59 מיליארד דולר לפטריוט: לוקהיד מרטין נערכת לשלש את ייצור המיירטים
לוקהיד מרטין קיבלה מסגרת הזמנות בהיקף של עד 59 מיליארד דולר לייצור מיירטי פטריוט מסוג PAC-3 MSE. ההסכם מעניק לפנטגון ולמדינות בעלות ברית אפשרות להזמין אלפי טילים לאורך שבע שנים, ומעמיד מאחוריו מימון שמאפשר לחברה להרחיב קווי ייצור, להזמין רכיבים מספקים ולהכשיר עובדים. עבור לוקהיד, מדובר באחד החוזים הגדולים בתולדות חטיבת הטילים שלה.
היעד הוא להגדיל את התפוקה מכ-600 מיירטים בשנה לכ-2,000. לוקהיד מסרה שיא של 620 טילים ב-2025, אחרי גידול של יותר מ-60% בתוך שנתיים. בקצב החדש, הייצור השנתי יהיה גבוה פי 3.2 מהרמה האחרונה. אם המפעלים יגיעו ליעד וישמרו עליו, שבע שנות החוזה יכולות לייצר קיבולת של עד 14 אלף מיירטים.
החישוב גם מסביר את היקף המסגרת. מחירו של PAC-3 MSE מוערך בכ-4 מיליון דולר, בהתאם לתצורת העסקה, חלפים ושירותים. 14 אלף טילים במחיר כזה משקפים כ-56 מיליארד דולר, קרוב מאוד לתקרת החוזה. מחיר יחידה בחוזים ממשלתיים כולל לעיתים ציוד נלווה, תמיכה והכשרת צוותים, ולכן ההכנסה הממוצעת בפועל עשויה להשתנות בין הזמנה להזמנה.
הביקוש הגיע לנקודת שיא בעקבות שימוש נרחב במערכות הגנה מפני טילים בליסטיים, טילי שיוט ומטוסים. ארצות הברית ובעלות בריתה ירו מאות מיירטים בזירות שונות, בזמן שמדינות אירופה, המפרץ ואסיה מבקשות להגדיל מלאים. כל ירי מבצעי מקטין מלאי שיוצר במשך שנים, והפער בין קצב הצריכה לקצב המפעלים הפך את זמני האספקה לחלק מרכזי בהחלטות הביטחוניות.
המספר הגדול הוא תקרת חוזה, ההכנסות תלויות במסירות
מסגרת של 59 מיליארד דולר שונה מהזמנה קשיחה שמשולמת מראש. היא קובעת תקרה ומאפשרת לממשלה לבצע הזמנות לאורך התקופה. לוקהיד תרשום הכנסות לפי חוזים שיופעלו, התקדמות הייצור ומסירת המיירטים. בחלוקה פשוטה, ניצול מלא של המסגרת משקף כ-8.4 מיליארד דולר בשנה, אך בשנים הראשונות חלק גדול מהכסף יופנה להקמת קיבולת ולתשלומי מקדמה לספקים.
החברה כבר קיבלה בספטמבר 2025 חוזה של 9.8 מיליארד דולר ל-1,970 מיירטים וציוד נלווה, ובאפריל 2026 נוספה פעולת חוזה בהיקף 4.7 מיליארד דולר שנועדה להאיץ את הייצור. ההסכם החדש מרחיב את אופק ההזמנות ונותן לספקים ודאות להשקיע במכונות, חומרים ומלאי. הוא גם מפחית את הסיכון שלוקהיד תקים קווים חדשים ותישאר עם קיבולת פנויה כשהביקוש הביטחוני יתמתן.
הרחבת התפוקה תלויה בשרשרת רחבה. בואינג מייצרת את ראשי הביות, האניוול מספקת רכיבים נוספים ו-L3 האריס מעורבת במערכות ההנעה. הסכמי מסגרת נפרדים נחתמו עם ספקים מרכזיים כדי למנוע מצב שבו לוקהיד מרחיבה את ההרכבה הסופית אך מחכה למנועים או לאלקטרוניקה. במפעלים ביטחוניים, צוואר בקבוק קטן יכול לעכב מערכת שלמה שמורכבת מאלפי פריטים.
לוקהיד מפתחת במקביל את PAC-3 ACE, מיירט זול יותר שמחירו עשוי לעמוד על כ-2 מיליון דולר, פחות ממחצית ממחיר ה-MSE. טיסת הניסוי הראשונה מתוכננת ל-2028, והטיל מיועד להשתלב באותם משגרים בחבילות של 12. הוא יציע יכולת מופחתת מול מטרות מורכבות, אך יאפשר לצבאות לשמור את ה-MSE היקר לאיומים בליסטיים וליירט מטוסים או טילי שיוט באמצעות חימוש זול יותר.
עבור המשקיעים, החוזה מאריך את נראות ההכנסות של חטיבת הטילים ומחזק את צבר העבודה, אך שיעור הרווח תלוי בתמחור, בעלויות ההקמה ובקצב שבו הממשלה תממש הזמנות. מעבר מ-620 ל-2,000 יחידות עשוי להוריד עלות ליחידה בזכות סדרות ייצור ארוכות, ובמקביל תקני איכות מחמירים והשקעה במפעלים יכבידו על תזרים המזומנים בשלבי ההרחבה.
