גוגל משיקה שירות מהפכני שאף אחד לא האמין שהוא אמיתי ונייקי מטלטלת את שוק הנעליים

1 באפריל 2004 - גוגל משיקה את Gmail 

ב-1 באפריל 2004 גוגל השיקה את שירות Gmail, כאשר עצם פרסום המוצר בתאריך שמזוהה עם מתיחות גרם לחלק מהמשתמשים והתקשורת להטיל ספק באמינות ההודעה. באותה תקופה גוגל הייתה מזוהה בעיקר עם מנוע החיפוש שלה, אך כבר החלה לבנות סל שירותים רחב יותר למשתמשים פרטיים. שוק הדואר האלקטרוני נשלט על ידי הוטמייל של מיקרוסופט ויאהו מייל, עם מאות מיליוני משתמשים פעילים. השירותים הקיימים פעלו תחת מגבלות אחסון, ממשקים פחות מתקדמים ותלות גבוהה בפרסום בסיסי.

במסגרת ההשקה הציגה גוגל נפח אחסון של 1 גיגה בייט לכל משתמש, נתון שהיה גבוה משמעותית ביחס למקובל בשוק. שירותים מתחרים סיפקו בין 2 ל-100 מגה בייט בלבד, פער של פי עשרות ואף פי מאה במקרים מסוימים. המשמעות בפועל הייתה שמשתמשים יכלו לשמור אלפי ואף עשרות אלפי הודעות ללא צורך במחיקה שוטפת. הדבר שינה את אופן השימוש בדואר אלקטרוני, והפך אותו לכלי שמאפשר שמירת מידע ארוך טווח ולא רק תקשורת שוטפת.

השירות הושק במודל הזמנה בלבד, כאשר מספר המשתמשים הראשוני היה מוגבל מאוד. כל משתמש קיבל מספר מצומצם של הזמנות להפצה, מה שיצר מנגנון צמיחה מבוקר. בתוך זמן קצר נוצר ביקוש גבוה להזמנות, ובאתרי מסחר נמכרו הזמנות במחירים של עשרות דולרים ליחידה. במקביל, גוגל הרחיבה את תשתיות השרתים שלה, תוך השקעה בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים כדי להתמודד עם עומסי אחסון הולכים וגדלים.

Gmail כלל תכונות שלא היו נפוצות באותה תקופה, לרבות מנוע חיפוש פנימי מהיר, תצוגת שיחות שמרכזת הודעות לפי שרשור, מערכת סינון דואר זבל ותיוג הודעות במקום תיקיות מסורתיות. בנוסף שולב מודל פרסום שהתבסס על ניתוח תוכן ההודעות, מה שאיפשר הצגת מודעות רלוונטיות. השירות התרחב בהדרגה והגיע בתוך מספר שנים לעשרות מיליוני משתמשים ובהמשך למאות מיליונים.

• אפל פותחת את סירי למתחרות: שינוי כיוון באסטרטגיית הבינה המלאכותית
• קוואלקום תחת לחץ: הורדת המלצה והערכה לירידה של כ-23% במניה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

1 באפריל 1999 - יאהו משלימה את רכישת Broadcast.com תמורת כ-5.7 מיליארד דולר

ב-1 באפריל 1999 יאהו השלימה את רכישת Broadcast.com, חברה שפעלה בתחום שידורי האינטרנט, בעסקה שהתבצעה באמצעות מניות והוערכה בכ-5.7 מיליארד דולר. מדובר באחת העסקאות הגדולות ביותר בתחום האינטרנט באותה תקופה, כאשר שוק ההון האמריקאי נמצא בשיא של עליות במניות טכנולוגיה. Broadcast.com הוקמה בשנת 1995 על ידי מארק קיובן וטוד וגנר, ופיתחה פלטפורמה להעברת שידורי אודיו ווידאו בזמן אמת דרך האינטרנט, תחום שהיה אז בשלבי התפתחות מוקדמים. החברה בנתה תשתית טכנולוגית שאיפשרה שידור של אירועים חיים למשתמשים רבים במקביל, תוך שימוש בטכנולוגיות דחיסה והפצה על גבי רשת האינטרנט הציבורית.

החברה סיפקה שירותים למיליוני משתמשים, לרבות שידורי משחקי ספורט, תחנות רדיו, אירועי חדשות ותוכן בידורי, והפעילה רשת של אלפי ספקי תוכן ושותפים מסחריים. בשנת 1998 רשמה Broadcast.com הכנסות של כ-55 מיליון דולר, אך במקביל הציגה הפסד תפעולי, בין היתר בשל השקעות גבוהות בתשתיות ובהתרחבות. למרות היקף ההכנסות היחסית נמוך, שווי העסקה שיקף מכפיל הכנסות של למעלה מ-100, נתון גבוה מאוד גם ביחס לשוק באותה תקופה. הדבר שיקף את רמות התמחור של חברות אינטרנט, שבהן משקל רב ניתן לפוטנציאל צמיחה עתידי ולא לרווחיות בפועל.

העסקה בוצעה באמצעות מניות יאהו, אשר נסחרו בשווי שוק של עשרות מיליארדי דולרים ושימשו כמטבע מרכזי לרכישות. מארק קיובן, ממייסדי החברה, קיבל במסגרת העסקה מניות יאהו בשווי של מיליארדי דולרים, והפך לבעל הון משמעותי בתוך זמן קצר. יאהו עצמה פעלה באותה תקופה כפורטל אינטרנט מרכזי, שסיפק שירותי חיפוש, דואר, חדשות ותוכן, וניסתה להרחיב את פעילותה לתחומים נוספים. העסקה שיקפה תחרות בין חברות אינטרנט על שליטה בתוכן ובמדיה, לצד ניסיון להגדיל את משך השהייה של משתמשים בפלטפורמות.

• המכשיר שעשה מהפכה בעבודה במשרדים ובית הקפה הקטן שהפך לאימפריה בינל'
• היום שבו הוגש כתב אישום נגד מלך אג"ח הזבל והמדינה הראשונה שאסרה עישון במקומות עבודה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

לאחר השלמת הרכישה שולבה Broadcast.com בתוך פעילות Yahoo Media, והטכנולוגיה שלה שימשה לפיתוח שירותי שידור חיים, לרבות שידורי ספורט ואירועים מיוחדים. יאהו הרחיבה את פעילות התוכן שלה והגדילה את מספר השותפויות עם ספקי מדיה. 

1 באפריל 1985 - נייקי משיקה את נעלי הכדורסל Air Jordan 1 ומוכרת כ-450 אלף זוגות בתוך חודש

ב-1 באפריל 1985 נייקי השיקה את נעלי הכדורסל Air Jordan 1, במסגרת הסכם שנחתם עם שחקן ה-NBA מייקל ג'ורדן, אשר היה אז בתחילת דרכו בליגה. ההסכם כלל תשלום של כ-2.5 מיליון דולר לתקופה של חמש שנים, לצד רכיב של תמלוגים ממכירות, מה שהפך את ג'ורדן לשותף כלכלי בהצלחת המוצר. מדובר במהלך שבו החברה שילבה בין מוצר צריכה לבין דמות ספורטיבית מזוהה, תוך יצירת זיקה ישירה בין ביצועים על המגרש לבין מוצר מסחרי. נייקי ביקשה באמצעות המהלך לחזק את מעמדה בשוק הכדורסל, שבו פעלה מול מתחרים מבוססים.

מחיר הנעל לצרכן עמד על כ-65 דולר לזוג, כאשר מחיר ממוצע לנעלי ספורט באותה תקופה נע סביב 30 עד 40 דולר בלבד. הפער במחיר שיקף מיצוב גבוה יותר של המוצר, הן מבחינת עיצוב והן מבחינת שיווק. בתוך החודש הראשון נמכרו כ-450 אלף זוגות, נתון שהוביל להכנסות של כ-30 מיליון דולר בפרק זמן קצר יחסית. קמעונאים ברחבי ארה"ב הגדילו את ההזמנות, והחברה נדרשה להגדיל את קצב הייצור כדי לעמוד בביקוש.

נייקי הפעילה מערך שיווק רחב שכלל פרסומות טלוויזיה, קמפיינים מודפסים ושילוב הנעל במשחקי NBA, תוך שימוש בג'ורדן כפנים של המוצר. עיצוב הנעל כלל שילוב של צבעים שחור ואדום, אשר בלטו ביחס לנעלי כדורסל מסורתיות שהתבססו על צבעים בהירים. המוצר זכה לחשיפה רחבה גם בשווקים בינלאומיים והפך לאחד הדגמים הבולטים בשוק ההנעלה הספורטיבית.

הביקוש הגבוה הוביל להרחבת קווי ייצור, הגדלת הזמנות חומרי גלם והרחבת מערך ההפצה. במהלך השנה הראשונה נמכרו מיליוני זוגות של הנעל, וההכנסות מהקו הגיעו למאות מיליוני דולרים. הייצור התבצע במספר מוקדים, לרבות בארה"ב ובמדינות באסיה, תוך התאמה מתמדת לקצב המכירות. נייקי המשיכה לפתח דגמים נוספים תחת המותג Air Jordan, והרחיבה את פעילותה בתחום ההנעלה והלבוש הספורטיבי.

1 באפריל 1976 - אפל קמה כחברה פרטית ומתחילה פעילות ראשונית בתחום המחשבים האישיים

ב-1 באפריל 1976 הוקמה אפל כחברה פרטית בקליפורניה על ידי סטיב ג'ובס, סטיב ווזניאק ורון ויין. ההקמה בוצעה כשותפות רשמית, כאשר ויין החזיק כ-10% מהמניות אך מכר את חלקו זמן קצר לאחר מכן תמורת כ-800 דולר בלבד. ההון הראשוני הגיע ממכירת רכוש אישי של המייסדים, לרבות רכב של ג'ובס ומחשבון של ווזניאק, והסתכם בכמה אלפי דולרים בודדים. הפעילות הראשונית התנהלה ללא מימון מוסדי, ללא אשראי בנקאי וללא מערך תפעולי רחב. מדובר היה ביוזמה קטנה מאוד במונחים עסקיים, עם מיקוד בפיתוח מוצר בודד ובמכירה ישירה לחנויות אלקטרוניקה.

המוצר הראשון של החברה, מחשב Apple I, הוצע למכירה במחיר של 666.66 דולר ליחידה. ההזמנה הראשונה כללה כ-50 יחידות מחנות Byte Shop בקליפורניה, עסקה שהיקפה הכולל היה כ-33 אלף דולר. המחשבים סופקו כלוחות מעגלים מורכבים בלבד, ללא מארז, מסך או מקלדת, והלקוחות נדרשו להשלים את המערכת בעצמם. הייצור בוצע באופן ידני, כאשר המייסדים הרכיבו את היחידות בעצמם או בעזרת מספר מצומצם של עובדים. בהמשך יוצרו עוד עשרות יחידות, והיקף המכירות הראשוני נותר מוגבל יחסית.

הפעילות התנהלה מתוך מוסך בבית הוריו של ג'ובס, ללא פס ייצור תעשייתי וללא תשתית לוגיסטית מסודרת. לא היה מערך שיווק, לא מערך הפצה רחב ולא מערך שירות לקוחות מובנה. ההפצה בוצעה דרך מספר חנויות בודדות, והקשר עם הלקוחות היה ישיר יחסית. ההכנסות הראשוניות הסתכמו בעשרות אלפי דולרים בלבד, והחברה פעלה בהיקף קטן מאוד מבחינת כוח אדם ותשתיות.

בהמשך שנת 1976 החלה אפל לעבוד על דגם מתקדם יותר, Apple II, שכלל מארז, מקלדת מובנית ותצוגה, ונועד לפנות לקהל רחב יותר. פיתוח המוצר דרש השקעות גבוהות יותר, הן ברמת הפיתוח והן ברמת הייצור. לצורך כך גויס הון נוסף ממשקיעים פרטיים, בהיקף של מאות אלפי דולרים, והחברה החלה לבנות מערך ייצור מסודר יותר. במקביל, החלה להתגבש אסטרטגיה להרחבת המכירות מעבר לחנויות מקומיות.

בשנים שלאחר מכן הרחיבה אפל את פעילותה, פיתחה מוצרים נוספים ונכנסה לשוק המחשבים האישיים בקנה מידה רחב יותר. החברה הגדילה את היקפי הייצור, הרחיבה את רשת ההפצה וגייסה עובדים נוספים בתחומי פיתוח, ייצור ושיווק. במהלך סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 כבר נמכרו מאות אלפי יחידות של מחשבים, והכנסות החברה צמחו למאות מיליוני דולרים בשנה.

כיום אפל מנוהלת על ידי טים קוק, המכהן כמנכ"ל מאז 2011. הכנסות החברה השנתיות עומדות על מעל 380 מיליארד דולר, והרווח הנקי השנתי נע סביב 90 עד 100 מיליארד דולר. שווי השוק של החברה נע סביב 2.5 עד 3 טריליון דולר, והיא אחת החברות הגדולות בעולם מבחינת שווי והכנסות. 

1 באפריל 1974 - מחיר הנפט יורד מתחת ל-10 דולר לחבית 

ב-1 באפריל 1974 ירד מחיר הנפט אל מתחת לרמה של 10 דולר לחבית, לאחר תקופה של תנודתיות גבוהה בשוק האנרגיה העולמי. בתחילת שנות ה-70 עמד מחיר הנפט על כ-3 דולר לחבית בלבד, אך עלה במהירות בעקבות שינויים במדיניות הפקה של מדינות אופ"ק. העלייה במחירים התרחשה בתוך פרק זמן קצר והשפיעה על כלכלות רבות, במיוחד במדינות תעשייתיות שתלויות ביבוא אנרגיה. תנודות המחיר הפכו את שוק הנפט לאחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על פעילות כלכלית עולמית.

שוק הנפט באותה תקופה התבסס בעיקר על חוזים בין ממשלות וחברות אנרגיה, כאשר שוק החוזים העתידיים עדיין לא היה מפותח כפי שהוא כיום. היצע הנפט נקבע במידה רבה על ידי החלטות מדיניות של מדינות מפיקות, בעוד שהביקוש הגיע ממדינות תעשייתיות בעלות צריכת אנרגיה גבוהה. התנודתיות במחיר נבעה משילוב של שינויים בהיצע, בביקוש וברמות מלאי, וכן מהסכמים בין מדינות לגבי תפוקה ומחירים.

הירידה במחיר הנפט השפיעה על עלויות ייצור בתעשייה, על מחירי תחבורה ועל עלויות אנרגיה במשקי בית. מדינות מייבאות נפט נדרשו לבצע התאמות במדיניות הכלכלית, לרבות שינויים בתקציבים, במדיניות מוניטרית ובהתמודדות עם אינפלציה. השפעות אלו באו לידי ביטוי במגוון רחב של ענפים, כולל תעשייה כבדה, תחבורה וחקלאות.

חברות תעשייה ביצעו התאמות בהיקפי ייצור ובהשקעות, בהתאם לשינויים בעלויות האנרגיה. השוק הושפע גם מהיקפי מלאים, מהסכמים ארוכי טווח בין מדינות וחברות אנרגיה ומהתפתחויות גאופוליטיות. תנודות המחיר השפיעו על רמות אינפלציה, על קצב הצמיחה ועל תמחור מוצרים ושירותים, והיוו גורם מרכזי בתכנון כלכלי במדינות רבות.