עיסקת רכישת חברת הבת על ידי חברת האם, אינה מלאכותית
שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אבי גורמן, קיבל את ערעורן של מוצרי שלם אריזות וחברת הבת שלה, שלם פתרונות אריזה, על קביעת פקיד השומה נתניה, שראה בעיסקה שבה נמכרה חברת הבת לחברת האם, כעיסקה מלאכותית. בית המשפט קבע כי המדובר ברכישת מניות של חברה בהפסדים, שנעשתה לאורך שנים ומטעמים עסקיים ברורים, ואינה מלאכותית.
פקיד השומה טען כי השינוי המבני שנעשה בחברה, היה לצורך שימור הפסדים מועברים של חברת הבת. כן קבע, כי לחברה הבת נמחלו חובות בשטרי הון בגובה של כ-50 מיליון שקל, ודחה את טענת החברות כי שטרי ההון לא נמחלו אלא הועברו לידי החברה האם, המפעילה מפעל תעשייתי בקיסריה, לייצור ושיווק מוצרי אריזה מפלסטיק, בטכנולוגיה של הזרקה. חברת הבת שייכת לחברי קיבוץ יקום, והיא הפעילה בשטח קיבוץ יקום מפעל תעשייתי לייצור מכלים ופקקים מפלסטיק, בטכנולוגיה של ניפוח.
חברת האם רכשה את מניות חברת הבת בשלושה שלבים. לאחר שכבר נרכשו מחצית הזכויות בחברת הבת ע"י חברת האם, הצטברו אצל חברת הבת הפסדים בגובה כ-54 מיליון שקל. מספר חודשים לאחר החתימה על הסכם הרכישה השלישי, חתמו חברת האם וחברת הבת על הסכם העברת פעילותה של חברת האם בתחום ייצור ושיווק מוצרי אריזה מפלסטיק לחברת הבת .
בעקבות רכישת מלוא הזכויות בחברת הבת ובעקבות שינוי המבנה, פעילותה של חברת הבת הועברה מהמפעל שהיה בקיבוץ יקום אל מקום פעילותה של חברת האם וחברות הקשורות אליה – בקיסריה. לאחר כחצי שנה, פרצה שריפה במפעל והיא הגיעה להסכם עם המבטחת מנורה לתשלום של 155 מיליון שקל. תשלומי הביטוח הניבו שתי החברות רווח הון.
בעניין הראשון, קבע בית המשפט כי מדובר בהתנהלות עסקית, של מי שהשקיעה במשך תקופה של כ-5 שנים, עשרות מיליוני שקלים ברכישת המניות ונאבקה לשיקום החברה שרכשה. ההפסדים נוצרו בתקופה בה החזיקה החברה האם במחצית מהון המניות לפחות, ומאחר שהיא מימנה את פעילות החברה, מוצדק להתיר לה את קיזוז ההפסדים ולא המדובר בהפחתת מס בלתי נאותה.
באשר לעניין השני, של אירוע השריפה, קבע בית המשפט כי האירוע היה בלתי מתוכנן, וקיזוז ההכנסה מדמי הביטוח כנגד ההפסדים המועברים, לא יכול להיזקף לחובת הגורמים המעורבים. בית המשפט קבע עוד, כי לא היה מקום לייחס לחברה שנרכשה, הכנסה בשל מחילת שטרי הון צמיתים, שכן שטרי ההון לא נמחלו אלא הועברו לחברה הרוכשת כחלק מעסקת הרכישה. לקביעת בית המשפט, מדובר בהתנהלות עסקית מקובלת, ולא היה מקום לשומות בסכומי העתק שיצאו.
- 1.כלכלן 01/05/2024 19:40הגב לתגובה זוצריך לבדוק מה הקשר של השופט לחברה - אין בבתי משפט פסיקות סתם , למדנו מהעליון שהכל אינטרסים ועיוות החוק מערכת מושחתת
האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
אחרי קרוב שלושה עשורים של נישואים ודיון סוער בבית הדין האזורי, הגיע הערעור לדיון מחודש בירושלים. בפסק דין ארוך ומנומק בחרו הדיינים להפנות את בני הזוג לייעוץ זוגי מקצועי, לאחר שהאשה הצהירה כי מעולם לא הסכימה להתגרש, וכי רצונה הוא לשקם את הבית. בית הדין
מתח ביקורת על ההנחה השגויה שננקטה בערכאה הקודמת, וקובע כי לפני גט יש למצות את התקוות לשלום בית
בני הזוג, שנשואים מזה 26 שנה, התייצבו בפני הרכב בית הדין הרבני הגדול. מאחורי הדלת עמדו שנים ארוכות של מאבקים, ניסיונות פיוס, תביעות בבית הדין ובבית המשפט, והליכים שהחלו כבר לפני כמעט עשור. ואולם הפעם, כך נראה, התמונה נפתחה מחדש. האשה, שבעבר צוטטה כאילו הסכימה להתגרש, התייצבה בערעור כשהיא נחושה להבהיר כי הדברים לא היו ולא נבראו, וכי כל רצונה הוא לשמור על הבית שבו היא ובעלה הקימו משפחה. “אני אוהבת את בעלי ורוצה לעשות הכל למען שלום הבית”, היא אמרה לדיינים בקול יציב, ובית הדין, כך התברר, האמין לה.
כך החל פסק דין חריג ורב־משמעות, שבו ביטל בית הדין הגדול את חיוב הגט שנקבע בבית הדין האזורי בחיפה. הדיינים - הרב הראשי הספרדי דוד יוסף, הרב שלמה שפירא והרב מימון נהרי - קבעו כי החלטת הערכאה הקודמת התבססה על הנחה שגויה שלפיה האשה הסכימה לגירושים, ואף על יישום חלקי של דברי רבנו ירוחם, מבלי לבחון את המצב העובדתי והזוגי המלא. במקום זאת, הם הורו להפנות את בני הזוג לייעוץ זוגי מקצועי לתקופה בת שישה חודשים, שבמהלכה יוקפאו כל ההליכים המשפטיים.
הפרשה עצמה מורכבת ורבת שכבות. הצדדים נשואים כבר שנים רבות ולהם שני ילדים - בן בגיר וילדה בת 16. הבית המשותף שבו הם מתגוררים שימש במשך כל השנים מרכז חייהם של בני המשפחה, וגם כשעלו קשיים, המשיכו הצדדים לחיות תחת קורת גג אחת. בשלב מסוים, כך עולה מהתיק, הגיש הבעל תביעה לגירושין כבר ב-2015, אך לאחר שניסיונות שלום בית הצליחו, הוא משך את התביעה. לימים הוא הודה כי המפגש הרבני במסגרת אותו ניסיון שלום בית העניק לו תקווה למערכת זוגית חדשה.
האשה חזרה בה מרצונה להתגרש
אלא שבשלהי 2023, לאחר שנים של מתיחות, פנה הבעל שוב לבית הדין והגיש תביעה חדשה לגירושים. הפעם הוא טען כי אין צורך לפרט עילות, שכן לדבריו אשתו מסכימה להתגרש. אלא שהתביעה הזו לא כללה כל התייחסות לענייני רכוש, משמורת ילדים או מזונות, כך שמבחינה פרקטית היא לא יכלה להביא לפירוד מסודר. בדיון שנערך ללא עורכי דין, כך תיארו הצדדים, אמרה האשה דברים שהבעל פירש כהסכמה להתגרש, אך בהמשך, לאחר שהתייעצה עם עורך דין והבינה את משמעות הדברים, היא חזרה בה וטענה שלא אמרה דבר כזה.
- לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל
- למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בבית הדין האזורי, כך נכתב בהחלטה שנבחנה כעת בערעור, אמרו הדיינים כי, “שני הצדדים רוצים להתגרש” והוסיפו כי האשה טענה בדיון כי, “אני מסכימה להתגרש. אני רוצה לסיים את הסבל הזה”. על הבסיס הזה, ועל בסיס הבנה הלכתית כי כששני בני הזוג אינם רוצים זה בזה, יש לחייב את מי שמסרב, קבע בית הדין האזורי כי האשה חייבת בגט גם בלי שיוסדרו יתר העניינים.
האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
אחרי קרוב שלושה עשורים של נישואים ודיון סוער בבית הדין האזורי, הגיע הערעור לדיון מחודש בירושלים. בפסק דין ארוך ומנומק בחרו הדיינים להפנות את בני הזוג לייעוץ זוגי מקצועי, לאחר שהאשה הצהירה כי מעולם לא הסכימה להתגרש, וכי רצונה הוא לשקם את הבית. בית הדין
מתח ביקורת על ההנחה השגויה שננקטה בערכאה הקודמת, וקובע כי לפני גט יש למצות את התקוות לשלום בית
בני הזוג, שנשואים מזה 26 שנה, התייצבו בפני הרכב בית הדין הרבני הגדול. מאחורי הדלת עמדו שנים ארוכות של מאבקים, ניסיונות פיוס, תביעות בבית הדין ובבית המשפט, והליכים שהחלו כבר לפני כמעט עשור. ואולם הפעם, כך נראה, התמונה נפתחה מחדש. האשה, שבעבר צוטטה כאילו הסכימה להתגרש, התייצבה בערעור כשהיא נחושה להבהיר כי הדברים לא היו ולא נבראו, וכי כל רצונה הוא לשמור על הבית שבו היא ובעלה הקימו משפחה. “אני אוהבת את בעלי ורוצה לעשות הכל למען שלום הבית”, היא אמרה לדיינים בקול יציב, ובית הדין, כך התברר, האמין לה.
כך החל פסק דין חריג ורב־משמעות, שבו ביטל בית הדין הגדול את חיוב הגט שנקבע בבית הדין האזורי בחיפה. הדיינים - הרב הראשי הספרדי דוד יוסף, הרב שלמה שפירא והרב מימון נהרי - קבעו כי החלטת הערכאה הקודמת התבססה על הנחה שגויה שלפיה האשה הסכימה לגירושים, ואף על יישום חלקי של דברי רבנו ירוחם, מבלי לבחון את המצב העובדתי והזוגי המלא. במקום זאת, הם הורו להפנות את בני הזוג לייעוץ זוגי מקצועי לתקופה בת שישה חודשים, שבמהלכה יוקפאו כל ההליכים המשפטיים.
הפרשה עצמה מורכבת ורבת שכבות. הצדדים נשואים כבר שנים רבות ולהם שני ילדים - בן בגיר וילדה בת 16. הבית המשותף שבו הם מתגוררים שימש במשך כל השנים מרכז חייהם של בני המשפחה, וגם כשעלו קשיים, המשיכו הצדדים לחיות תחת קורת גג אחת. בשלב מסוים, כך עולה מהתיק, הגיש הבעל תביעה לגירושין כבר ב-2015, אך לאחר שניסיונות שלום בית הצליחו, הוא משך את התביעה. לימים הוא הודה כי המפגש הרבני במסגרת אותו ניסיון שלום בית העניק לו תקווה למערכת זוגית חדשה.
האשה חזרה בה מרצונה להתגרש
אלא שבשלהי 2023, לאחר שנים של מתיחות, פנה הבעל שוב לבית הדין והגיש תביעה חדשה לגירושים. הפעם הוא טען כי אין צורך לפרט עילות, שכן לדבריו אשתו מסכימה להתגרש. אלא שהתביעה הזו לא כללה כל התייחסות לענייני רכוש, משמורת ילדים או מזונות, כך שמבחינה פרקטית היא לא יכלה להביא לפירוד מסודר. בדיון שנערך ללא עורכי דין, כך תיארו הצדדים, אמרה האשה דברים שהבעל פירש כהסכמה להתגרש, אך בהמשך, לאחר שהתייעצה עם עורך דין והבינה את משמעות הדברים, היא חזרה בה וטענה שלא אמרה דבר כזה.
- לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל
- למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בבית הדין האזורי, כך נכתב בהחלטה שנבחנה כעת בערעור, אמרו הדיינים כי, “שני הצדדים רוצים להתגרש” והוסיפו כי האשה טענה בדיון כי, “אני מסכימה להתגרש. אני רוצה לסיים את הסבל הזה”. על הבסיס הזה, ועל בסיס הבנה הלכתית כי כששני בני הזוג אינם רוצים זה בזה, יש לחייב את מי שמסרב, קבע בית הדין האזורי כי האשה חייבת בגט גם בלי שיוסדרו יתר העניינים.
