פרידה בין בני זוג היא אירוע כלכלי מהמעלה הראשונה ולא רק אירוע רגשי. חלוקת הרכוש נוגעת לדירת המגורים, לחיסכון הפנסיוני, לקרנות ההשתלמות, לאופציות ולמניות שנצברו במקום העבודה, ולעיתים גם לחובות משותפים כמו הלוואת דיור. נקודת המוצא בישראל היא איזון משאבים
בין בני הזוג, אך מועד הקרע, הסכמי ממון ונכסים שהובאו מהבית קובעים חריגים לכלל. עלויות ההליך כוללות שכר טרחה, שמאות ולעיתים מיסוי בעת מכירת נכסים. המשך מגורים משותף לאחר החלטה על גירושין עשוי להשפיע
על מועד הקרע ועל היקף הזכויות שיאוזנו. בחינה מוקדמת של ההשלכות על הפנסיה ועל תזרים המזומנים העתידי מצמצמת את הפגיעה הכלכלית בשני הצדדים.
בית הדין הרבני דן לאחרונה בסכסוך גירושין על 200 אלף אופציות שקיבל הבעל מעבודתו שנה בלבד לפני שבני הזוג נפרדו. האם האישה יכולה לדרוש מחצית מהאופציות למרות שכלל לא הבשילו. מה פסק בית הדין?