גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

ביקשה להתגרש - ועדיין תקבל כתובה של 600 אלף שקל

אחרי שבית הדין הרבני האזורי לא קיבל את כל טענותיה, ערערה האשה לבית הדין הגדול. "עיקר הדיון הוא כדי להחליט 'ממי יצאו הגירושין', ובעל אלים באופן שהוכח ותואר – יש בכך כדי לקבוע ש'ממנו יצאו הגירושין' והוא חייב בתשלום כתובה", נכתב בפסק הדין
עוזי גרסטמן | (3)

בפסק דין שניתן באחרונה על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים, נשיא בית הדין הרב דוד ברוך לאו ביחד עם הדיינים, הכריעו בסוגיה מורכבת הנוגעת לחיוב תשלום כתובה במקרה של גירושים, כשהאשה היא זו שתבעה את הגירושים. פסק הדין עוסק בטענות אלימות שהעלתה האשה נגד בעלה, ובשאלת זכאותה לכתובה אף שהיא זו שיזמה את הליך הגירושים.

בני הזוג היו נשואים במשך כ-29 שנה ויש להם חמישה ילדים משותפים, כשהילד הצעיר מביניהם הוא בן שמונה ויש לו צרכים מיוחדים. במהלך שנות הנישואין התגלעו בעיות חמורות ביחסים בין השניים, ובעקבות אירועי אלימות שהתרחשו בסוף 2022, עזב הבעל את הבית והזוג נפרד. האשה טענה כי היתה אלימות פיזית, נפשית וכלכלית שהפעיל הבעל לאורך השנים - דבר שהוביל אותה לתבוע גירושים.

האלימות והפגיעה הובילו את האשה לדרוש גירושים

לדבריה, הבעל היה אחראי לתקופות של נתק מוחלט ביניהם, כשהוא ניתק כל קשר פיזי ורגשי עמה. באירוע חמור במיוחד, היא תיארה כיצד הבעל הכה אותה, גרם לשבר באפה ולשטפי דם בחזה ובידיים. בעקבות כך, היא פנתה לעובדת סוציאלית והוגשה תלונה במשטרה - שהובילה להרחקת הבעל מהבית. האשה טענה כי האלימות והפגיעה הנפשית שהפעיל הבעל כלפיה הובילו אותה למאיסה בחיי הנישואים ולהגשת הבקשה לגירושים.

הכתובה היתה על סכום של 1.3 מיליון שקל צילום:IStock

הכתובה שנרשמה בעת נישואיהם של בני הזוג היתה נקובה בסכום גבוה במיוחד, של כ-1.3 מיליון שקל (נקוב בדולרים). האשה לא ויתרה על תביעתה לכתובה, וביקשה שבית הדין יפסוק לטובתה. עם זאת, בית הדין הבהיר כבר בתחילת הדיון כי סכומים גבוהים כאלה לא נוהגים לפסוק, וכי ככל שתימצא זכאות לכתובה, הסכום ייפסק על דרך הפשרה, כמקובל.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

הבעל, מצדו, הכחיש את כל טענות האשה בנוגע לאלימות ולפגיעות שביצע כלפיה. לדבריו, מדובר בהאשמות שקריות, והעובדה שהתיק במשטרה נסגר ללא כתב אישום תומכת בטענותיו. הוא טען כי לא פגע באשה, לא קילל אותה ולא השפיל אותה, וכי לאורך השנים ניסה לשמור על מערכת יחסים תקינה. הבעל הוסיף כי האשה היא זו שהתנהגה כלפיו באלימות מילולית ופיזית, והיתה מרחיקה אותו ממשפחתו.

בית הדין האזורי לא קיבל את כל טענות האשה

בפסק דינו, בית הדין האזורי ציין כי טענותיה של האשה לא הוכחו במלואן, וכי לא הוצגו ראיות מספיקות לתמיכה בהן. באשר לכתובה, הבעל טען כי הסכום הגבוה שנקבע בכתובה לא היה סביר, וכי הוא נרשם בשל לחץ שהופעל עליו על ידי משפחת האשה בעת החתונה. בית הדין קיבל את הטענה שסכום הכתובה גבוה מדי, וקבע כי אין לחייב את הבעל לשלם את הסכום המלא.

קיראו עוד ב"משפט"

האשה הגישה ערעור על החלטת בית הדין האזורי, וטענה כי בית הדין התעלם מראיות רבות שהוצגו בפניו, כולל מסמכים רפואיים המעידים על הפגיעות שספגה מאלימות הבעל. בנוסף, היא הציגה תמלילי שיחות בינה לבין הבעל, שבהם הוא מבקש ממנה סליחה על כך שפגע בה. האשה טענה כי הוכח שהבעל אכן היה אלים כלפיה לאורך השנים, וכי יש לחייב אותו בתשלום הכתובה המלאה.

בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני הגדול, הדיינים בחנו את הראיות שהוצגו בפניהם, כולל המסמכים והתמלילים. הרב ברוך לאו ציין כי "עיקר הדיון הוא כדי להחליט 'ממי יצאו הגירושין', ובעל אלים באופן שהוכח ותואר – יש בכך כדי לקבוע ש'ממנו יצאו הגירושין' והוא חייב בתשלום כתובה". נשיא בית הדין הדגיש כי לא משנה מי יזם את תביעת הגירושים, אלא מה היו הסיבות האמיתיות שהובילו לפירוק הנישואים.

הסכום שנפסק יקוזז ממכירת הדירה

לאחר בחינת הראיות, בית הדין קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי האשה אכן זכאית לכתובתה בשל האלימות של הבעל. עם זאת, בשל הנסיבות, סכום הכתובה לא יעמוד על הסכום המקורי של 1.3 מיליון שקל, אלא על סך של 600 אלף שקל, שאותו יחויב הבעל לשלם. הסכום יקוזז מחלקו של הבעל במכירת הדירה המשותפת של בני הזוג.

פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מדגיש את חשיבות בחינת הנסיבות שהובילו לגירושין, כשטענות לאלימות במשפחה עומדות במרכז התיק. השופט קבע כי אף שהאשה היא זו שתבעה את הגירושים, האלימות שהופעלה כלפיה מצד הבעל מצדיקה את חיובו בתשלום הכתובה.

במקרה אחר, אשה שניהלה קשר של מסרונים (הודעות טקסט) בעלי תוכן מיני עם גבר מחוץ לנישואים שלה, קיבלה תביעת גירושים. התביעה נדונה והוכרעה ביוני האחרון בבית הדין הרבני בפתח תקווה. בני הזוג התחתנו ב-2012. לאחר כשמונה שנים שבמהלכן נולדו להם שני ילדים, הם התגרשו בסוף 2020. בית הדין ממשיך לדון בתביעות ביניהם עד היום, ובאחרונה הוא פסק בתביעת הכתובה שהגישה האשה, שטענה כי על בעלה לשעבר לשלם לה אותה מכיוון שהוא זה שיזם את הפרידה מבלי שהציג עילות כלשהן לגירושים. מנגד, הבעל טען כי האשה לא זכאית לכתובה מכיוון שהיא בגדה בו עם קולגה שלה מהעבודה בחברת ביטוח - מה שהוביל להרס של חיי הנישואים שלהם. הוא הציג לבית הדין ראיות שכללו הודעת וואטסאפ שבה האשה מודה בפניו בדבר הבגידה, תמלול של שיחת טלפון שלו עם אותו קולגה של האשה, וכן תמונת עירום שלה שהיא שלחה לו. בהודעה ששלחה לבעלה נכתב "מי יודע מזה שבגדתי בך, אני אכחיש, אני מצטערת, אבל תיקח אחריות, זה לא נפל מן השמים". אותו קולגה גם הוזמן לדיון שנערך בבית הדין, ובעדותו התברר כי בינו לבין האשה היתה היסטוריה של התכתבויות, וכי לא מדובר במקרה חד פעמי.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    יוסי 06/09/2024 16:06
    הגב לתגובה זו
    רואים כאן פסיקה של בית-דין דתי שדן לפי דין התורה הקדושה שצריך לכבד את האשה, מי שהכי מכבד נשים במדינה זה החרדים , וכדאי ללמוד מהם .
  • 1.
    בת אל 06/09/2024 10:14
    הגב לתגובה זו
    מאז אסון נתניהו ובגידת נתניהו בחטופים, הלחץ והמתח כה גדולים וזה מוביל לבגידות, אי"ה.
  • אנונימי 06/04/2025 07:54
    הגב לתגובה זו
    כרגיל הקפלניסטים מגדילים לעשות עם טמטום בריבועמה הקשר לביבי למה לא לפיד שמכניס זוגות לחתונה ללא רבנות לא אשם במדינה הזו הכל ביבי ביבי ביבי ביבי
האחים שפיראהאחים שפירא

מכה למשפחת שפירא: בית המשפט דחה ערעור על חיוב מס של עשרות מיליונים - "ניסיון לצבוע את המניות נכשל"

פסק דין תקדימי מטלטל את אחת המשפחות החזקות במשק; האחים שפירא, בעלי השליטה בענקית התשתיות שפיר הנדסה, הפסידו לרשות המסים במאבק על פרשנות חיוב המס במכירת מניות ב-420 מיליון שקל; בית המשפט דחה את הטענה כי ניתן “לצבוע” את המניות שנמכרו והבהיר את גבולות השימוש בשינויי מבנה לצורכי מס ואת צורת חישוב מס רווחי ההון

מנדי הניג |
נושאים בכתבה שפיר הנדסה

"זהות כזאת חוטאת למצב הדברים לאשורו" - כך קבע השופט אבי גורמן בפסק דין תקדימי שניתן השבוע נגד בעלי השליטה בקבוצת שפיר הנדסה -3.44%   , מחברות התשתיות והבנייה הגדולות בישראל. האחים חן, הראל, ישראל וגיל שפירא ספגו מכה כלכלית כואבת כאשר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את הערעור שלהם נגד רשות המסים, בסכסוך מס שעשוי לעלות להם מיליוני שקלים רבים.

"המערערים מבקשים ליצור באופן טכני מצב בו מכירה של מניות תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים", נכתב בפסק הדין התקדימי. "מה שהמערערים מבקשים ליצור הוא מצב שבו מכירה של מניות, אשר שינוי המבנה ביקש והביא לכך כי יכללו זכויות לשני הנכסים המועברים, תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים". פסק הדין, שניתן בתחילת אוקטובר והותר אתמול לפרסום, מהווה תקדים משמעותי בתחום מיסוי רווחי הון ושינויי מבנה תאגידיים.

המחלוקת המשפטית, שהגיעה לכותרות נסבה סביב טענת האחים כי "ניתן לזהות" את המניות שמכרו וכי הן "המניות שהתקבלו בתמורה למניות שפיר מחצבות". רשות המסים דחתה את זה בתוקף וטענה כי "לא ניתן 'לצבוע' את המניות של שפיר הנדסה שהתקבלו בתמורה למניות של שתי החברות ולייחס אותן באופן ספציפי דווקא לשפיר מחצבות". המכירות נעשו בהיקף של כ-420 מיליון שקל בין השנים 2016-2018, כאשר כל אחד מהאחים מכר מניות בשווי של כ-140 מיליון שקל.

השורשים: מאימפריה משפחתית להנפקה ציבורית

הסיפור מתחיל בתחילת שנות ה-90, כאשר ארבעת האחים שפירא רכשו בחלקים שווים את הון המניות של חברת שפיר מבנים בשנים 1991-1993. ב-2005, הם הרחיבו את האימפריה העסקית שלהם ורכשו גם את הון המניות של שפיר מחצבות ותעשיות. שתי החברות עסקו בעיקר בייצור חומרי גלם לבנייה, תשתיות וייזום בענף הבנייה, והפכו לאבני היסוד של הקבוצה העסקית המשפחתית.

נקודת המפנה הגיעה ב-2014, כאשר המשפחה החליטה להנפיק את החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. לקראת ההנפקה, בוצע שינוי מבנה משמעותי: האחים העבירו את המניות בשתי החברות לחברה חדשה שהוקמה במיוחד למטרה זו - שפיר הנדסה. המניות החדשות שקיבלו בתמורה הופקדו בחשבונות נאמנות נפרדים - חשבון אחד עבור המניות שהתקבלו תמורת שפיר מבנים, וחשבון שני עבור אלה שהתקבלו תמורת שפיר מחצבות.

בית המשפט
צילום: Pixbay

נדחה ערעור בנוגע לצוואות: "לא נתערב בממצאי מהימנות"

בית המשפט לענייני משפחה פסל את צוואותיה האחרונות של המנוחה, וקבע כי יש לקיים את צוואתה המוקדמת, שחילקה את עיזבונה באופן שוויוני בין כל ילדיה. הערעור שהגיש אחד הילדים, יאיר צברי, שטען להשפעה בלתי הוגנת מצד אחיותיו ולפגמים מהותיים בהליך, נדחה בבית המשפט המחוזי, שהדגיש כי מדובר בממצאי מהימנות מובהקים של הערכאה הדיונית, וכי "אין מקום להתערבות ערעורית"

עוזי גרסטמן |

במרכז הסכסוך המשפחתי שהגיע לפתחו של בית המשפט עמדה אשה מבוגרת, אם לשמונה ילדים, שבמהלך שנותיה האחרונות ערכה לא פחות משבע צוואות. כל אחת מהן שינתה את חלוקת הירושה בין ילדיה, עד שגם לאחר מותה נותרו בני המשפחה חלוקים בשאלה מהו רצונה האמיתי. יאיר צברי, אחד הבנים, ביקש לקיים את שלוש הצוואות האחרונות שנערכו על ידי אמו, שלטענתו ביטאו את רצונה החופשי להוריש חלקים משמעותיים ממנו לו ולאחיו יחיאל, בעוד שהאחיות שלהם התנגדו לכך וטענו להשפעה בלתי הוגנת.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בפרשה במשך תקופה ארוכה, פסל את אותן צוואות מאוחרות וקבע כי יש לקיים את הצוואה המוקדמת מה-19 באוקטובר 2010, שבה חילקה המנוחה את רכושה שווה בשווה בין ילדיה. בפסק הדין נכתב כי, "הוכח כי בתקופה שבה נערכו הצוואות המאוחרות היתה המנוחה נתונה להשפעות חיצוניות בלתי הוגנות מצד חלק מילדיה, ולא הייתה עוד במצב נפשי המאפשר לה גיבוש רצון חופשי ועצמאי". עוד נקבע כי אחת העדות המרכזיות בתיק, פנינה, אחת האחיות, מסרה תצהיר מוקדם שנמצא אמין יותר לעומת גרסתה המאוחרת, שנמסרה כשהיתה חולה ובמצב רפואי קשה.

יאיר, שלא השלים עם ההכרעה, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות עורכי דינו רון דרור וחן פייביש. לטענתו, הערכאה הראשונה טעתה כשהתעלמה מראיות משמעותיות שהעידו, לדבריו, על רצונה האמיתי של האם להעדיף אותו ואת שניים מאחיו. הוא טען כי השופטת שדנה בתיק בערכאה הראשונה "ננעלה על מסקנה מוקדמת", והושפעה מהחלטות שניתנו בהליך קודם בעניינה של אותה משפחה.

קונפליקט סביב העדויות של האחות פנינה

יאיר טען עוד כי בית המשפט לענייני משפחה לא נתן משקל ראוי לעדותה של פנינה, שלדבריו הגיעה אליו מיוזמתה "כדי לומר את האמת", וחתמה אצלו על תצהיר שבו חזרה בה מגרסתה הקודמת. "באה האשה הזו, חולה במחלה סופנית, ואמרה לי שהיא רוצה לעשות יושר ולהגיד את האמת. זה לא דבר רגיל שעד מפתח של הצד השני בא אליך מיוזמתו", אמר בא כוחו במהלך הדיון. ואולם בית המשפט המחוזי, בהרכב של השופטים גרשון גונטובניק, נפתלי שילה ואיריס אילוטוביץ’ סגל, דחה את הטענות האלה וקבע כי אין מקום להתערבות.

במהלך הדיון בערעור הבהירו השופטים למערער כי עיקר הכרעתה של השופטת נשענה על התרשמות ישירה ממהימנות העדים, ובפרט מהתרשמותה מעדותה של פנינה. "הרושם שלנו", אמר אחד השופטים במחוזי, "הוא שפסק הדין במידה רבה נשען על ממצאי מהימנות. המשוכה בפני אדוני אינה פשוטה". בהמשך הם הוסיפו כי בית המשפט הראשון "נימק בפסק דין מנומק ומפורט מדוע מצא לנכון לפסול את שתי הצוואות האחרונות", וכי מדובר בפררוגטיבה (זכות מיוחדת) מובהקת של הערכאה הדיונית.