ויכוח מר שנמשך כמה שנים בין בני זוג לשעבר, שהגיעו לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה סביב גובה הכתובה - סכום שהגיע ללא פחות מ-900 אלף שקל - הסתיים המאבק בפשרה שגם בית הדין הגדול בחר שלא להתערב בה. האיש, שבעברו גם הרשעה פלילית בגין אלימות, התחייב לשלם לאשה 300 אלף שקל בלבד. האשה דרשה למצות עמו את הדין ולקבל את הסכום המלא, אך נתקלה בעמדת רוב הדיינים שקבעו כי גם פשרה מהווה מסגרת הלכתית לגיטימית, בייחוד כשהיא נובעת מהסכמות הצדדים רגע לפני סידור הגט.

בני הזוג נישאו וחיו יחד תקופה קצרה. לא היו להם ילדים, ובשלב מוקדם למדי במערכת היחסים החל הקרע. צו הרחקה הדדי הוצא על ידי בית המשפט כבר בספטמבר 2019, ומאותו יום עזב האיש את הבית לצמיתות. האשה מיהרה להגיש תביעת גירושים ודרשה גם את תשלום מלוא סכום הכתובה - 900 אלף שקל. בכתב התביעה ציינה האשה טענות קשות: בגידה, אלימות מילולית ונפשית, כפייה להפלה, ביצוע עבירות מין באינטרנט, עזיבת הבית תכופה. הצדדים התגרשו בפועל בינואר 2021, והותירו את שאלת הכתובה להכרעה עתידית.

במהלך הדיונים שהתקיימו בבית הדין האזורי, נעשה ניסיון להביא את הצדדים לפשרה. כך למשל, בהחלטה שניתנה בנובמבר 2020 ציין בית הדין כי, "קיימת הסכמה בין הצדדים להתגרש... נקודת המחלוקת היא באשר לגובה הכתובה". האשה ביקשה למצות את מלוא הסכום. הבעל, לעומת זאת, ביקש לקצוב את הסכום ל-180 אלף שקל בלבד. חרף המחלוקת, הוסכם על סידור הגט תחילה, מתוך תקווה להסכמה בהמשך.

לבסוף, בדיון בינואר 2021, היום שבו ניתן הגט, אמר הבעל כי, "הסכום הדמיוני נכתב לכבוד אב הכלה... אני רציתי לרשום 50,000 שקל, ואז אבא שלה אמר: 'לא, תכתוב 900,000 שקל'. אין לי מאיפה להביא סכום כזה". הוא הבהיר שאין באפשרותו לשלם את מלוא הכתובה, וביקש להתחשב בכך שהוא "רוצה להקים בית חדש בישראל". באותו דיון הודיע כי הוא מוכן לשלם 300 אלף שקל. בית הדין האזורי רשם את ההסכמה, ולאחר דיונים נוספים, פסק בדעת רוב שיש לחייב את הבעל ב-300 אלף שקל. דעת מיעוט סברה שיש לחייב אותו רק ב-120 אלף שקל.

• חתמה והתחרטה - מה פסק בית הדין הרבני?
• יזם מנוסה: הסכמי הממון והגירושים - למראית עין
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בערעור לבית הדין הגדול טען האיש כי מדובר בכתובה מופרזת, "כתובה שהיא אסמכתא", לשיטתו. הוא עמד על כך שמדובר בנישואים קצרים, שהאשה לא זכאית לכתובה כלל שכן היא זו שהגישה תלונות במשטרה, ולפיכך "ממנה יצאו הגירושים". עוד טען שאין כפל זכויות, שכן האשה קיבלה כספים מאביו, ואף טען שהסכום בכתובה נכתב תחת לחץ אב הכלה.

מנגד, האשה טענה כי הסכום של 300 אלף שקל הוא דווקא מתון, שאין לראות בו פשרה אלא פסק דין שראוי היה אף להחמיר בו. לדבריה, האיש הורשע בעבירות כלפיה,בין היתר לאחר חקירת התלונות במשטרה, במסגרת עסקת טיעון. "האיש הגיע לעסקת טיעון, הורשע וגם נענש בגין אלימותו", נכתב בפסק הדין. עוד טענה כי המסמכים שהציגה, לרבות הקלטות ותכתובות וואטסאפ, מעידים על בגידה ועל התנהגות אלימה, ואף הוסיפה כי האיש הודה בעצמו שבגד. גם הטענה לגבי הלחץ תחת החופה נדחתה: "האיש ידע על הסכום שנקבע לו בכתובה ולא התנגד".

גם נושא כספים שקיבלה לכאורה מאבי הבעל נדון בבית המשפט, שם נדחתה תביעת האב שטען כי מדובר בהלוואה או מתנה על תנאי. טענות האיש בנוגע לאותם כספים נחשבו חסרות תוקף. לכן ביקשה האשה לדחות את ערעור הבעל ולקבל את הערעור שכנגד, ובכך להגדיל את הסכום שנפסק לה.

• איך חברה ישראלית "שדדה" אזרחית גרמניה וחמקה מהמשפט - עד שנתפסה
• תכננה לרצוח את נתניהו ב-RPG - ביקשה עזרה מפעילי מחאה שהסגירו אותה
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"
• קיבלה דירה בירושה ואחיה סרב להתפנות מהדירה - איך זה נגמר?

פסק הדין של בית הדין הגדול נכתב על ידי שלושה דיינים - הרב דוד יוסף, הרב שלמה שפירא והרב מימון נהרי - ונמסר בינואר 2025. הדיינים קבעו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. "סכום הכתובה נקבע בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין האזורי המכיר את הצדדים היטב לאחר שקיים דיונים מספר שבהם נחקרו הצדדים... במקרה זה שבו האיש נחשד בבגידה... ואף יותר מכך, כטענת האשה".

הדיינים ציינו כי האיש הורשע ונשפט לעבודות שירות - עובדה שמחזקת את טענת האשה כי נאלצה להיפרד ממנו לא מרצונה אלא בשל התנהגותו. עוד נכתב כי האיש עצמו פתח בהליכי פירוק שיתוף עוד לפני הגשת תביעת הגירושים, מה שמעיד שגם לפי המבחן ההלכתי, "אם אין בית אין היכן להשכין שלום בית", הרי שהאיש הוא זה שיזם את הפירוד בפועל. לכן, קבעו הדיינים, "האיש הוא שגרם את פירוק מערכת הנישואים במעשיו הנלוזים, ואין אלא להלין על עצמו. אין כל עילה הלכתית שתפסיד האשה את תשלום כתובתה". הם הבהירו כי "חובת תשלום הכתובה עומדת מכוח תקנת חכמים לביסוס וחיזוק המשפחה היהודית ולא ניתנים 'פרסים' של פטור לבעל טוב... אם לא נמצא באשתו עילה הלכתית שבגינה תפסיד את הכתובה".

גם טענת האיש כי מדובר ב'כתובה מוגזמת' או 'אסמכתא' לא התקבלה. הדיינים הזכירו את מסכת יבמות, שם נמצא מקור לכך שגם אם סכום הכתובה גבוה, אין בכך בהכרח כדי לפטור את הבעל. הם כתבו: "מצאנו באמוראים שלא גרשו את נשותיהם הרעות בגלל כתובתן המרובה - ראה מסכת יבמות דף ס"ג ע"א וע"ב ודוק מיניה".

על הסכמתו של הבעל לשלם 300 אלף שקל אמרו הדיינים כי, "גם אם נניח כטענת האיש שלא התכוון לשלם סך זה אלא הסכים להחלטה שתחייבו עד לסכום זה, הרי שעדיין האיש ידע שהסכמה שכזו עשויה להתקבל בבית הדין". בייחוד כשלדעת הרוב, האיש התרועע עם נשים, נהג באלימות נפשית ומילולית, ואף הורשע בבית משפט. הדיינים ציינו כי הפחתת שני שלישים מהכתובה היא כבר פשרה, וייתכן שאף "מעל ומעבר למה שהיה צריך להפחית מחיובו". הם הזכירו כי שלושה חודשים לפני סידור הגט הסכים האיש לשלם רק 180 אלף שקל, אך ביום מתן הגט הסכים לשלם 300 אלף - הסכמה שנרשמה בפרוטוקול, ולפיכך היא הקובעת.

בהתאם לתקנות הדיון, הוסיפו, אין לבית הדין הגדול סמכות להתערב בפסקי דין של בתי הדין האזוריים אלא במקרים של טעות גלויה. "אי אפשר לומר שגובה הפשרה הוא טעות הנראית לעין", נכתב. "בנסיבות מקרה זה... לאחר בחינה מדוקדקת של הנתונים... לבית הדין דנן אין עילה מוצדקת להתערב בנימוקי פסק הדין המנומק היטב ומבוסס באסמכתאות הלכתיות וראויות".

לגבי טענת האשה שמגיע לה יותר, אף שצדקתה העקרונית הוכרה, בית הדין קבע שגם כאן אין מקום להתערבות. "ערעורה צודק בעיקרו, שמכיוון שהבעל חייב בכתובה לכאורה מצד פשרה שמפשרים, שיעור הפשרה צריכה להיות על סך 600 אלף שקל, אלא שבנסיבות העניין אין מקום להתערב בפשרה שקבע בית הדין".

שני הערעורים נדחו. הבעל חויב בהוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 שקל שינוכו מהערובה שהפקיד, והיתרה תוחזר לו. הערובה שהפקידה האישה תוחזר לה במלואה.

האם בית הדין הגדול היה יכול לחייב את האיש במלוא סכום הכתובה - 900 אלף שקל - אם היה רוצה בכך?

תיאורטית כן, אם בית הדין היה מוצא שמתקיימות כל העילות ההלכתיות לחיוב מלא, הוא היה יכול לפסוק את מלוא הסכום, במיוחד כשהבעל לא הציג עילה הלכתית לפטור. עם זאת, בשל העובדה שמדובר בהסכמה לפשרה שנרשמה בפרוטוקול סמוך לסידור הגט, ולאור עיקרון אי־ההתערבות בפשרות מהסוג הזה, בחר בית הדין שלא לשנות את הסכום שנפסק.

האם עצם העובדה שהאשה היא זו שהגישה את תביעת הגירושים לא מעידה שהיא "המפרקת" ולכן תפסיד כתובה?

לא בהכרח. בפסיקה ההלכתית, מי שהגיש את התביעה לגירושים אינו בהכרח מי ש"גורם לגירושים". במקרה הזה, בית הדין הדגיש שהאיש היה הראשון שיזם הליך של פירוק שיתוף ברכוש, מה שמעיד שהרצון להתפרק התחיל מצדו. יתרה מכך, הוכח שבמעשיו הוא זה שהוביל לפירוק בפועל, בין אם באלימות ובין אם בבגידה.

האם אפשר לראות את הסכום של 900 אלף שקל בכתובה כבטל מאליו בגלל היותו "מוגזם"?

הדיינים ענו על כך באופן מרומז. הם קבעו שסוגיית "כתובה מוגזמת" שנויה במחלוקת בין פוסקים ואין להסיק אוטומטית שסכום גבוה הוא "אסמכתא" - התחייבות חסרת תוקף. בפועל, כל מקרה נבחן לגופו. במקרה הזה, הסכום הגבוה נרשם אמנם "לכבוד אבי הכלה", אך האיש לא התנגד בזמן אמת וההתחייבות נותרה על כנה, גם אם הופחתה בפשרה.

האם עצם הרשעתו הפלילית של הבעל השפיעה על החלטת הדיינים?

בהחלט. הרשעת הבעל בעקבות תלונות האישה נחשבת בעיני הדיינים כאישוש לטענותיה בדבר אלימות, מה שמסביר מדוע נחשבת היא כמי שנגררה לגירושים ולא יזמה אותם מרצון. זהו שיקול משמעותי שמנע שלילת כתובה. הדיינים גם התייחסו לכך בפירוש כשאמרו שהאיש "נמצא אשם ונשפט לעבודות שירות".

האם עצם הפשרה, כהסכמה של הבעל לפני סידור הגט, יכולה להיחשב ויתור מצדו על טענות עתידיות?

לפי הדיינים כן. הם מדגישים שהסכמה של בעל לסכום פשרה בפרוטוקול, במיוחד בסמוך לסידור הגט, מחייבת אותו גם אם יתחרט לאחר מכן. אפילו אם כוונתו היתה שהסכום יהווה תקרת חיוב בלבד, הרי שהסכמתו נרשמה ונחשבת חלק מהליך הפשרה, מה שמגביל את טענותיו בערעור.

מדוע לא התקבלה גם עמדת האשה, שביקשה להחמיר עם הבעל ולקבל סכום גבוה יותר?

בית הדין אמנם קבע שערעורה "צודק בעיקרו", והסכום הראוי מבחינתה עשוי היה לעמוד על 600 אלף שקל, אך מכיוון שהיה מדובר בפשרה מוסכמת שנכנסה לגדרי ההלכה וההסכמה, בית הדין לא ראה מקום לשנות את התוצאה. בכך נשמרת עקביות בעקרון אי־ההתערבות בפסקי דין פשרניים.

מה המשמעות של הפסקה שמזכירה את מסכת יבמות, ומה היא מוסיפה לטיעון ההלכתי?

הדיינים הסתמכו על מקורות תלמודיים כדי להבהיר שגם סכומי כתובה גבוהים במיוחד אינם בהכרח חסרי תוקף. המסכת מתארת מצבים שבהם חכמים לא המליצו לגרש אשה רעה רק כדי להימנע מתשלום כתובה גבוהה, מה שמלמד שסכום לבדו לא מפקיע את החובה. בכך מתחזקת העמדה שלפיה התחייבות חוזית (כתובה) מחייבת גם כשהיא כבדה.

כן. לפי תקנה קלה, בית הדין הגדול לא יתערב אלא אם קיימת טעות הלכתית ברורה או טעות ניכרת בשיקול דעת. במקרה זה הודגש שלא היתה טעות נראית לעין, ולכן לא מתקיימת אף אחת מהעילות המוכרות שמצדיקות ערעור מוצלח.

האם יש מקרים בהם בכל זאת בית הדין ייטה להתערב בפשרה בין הצדדים?

במקרים נדירים שבהם הפשרה התקבלה תוך כדי הטעיה, אילוץ, חוסר שוויון בייצוג, או כאשר יש טעות עובדתית חמורה, ייתכן שבית הדין יתערב. במקרה זה לא נמצאה כל אינדיקציה לנסיבות כאלה. האיש היה מיוצג, הביע עמדותיו בדיונים, וההסכמה ניתנה באופן פומבי ורשמי.

האם יש משקל לעובדה שלבני הזוג לא היו ילדים?

מבחינה הלכתית-כתובתית אין משמעות ישירה לקיומם או היעדרם של ילדים, אך מבחינת הדינמיקה של הנישואים והקביעה שמדובר בנישואים "קצרים", לעובדה הזו היתה כנראה השפעה מסוימת על תחושת האיזון בפסק הדין. עם זאת, הדיינים לא נתנו לכך משקל שלילי כלפי האשה, אלא ראו בהתנהגותו של האיש את הגורם המכריע.

במקרה אחר, מחלוקת גירושים שהתגלגלה לפתחו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים נהפכה לפסק דין חשוב ומעורר דיון, שהתקבל באפריל האחרון. במרכזו ניצבת דרישתה של אשה לתשלום כתובתה במלואה, אף שבמסגרת הליך חלוקת הרכוש בינה לבין בעלה לשעבר, נפסק לטובתה סכום נכבד של מאות אלפי שקלים מכספי הפנסיה העתידיים שלו. בני הזוג היו נשואים במשך שנים רבות, ולבסוף החליטו להיפרד. כמו שקורה במקרים רבים, הגירושים לא הסתכמו בהסכמה שקטה, ונושאים רבים נותרו שנויים במחלוקת. אחד המרכזיים שבהם היה גובה הכתובה. האשה החזיקה בכתובה שעל פי ניסוחה התחייב הבעל לשלם לה סכום גבוה מאוד במקרה של פרידה. הסכום, כך נטען בפני בית הדין, לא שיקף את המציאות הכלכלית של בני הזוג, ונכתב כחלק מהנורמה החברתית המקובלת - כתובות שכוללות סכומים מנופחים, שנרשמות מבלי להתכוון לגבותן במלואן בעתיד. אלא שלצד תביעת הכתובה, התקבלה תביעה נפרדת של האשה לחלוקת רכוש, שבמסגרתה חויב הבעל להעביר לה נתח ניכר מהפנסיה העתידית שלו - סכום שבית הדין תיאר כ"חיוב משמעותי של מאות אלפי שקלים". האשה טענה כי אין קשר בין הסכום שקיבלה במסגרת איזון המשאבים לבין התחייבות הכתובה. לדבריה, הזכויות הרכושיות שנפסקו לה הן על פי דין המדינה, ואילו הכתובה, שהיא עניין שבדין תורה לדבריה, עומדת בנפרד ויש לממשה כפי שנרשם.