נהג ההסעות נגד המעסיקה: האם הוא התפטר או פוטר?
בפסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, על ידי השופטת אסנת רובוביץ-ברכש, נדונה תביעה שהגיש עובד לשעבר של חברת הסעות. התביעה עסקה בפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ועגמת נפש. הסוגיה המרכזית שנידונה בפסק הדין היתה אם העובד פוטר או התפטר, ומי מבין הצדדים הוא זה שהביא את היחסים לידי סיום.
התובע, שעבד כנהג מיניבוס בחברה הנתבעת מאוגוסט 2019 ועד פברואר 2021, תבע את מעסיקיו בגין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לאחר שסיים את עבודתו בחברה. טענתו המרכזית של העובד היתה כי הוא פוטר על ידי המעסיק ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויים נוספים בגין עגמת נפש. לטענתו, היחסים הסתיימו בעקבות חוסר שעות עבודה ששולם לו, ולאחר שהתנהלות המעסיק כלפיו נהפכה לתוקפנית ואף בוצעו כלפיו איומים פיזיים.
מנגד, החברה טענה כי העובד התפטר מיוזמתו, לאחר שהתלונן בפני סדרני החברה על גובה שכרו, ולאחר שסירב להמשיך בעבודה למרות ניסיונות לשכנעו לחזור לעבודתו.
לטענת העובד, הוא נאלץ לחזור במונית לביתו אחרי איומים פיזיים עליו צילום: FREEPIK
השאלה העיקרית שהונחה בפני השופטת היתה אם מדובר בהתפטרות או פיטורים. על פי החוק, על בית הדין לבחון את כל נסיבות המקרה כדי להסיק מי מהצדדים יזם את סיום יחסי העבודה. כפי שהסבירה השופטת בפסק הדין, "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים לידי גמר". השופטת ציינה כי הביטוי לכך לא חייב להיות פורמלי, אלא יכול להופיע גם במעשים או בהתנהגות המעידה על כוונה ברורה לסיים את יחסי העבודה.
- הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל
- חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העובד טען כי סיים את עבודתו לאחר שדרש מהמעסיק להסדיר את חוסר השעות ששולמו לו, אך במקום לקבל מענה לבקשתו, נתקל ביחס תוקפני מצד המעסיק, שהורה לו להזדכות על הרכב ולהשאיר את מפתחות הרכב במשרד. לדבריו, הוא סיים את יום העבודה כשהוא מתמודד עם איומים פיזיים מצד המעסיק - מה שהוביל אותו להזמין מונית כדי לחזור לביתו.
מנגד, החברה טענה כי העובד הוא זה שהתפטר, כשהודיע לסדרני העבודה שהוא לא מעוניין להמשיך בעבודתו בעקבות אי שביעות רצונו מגובה השכר. לפי גרסת החברה, העובד אף סירב להיכנס לשיחה עם המנכ"ל, שהוזמן לשוחח עמו בניסיון למצוא פתרון לבעיה. בנוסף, העובד סירב לבצע את הסעות אחר הצהריים שנקבעו לו באותו היום, ודחה אותן באמצעות אפליקציית סידור העבודה.
בפסק הדין נקבע כי כדי להכריע בשאלה מי יזם את סיום יחסי העבודה, יש לבחון את כלל הראיות והעדויות. השופטת רובוביץ-ברכש ציינה כי יש לבחון לא רק מי היה היוזם הישיר של סיום העבודה, אלא גם למי היתה המוטיבציה לסיים את היחסים. לעתים, מה שנראה כהתפטרות עשוי למעשה להיות פיטורים, ולהפך.
- ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני
- רכשה דירה, חיכתה שנה וחצי - ולא תקבל פיצוי
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
לאחר עיון בראיות שהוצגו לבית הדין, כולל תלושי השכר, עדויותיהם של סדרני העבודה ומנהלי החברה, וכן עדותו של העובד עצמו, נפסק כי העובד הוא זה שהתפטר מיוזמתו. בפסק הדין נכתב כי, "שעה שגרסת התובע נסתרת מספר פעמים וכן לא נתמכה בעדות או בראיה כלשהי, ושעה שגרסת הנתבעת לא נסתרה ונתמכה בתצהיר ועדות של שלושה עדים רלוונטיים... שוכנענו כי יש לקבל את גרסת הנתבעת לפיה התובע התפטר".
אחת הטענות המרכזיות שהעלה העובד היתה כי לא קיבל תשלום עבור שעות עבודה מסוימות. לדבריו, הוא פנה למעסיק בדרישה להסביר את החוסר, אך לא קיבל תשובה מספקת. עם זאת, בפסק הדין נחשף כי העובד לא הצליח להציג ראיות כתובות לפניותיו בנוגע לחוסר השעות, ולא ידע להציג במדויק את גובה החוסר עליו דיבר.
במהלך החקירה הנגדית אף שינה העובד כמה פעמים את גרסתו בנוגע למספר השעות החסרות, ולא הצליח להבהיר באופן מספק את הטענות שהעלה. כתוצאה מכך, בית הדין לא קיבל את טענתו בנושא זה, וציין כי תלושי השכר שהוצגו הראו כי השעות הנוספות שולמו לו מדי חודש.
לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, בית הדין הגיע למסקנה כי העובד התפטר ולא פוטר, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת. בנוסף, נדחתה גם התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן לא הוכח כי נגרמה לו פגיעה יוצאת דופן מצד המעסיק במהלך סיום העבודה.
עם זאת, במסגרת פסק הדין נמצא כי המעסיק לא הפריש עבור העובד תשלומים פנסיוניים כמתחייב מהחוק בתקופת העסקתו המלאה. לפיכך, נפסק כי על החברה להשלים את ההפרשות הפנסיוניות לתובע בסכום כולל של 5,699 שקל, עבור כל תקופת העסקתו. השופטת ציינה כי אף שמדובר בטעות מצד החברה, אין בכך די כדי להוכיח פגיעה חמורה שתצדיק מתן פיצויים נוספים לעובד.
צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
חוזה מכירת דירה CHATGPTניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני
עמדתם של רוכשי הדירות התקבלה על ידי המחוזי מרכז לוד, שאישר להחיות חברת נדל"ן שפורקה, במקביל למינוי עורך הדין שלהם לכונס נכסים לצורך רישום הזכויות בטאבו. בניגוד לעמדת משרד המשפטים, נקבע כי פיצול ההליך לשני הליכים נפרדים רק יכביד על הצדדים ויבזבז משאבים
שיפוטיים, ללא כל הצדקה עניינית
בשולי המרשם היבש של רשם החברות, הרחק מהכותרות היומיומיות על עסקות ענק ויזמים גדולים, התנהלה במשך שנים מציאות מורכבת עבור רוכשי דירות שביקשו לעשות דבר בסיסי לכאורה: להשלים רישום זכויות במקרקעין על שמם. החברה המשכנת שהיתה אמורה לבצע את הפעולה כבר חדלה מלהתקיים, נמחקה ממרשם החברות, והשאירה אחריה נכס לא רשום, בעלי זכויות חסרי אונים, ומבוי סתום ביורוקרטי. השבוע קבע בית המשפט המחוזי מרכז לוד כי במצב שכזה, אין סיבה להוסיף עוד מכשולים בדרך, וקיבל את בקשת הרוכשים להחיות את החברה ולמנות כונס נכסים במסגרת הליך אחד.
ההחלטה ניתנה על ידי השופט הבכיר יעקב שפסר, בתיק שעסק בבקשה להחייאת בלו גולדמן חברה לבניין, חברת נדל"ן שחוסלה בעבר. המבקשים - קבוצת רוכשי דירות, כולם בעלי זכויות במקרקעין נשוא הבקשה - פנו לבית המשפט בבקשה חריגה יחסית בהיקפה אך לא במהותה: להחיות את החברה באופן זמני, אך ורק לצורך הסדרת רישום המקרקעין, ובמקביל למנות את בא כוחם ככונס נכסים כדי שיבצע את פעולות הרישום בטאבו. מול הבקשה הזו ניצבה עמדת משרד המשפטים, באמצעות רשמת החברות והשותפויות, שהתנגדה לכריכת הסעדים. לטענת המדינה, יש להיצמד לכלל הדיוני שלפיו תחילה יש לדון אך ורק בשאלת החייאת החברה, ורק לאחר שהחברה אכן הוחייתה, לפנות בהליך נוסף, נפרד, לקבלת סעדים משלימים, ובראשם מינוי כונס נכסים והסמכתו לבצע פעולות רישום.
אלא שבית המשפט בחר לסטות מהכלל, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מדובר בסטייה בלתי מוצדקת, אלא בהכרעה מתבקשת, יעילה והוגנת כלפי המבקשים. בפסק הדין ציין השופט שפסר כי לאחר שעיין בבקשה ובנספחיה, ולאחר שבוצע יידוע לכל בעלי העניין בדבר הגשת הבקשה להחייאת החברה, וכשלא הוגשו התנגדויות, אין מניעה עקרונית לאשר את ההחייאה. עוד צוין בפסק הדין שפורסם כי מולאו כל התנאים שאליהם הפנתה המשיבה, ובכללם הסכמת המבקשים לכך שבתום הפעולה שלשמה התבקשה ההחייאה, יינתן צו להשבת החברה לסטטוס של חברה מחוסלת.
"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית"
בהקשר הזה, הדגיש בית המשפט בהכרעת הדין כי מדובר בהחייאת חברה לצורך פעולה נקודתית ומוגדרת היטב. בפסק הדין נכתב כי מדובר ב"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית של הסדרת רישום מקרקעין, באופן שבסופו של יום לא יווצר מצב בו תוותר במרשם חברה שאין בה פעילות תוך הטעיית הציבור". הדברים האלה שימשו בסיס להחלטה לאשר את החייאת החברה והשבתה לרישומי רשמת החברות.
- בעל שליטה בחברה שקרסה ב-2014 ישלם את חובותיה
- רשם החברות מאפשר פטור מאגרה על פירוק חברות לא פעילות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שעיקר המחלוקת לא נסב סביב עצם ההחייאה, אלא סביב השאלה האם ניתן וראוי לכרוך בהליך אחד גם את מינוי כונס הנכסים והסמכתו להשלים את פעולות הרישום. משרד המשפטים הפנה לפסיקה שלפיה הכלל הוא שיש להפריד את הסעדים, וציין כי תחילה יש לדון רק בהחייאת החברה, ורק לאחר מכן - ובהליך נוסף - לדון בסעדים נוספים. בית המשפט לא התעלם מן הכלל, ואף ציין במפורש בהחלטתו כי, "אכן, הכלל הוא יש לדון מלכתחילה רק בשאלת החייאת החברה, וככל שהוחייתה, יש לעתור בהליך נוסף ונפרד, לקבלת סעדים נוספים". עם זאת, כאן בדיוק נכנס החריג לכלל. השופט שפסר הבהיר כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הכלל הדיוני אינו משרת את תכלית ההליך, אלא להפך.
