הנישואים שרדו נחירות וגירוש למרפסת - הבן החורג פירק את הבית

הם ניסו לחיות יחד, אבל הבית לא החזיק מעמד. אשה ובעל, שנישאו בנישואים שניים ב-2016 והביאו יחד שני ילדים משותפים, מצאו את עצמם בתוך מרקחת רגשית סבוכה שכללה בן מנישואיו הראשונים של הבעל, בעיות אינטימיות, חילופי קללות, התערבות הורים, ולא פחות חשוב - גם נחירות שנהפכו לסלע מחלוקת. בפסק הדין שניתן באחרונה בבית הדין הרבני ברחובות, נקבע כי חרף ההתנהלות הקשה של האשה במהלך הנישואים, כולל ביטויים פוגעניים כלפי הילד, אמירות אלימות ואפילו כליאתה במרפסת - היא זכאית למחצית מהכתובה, כלומר 130 אלף שקל. ההחלטה התקבלה בדעת רוב, כשאחד מהדיינים סבר דווקא שיש לחייב את הבעל במלוא סכום הכתובה - 260 אלף שקל.

לדברי הדיינים, הסיבה המרכזית לפירוק הבית היתה נוכחותו של בנו הקטין של הבעל מנישואיו הראשונים, בבית המשותף. הילד, כך מתברר, נהפך לנקודת החיכוך המרכזית בזוגיות, עד כדי כך שצוין בפסק הדין כי "עוצמת המריבות, הקטטות, הקללות, ומאוחר יותר גל האלימות הפיזית, נבעו מאווירת מתח ולחץ תמידי ששררה בבית... בעיקרו, מעצם נוכחותו של הבן הקטין". בית הדין הוסיף כי ברור שהילד אינו אשם במצב שנוצר, אך הדגיש את הקושי האובייקטיבי בניהול חיי נישואים כשהילד חי עם הורה חורג. "כך אירע גם במקרה הנדון", צוין בהכרעת הדין. "כל הערה, דיבור או בקשה של האשה, אפילו בשגגה, הובילו את האיש לעמוד על זכויותיו של בנו... מכאן התפתחו מריבות, קטטות ועלבונות, שהסלימו לאלימות פיזית".

האשה, לדבריה, טיפלה בילד במשך שלוש שנים ואף התייחסה אליו כאל בנה. אך בהמשך דרשה שיעזוב את הבית, אמרה עליו שהוא "טמא", חיקתה אותו כאילו היא מקיאה, ואמרה שהיא לא יכולה להישאר אתו בבית. אחת ההקלטות שהוצגו לבית הדין תיעדה את האשה אומרת לבעלה ולבנו: "תעופו מהבית שניכם, יהיה פה מלחמה כל היום, או אני אהרוג אותך". זה לא היה העימות היחיד שתועד. בדיונים בבית הדין סיפרה האשה על מצב של מתיחות קבועה, שכלל גם חילופי קללות עם הורי הבעל, שיחות שבהן נאמר על ידי הבעל כי, "זה בית של בני, לא שלך", והחלטות חד־צדדיות של הבעל כמו החלפת צילינדר, השארת חפציה של האישה בלובי, וכליאתה מחוץ לדירה במרפסת. האשה עצמה טענה כי הבעל אף ניסה לחנוק אותה עם כרית, אך היא לא התלוננה במשטרה "כי פחדתי להתגרש".

הנחירות "הוציאו אותה מדעתה"

בית הדין עמד גם על כך שלא רק הילד מהנישואים הקודמים היווה גורם למתח, אלא גם נחירותיו של הבעל, שעליהן הסכימו שני הצדדים. האשה טענה כי הנחירות "הוציאו אותה מדעתה". הבעל הודה שהוא נוחר, ואף הוסיף כי הדבר הוביל לכך שהיא גירשה אותו מחדר השינה והוא נאלץ לישון במקום אחר. בפסק הדין נכתב כי, "הדבר גרם לבעיות בקיום יחסי אישות, לקללות, לקטטות ולעלבונות". לטענת הדיינים, ניתן היה לפתור את בעיית הנחירות באמצעות טיפול פשוט יחסית, אלא שהבעל נמנע מכך. "כאשר ברור שזו בעיה שמסעירה את נשותיהם של רבים, היה עליו לפנות לטיפול רפואי... עצם העובדה שלא טיפל, מחזקת את הקביעה שהוא הגורם הישיר, או לפחות המרכזי, להרס חיי הנישואין".

• הרחיקה את הילדים בניגוד להסכם - וזו התוצאה
• ביה"ד הגדול לא התערב: הבעל ישלם שליש מהכתובה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אף שמדובר בנישואים שניים, וכי האשה ידעה מראש על קיומו של הילד והסכימה שיגור עמם בבית, קבע בית הדין כי אין די בכך כדי לפטור את הבעל מחיוב כתובה. בפסק הדין נכתב כי, "לא נוכל לומר שהאשה הסכימה מראש למצב בלתי נסבל... כשאדם נכנס לזוגיות הוא אינו יכול לחזות את כל ההשלכות, קל וחומר כשהקושי נוגע לילד קטין שאינו בנו". עם זאת, הובהר כי האשה אינה "חפה משגיאות". אמירותיה הקשות, קללות כלפי הילד ויחסה להורי הבעל, שכללו כינויים כמו "חתולת רחוב" והודעות שבהן כתבה שהיא מקיאה כשאמו של הבעל מגיעה לבית, הובילו את הדיינים לפשרה, שבמסגרתה היא תקבל מחצית מהכתובה בלבד. לשיטת אחד הדיינים, היה מקום לחייב את מלוא הסכום, אך שני האחרים סברו שיש להפחית אותו לאור התנהלותה.

ההחלטה כללה גם פיצוי נוסף לאשה בגין מזונות אשה בסכום של 12 אלף שקל, עבור התקופה שקדמה לגירושים. עם זאת, הבהירו הדיינים כי סכום הכתובה שתקבל בפועל עשוי להיות מקוזז כנגד סכומים שתזכה להם במסגרת איזון הרכוש המשותף. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הסכום הסופי שבו יחויב האיש בפועל בגין הכתובה ומזונות אשה, ייקבע בהתחשב בהכרעת ביה"ד האמורה להינתן בקרוב במחלוקות הרכושיות שבין הצדדים". בסיכום פסק הדין, חזרו הדיינים על כך שמדובר במצב של קושי אובייקטיבי חריג - נישואים שניים שבהם אחד מבני הזוג מגיע עם ילד קטן, החי איתם מחצית מהזמן. "במקרה כזה, כשלא מצליחים להתגבר על הקשיים, אי אפשר להאשים צד אחד... המצב כשלעצמו קשה מנשוא". ולמרות זאת, המצב לא מקנה פטור. הבעל, לדברי הדיינים, לא רק שלא טיפל בבעיית הנחירות, אלא גם לא פעל להפחתת המתחים עם אשתו. כאשר נדרש לבחור בין הילד לבינה, הוא בחר בבנו. מבחינת בית הדין, בכך הוא נטל על עצמו את האחריות על הגירושים. ולכן, למרות הכל, עליו לשלם.

האם בן הזוג יכול להתחייב לכתובה גם כשהאשה יודעת מראש על קיומו של ילד שיגור איתם?

• חברה בפירוק טענה לאפליה - המפקח הכריע
• השופט נגד הפיצוי: מחיקה מהדהדת לייצוגית נגד ספאם
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"
• חוב של 30 אלף שקל תפח ל-300 אלף שקל - בית המשפט ביטל את...

כן. בית הדין קבע שגם כשהאשה מודעת לכך מראש, אין בכך בהכרח כדי לשלול את זכאותה לכתובה - בייחוד אם הוכח שניסתה לחיות עם הילד במשך שנים ורק לאחר מכן אמרה שאינה מסוגלת עוד. הקביעה "סברה וקיבלה", שמופיעה בפוסקים, לא חלה באופן מוחלט כשמדובר במצבים דינמיים שלא התבררו עד הסוף בזמן הנישואים.

מדוע לא נשללה מהאשה לחלוטין הזכות לכתובה, על אף התנהגותה הקשה?

הדיינים התחשבו בכך שהאשה חיה שנים עם הילד וניסתה לתחזק את חיי המשפחה. כמו כן, הובהר כי גם הבעל לא פעל באופן שמכפר על חלקו בהידרדרות היחסים. העובדה שהשניים חיו בתנאי מתח קיצוניים, שכללו השפלות הדדיות וחוסר טיפול בבעיות ידועות מראש, שכנעה את בית הדין שמדובר בכישלון הדדי על רקע תנאים אובייקטיביים – ולכן יש לחלק את האחריות.

האם נחירות יכולות באמת להוות עילה להפחתת זכויות או להפרת שלום בית?

כן, אם הן מובילות להפרעה ממשית בשגרת החיים ולפגיעה ביחסי אישות, כפי שהיה במקרה הזה. הדיינים הדגישו שזו בעיה שניתן היה לטפל בה באופן רפואי, ואילו האיש בחר שלא לעשות כן. לכן הדבר נחשב אי־מאמץ לשמר את שלום הבית, ובמובן הזה הוא נשא באחריות להחמרת המצב.

מה המשמעות של המושג "אין כפל מבצעים" שמוזכר בפסק הדין?

מדובר בביטוי שמשמעותו היא שכשהאשה מקבלת סכומים במסגרת איזון רכושי, כמו זכויות בדירה, חיסכון או נכסים אחרים - היא לא תקבל בנוסף גם את מלוא סכום הכתובה, מכיוון שמדובר בכספים שמגלמים למעשה גם את כתובתה. לכן הסכום הסופי שהיא תקבל עבור הכתובה יהיה מפוצה בהתאם למה שתקבל במסגרת חלוקת הרכוש.

כיצד בית הדין ניתח את האמירות הקשות מצד האשה, כמו הקלטות, איומים וקללות?

הדיינים לא התעלמו מהחומרה של הדברים, אך ציינו כי ייתכן שחלק מהתגובות היו תוצאה של "הרתחה מכוונת" מצד הבעל, למשל כשהקליט אותה מבלי ידיעתה או התעמת אתה בצורה שיטתית. מכיוון שלא ניתן לקבוע בבירור שהאשה נהגה כך באופן יזום ולא תגובתי, הוחלט להימנע משלילה מוחלטת של זכויותיה.

האם זה שהבעל הגיש את תביעת הגירושים שיחק תפקיד בהחלטת הדיינים?

כן. אף שהאשה עזבה את הבית, הדיינים הדגישו שהבעל הוא זה שפנה ראשון להליך הגירושים, וכי לא ניסה להחזיר את אשתו תוך מענה לדרישתה הבסיסית: להפריד את הבן מהבית עד לשיקום היחסים. הדבר חיזק את הרושם שהוא העדיף בפועל את הקשר עם בנו על פני המשך חיי הנישואים עם אשתו.

מה ניתן ללמוד מהמקרה הזה על זוגות בנישואים שניים עם ילדים?

הפסיקה מדגישה את המורכבות הרבה שיש בנישואים שבהם אחד מבני הזוג מגיע עם ילד ממערכת קודמת. אף שכולם מתכוונים לטוב, חיי היומיום חושפים מתחים רגשיים וקשיים בלתי צפויים. לכן, פסק הדין מבהיר כי נישואים כאלה דורשים מראש מודעות, שיח פתוח, הכנה זוגית וליווי מקצועי - כדי להתמודד עם הפערים והאתגרים שעשויים להתעורר.

מה חשיבות ההיבט ההלכתי בדיון כזה, לעומת ההיבט הרגשי או המשפחתי?

בית הדין הרבני מחויב לפסוק לפי כללי ההלכה, אך עושה זאת תוך בחינה מעמיקה של נסיבות החיים, של הדינמיקה הזוגית ושל ההתנהלות הרגשית בין הצדדים. פסק הדין הזה מדגים כיצד מושגים הלכתיים כמו "מורדת", "סברה וקיבלה" או "כתובה" משתלבים עם ניתוח רגיש של מה שהתרחש באמת בתוך הבית, והופכים את הפסיקה ל אנושית ומורכבת יותר.

במקרה אחר, ויכוח שנמשך כמה שנים בין בני זוג לשעבר, שהגיעו לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה סביב גובה הכתובה - סכום שהגיע ללא פחות מ-900 אלף שקל - הגיע באחרונה להכרעה בבית הדין הגדול. , שבעברו גם הרשעה פלילית בגין אלימות, התחייב לשלם לאשה 300 אלף שקל בלבד. האשה דרשה למצות עמו את הדין ולקבל את הסכום המלא. בני הזוג נישאו וחיו יחד תקופה קצרה. לא היו להם ילדים, ובשלב מוקדם למדי במערכת היחסים החל הקרע. צו הרחקה הדדי הוצא על ידי בית המשפט כבר בספטמבר 2019, ומאותו יום עזב האיש את הבית לצמיתות. האשה מיהרה להגיש תביעת גירושים ודרשה גם את תשלום מלוא סכום הכתובה - 900 אלף שקל. בכתב התביעה ציינה האשה טענות קשות: בגידה, אלימות מילולית ונפשית, כפייה להפלה, ביצוע עבירות מין באינטרנט, עזיבת הבית תכופה. הצדדים התגרשו בפועל בינואר 2021, והותירו את שאלת הכתובה להכרעה עתידית. במהלך הדיונים שהתקיימו בבית הדין האזורי, נעשה ניסיון להביא את הצדדים לפשרה. כך למשל, בהחלטה שניתנה בנובמבר 2020 ציין בית הדין כי, "קיימת הסכמה בין הצדדים להתגרש... נקודת המחלוקת היא באשר לגובה הכתובה". האשה ביקשה למצות את מלוא הסכום. הבעל, לעומת זאת, ביקש לקצוב את הסכום ל-180 אלף שקל בלבד. חרף המחלוקת, הוסכם על סידור הגט תחילה, מתוך תקווה להסכמה בהמשך.