הדיונים בסכסוכי גירושין בבתי הדין הרבניים שונים בתכלית מהדיונים המוכרים לנו בבתי המשפט לענייני משפחה. בבתי הדין הרבניים בדרך כלל מתקבלים תוצאות שונות בתכלית מאלו שהיו מתקבלות בבתי המשפט.

סכסוך גירושין לא פשוט הגיע לאחרונה לפתחו של בית הדין הרבני בבאר שבע. לבית הדין הוגשו תביעות הדדיות לגירושין משני בני הזוג, הבעל והאישה שנפרדו כבר לפני כמה שנים. שני הצדדים הביעו נכונות להגיע לפשרה אך הוויכוח המרכזי ביניהם היה על תשלום דמי הכתובה שעומדת על 520 אלף שקל.

תחילתו של הסיפור בשנת 2004, שני הצדדים הכירו כשנה לפני והחליטו להינשא ונולדו להם שלושה ילדים. האישה גדלה בבית מסורתי, והבעל בבית מסורתי-דתי, אך במהלך השנים הוא התחזק מבחינה דתית. כאשר לכל אחד מהצדדים הייתה דירה לפני הנישואין. בשנת 2008 זכו הצדדים במכרז למגרש בבאר שבע, וכדי לבנות את ביתם המשותף שכלל 2 קומות ו-6 חדרים, הם מכרו את שתי הדירות שהיו בבעלות כל צד, ונטלו משכנתא, בנוסף, השניים קבלו כסף מהוריהם.

בשנת 2016, בעקבות קשיים כלכליים, רצה הבעל למכור את הבית המשותף, כאשר באותה עת כבר חלה גם הידרדרות ביחסי הצדדים. בקיץ 2016 פנה לייעוץ משפטי, ובמקביל גולל את קשיי הנישואין בפני רבו. בסוף 2016 הפרידו הצדדים חשבונות.

• האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
• עברו לחדרים נפרדים אחרי הגירושים - האם זו זוגיות?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הסכסוך בין הצדדים החריף והאישה הגישה תלונה במשטרה נגד בעלה באשמת גניבה של 120 אלף שקל במזומן, שנועד לטענתה למימון הוצאות רפואיות ומוסדות סיעודיים לאימה החורגת. לטענת האישה היא החביאה את הכסף בחדר השינה בארגז המטה. התלונה נסגרה מחוסר ראיות מספיקות להעמדה בדין, אך הסכסוך בין הצדדים מסביב לכך הוביל להחמרה ביחסיהם הרעועים ממילא.

תביעה לאיזון משאבים

לאחר הסיפור פנה הבעל ב-2017 לבית המשפט בתביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף ברכוש הצדדים, וכלל בתביעה זו גם תביעה להברחת מניות ע"י אשתו במהלך השנים.

לאחר מכן עבר הבעל מחדר השינה המשותף בקומת קרקע לחדר בקומה העליונה, והגיש בקשה לצו הרחקה מחדרו למעלה, בטענה שהאישה מגיעה לחדרו ומטרידה אותו שם.

בחול המועד סוכות ב-2017 נסעה האישה עם ילדיה יחד עם הוריה ומשפחתה לטיול בצפון, כולל לינה, בניגוד לרצון הבעל. בעקבות כך, כתב הבעל הודעת וואטסאפ לאשתו: "תם עידן הזוגיות ביננו. העדפת את המשפחה שלך עלי. זה נגמר". בתגובה לך, כתבה האישה: "אלו מילים שלך לא שלי".

לטענת האישה, לאחר אירוע זה עזב הבעל את בית הצדדים, אך לאחר עשרה ימים חזר לבית לחדר נפרד, והודיע פעם נוספת לאשה שמערכת הנישואין הסתיימה. בקיץ 2018, לקראת מכירת בית הצדדים, האישה שכרה לעצמה ולילדים דירה בבאר שבע. לאחר מכן גם הבעל וגם האישה קנו כל אחד דירה.

• תושב אילת חשוד בהעלמת הכנסות של מיליון שקל
• האם השכנים יכולים לבלום הריסה של אחד מחלקי הבניין?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית

כמה הבעל צריך לשלם?

הבעל הגיש תביעת גירושין, והאישה הגישה תביעת כתובה ופיצויי גירושין. הוויכוח המרכזי בין הצדדים נבע על תשלום דמי הכתובה שעמד על 520 אלף שקל. האישה טענה כי בעלה צריך לשלם לה את מלוא כתובתה משום שכשהתחתן איתה היה כבר בגיל 30 כאשר כבר היה דירה ברשותו, והתחייבותו בכתובה נעשתה מתוך אחריות מלאה.

בנוסף, כבר מיולי 2016 פנה הבעל לייעוץ משפטי בנושא הגירושין. לטענתה, הבעל הוביל את הליך הגירושין, בפתיחת תיקי יישוב סכסוך, פירוק שיתוף, צו הרחקה מחדרי השינה, עזיבת הבית, ותביעת גירושין. לטענתה ניסתה להכיל את התחזקות הדתית של בעלה, ואף לשמור על שלימות הבית. אך הבעל הבריח כספים משותפים, וגנב ממנה 120 אלף שקל. לטענתה טענות הבעל כי הבריחה מניות נדחתה בבית המשפט זה מכבר.

הבעל טען מנגד כי אשתו אינה זכאית לכתובה כי היא אישה מורדת שעשתה הכל כדי להמאיס אותו עליה. לטענתו היא התנהגה אליו בגועל, בבוטות, באלימות מילולית, ואמרה לו: "אתה עצלן, אתה זבל". וזרקה עליו אוכל ליד הילדים, בנוסף, זרקה לו בגדים מהארון חוץ לחדר, לטענתו הרגיש כאילו הוא "מתהלך על ביצים" בתוך הבית שלו.

בנוסף טען כי מעל שנה לפני פתיחת ההליכים אשתו לא הייתה הולכת למקווה באופן קבוע, חרף חשיבות ענין טהרת המשפחה בעיניו, וגם כאשר טבלה סירבה או התחמקה מלקיים יחסי אישות, לפעמים כעונש על שלא עזר מספיק במטלות הבית.

לטענתו, התביעות אותן הגיש נועדו רק כדי לזעזע אותה, מתוך ציפייה שהסיכוי לאובדן הבית יביא אותה לחדול מהתנהגותה הפוגענית, ולהבין כי ערכי הבית והמשפחה חשובים מבילוי עם חברות והרצון לשלוט בבית.

​הבעל טען בנוסף כי במהלך השנים, מאז לידת ילדיו התאומים בשנת 2005, אשתו הייתה נוסעת לחו"ל בלעדיו עם משפחה או חברות, למרות לחץ כלכלי, וכן ביום ששי הייתה יוצאת עם חברותיה ומותירה אותו לטפל בילדים ולהכין לקראת שבת. לטענתו הוא גורש מחדר השינה המשותף, ואשתו אף העלילה עליו כי לקח כספים ממנה, תיק שנסגר מחוסר ראיות, ובעקבותיו הוציאה צו הרחקה מביהמ"ש.

כתובה היא כמו פוליסת ביטוח

דייני בית הדין אהרן דרשביץ, עובדיה חפץ יעקב ואברהם צבי גאופטמן, קבעו כי  "האישה אינה צריכה להוכיח זכאות לכתובה, ואין היא צריכה להוכיח את אשמת הבעל בפירוק הנישואין. הכתובה ביסודה היא שטר התחייבות של הבעל לאשתו במקרה שהיא תתאלמן או תתגרש, ועצם הגירושין היא העילה לזכאות בכתובה".

הדיינים הוסיפו כי "הדבר דומה ביסודו לפוליסת ביטוח, שעצם האירוע הוא העילה להפעלת הביטוח, אלא שיש תנאים ועילות בהם הכיסוי הביטוחי לא יהיה תקף, ויש לפטור את החברה למרות האירוע הביטוחי בגין התנהלות רשלנית או פושעת של המבוטח וכדומה. וכן בעניין כתובה, ישנן עילות בהן תפסיד האישה את כתובתה – עוברת על דת, מורדת, וכו' – אך בדרך כלל נטל ההוכחה על הבעל להוכיח קיום עילה זו לפטור אותו מהתחייבותו המפורשת".

דייני בית הדין החריגו את הדבר וציינו כי "ייתכן, אמנם, שיש מקרים בהן נטל ההוכחה יעבור לאשה כאשר קיימת לכאורה עילת פטור, לדוגמה כאשר האישה יזמה ודרשה את הגירושין – אז תצטרך האישה להוכיח שלמרות זאת זכאית לכתובה כי דרישתה לגט הייתה מוצדקת עקב התנהלות הבעל כלפיה. אך יש להדגיש שגם במקרה זה ביסוד הדברים אין האישה צריכה להוכיח זכאות, אלא צריכה לסתור את עילת הפטור הלכאורי בכך שיזמה ודרשה גירושין".

לא מורדת

הדיינים קבעו כי האישה מעולם לא הכשילה את בעלה. "למרות טענת הבעל שהאישה לפעמים נמנעה מלטבול ולפעמים היה צריך להתווכח אתה, אך מעולם לא העלה הבעל טענה שהאישה הטעתה אותו בכך, והכשילה אותו שלא בידיעתו".

בנוסף קבעו כי "מרידת האישה דרך סירובה לטבול (לטענת הבעל) אינה מהווה עילה מספקת להפסידה כתובתה, שכן לא התברר היקף ומשך הסירוב בפן העובדתי, ובוודאי חסרה התראה בפן ההלכתי.

לגבי טענת הבעל כי האישה הוציאה אותו מחדר השינה המשותף, קבעו הדיינים כי "דרישה כזו בהחלט יכולה להיחשב כמרידה. אולם, מעבר לטענה בעלמא, לא הביא הבעל הוכחה כלשהי שעזיבה זו באה בעקבות דרישת האישה. גם לא פרט כלל איך "הוציאה" אותו".

לא ראוי שאישה תשאיר את בעלה לבד בחג

בעניין האירוע בחול המועד סוכות, בו יצאה האישה עם הילדים לשהות עם משפחתה בצפון בניגוד לרצון בעלה אשר נשאר לבד בבית, קבעו הדיינים כי "בדרך כלל אינו מן הראוי שהאישה תצא עם הילדים בחג עם משפחתה ותשאיר את בעלה לבד. לטענת האישה, הוצע לבעל להצטרף גם כן לטיול, אך הוא לא רצה". הדיינים טענו כי הדבר מובן הדבר לאור המתיחות עם משפחת אשתו. "אך גם אם האישה פעלה בזה שלא כראוי, אין לראות בכך מרידה ו"שבירת כלים", כך שאין בזה הצדקה להחלטת הבעל לסיים את הזוגיות לקבוע שהאישה אשמה בפירוק הנישואין".

הדיינים קבעו כי  "גם לגבי טיסות האישה לחו"ל מאז לידת התאומים עד לשנת 2015 אין לה גדר מורדת, שכן היו בידיעת הבעל, ואף אם לא נחה דעתו מהם, לא היו אלא לזמן קצר יחסית, כשלאחר מכן חזרה לבית המשותף". הדיינים קבעו כי "למרות זאת כאשר באים לדון בחיוב כתובה מדין פשרה, בה שני הצדדים מסכימים לגירושין ודאי שיש לקחת עניינים אלו בחשבון".

 מדוע חיכו בני הזוג כל כך הרבה זמן לתבוע גירושין?

הדיינים העלו תמיהה מדוע  חיכו הצדדים בהגשת תביעת גירושין? הרי כבר בשנת 2017 הוגשה תביעה לפירוק שיתוף, ומקיץ 2018 גרו בדירות נפרדות, ומשנת 2019 אף בערים שונות, ובכל זה רק ביולי 2020 "נזכר" הבעל להגיש תביעת גירושין.

"האישה טענה שהיא לא שותפה להחלטה להתגרש, אך הבעל אמר בצורה ברורה שרצונו להתגרש. אמנם, אמר שהיו ניסיונות לשלום בית שלא צלחו, ולטענתו אף פנה לגורמים שונים לשם כך, אך מאז קיץ 2018 לא צוין שום ניסיון משמעותי. בית הדין ציין כי נראה ששני הצדדים הבינו את משמעות הכתובה, בסך גדול של 520 אלף שקל, ולכן כל צד נמנע מלתבוע את הגירושין, אף שעל פניו הנישואין כבר פורקו מזמן, כדי לשמור יתרון בעניין הכתובה, עד שהבעל החליט להגיש תביעת גירושין למרות זאת.

הדיינים קבעו כי במקרה בו "מדובר בזוג המורדים זה על זה" (דהיינו שני הצדדים רוצים להתגרש) אזי לגבי חיוב תוספת הכתובה הדבר תלוי מי הוא הגורם לגירושין אף שהוא לא התובע של הגירושין, בעוד שלגבי חיוב הגט אין זה משנה מי הוא הגורם לגירושין.

הדיינים קבעו כי במקרה שלפנינו אי אפשר לברר זאת ולכן יש צורך בפשרה. "אין ספק שההחלטה הבסיסית הסופית לפירוק המשפחה היא יזמת הבעל. הסכסוך ההדדי בין הצדדים החל כבר ב-2016, מועד הקרע לטענת האישה. במועד זה כבר הופרדו החשבונות. כמו כן, בתחילת 2017 הופרדו החדרים. לכן גם אם נגיע למסקנה שהיוזמה לגירושין באה מהבעל, לא ניתן לשלול לגמרי את טענת המרידה ההדדית, ויש לכך השלכות לעניין גובה חיוב הכתובה. הדיינים הוסיפו כי "סכום הכתובה אינו נחשב בהכרח כמוגזם, בפרט כאשר הייתה כבר לבעל דירה ברשותו בעת הנישואין. אולם, בכמה קהילות ספרד היו נוהגים לרשום סכומים גדולים בכתובה לכבוד בעלמא, בלי כוונה אמיתית לגבותו.

"בנוסף, יש שרושמים סכומים בהתאם לתאריך הנישואין או במספרים המסמלים מזל. אך מצד שני, יש שרואים בכל סכום בכתובה התחייבות גמורה. בכתובה זו, שהיא בגימטריא "בן" = 520 אלף. הדיינים ציינו כי "מועצת הרבנות הראשית קבעה שניתן לכתוב בכתובה עד מיליון שקל, ואין בכך "אסמכתא" של כתובה מוגזמת,, אך עדיין יש מקום להתחשב בכתובה לכבוד בעלמא, בנסיבות המקרה שלפנינו, לצורך פשרה.

האישה גם אשמה בפירוק הבית

הדיינים קבעו כי "לא נמצאה עילה ברורה להפסיד לאשה את כתובה ולפטור את הבעל מהתחייבותו המפורשת. מצד שני, למרות שהבעל יזם את הגירושין יש להטיל חלק מהאשמה לפירוד בין הצדדים על האישה, ולכן יש להוריד את הסכום בו יתחייב הבעל לשלם על כתובתה.

"לצדדים היו קשיים כלכליים, והבעל רצה למכור את הבית המשותף, ועניין זה אף עלה בהליך הטיפולי, אך האישה סירבה לכך. מעשי האישה תרמו גם הם לפירוק הנישואין, התלונה כלפי הבעל במשטרה על גניבת הכסף, חוסר ההסכמה למכירת הדירה ובנוסף גם נסיעת האישה לטיול בחול המועד עם ילדי והוריה לצפון, כולל לינה, בניגוד לרצון בעלה תרמו לסיום הנישואין.

בעקבות הטיול כתב הבעל כי: "תם עידן הזוגיות ביננו. העדפת את המשפחה שלך עלי. זה נגמר". בתגובה כתבה האישה: "אלו מילים שלך לא שלי". וזה היה האירוע שחתם בעצם את הנישואין. בנוסף, אין זאת הפעם הראשונה, שהאישה עשתה מעשים חד צדדים של נסיעה כאשר היא משאירה את הילדים עם האב, וזאת בניגוד וללא רשות הבעל.

הדיינים אהרן דרשביץ, עובדיה חפץ יעקב ואברהם צבי גאופטמן קבעו כי "יש לראות  בנסיעתה החד צדדית עם הילדים בחול המועד ללא הבעל וללא רשותו, בכדי להטיל אשמה מסוימת על האישה בגרימת הגירושין".

ביה"ד קובע שאם הצדדים יתגרשו, האישה זכאית במישור העקרוני לכתובה, אך בעקבות תרומתה לפירוק התא המשפחתי יהיה על הבעל לשלם לאישה רק שליש כתובה, סך כ-175 אלף שקל וכן 5 אלף שקל על הוצאות ההליך.

הדיינים ציינו כי "האישה הסכימה לקבל שליש כתובה כפשרה. אמנם עקב חוסר הסכמת הבעל, ודיון ההוכחות, דרשה האישה את מלוא הכתובה, אך מן הראוי להזכיר את ההסכמה העקרונית של האישה לכך".