נהג ההסעות נגד המעסיקה: האם הוא התפטר או פוטר?
בפסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, על ידי השופטת אסנת רובוביץ-ברכש, נדונה תביעה שהגיש עובד לשעבר של חברת הסעות. התביעה עסקה בפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ועגמת נפש. הסוגיה המרכזית שנידונה בפסק הדין היתה אם העובד פוטר או התפטר, ומי מבין הצדדים הוא זה שהביא את היחסים לידי סיום.
התובע, שעבד כנהג מיניבוס בחברה הנתבעת מאוגוסט 2019 ועד פברואר 2021, תבע את מעסיקיו בגין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לאחר שסיים את עבודתו בחברה. טענתו המרכזית של העובד היתה כי הוא פוטר על ידי המעסיק ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויים נוספים בגין עגמת נפש. לטענתו, היחסים הסתיימו בעקבות חוסר שעות עבודה ששולם לו, ולאחר שהתנהלות המעסיק כלפיו נהפכה לתוקפנית ואף בוצעו כלפיו איומים פיזיים.
מנגד, החברה טענה כי העובד התפטר מיוזמתו, לאחר שהתלונן בפני סדרני החברה על גובה שכרו, ולאחר שסירב להמשיך בעבודה למרות ניסיונות לשכנעו לחזור לעבודתו.
לטענת העובד, הוא נאלץ לחזור במונית לביתו אחרי איומים פיזיים עליו צילום: FREEPIK
השאלה העיקרית שהונחה בפני השופטת היתה אם מדובר בהתפטרות או פיטורים. על פי החוק, על בית הדין לבחון את כל נסיבות המקרה כדי להסיק מי מהצדדים יזם את סיום יחסי העבודה. כפי שהסבירה השופטת בפסק הדין, "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים לידי גמר". השופטת ציינה כי הביטוי לכך לא חייב להיות פורמלי, אלא יכול להופיע גם במעשים או בהתנהגות המעידה על כוונה ברורה לסיים את יחסי העבודה.
- עובד ותיק פוטר כשנה לפני פרישתו, תבע - ויפוצה
- האם עימות בין נהג לסדרן ייחשב תאונת עבודה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העובד טען כי סיים את עבודתו לאחר שדרש מהמעסיק להסדיר את חוסר השעות ששולמו לו, אך במקום לקבל מענה לבקשתו, נתקל ביחס תוקפני מצד המעסיק, שהורה לו להזדכות על הרכב ולהשאיר את מפתחות הרכב במשרד. לדבריו, הוא סיים את יום העבודה כשהוא מתמודד עם איומים פיזיים מצד המעסיק - מה שהוביל אותו להזמין מונית כדי לחזור לביתו.
מנגד, החברה טענה כי העובד הוא זה שהתפטר, כשהודיע לסדרני העבודה שהוא לא מעוניין להמשיך בעבודתו בעקבות אי שביעות רצונו מגובה השכר. לפי גרסת החברה, העובד אף סירב להיכנס לשיחה עם המנכ"ל, שהוזמן לשוחח עמו בניסיון למצוא פתרון לבעיה. בנוסף, העובד סירב לבצע את הסעות אחר הצהריים שנקבעו לו באותו היום, ודחה אותן באמצעות אפליקציית סידור העבודה.
בפסק הדין נקבע כי כדי להכריע בשאלה מי יזם את סיום יחסי העבודה, יש לבחון את כלל הראיות והעדויות. השופטת רובוביץ-ברכש ציינה כי יש לבחון לא רק מי היה היוזם הישיר של סיום העבודה, אלא גם למי היתה המוטיבציה לסיים את היחסים. לעתים, מה שנראה כהתפטרות עשוי למעשה להיות פיטורים, ולהפך.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
לאחר עיון בראיות שהוצגו לבית הדין, כולל תלושי השכר, עדויותיהם של סדרני העבודה ומנהלי החברה, וכן עדותו של העובד עצמו, נפסק כי העובד הוא זה שהתפטר מיוזמתו. בפסק הדין נכתב כי, "שעה שגרסת התובע נסתרת מספר פעמים וכן לא נתמכה בעדות או בראיה כלשהי, ושעה שגרסת הנתבעת לא נסתרה ונתמכה בתצהיר ועדות של שלושה עדים רלוונטיים... שוכנענו כי יש לקבל את גרסת הנתבעת לפיה התובע התפטר".
אחת הטענות המרכזיות שהעלה העובד היתה כי לא קיבל תשלום עבור שעות עבודה מסוימות. לדבריו, הוא פנה למעסיק בדרישה להסביר את החוסר, אך לא קיבל תשובה מספקת. עם זאת, בפסק הדין נחשף כי העובד לא הצליח להציג ראיות כתובות לפניותיו בנוגע לחוסר השעות, ולא ידע להציג במדויק את גובה החוסר עליו דיבר.
במהלך החקירה הנגדית אף שינה העובד כמה פעמים את גרסתו בנוגע למספר השעות החסרות, ולא הצליח להבהיר באופן מספק את הטענות שהעלה. כתוצאה מכך, בית הדין לא קיבל את טענתו בנושא זה, וציין כי תלושי השכר שהוצגו הראו כי השעות הנוספות שולמו לו מדי חודש.
לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, בית הדין הגיע למסקנה כי העובד התפטר ולא פוטר, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת. בנוסף, נדחתה גם התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן לא הוכח כי נגרמה לו פגיעה יוצאת דופן מצד המעסיק במהלך סיום העבודה.
עם זאת, במסגרת פסק הדין נמצא כי המעסיק לא הפריש עבור העובד תשלומים פנסיוניים כמתחייב מהחוק בתקופת העסקתו המלאה. לפיכך, נפסק כי על החברה להשלים את ההפרשות הפנסיוניות לתובע בסכום כולל של 5,699 שקל, עבור כל תקופת העסקתו. השופטת ציינה כי אף שמדובר בטעות מצד החברה, אין בכך די כדי להוכיח פגיעה חמורה שתצדיק מתן פיצויים נוספים לעובד.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
