במקרה משפטי יוצא דופן, נדרש בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע להכריע בסוגיה מורכבת הנוגעת להסכם גירושים, ויתור על כתובה, והסמכויות השיפוטיות של בתי הדין הרבניים והאזרחיים. הסיפור מתחיל בזוג שהתחתן ב-1995, ולאחר 20 שנות נישואין, החליט להתגרש. במסגרת הסכם הגירושים, שנחתם ואושר בבית הדין הרבני, הסכימו הצדדים על חלוקת רכוש, משמורת ילדים, מזונות - ובנוסף הוסכם כי האשה תוותר על כתובתה.​

ההסכם כלל סעיף מפורש שבו צוין כי, "במקרה של גירושין עם סידור הגט ובכפוף לביצועו, תוותר [האישה] על כתובתה ומזונותיה". סעיף זה נועד להבטיח כי הוויתור על הכתובה ייכנס לתוקף עם סידור הגט עצמו. ההסכם נחתם על ידי שני הצדדים ואושר בבית הדין הרבני - מה שהקנה לו תוקף של פסק דין.​

לאחר סידור הגט, הגישה האשה תביעה בבית הדין הרבני בדרישה לקבל את סכום הכתובה שלה, למרות הוויתור שנקבע כחלק מההסכם. לטענתה, הוויתור על הכתובה בהסכם היה מותנה בסידור הגט, אך לא בוצע בפועל במעמד הגט עצמו. בית הדין הרבני קיבל את טענתה, וקבע כי הוויתור על הכתובה אינו תקף, מכיוון שלא בוצע במעמד סידור הגט, וחייב את הבעל לשלם לאשה את מלוא סכום הכתובה שלה.​

הבעל, שלא הסכים עם החלטת בית הדין הרבני, פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את החיוב בתשלום הכתובה ולקבל החזר של הסכום ששילם. לטענתו, ההסכם שנחתם ואושר בבית הדין הרבני מחייב את שני הצדדים, והוויתור על הכתובה שבו תקף. הוא הדגיש כי ההסכם נחתם מתוך הסכמה מלאה של שני הצדדים, ואושר על ידי בית הדין הרבני - מה שמקנה לו תוקף משפטי מחייב.​

• בכתובה היה כתוב - חצי מיליון שקל לאישה, כמה באמת שולם?
• הנישואים שרדו נחירות וגירוש למרפסת - עד הבן החורג
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט לענייני משפחה בחן את פרטי המקרה, את ההסכם שנחתם בין הצדדים, ואת החלטת בית הדין הרבני. סגנית הנשיא, השופטת רותם קודלר עיאש, קבעה כי ההסכם שנחתם בין הצדדים ואושר בבית הדין הרבני הוא הסכם מחייב, וכי הוויתור על הכתובה שבו תקף. היא ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "הסכם גירושין שאושר על ידי ערכאה שיפוטית מהווה פסק דין לכל דבר ועניין, והצדדים מחויבים לפעול על פיו".​

השופטת אף הדגישה כי פרשנות בית הדין הרבני לסעיף הוויתור על הכתובה אינה מתיישבת עם לשון ההסכם וכוונת הצדדים בעת חתימתו. היא ציינה בהכרעתה כי, "הוויתור על הכתובה נכתב בהסכם בצורה מפורשת, ואין מקום לפרשנות המאוחרת שניתנה על ידי בית הדין הרבני".​ לאור זאת, הורה יבית המשפט לענייני משפחה על ביטול חיובו של הבעל בתשלום הכתובה, והורה לאשה להחזיר לו את הסכום ששולם לה. בנוסף, נפסקו לטובת הבעל הוצאות משפט בסכום כולל של 15 אלף שקל.​

מדוע האשה הגישה תביעה על הכתובה, אף שוויתרה עליה בהסכם הגירושים?

האשה טענה כי הוויתור על הכתובה היה מותנה בכך שהגט עצמו יסודר, אך לא נכתב בפירוש כי הוויתור מתבצע במעמד חתימת ההסכם. היא הסתמכה על הפרשנות שלפיה רק אם היתה מבטאת את הוויתור בפועל בזמן סידור הגט, הוא היה תקף.

• נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
• הילדים ישובו לגליל לאחר הפינוי - חרף התנגדות האם
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

האם לבית הדין הרבני יש סמכות לשנות החלטה על הסכם גירושים לאחר שזה אושר?

בתי הדין הרבניים יכולים לפרש הסכמים לפי דיני ההלכה היהודית, אך בתי המשפט האזרחיים רואים בהסכם גירושים שאושר פסק דין מחייב. במקרה זה, בית המשפט לענייני משפחה הכריע כי לא ניתן לשנות את הוויתור בדיעבד.

מה היו הנימוקים של בית הדין הרבני לחייב את הבעל בתשלום הכתובה?

בית הדין טען כי הוויתור על הכתובה לא התבצע במעמד הגט עצמו, אלא רק צוין כהתחייבות בהסכם. הדיינים פירשו זאת כהתחייבות עתידית ולא כוויתור מוחלט.

האם הבעל היה יכול לטעון טענת "עשיית עושר ולא במשפט" נגד האשה?

בהחלט. טענה זו אומרת שלא ניתן להרוויח כספית באופן לא הוגן על חשבון אדם אחר. במקרה הזה, האשה קיבלה סכום כסף שהיא ויתרה עליו בהסכם מחייב, ולכן בית המשפט למעשה ביטל את החיוב והורה על השבת הכסף.

האם בית המשפט היה יכול להטיל על האשה סנקציות נוספות על הגשת התביעה?

במקרים מסוימים, אם תביעה נתפשת כחסרת בסיס או ככזו שנועדה להכביד על הצד השני, ניתן לפסוק נגדה הוצאות כבדות יותר. במקרה הנ"ל, נפסקו הוצאות משפט של 15 אלף שקל, אך ייתכן שבנסיבות אחרות הסכום היה גבוה יותר.

במקרה אחר, פסק בית הדין הרבני הגדול בירושלים בספטמבר 2024 בסוגיה מורכבת הנוגעת לחיוב תשלום כתובה במקרה של גירושים, כשהאשה היא זו שתבעה את הגירושים. פסק הדין עוסק בטענות אלימות שהעלתה האשה נגד בעלה, ובשאלת זכאותה לכתובה אף שהיא זו שיזמה את הליך הגירושים. בני הזוג היו נשואים במשך כ-29 שנה ויש להם חמישה ילדים משותפים, כשהילד הצעיר מביניהם הוא בן שמונה ויש לו צרכים מיוחדים. במהלך שנות הנישואין התגלעו בעיות חמורות ביחסים בין השניים, ובעקבות אירועי אלימות שהתרחשו בסוף 2022, עזב הבעל את הבית והזוג נפרד. האשה טענה כי היתה אלימות פיזית, נפשית וכלכלית שהפעיל הבעל לאורך השנים - דבר שהוביל אותה לתבוע גירושים. לדבריה, הבעל היה אחראי לתקופות של נתק מוחלט ביניהם, כשהוא ניתק כל קשר פיזי ורגשי עמה. באירוע חמור במיוחד, היא תיארה כיצד הבעל הכה אותה, גרם לשבר באפה ולשטפי דם בחזה ובידיים. בעקבות כך, היא פנתה לעובדת סוציאלית והוגשה תלונה במשטרה - שהובילה להרחקת הבעל מהבית. האשה טענה כי האלימות והפגיעה הנפשית שהפעיל הבעל כלפיה הובילו אותה למאיסה בחיי הנישואים ולהגשת הבקשה לגירושים.