קילל את אשתו בפני אחרים - וישלם לה 101 אלף שקל

הצדדים נישאו כדת וכדין ולהם בת משותפת קטנה. אלא שהנישואים, כפי שקבע בית הדין, עלו על שרטון מיד אחרי החתונה. לטענת האשה, בעלה היה סולד ממנה ומכל מגע, וכשניסתה ליצור קרבה הוא קרא לה בשמות גנאי קשים. בנוסף, היא התלוננה על חוסר ההיגיינה שלו. הוא הסכים, לדבריה, "להשתדל להתקלח פעם בשבוע לכבוד שבת, בשבילך".

בשלב מסוים, כשנה וחצי אחרי הנישואים, עזב הבעל את הדירה המשותפת. בית הדין בחן בקפידה גם את הטענה שנדחתה בהמשך: הבעל טען שסולק מהדירה על ידי אמה של אשתו. אלא שמכתב שהוא עצמו צירף לסיכומיו הפריך את גרסתו. בתגובה שכתב לאם, הוא הודה שכבר "הוביל את כל חפציו" ברכבו לפני שקיבל את ההודעה, ואף סיים בתודה על כך שאפשרו לו לגור בדירה. האשה פתחה תיק ליישוב סכסוך, הסכימה לסגור אותו ולנסות להגיע לשלום בית, וכשנה וחצי לאחר שהבעל עזב הגישה תביעת גירושים. באותו יום ממש הגיש הבעל תביעת שלום בית.

"המשיך בקללות גם בפסק הזמן"

בדיון בבית הדין בינואר 2024, ניסו הדיינים להגיע לפתרון. הם הציעו לבעל לנסות למצוא דרכים ללבה של אשתו בפרק זמן נתון, ואם לא - להתגרש בהסכמה. שני הצדדים הסכימו. אלא שכבר בדיון הבא, במאי 2024, האשה חשפה כי הבעל המשיך בדרכו. היא תיארה "מסכת קללות" שנמשכה גם בתקופת שלום הבית. בית הדין בחר שלא לצטט את הקללות בפרוטוקול, אך ציין שהן חמורות. בנוסף, הבעל הפיץ את הקללות לאחרים, והבת הקטנה התחילה לחזור עליהן.

• גירושין בגיל 60: הסיכון הכלכלי שאף אחד לא מתמחר
• טען שהוא עני, השופטת לא קנתה - וישלם 1.5 מיליון ש'
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במקרה אחר: כשרצה הבעל לחגוג לבד את יום ההולדת של הבת בלי נוכחות האם, האשה הציעה לחגוג ביחד. הוא סירב ופנה אליה בכינוי גנאי ליד השכנים. כדי להימנע מקללות נוספות, היא ויתרה על זמני שהות שלה ונתנה לו את הבת, אך גם אז הוא סירב שתשתתף בחגיגת יום ההולדת שלה. בדיון שנערך  ב-6 במאי 2025, ניסתה האשה צעד נוסף: היא הצהירה שהיא מוכנה לעבור לגור אצל הבעל. הוא התנה זאת בהשתתפות בשכירות ובהוצאות. "סיכל בהבל פיו", קבע בית הדין, "את ההזדמנות לשלום בית שניתנה לו".

הבעל הודה בקללות. בית הדין ציין כי בדיון הוא אמר "יש לי קשיים וכעסים" - הודאה שהספיקה לבית הדין. הדיינים, הרב אברהם מאיר שלוש, הרב אפרים בוגרד והרב בן ציון טופיק, קבעו כי "הגירושין יצאו מן הבעל", ולכן האשה לא מפסידה את כתובתה. בית הדין הסתמך על פסיקה הלכתית ידועה, שלפיה גם אם האשה היא זו שתובעת גירושים, אם הגירושין נגרמו בגלל התנהגות הבעל, הוא נושא בחיוב הכתובה. כפי שנכתב בפסק הדין: "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת". הדיינים גם הוסיפו כי הקללות מנעו חיי אישות, מה שמחמיר את חיובו. הגורם לגירושים במקרה הזה נמצא בשליטת הבעל - הקללות. "בידו היה לחדול מכך, ובפרט בפסק הזמן הקבוע לשלום הבית", קבע בית הדין.

בסופו של דבר נפסק כאמור כי הבעל ישלם לאשתו 101 אלף שקל - סכום הכתובה ותוספת, והוא יצטרך לעשות זאת בתוך 45 יום מיום מתן ההחלטה. פסק הדין מדגיש עיקרון שמוצא את ביטויו יותר ויותר בפסיקה הרבנית: בעל שגרם לקריסת הנישואים בהתנהגותו, ולא ניצל הזדמנויות שניתנו לו לתקן - לא יוכל להתנער מהתחייבויות הכתובה בטענה שהאשה היא זו שדרשה את הגט. ניסיון כזה, כתב בית הדין בפירוש, "אין הדעת סובלתו".

• האם הלוותה מיליון ש' לבנה - הכלה טענה שזו מתנה
• פוקס שלחה שוברי מתנה בעייתיים - וכעת תשלם
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בעלי מחסן של 41 מ"ר תקע הקמת 616 דירות במשך שנים

עו"ד דניאל פרידנברג ממשרד הופמן פרידנברג, המתמחה בענייני משפחה וירושה, מציין כי, "מעבר להלימה עם ההלכה היהודית בעניין זכויותיה של כל אשה, פסק הדין משדר מסר ציבורי חשוב שלפיו ניבולי פה והתנהגות שאינה מכבדת עלולה להיחשב עילת גירושים מוצדקת שמקימה לאשה את זכותה לגבות את תוספת הכתובה. התנהלות שיש בה כדי להשפיל את האשה תעמוד לבעלה לרועץ ותשית עליו את האחריות לפירוד, על כל המשתמע מכך. לא מיותר להעיר כי דווקא בימים האחרונים, כשיש מי שמשמיעים כלפי בית הדין קולות בדבר אפליה מגדרית לרעתם של נשים, פסק הדין מוכיח כי בית הדין שומר היטב על כבודן של הנשים ודואג לזכויותיהן".