סרד: "הייתה כאן שואה וסלובקים השתתפו בה"

סרד (Sered) היא עיירה כה קטנה, עד שאין דרך לשלם בתחנת הרכבת שלה. אין קופה, אין מכונה, אין פקח. פשוט עולים על הרכבת ומשלמים בה, אם מישהו בא לגבות; ואם אתם תיירים – תקוו שהמבקר יידע מספיק אנגלית כדי להבין שלא התפלחתם. בעצם, כמעט ואין סיבה שתיירים יגיעו אל העיירה, מרחק של כשעה נסיעה מהבירה ברטיסלבה. האתר המשמעותי היחיד בה הוא מחנה העבודה ששרד מתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה.

זהו המחנה היחיד שנותר בסלובקיה, שנשלטה באותן שנים בידי משטר בובות פרו-נאצי. בדצמבר 1939, חצי שנה לאחר שהעניקו הגרמנים (שכבשו את צ'כוסלובקיה) אוטונומיה לסלובקיה תחת שלטונו של יוזף טיסו, חיו בה 88,900 יהודים. הממשלה החדשה חוקקה חוקים אנטי‑יהודיים בתחומי החברה והכלכלה, הפקיעה את רכושם, הורתה להם לענוד אות קלון ונידתה אותם מן החברה בחוקים דמויי חוקי נירנברג. בספטמבר 1940 הוקם "מרכז היהודים" בכפיפות לממשלה, במטרה לקדם הגירת יהודים, להסב אותם לעבודה גופנית ולנהל בתי ספר ומוסדות צדקה.

גירוש יהודי סלובקיה החל, בהסכמה עם הגרמנים, במארס 1942. עד אוקטובר של אותה שנה גורשו 58,000 מהם לאושוויץ, מַיידַנֶק ואזור לובלין. רכושם נמכר בזול או חולק חינם לאוכלוסייה כדי לקנות את ליבה. ההנהגה היהודית, לה נודע מראש על תוכניות הגירוש, הקימה את "קבוצת העבודה" בראשותם של הרב מיכאל דב וייסמנדל החרדי וגיזי פליישמן הציונית; הוא ניצל, היא נספתה. הקבוצה פעלה לסכל תוכניות אלו באמצעות תשלום שוחד והצליחה להפסיק את הגירוש באוקטובר 1942. לאחר מכן ניהלו פעילים נועזים אלו מו"מ על "תוכנית אירופה" - אשר אמנם לא הצילה את שארית יהודי היבשת, אך סייעה לשמור על שרידי הקהילה בסלובקיה.

10,000 יהודים הצליחו להימלט מסלובקיה להונגריה, ואחרים ניסו להינצל על‑ידי התנצרות או השגת מסמכים אריים מזויפים. 2,500 יהודים השתתפו במרד הסלובקי הלאומי באוגוסט-אוקטובר 1944. עם קריסת המרד, גורשו 13,500 יהודים לאושוויץ, זקסנהאוזן וטרזין, מתוכם שרדו 10,000. בסך הכל נספו 100,000 מיהודי סלובקיה ו‑30,000-25,000 ניצלו (כולל יהודים שברחו לפני 1938).

• מצוקת ניצולי השואה: כל שורד שלישי מתחת לקו העוני
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הליכה של חצי שעה ביום שלג

היחס לאתרים מתקופת המלחמה והשואה מלמד לעיתים על חלקה של אותה מדינה באירועים ועל האופן בו היא רואה אותו במבט לאחור. בהולנד, בה שיתוף הפעולה עם הנאצים היה נרחב, קשה מאוד להגיע למחנה המעבר וסטרבורק, ממנו גורשו רבבות למחנות ההשמדה: התחבורה הציבורית מועטה, יש לאחר מכן הליכה ארוכה למדי וחלק מהמחנה הופקע לצורכי הצבא.

המחנות בגרמניה מתוחזקים היטב והגישה אליהם נוחה – חלק מחשבון הנפש המתמשך של הגרמנים. בפולין קל מאוד להגיע לאושוויץ ולמיידנק, קשה הרבה יותר להגיע לחלמנו, טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ – מה שמסמל את הדו-ערכיות שלהם ביחס לעברם תחת הנאצים. לגטו טרזין שבצ'כיה יש תחבורה סדירה והוא אתר מרשים. בחלק הסלובקי של צ'כוסלובקיה-לשעבר התמונה מורכבת יותר.

• טרנבה: בתי הכנסת הפכו לגלריה לאמנות ולבית קפה
• קשת 12 בפסגה: "המירוץ למיליון" מוביל וחדשות 12 פותחת פער
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מה וכמה מגיע לכם מביטוח לאומי? מחשבון

ביום קר ומושלג בחודש פברואר, הדרך היחידה להגיע מתחנת הרכבת למחנה סרד היא הליכה של חצי שעה – משימה לא פשוטה למי שרגיל למזג האוויר הישראלי. מן המחנה שרדו כעשרה צריפים, שמחציתם משמשים כמוזיאון; בניגוד למחנות בגרמניה ופולין, לא שומרו תנאי החיים הקשים של האסירים. ועוד בניגוד אחד: זהו אתר השואה היחיד המוכר לי, בו יש לשלם דמי כניסה. דומה שמנהליו גם לא בונים יותר מדי על תיירות: כמעט כל הספרות המוצעת למכירה בו היא בסלובקית (עוד הנגדה למחנות אחרים).

לצד זאת, הסרט המוקרן בכניסה – ארוך למדי, אבל הוא היחיד במוזיאון – מתייצב בגילוי לב הן מול העבר והן מול ההווה. יש הכחשת שואה בסלובקיה, אומר ההיסטוריון המופיע בו, והטענה היא שהשואה לא התרחשה בסלובקיה משום שלא היה בה תאי גזים. "צריך להבין שהשואה הייתה תהליך, שהגז היה בסופו ולא בתחילתו. הייתה כאן שואה וסלובקים השתתפו בה. חשוב לדבר על התהליך", הוא מדגיש.

11 רכבות גירוש

בתהליך זה היה מקום חשוב למחנה סרד. בספטמבר 1941 פרסמה ממשלת טיסו את "הקודקס היהודי", אשר בפועל שלל מיהודי סלובקיה את זכויותיהם ובין היתר קבע שבני 60-16 מחויבים בעבודת כפייה על פי הוראות משרד הפנים. מחנה סרד הוקם חודש לאחר מכן והיו בו סדנאות נגרות, צעצועים, בגדים ועוד.

בהמשך נעצרו בו היהודים שנועדו לגירוש למחנות, ובסך הכל יצאו ממנו באביב וקיץ 1942 חמישה משלוחים ובהם 4,463 יהודים; רובם נספו. כאשר פרץ המרד הסלובקי העבירו הגרמנים – שכבר היו לחוצים מאוד בכוח אדם בשל אבידותיהם הכבדות – את השמירה על המחנה לידי המשטרה המקומית. אנשיה פתחו את השערים ואפשרו ליהודים להימלט, ורבים מהם הצטרפו למרד – אם כי אחרים לא הצליחו למצוא מקום מסתור והעדיפו לחזור למחנה.

בספטמבר 1944, בעקבות המרד, נטלה גרמניה לידיה את השליטה הישירה בסלובקיה. מחנה סרד עבר לניהולו של הס"ס ולמפקדו התמנה פרנץ קנולמאייר – סלובקי ממוצא גרמני ("פולקסדויטשה") יליד ברטיסלבה. אנשי הס"ס לא איבדו זמן והחלו לאנוס אסירים, לענותם ואף לרוצחם. בסוף אותו חודש עבר הפיקוד לידי אלויס ברונר – עוזרו הבכיר של אדולף אייכמן, אשר נטל חלק בגירוש יהודי אוסטריה, יוון וצרפת ולבסוף הופקד על "הפתרון הסופי" בסלובקיה. ברונר היה אחד מן הבכירים שבפושעי המלחמה שלא נתפסו; הוא מצא מקלט בדמשק, נפצע קשה בשני נסיונות של המוסד לחסל אותו, אך מת בגיל 89.

בשלב זה הפך סרד למחנה ריכוז ממנו יצא הגל השני של יהודים שגורשו מסלובקיה, כאשר בחלק אחר שלו נכלאו מורדים, תומכיהם ופרטיזנים. ברונר ארגן 11 רכבות שגורשו לאושוויץ, טרזין, זַקְסֶנְהָאוּזֶן (בפאתי ברלין) ורֶאווֶנְסְבְּריק (מצפון לברלין). המשלוח האחרון יצא ב-31 במארס 1945 – ימים בודדים לפני השחרור בידי הצבא האדום, ועדות נוספת לקנאות הרצחנית של הנאצים עד הרגע האחרון. בסך הכל עברו במחנה 16,000 בני אדם, רובם יהודים שנרצחו.

לסלובקים נדרשו עשרות שנים עד שהפכו את המחנה לשעבר לאתר הנצחה וזיכרון. מוזיאון השואה נפתח ב-2016, והוא כולל תצוגות על חיי היהודים בסלובקיה, השואה במדינה, חלקם של הסלובקים בה וחסידי אומות העולם. התצוגה מיושנת למדי – בנויה בעיקר על צילומים עם מעט חפצים מקוריים וללא אמצעי מולטימדיה – ובעיקרה בסלובקית.

השואה עודנה מורגשת בברטיסלבה

בחזרה בברטיסלבה, בה תוצאות השואה מורגשות עד היום. בעיר חיים כמה מאות יהודים, שרובם מתחתנים בנישואי תערובת. נותר בה בית כנסת אחד בלבד, שלא כדאי לחמם את האולם הראשי שלו בשל מיעוט המתפללים, ושליח חב"ד, הרב ברוך מיירס מאיר הפנים, מפעיל (בקושי) מניין באולם צדדי.

בית הכנסת הניאולוגי הגדול נהרס בשנת 1969 כדי להקים את גשר SNP המכונה "גשר העב"ם" בשל צורת המבנה שבראש צידו הדרומי. כקילומטר מהגשר מערבה מצויים קבריהם של ר' משה, החת"ם סופר, וכמה מבני משפחתו – השרידים היחידים מבית הקברות, שנהרס גם הוא. אלו הן עדויות מוחשיות למה שסבלו "הקורבנות הכפולים" – מי שנרדפו תחילה בידי הנאצים ולאחר מכן בידי הקומוניסטים. סלובקיה היא אחת ממדינות אירופה בה השואה כמעט הושלמה. אבל רק כמעט. יש בית חב"ד ויש ישראלים ויש מוזיאון יהודי – אחרי הכל ולמרות הכל.