושא נתפס כצעד שמכין את השטח ועשוי לסייע להם בביסוס הריבונות שלהם במצר, כולל גביית אגרות.
3. משיכת זמן: מעבר לאסטרטגיה, תופסים האיראנים את הפסקת האש כסוג של הפוגה טקטית, שעשויה לספק להם פסק זמן שיסייע להם להתארגן מחדש. בזמן ההפוגה יכולים צבא איראן ומשמרות המהפכה להתארגן מחדש, לתקן נזקים שנגרמו במהלך המלחמה ולבנות את התרחישים האפשריים להמשך הלחימה. כל זאת בזמן שהמנהיגות הפוליטית מנסה להשיג הסדר נוח כזה או אחר. אבל גם בהעדר הסכם עדיין האיראנים, בראייתם, הם המרוויחים הגדולים מהפסקת האש.
4. השגת תמונה של אחדות פנימית לאחר מות ח'אמינאי: הופעת המשלחת המאוחדת (לבושה בשחור לזכר ה"שהידים") נועדה לנסות ולשדר לעם האיראני ולעולם שהמשטר יציב ומתפקד גם לאחר מות המנהיג העליון. זאת נוסף על היכולת שלו לכאורה לנהל מדיניות חוץ מורכבת בתנאי קיצון. אני מתקשה להאמין שהאיראני הממוצע ממש קונה את ההצגה הזאת. האזרח האיראני שהוא בדרך כלל משכיל, אינטליגנט ומבין עניין, רואה מקרוב את מה שהמנהיגים האיראנים מנסים להסתיר – איראן נפגעה קשה, ואולי אפילו פגיעה אנושה. לא רק שאיראן לא מסוגלת לשקם את עצמה, השלטונות אפילו לא מסוגלים לטפל בענייני היום יום – מים לאזרחים, אוכל ואכיפת החוק בתוך הערים ובאזורים הכפריים.

איך קרה שהמשא ומתן קרס בתוך זמן כה קצר

למי שמצוי בנושא ומכיר את אופן ההתנהלות הן של האיראנים והן של ארצות הברית, היה ברור כבר מתחילת הדרך שהמשא ומתן הזה לא יניב פירות כלל ועיקר. האמריקאים באו לדבר תכלס, בעוד האיראנים הגיעו בעיקר כדי למשוך זמן, ואולי גם לקצור הישגים על הדרך. למיטב ידיעתי הצנועה, ראש המשלחת האיראנית מעולם לא קיבל סמכות אמיתית לדון. כל מה שהותר לו הוא להקשיב לנושאים ונותנים מטעם ארה"ב, לרשום את מה שהם דורשים ולהביא את הדברים לאישור של המנהיגים החדשים, שהם למעשה משמרות המהפכה. לאורך כל התקופה מאז עליית האייתולות לשלטון באיראן, ניסו מומחים לענייני איראן לזהות מגמות במשטר. לעיתים הפלג היותר שמרני במשטר היה בעלייה, ולעיתים הפלג היותר פרגמטי. כך היה הדבר בתקופת חומייני וכך היה גם לכל אורך התקופה שלאחר מותו, עד לחיסול חאמינאי. 

חיסול חאמינאי ביחד עם מרבית ההנהגה הדתית של איראן מצעיד את הרפובליקה האסלאמית בעל כורחה לקראת יצירת סוג חדש של הנהגה. הרפובליקה האסלאמית כפי שאנו מכירים אותה 47 שנים נפחה למעשה את נשמתה. כל מה שנותר הוא המשטר הדיקטטורי, הרודני והאכזרי של משמרות המהפכה והבסיג' באיראן. המשטר הזה מורכב כל כולו מדמויות ששונות אחת מרעותה אך ורק במידת השנאה שכל אחת מהן מקרינה כלפי ארה"ב וישראל. 

מאחר שהאמריקאים, ובראש וראשונה הנשיא דונאלד טראמפ הגיעו במטרה לסגור עניין, ומנגד האיראנים הגיעו רק כדי למשוך זמן, ברגע שהאמריקאים הבינו שמנסים "לעבוד עליהם" הם פשוט עזבו את שולחן המשא ומתן. לכאורה יכול היה הנשיא טראמפ וצוות המשא ומתן לנהל משא ומתן על סעיפי משנה, כאלה שעליהם תיתכן הסכמה. אבל אז היו האיראנים זוכים לזמן יקר, וארה"ב לעולם לא היתה מקבלת ולו חלק מזערי ממה שבקשה להשיג. האמריקאים הבינו את זה וקטעו את המשא ומתן ברגע שהבינו שאין ממש על מה לדבר.  

הישג נוסף במשא ומתן הקצרצר הזה היה דווקא לארצות הברית. היא הוכיחה את הנחישות שלה, למרות שהן בארצות הברית והן באזורים אחרים בעולם יש המותחים ביקורת חריפה על ארה"ב בדגש על ממשל טראמפ, בגלל המלחמה. טראמפ הראה לעולם שהוא איננו ממצמץ, אבל מצד שני הוא מעוניין למצות את כל הדרכים האפשריות להימנע מחזרה למלחמה.

מהם התרחישים האפשריים להמשך

בשורות להלן אמנה מספר תרחישים אפשריים, מהקל אל הכבד. ואולם חשוב להדגיש כבר בשלב הזה שמדובר בהשערות בלבד. כל תרחיש הוא תגובה למצב קיים ולכל תגובה תהיה תגובת נגד, שגם לה תהיה תגובה וחוזר חלילה. אבל בעיניי התרחשים האפשריים, מהקל אל הכבד, הם כדלקמן:

התרחיש הכלכלי: מלחמה קרה בים ללא עימות צבאי

בתרחיש האפשרי הזה, המצור האמריקאי ייאכף ללא התנגדות פיזית איראנית ישירה. המשמעות היא שאיראן תיחנק כלכלית בעקבות עצירת ייצוא הנפט והסחורות. מצר הורמוז הוא עורק החיים העיקרי של איראן, ומשכך, גם היכולת של איראן לייצר הכנסות תפחת מאד. הנפגעים העיקריים יהיו האיראנים הפשוטים, אבל מהר מאד החנק הכלכלי יחלחל גם לקבוצות המקורבות לשלטון ובראשן משמרות המהפכה, הבסיג' וארגונים נוספים. התוצאה תהיה זינוק במחירי הנפט בעולם, לחץ בינלאומי כבד על טראמפ להסיר את המצור וניסיונות איראניים לעקוף אותו דרך נתיבים יבשתיים בדגש על עיראק, סוריה וטורקיה ואולי גם רוסיה. זהו תרחיש שסביר להניח שיהיה תקף עד לפקיעת הפסקת האש (22 באפריל). עם זאת, לא מן הנמנע שאם תהיינה אינדיקציות לכן שהוא מקרב את השגת המטרות של ארה"ב, יכול להיות שטראמפ יאריך את המצור ולא יעבור לשלב הבא, שזה אומר חזרה למלחמה.

הסלמה בלוחמה באמצעות הפרוקסי ופגיעה בלתי ישירה בארה"ב ובעלות בריתה

בתרחיש כזה, איראן תימנע מעימות ישיר עם הצי האמריקאי אך תגיב דרך שלוחיה, בניסיון להקשות על האמריקאים ולמרר את חייהם. בהקשר הזה חשוב להבין שהאמריקאים נמצאים רחוק מהבית, ואילו לאיראנים עומד יתרון הביתיות. אופן הפעולה בתרחיש הזה יהיה תקיפות מל"טים וטילים של החות'ים על ספינות בים האדום, התקפות של מיליציות שיעיות על בסיסים אמריקאיים בעיראק ובסוריה והעצמת הירי הרקטי של חיזבאללה לעבר ישראל. בנוסף ייתכנו תקיפות מל"טים או טילים גם על מדינות אחרות במפרץ, בניסיון להניא אותן משת"פ עם ארצות הברית. התוצאה עלולה להיות (וקרוב לוודאי תהיה) פגיעה בשרשרת האספקה העולמית והגברת המתח האזורי. זאת מבלי להכריז על מלחמה כוללת ובאופן שיאפשר לאיראן לבצע פעולות של התארגנות מחדש והשתלטות מחדש על מוקדי הכוח, שטחים אסטרטגיים ועוד.

התנגשות ימית ישירה במצר הורמוז

בתרחיש הזה, איראן תנסה לשבור את המצור האמריקאי בכוח. ספינות מהירות של משמרות המהפכה ינסו להתגרות בספינות הצי האמריקאי או להניח מוקשים ימיים במצר. מצד אחד, משמרות המהפכה בהחלט הוכיחו יכולות כאלה בעבר. מצד שני, חיל הים האיראני על כל חלקיו נפגע מאד במלחמה האחרונה ולא ברור אם ואילו אמצעים ימיים נותרו בידי המשטר האיראני. מכל מקום, התוצאה של התרחיש הזה עלולה להיות חילופי אש בים, שבעקבותיהם עשויה ארה"ב להגיב בהשמדת מה שנותר מחיל הים האיראני ובמתקפות על סוללות טילים לאורך החוף האיראני. זהו שלב המעבר ממצור ימי  ללחימה פעילה. תרחיש כזה הוא סביר, אבל השאלה היא מה היתרון שהאיראנים עשויים להפיק ממנו, זולת יצירת מראית עין של כאוס, העלאת מחירי הנפט והגברת הלחץ על טראמפ. מנגד, את פתחי הכניסה למצרים מקיפות ספינות אמריקאיות רבות, שעשויות להפוך למטרות קלות יחסית גם לירי ספורדי של טילים, רחפנים ואמצעים אחרים.

תרחיש הפריצה לגרעין

התרחיש הזה הוא תרחיש קיצון, אבל חשוב וצריך לקחת אותו בחשבון ולו רק משום שהכוונה האיראנית היא ממילא להגיע לפצצה. האיראנים עלולים לנסות את הגישה הזאת מתוך תחושת לחץ והרגשה שהם עם הגב לקיר ללא יכולת לתמרן. איראן עלולה להחליט להשתמש בקלף האחרון שלה, הקלף הגרעיני. אם ההחלטה אכן תתקבל, טהראן תודיע קבל עם על העלאת רמת ההעשרה לרמה של 90%  שמאפשרת בניית פצצה, ובמקביל על פרישה מכלל האמנות שהיא חתומה עליהן בנושא הגרעין. מצד אחד, חשוב להדגיש שהיכולות שהיו לאיראן להעשרה נפגעו לכאורה משמעותית במלחמה ואולי הושמדו ברובן. עם זאת, תמיד צריך לקחת בחשבון שלאיראן יש קלף שהיא החזיקה קרוב לחזה והיא תשלוף אותו בזמן הנכון ביותר עבורה. תרחיש כזה, אם אכן יצא לפועל, הוא בגדר קו אדום עבור ארה"ב וישראל כאחת. אם איראן תנקוט בו, הדבר עשוי להוביל לתקיפה אווירית מאסיבית ומשולבת על כל מתקני הגרעין באיראן, גם תחת סיכון של מלחמה אזורית כוללת. ובשילוב של כל כלי נשק ואמצע טכנולוגי שיש בידי ישראל וארה"ב להפעיל, גם כאלה שעלולים להביא לפגיעות המוניות. עבור ישראל מדובר במלחמה קיומית. עבור ארה"ב מדובר באיום על המעמד שלה כמעצמה אזורית, כך שבתרחיש כזה יוסרו הכפפות והקרב יהיה מאסיבי ואכזרי. זהו קרב סכום אפס – או ישראל וארה"ב או איראן.

מלחמה אזורית כוללת

לפי התרחיש הזה, עם פקיעת הפסקת האש בתאריך 22 באפריל, כל הצדדים יחזרו ללחימה בעצימות מלאה. זה תרחיש שהוא במידה רבה קרוב לתרחיש שהוזכר לעיל, קרי מלחמה עצימה. בתרחיש הזה יהיו מתקפות טילים בליסטיים איראניים על יעדים אסטרטגיים במדינות המפרץ, בישראל ובבסיסי ארה"ב באזור ובכל מקום שהטילים האיראנים יכולים להגיע אליו. זאת, כמובן, נוסף על תקיפות מצד הפרוקסי. ארה"ב וישראל יגיבו שוב במבצע "עריפת ראשים" נגד צמרת המשטר ומשמרות המהפכה, תוך שהם נמנעים ממתן חסינות אפילו למי שעד לפני רגע ניהלו מו"מ עם סגן נשיא ארה"ב על אדמת פקיסטן. בתרחיש הזה, התוצאה הבלתי נמנעת כמעט תהיה שינוי פני המזרח התיכון תוך קריסה אפשרית של המשטר בטהראן. עם זאת, המחיר של המלחמה הזאת יהיה הרס כבד באיראן ובמדינות מסביב ותנודות קיצוניות בכלכלה העולמית. זה בהחלט תרחיש אפשרי ולו אני נמנה עם מקבלי ההחלטות, הייתי מכין את צה"ל ואת אזרחי מדינת ישראל לקראתו.

מה באמת רוצה הנשיא טראמפ להשיג בתום המלחמה באיראן

מכל האמור לעיל נמצאנו למדים שנשיא ארצות הברית, מר דונלד טראמפ, החליט במודע לכפות את הרצון שלו על איראן בכל הסוגיות: פירוק הגרעין, ויתור על האורניום, הפסקת התמיכה בפרוקסי והפסקת תוכנית הטילים. אין לו כוונה להותיר לאיראנים יכולות אף לא באחד מהתחומים הנ"ל. טראמפ לא באמת רצה לנהל משא ומתן, אלא פשוט לכפות את רצונו על איראן. אי אפשר להימנע מהמחשבה שטראמפ דחק בכוונה תחילה את האיראנים לקיר, במטרה לגרום להם לסרב להצעה האמריקאית ולא להותיר להם ברירה אלא להילחם. 

מבחינת טראמפ, ההישג החשוב ביותר שלו הוא שיקום מעמדה של ארצות הברית כמעצמה העולמית החזקה ביותר. (ראה: התוצאות הבלתי צפויות של מלחמת שאגת הארי, שם כתבתי: "מטרת העל של ארצות הברית היא לאשש את הדומיננטיות שלה כמעצמה החזקה בתבל ולמנוע מסין, הטוענת לכתר, מלנסות לנצל לטובתה את המצב שנוצר. ארצות הברית חותרת לפרק את הציר שבין איראן, רוסיה וסין ולנתק את החולייה המרכזית במזה"ת שמספקת לסין אנרגיה זולה ומאחז אסטרטגי. פגיעה באיראן היא מסר ישיר לבייג'ינג לגבי גבולות הכוח והעדר סובלנות מצד ארה"ב כלפי חדירה לשטחי ההשפעה שלה). 

מהאמור לעיל אפשר להבין כי חסימת מצרי הורמוז ע"י ארה"ב פוגעת למעשה בסין, משום שהרוב המכריע של הנפט היוצא מהמפרץ מגיע בסיכומו של עניין לשם. מטרת העל של טראמפ היא סין, ועיניו כבר נשואות למאבק האיתנים הצפוי לו מולה. מדובר לא רק במאבק כלכלי אלא גם במאבק צבאי חובק עולם. נשיא ארצות הברית הבין שאולי לאיראן יש פרוקסי במזרח התיכון, אבל איראן עצמה, עם כל ההיסטוריה והגאווה שלה ועם כל השאיפה שלה להיות מעצמה, היא בעצם סוג של פרוקסי של הסינים.  משכך, הכרעה מוחלטת ובלתי ניתנת להכחשה של האיראנים דרושה על מנת לשנות את פני המזרח התיכון. יותר מכך, היא דרושה על מנת להראות לסינים את מקומם ולמנוע מהם התחזקות על חשבון החלשת מעמדה של ארצות הברית במזרח התיכון. אבל בעיקר, ארצות הברית בראשות טראמפ חותרת למנוע מצב שבו בעודה נאבקת בסין בטאיוואן ובמזרח הרחוק, תנשוף סין בעורפה של ארצות הברית במזרח התיכון.

זהו מאבק סכום אפס ורק אחד מהצדדים, ארצות הברית או סין, יכול לצאת ממנו מנצח. לא נותר לי אלא לקוות שבצד המנצח יהיו האמריקאים, שהם בעלי בריתה החזקים ביותר של ישראל בעולם.