בוטל האיסור להשתמש בנתוני רב-קו בתביעות

בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל באחרונה את הוראת משרד התחבורה האוסרת על חברות התחבורה הציבורית לעשות שימוש בנתוני נוסעים מכרטיס הרב-קו לצורך התגוננות בהליכים משפטיים. בפסק הדין נקבע כי מי שתובע את חברת התחבורה מסכים לכך שהחברה תיעזר בנתונים שנאספו עליו, בדיוק כמו אדם שמגיש תלונה ישירה. סגן נשיא בית המשפט המחוזי, השופט ארנון דראל, קיבל את עתירתן של תשע חברות תחבורה גדולות, בהן אלקטרה אפיקים, אקסטרא, נתיב אקספרס, מטרופולין וקווים, שתקפו את החלטת משרד התחבורה מאוקטובר 2024. ההחלטה חייבה את החברות לקבל צו שיפוטי בכל פעם שהן רצו לגשת למידע שמור במאגר המסלקה של כרטיס הרב-קו לצורך התגוננות משפטית.

המחלוקת פרצה לאחר שהרשות להגנת הפרטיות קיבלה תלונה מנוסע שגילה שנתוני הנסיעות שלו צורפו לכתב הגנה של חברת תחבורה ללא הסכמתו. בעקבות כך, הוציא משרד התחבורה הנחיה ברורה לחברות, שלפיה "חל איסור מוחלט להוציא מידע על נוסעים לצורך התגוננות משפטית ולמעשה לכל צורך שאינו מתן שירותי תחבורה ציבורית לנוסעים". לדברי המשרד, "שימוש בנתוני נוסעים למטרה שאינה נמנית על המטרות לשמן נאסף המידע - אסור על פי דין", ובכל מקרה שבו חברה צריכה את המידע להתגוננות משפטית, עליה לפנות לבית משפט ולקבל צו שיפוטי שיופנה למשרד התחבורה.

חברות התחבורה טענו שההנחיה הזו גורפת ובלתי מידתית. לטענתן, כשנוסע מגיש תביעה נגדן, הוא נותן הסכמה לכך שהן יעשו שימוש בנתונים שלו לצורך בירור התביעה - בדיוק כמו שקורה כשאדם מגיש תלונה ישירה לחברה. הן גם הדגישו שהחובה לפנות לבית משפט בכל מקרה מטילה נטל כבד עליהן ועל מערכת המשפט, בייחוד כשמדובר בתביעות קטנות.

ההבחנה שלא עמדה במבחן

משרד התחבורה והרשות להגנת הפרטיות הסבירו שיש הבדל משמעותי בין תלונה לתביעה. כשנוסע מתלונן ישירות לחברה, הוא מבטא רצון ברור לבירור ולכן מסכים שהחברה תשתמש בנתונים. לעומת זאת, כשהוא תובע בבית משפט, יש חשיפה פומבית רחבה יותר ומעורבות של גורם חיצוני, ולכן לא ניתן ללמוד מכך על הסכמתו. השופט דראל דחה את ההבחנה הזו. "לדידי, אין מקום להבחנה שנעשית על ידי המשיבים", קבע השופט בפסק הדין. "בעת הגשת תביעה לבית המשפט, כשם שבעת הגשת תלונה ישירה לחברה המפעילה, הנוסע מבקש מבית המשפט שיכריע בטענות שהוא מעלה נגד החברה המפעילה. כך, באופן אינהרנטי, מתקבלת גם הסכמתו לכך שהחברה המפעילה תהיה חשופה לנתונים המופיעים במסלקה". השופט הוסיף והסביר כי, "ניתן אפוא ללמוד על הסכמתו של תובע לכך שהמפעילות ישתמשו במידע שנאסף עליו, ככל שהוא רלוונטי לתביעה שהגיש, במסגרת ההליך המשפטי, כפי שניתן ללמוד מהגשת תלונה".

בפסק הדין נקבע שחברות התחבורה הציבורית רשאיות להשתמש בנתוני נוסעים מהמסלקה כדי להתגונן מפני תביעות, ללא צורך בהליך שיפוטי נפרד לקבלת צו. החלטת משרד התחבורה מאוקטובר 2024 בוטלה. עם זאת, השופט דראל הבהיר שתובע המעוניין להימנע מחשיפת מידע פרטי יכול לבקש זאת במסגרת ההליך על דרך של בקשה לאיסור פרסום או להשמטת פרטים מסוימים, כפי שמקובל בהליכים משפטיים רבים. בית המשפט גם דחה טענות נוספות של חברות התחבורה בנוגע לאפליה וסמכות משרד התחבורה, אך קבע שאין צורך להרחיב בכך נוכח הקביעה המרכזית.

במקביל לעתירת חברות התחבורה, הוגשה גם עתירה של עמותת דרך כבוד ונוסעים נוספים, שטענו כי מאגר המידע פרוץ לחלוטין למפעילות ללא בקרה נאותה. העתירה הזו נדחתה, כשבית המשפט ציין שמשרד התחבורה והרשות להגנת הפרטיות ממילא בוחנים את הטענות האלה במסגרת בדיקה שוטפת. משרד התחבורה והרשות להגנת הפרטיות יישאו בהוצאות משפט של חברות התחבורה, בסכום של 20 אלף שקל.