בית הדין הרבני הגדול בירושלים התכנס באחרונה כדי לדון בערעורים ההדדיים של בני זוג לשעבר. שניהם כבר עברו מסלול ארוך של הליכים משפטיים, טעונים וכואבים, שנגעו לא רק לחיי המשפחה שהתפרקו אלא גם לכסף הגדול שנרשם בכתובה. האשה דרשה את מלוא הסכום - חצי מיליון שקל, ואילו הבעל טען שאינו חייב כלל. בית הדין האזורי קבע פשרה: 180 אלף שקל. כל צד לא היה מרוצה, ושניהם פנו לערכאת הערעור.

ואולם בסופו של דבר, הכריעו הדיינים - הרב ציון לוז-אילוז, הרב אחיעזר עמרני והרב מאיר פרימן - ודחו את שני הערעורים. פסק הדין האזורי נותר על כנו, והבעל יידרש לשלם את ה-180 אלף שקל. אך חשיבותו של המקרה חורגת בהרבה מן הסכסוך הפרטי: הדיינים ניצלו את ההזדמנות כדי לקרוא לתיקון רחב היקף בסוגיית הכתובות המוגזמות - בעיה שמעסיקה את בתי הדין הרבניים כבר שנים.

המערכת הרבנית עסקה לא פעם בשאלה מתי ניתן לאכוף כתובה בסכומים עצומים שנכתבו בה. לעתים מדובר במיליון שקל ויותר - סכומים שלא עומדים ביחס למציאות הכלכלית של בני הזוג. כך היה גם במקרה הנוכחי, שבו נרשמה כתובה על סכום של 500 אלף שקל. בית הדין האזורי בתל אביב קבע כי מדובר בסכום "מוגזם" והעמיד את החיוב על רף מקובל של 180 אלף שקל.

האשה לא השלימה עם הפחתת הסכום ודרשה לקבל את מלוא הכתובה, בעוד שהבעל טען כי יש לפטור אותו לחלוטין, בין השאר בשל טענות לבגידה. אך הדיינים דחו את שתי הגרסאות וקבעו כי לא נמצא פגם משפטי או הלכתי בפסק הדין המקורי. "האשה זכאית לכתובה כשהוכח שהבעל אשם בגירושים בהתנהגותו הפושעת," כתבו הדיינים בהכרעתם. "אך יש להפחית את סך החיוב כאשר מדובר בכתובה מוגזמת".

• הנישואים שרדו נחירות וגירוש למרפסת - עד הבן החורג
• ביה"ד הגדול לא התערב: הבעל ישלם שליש מהכתובה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

טענות הדדיות - אלימות מול בגידה

ההליך כולו התנהל על רקע מערכת יחסים רוויית מתחים. האשה טענה לאלימות מתמשכת מצד הבעל, ואף הציגה הרשעות פליליות שתמכו בטענותיה. בית הדין האזורי קיבל את גרסתה וקבע כי האלימות היא שהובילה לפירוק הנישואים. מנגד, הבעל טען שהאשה בגדה בו ועשתה "מעשי כיעור", אך הדיינים קבעו כי לא הצליח להרים את נטל ההוכחה. באחד מקטעי פסק הדין נכתב במפורש: "בתאריך 20.11.22 קיים ביה"ד דיון הוכחות ארוך... לא מצאנו כל הוכחה לקבוע שלאשה קשר אינטימי פסול... הבעל אמנם חושד באשתו, אך לא הרים את נטל ההוכחה בענין כדי להוכיח את הפסד כתובתה".

לעומת זאת, בעניין האלימות מצאו הדיינים בסיס מוצק. הם הסתמכו בין היתר על פסק דין פלילי שבו הורשע הבעל בארבע עבירות אלימות ונגזר עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר, שהומרו בעבודות שירות. "קשה לנו להאמין שאם אכן לא היה דבר... שהבעל היה מסכים להודות באישומים נגדו," כתבו הדיינים.

אחד הנושאים המרכזיים שנדונו בפסק הדין הוא עצם קיומן של כתובות בסכומים אדירים. מדובר בתופעה רווחת, בעיקר בעדות מסוימות, שבהן נוהגים לנקוב בסכומים סמליים לכבוד הכלה ומשפחתה, אך כשמגיעה שעת גירושין, נהפכים המספרים האלה לדרישה ממשית. הדיינים הביאו שורה ארוכה של פסקי דין מהעבר, חלקם שקיבלו את הכתובה במלואה וחייבו את הבעל לשלם סכומים עצומים, וחלקם אחרים שפסלו את החיוב לחלוטין בטענה שמדובר ב"אסמכתא" - התחייבות שאין מאחוריה גמירות דעת אמיתית. במקרה הנוכחי בחרו הדיינים בדרך האמצע: לא מחיקת הכתובה לגמרי, אך גם לא אכיפתה במלואה.

• נדחה ערעור בנוגע לצוואה: "לא נתערב בממצאי מהימנות"
• מכה למשפחת שפירא: בית המשפט דחה ערעור על חיוב מס של עשרות מיליונים - "ניסיון לצבוע את המניות נכשל"
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים

בפסק הדין הובאו גם ציטוטים מחיבורים הלכתיים שונים. כך למשל, צוטט הרב יועזר אריאל שכתב כי, "המתחייב בכתובה בסכום מוגזם, התחייבותו לא חלה... משום שקיימת אומדנא שהתחייבותו נעשתה רק לכבוד הכלה או לכבודו". מנגד, הובאה גם דעת הרב דוד לבנון, שסבר כי גם כתובה גבוהה במיוחד מחייבת את הבעל.

ואולם עיקר חשיבותו של פסק הדין הוא בקריאה החד-משמעית של הדיינים למערכת כולה: הגיע הזמן לקבוע נוהל אחיד וברור. "אכן המצב בו אין אחידות בפסיקה מצריך תיקון," כתבו הדיינים בהכרעת הדין שלהם. "עולה הצורך לקבוע אחידות בפסיקה ובהנהגה בסוגיית הכתובה המוגזמת. אי הבהירות ביחס לפסיקה הצפויה... מביא לסכסוכים רבים ולהתדיינויות ארוכות". הדיינים אף הורו להעביר את פסק הדין לנשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד יוסף, כדי שיבחן את האפשרות לקדם תקנה שתסדיר אחת ולתמיד את סוגיית הסכומים בכתובות. בכך, ניסו לנצל את המקרה הפרטי שלפניהם כדי להניע שינוי מערכתי שימנע בעתיד מחלוקות דומות.

בין רכוש לכתובה - ההפרדה נשמרת

במהלך הדיונים העלה הבעל טענה נוספת: יש להמתין להכרעה בהליך חלוקת הרכוש בבית המשפט לענייני משפחה לפני שיכריעו בסוגיית הכתובה. בית הדין הגדול דחה את הטענה וקבע כי אין קשר בין ההליכים. "החיוב בכתובה נוצר בעת הגירושים, כאשר זמן הגירושים הוא הזמן לפירעון הכתובה", נכתב בפסק הדיןם שפורסם. עם זאת, הובהר כי תשלום הכתובה יקוזז בעתיד מחיובים אפשריים שייפסקו במסגרת איזון המשאבים, כדי למנוע "כפל זכויות".

האשה ביקשה גם לקבל פיצוי גירושים נוסף, מעבר לסכום הכתובה. ואולם גם כאן דחו הדיינים את הבקשה. "פיצוי אחר יכול להינתן כאשר עולה הצורך לרצות את האשה בקבלת הגט, אך לא כאשר האשה תבעה את הגירושים", נקבע בהכרעת הדין. בכך חיזקו הדיינים את ההבנה כי הכתובה עצמה, גם אם הופחתה, מהווה את הגבול העליון של החיוב במקרה זה.

בסיכומו של דבר, שני הערעורים נדחו. הבעל נשאר מחויב בתשלום של 180 אלף השקלים שנקבעו בבית הדין האזורי, האשה לא תקבל את מלוא הכתובה ואף לא פיצוי נוסף, והוצאות משפט לא ייפסקו לשום צד. לכאורה, סכסוך אחד נסגר. אך למעשה, פסק הדין פותח פתח רחב לדיון ציבורי והלכתי עמוק יותר. כאמור, בתי הדין מתמודדים מזה שנים עם כתובות "מנופחות", ולעתים קרובות מגיעים לפתרונות שונים וסותרים.

מהי בעצם כתובה, ומדוע היא נהפכת לנקודת מחלוקת כל כך מרכזית בגירושים?

הכתובה היא מסמך מחייב שנחתם בעת הנישואים, שבו מתחייב הבעל כלפי אשתו לסכום כספי במקרה של גירושים או פטירה. במקור נועדה הכתובה להבטיח ביטחון כלכלי לאשה ולחייב את הבעל לנהוג באחריות, אך בפועל היא נהפכת לא פעם למוקד סכסוך קשה בעת פרידה. הסכומים שנקובים בה, לעתים גבוהים במיוחד, מייצרים שאלה האם מדובר בהתחייבות אמיתית או במספר סמלי שנכתב "לכבוד".

ברבות מקהילות ישראל נוצר מנהג להעמיד סכומי עתק בכתובה, לעתים לפי גימטריה או כמספר מכובד שמרשים את בני המשפחה והאורחים. פעמים רבות מדובר במחווה של כבוד ולא בהתחייבות ריאלית. אלא שכשהנישואים עולים על שרטון, נהפכת ההתחייבות הזו לדרישה ממשית בבית הדין - ושם נוצרת ההתנגשות.

איך קובעים מתי כתובה נחשבת מוגזמת?

אין כיום קריטריון חד וברור. חלק מהדיינים סבורים שכל סכום שנראה גבוה בהרבה מהכנסתו או רכושו של הבעל נחשב מוגזם ולכן הוא בבחינת "אסמכתא" - התחייבות שלא נועדה להתממש. אחרים רואים גם בסכומים גבוהים התחייבות מלאה. בפסיקה נקבעו לאורך השנים רמות שונות, לעתים סכומים של 120 אלף שקל הוגדרו כגבול, ולעתים אף מיליון שקל התקבלו. חוסר האחידות הזה הוא אחד הנושאים שבית הדין הגדול ביקש כעת להסדיר.

האם לבעל יש טענות הגנה מוכרות מפני תשלום כתובה?

כן. בין היתר, אם יוכיח שהאשה בגדה בו, עשתה "מעשי כיעור" או נחשבת "עוברת על דת", היא עלולה לאבד את זכותה לכתובה. במקרה הזה טען הבעל שהאשה בגדה בו, אך בית הדין קבע כי לא הצליח להוכיח זאת. מנגד, טענות האשה לאלימות נתמכו בהרשעות פליליות ולכן התקבלו.

מה המשמעות של קריאת הדיינים לקבוע "תקנה אחידה"?

הדיינים הציעו שהמערכת כולה, באמצעות נשיא בית הדין הגדול, תבחן אפשרות לקבוע כללים ברורים ואחידים לגבי כתובות מופרזות. תקנה שכזו עשויה להביא לכך שכל כתובה מעל סכום מסוים תיחשב בלתי מחייבת, או שתוגדר נוסחה קבועה לקביעת סכום סביר. המשמעות היא יצירת ודאות לזוגות שמתחתנים ולמנוע הליכים משפטיים ארוכים ויקרים בעת גירושים.

האם פסיקת בית הדין הרבני עומדת לבדה, או שהיא מושפעת גם מהמערכת האזרחית?

במקרים רבים יש חפיפה בין ההליכים - כתובה נדונה בבתי הדין הרבניים, בעוד שחלוקת רכוש מתבצעת בבית המשפט לענייני משפחה. לעתים נוצרת התנגשות בין שתי המערכות, בייחוד סביב זכויות סוציאליות וחוק יחסי ממון. במקרה הזה קבע בית הדין הרבני הגדול שאין קשר ישיר בין חלוקת הרכוש לבין תשלום הכתובה, אך הבהיר כי יש למנוע כפל זכויות כך שסכומים לא ישולמו פעמיים.

האם האשה יכלה לקבל גם פיצוי נוסף מעבר לכתובה?

לא. בית הדין הדגיש שפיצוי נוסף ניתן במקרים שבהם צריך "לרצות את האשה" כדי שתסכים לגט, אך כאן היא זו שתבעה את הגירושים. לכן נקבע שהכתובה, גם אם היא הופחתה, היא גבול החיוב ואין מקום לפיצוי מעבר לכך.

מה יקרה עכשיו?

הבעל יחויב לשלם את הסכום של 180 אלף שקל שנקבע, והצדדים ימשיכו את ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה בנושא חלוקת הרכוש. במקביל, יועבר פסק הדין לנשיא בית הדין הגדול כדי לבחון צעדים מערכתיים שיביאו לאחידות בסוגיית הכתובות המוגזמות.

במקרה אחר, ויכוח מר שנמשך כמה שנים בין בני זוג לשעבר, שהגיעו לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה סביב גובה הכתובה - סכום שהגיע ללא פחות מ-900 אלף שקל, הסתיים המאבק בהכרעה בבית הדין הגדול שניתנה בחודש שעבר. האיש, שבעברו גם הרשעה פלילית בגין אלימות, התחייב לשלם לאשה 300 אלף שקל בלבד. האשה דרשה למצות עמו את הדין ולקבל את הסכום המלא. בני הזוג נישאו וחיו יחד תקופה קצרה. לא היו להם ילדים, ובשלב מוקדם למדי במערכת היחסים החל הקרע. צו הרחקה הדדי הוצא על ידי בית המשפט כבר בספטמבר 2019, ומאותו יום עזב האיש את הבית לצמיתות. האשה מיהרה להגיש תביעת גירושים ודרשה גם את תשלום מלוא סכום הכתובה - 900 אלף שקל. בכתב התביעה ציינה האשה טענות קשות: בגידה, אלימות מילולית ונפשית, כפייה להפלה, ביצוע עבירות מין באינטרנט, עזיבת הבית תכופה. הצדדים התגרשו בפועל בינואר 2021, והותירו את שאלת הכתובה להכרעה עתידית. במהלך הדיונים שהתקיימו בבית הדין האזורי, נעשה ניסיון להביא את הצדדים לפשרה. כך למשל, בהחלטה שניתנה בנובמבר 2020 ציין בית הדין כי, "קיימת הסכמה בין הצדדים להתגרש... נקודת המחלוקת היא באשר לגובה הכתובה". האשה ביקשה למצות את מלוא הסכום. הבעל, לעומת זאת, ביקש לקצוב את הסכום ל-180 אלף שקל בלבד. חרף המחלוקת, הוסכם על סידור הגט תחילה, מתוך תקווה להסכמה בהמשך.