כתובה היא מסמך משפטי-הלכתי המהווה חלק ממעמד הנישואין היהודי המסורתי, ובו מתחייב הבעל כלפי אשתו להתחייבויות כספיות ואישיות שונות, ובכלל זה תשלום סכום כספי המכונה "דמי כתובה" במקרה של גירושין או פטירתו. הכתובה נכתבת בדרך כלל בארמית, בהתאם לנוסח מסורתי
שנקבע בהלכה היהודית, ונחתמת בטקס הנישואין בנוכחות עדים כשרים כמקובל בהלכה.
מבחינה משפטית בישראל, לכתובה יש מעמד כראיה בהליכי גירושין המתנהלים בבתי הדין הרבניים, כאשר סכום הכתובה עשוי לשמש בסיס לתביעות כספיות של האישה כלפי הבעל בעת פירוק הנישואין.
עם זאת, בפועל בתי הדין הרבניים נוהגים לעיתים קרובות להפעיל שיקול דעת בקביעת הסכום המשולם בפועל, בהתחשב בנסיבות הגירושין ובהסכמות בין הצדדים המתגרשים בכל מקרה לגופו.
מוסד הכתובה מעורר מעת לעת דיון ציבורי בישראל, בין היתר בהקשר של מעמד האישה
בהליכי גירושין דתיים, ושל הקשר בין הדין הדתי לדין האזרחי בתחום דיני המשפחה במדינת ישראל, נושא הנוגע ישירות לזכויותיהן הכלכליות של נשים בהליכי פירוד וגירושין בבתי הדין הרבניים בישראל לאורך ההליך כולו.
בפועל בתי הדין בוחנים את נסיבות הפירוד
ואת התנהלות הצדדים לפני שהם פוסקים את מלוא הסכום, ולעיתים מפחיתים אותו. לכן החיוב נחשב מרכיב אחד מתוך ההסדר הכספי הכולל בגירושין, לצד חלוקת רכוש והסדרי משמורת, ומעסיק את מערכת המשפט באופן שוטף.
בעל שניסה לצאת בשלום מנישואים שקרסו, מצא את עצמו מחויב לשלם את סכום הכתובה המלא. כך נהפכו הקללות שלו, כולל במהלך התקופה שבה השניים ניסו לעשות שלום בית, לראיה המרכזית נגדו
בסכסוך גירושין שכזה לא נתקלו דייני בתי הדין הרבניים הרבה זמן. לאחר מספר שנים של סכסוך, הגישו בני הזוג תביעה לגירושין, במהלכה התגלה כי המקרה שפירק סופית את התא המשפחתי היה נסיעת האישה לנופש עם ילדיה ומשפחתה בסוכות, כאשר בעלה נשאר לבד בבית. האם מדובר באישה מורדת? הנה פסק בית הדין
