בג"ץ: לוין חייב לשתף פעולה עם עמית בביצוע מינויים שיפוטיים
דוחה לחלוטין את טענותיו של לוין בדבר תקפות מינויו של עמית לנשיא: לוין ניסה לסכל את המינוי, ולאחר מכן השתמש במחדליו-שלו כתירוץ שלא להכיר בעמית
שר המשפטים, יריב לוין, חייב לשתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, כאשר הדבר נדרש לצורך מימוש סמכויות שעל פי הדין מחייבות פעולה משותפת של שניהם. מדובר בעיקר בהפעלת סמכויות לשם מינוי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט השונים; מינוי שופטים עמיתים; מינוי רשם לבית המשפט העליון; ומינוי שופטים, או שופטים בדימוס, לכהונה בוועדות השחרורים. כך קובעים השופטים עופר גרוסקופף, אלכס שטיין ויחיאל כשר, אשר קיבלו את עתירת מכון זולת.
לוין נימק את סירובו בכך שלשיטתו עמית נבחר שלא כדין, שכן בג"ץ כפה עליו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור את הנשיא בינואר 2025. בהמשך, נמנע לוין מביצוע שתי פעולות פורמליות: פרסום בחירתו של עמית ברשומות וחתימה על כתב המינוי שהעניק לו נשיא המדינה, יצחק הרצוג.
השופטים אומרים: "סירובו של שר המשפטים לשתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון בעניינים בהם נדרש שיתוף פעולה ביניהם גורם לפגיעה קשה בתפקודה התקין של מערכת בתי המשפט. כאשר לוקחים בחשבון גם את סירובו של שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים למשך תקופה של כשנה וחצי , התוצאה הישירה היא פגיעה מצטברת באכיפת הדין ונזק בלתי נסבל לשירות המשפטי שניתן לציבור בכללותו. אכן, 'טחנות הצדק טוחנות לאט', ואולם שר משפטים שאינו מבקש ליעל את מהלכן, אלא בולם ביודעין, אם לא בכוונת מכוון, את פועלן, חוטא לתפקידו וחוטא לציבור".
בג"ץ אומר, כי על פי חוק יסוד השפיטה – עמית הוא נשיא בית המשפט העליון. המבקש להתכחש למציאות זו דינו כדין מי שסבור שבעת הנוכחית הרצוג אינו נשיא המדינה; בנימין נתניהו אינו ראש הממשלה; ואמיר אוחנה אינו יושב ראש הכנסת.
טענות שכלל אינו יכול להשמיע
הפגמים להם טוען לוין הם תוצאת מעשיו-שלו - מדגישים השופטים. תחילה, הוא מנע תקופה ארוכה את כינוס הוועדה. לאחר מכן, הוא לא הגיע לישיבתה בעקבות פסק הדין שהורה לה להתכנס. בהמשך הוא לא הגיע לטכס הצהרת האמונים של עמית, וכאמור סירב לחתום על כתב המינוי שלו (בניגוד לשופטים האחרים אשר מונו באותה ישיבה, כולל המשנה לנשיא, נעם סולברג) ולפרסם את הבחירה ברשומות (בג"ץ ידון מחרתיים בעתירה נפרדת נגד הימנעות זו).
השופטים אומרים, כי את כל הפעולות הללו של לוין ניתן לראות רק בדרך אחת: ניסיונות חוזרים ונשנים מצידו לסכל את המינוי, ולאחר שהוא הושלם – ניסיונות לפגוע בלגיטימיות של המינוי. בנסיבות אלו, לוין מנוע מלהשמיע טענות הנוגעות לפגמים שהוא עצמו אחראי להם בשל מעשיו ומחדליו המנוגדים לדין, ולכן דינן של טענות אלו דחייה על הסף.
גרוסקופף, שטיין וכשר מוסיפים: "במסגרת ההליך דנן פוסע שר המשפטים צעד נוסף באותו כיוון בלתי ראוי, וטוען כי עקב מעשיו (או ליתר דיוק, מחדליו) על בית משפט זה לקבוע כי השופט עמית לא מונה כדין לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, ולכן הוא עצמו אינו יכול לשתף עימו פעולה. את קו טיעון זה לא רק שלא ניתן לקבל, אלא שלפי הכללים הנוהגים במחוזותינו מדובר בטענות אותן השר מנוע מלהשמיע.
"עיקרון בסיסי זה, לפיו לא ניתן לאפשר למי שפועל באופן מכוון על מנת לסכל את ביצועה של פעולה מסוימת שחובה עליו לבצע, להיבנות מכך שהיא לא נעשתה, זכה לאורך השנים לכינויים שונים בפסיקתו של בית משפט זה. לעיתים נאמר על מי שכך נהג שהוא פועל 'בחוסר תום לב'. לפעמים הוסבר כי מדובר 'בחוסר ניקיון כפיים' מצידו. ובמקרים אחרים אף הובהר כי יש לראות בהשמעתה של טענה מהסוג האמור כ'שימוש לרעה בהליך משפטי'"; ובכל מקרה - דינן של טענות אלו להידחות על הסף.
גם לגופו של עניין, ממשיכים השופטים, אין בפגמים עליהם הצביע לוין כדי להשליך על תוקף המינוי של עמית וטענותיו חסרות יסוד. עליון. ישיבת הוועדה כונסה כדין וכל החלטותיה מחייבות, למרות היעדרותם המכוונת של שלושה חברי הוועדה (לוין, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר). לוין עצמו הכיר בתקפות יתר החלטותיה של הוועדה באותה ישיבה, מציינים השופטים, והוא לא הסביר סתירה זאת.
כפי שכבר פסק בית המשפט העליון, הדרישה החוקית לכך שמספר חבריה של הוועדה לא יפחת משבעה מתייחסת לעצם כינון הוועדה כגוף בעל סמכויות, ולא למספר החברים שחייבים להיות נוכחים בישיבותיה. לפיכך, ועדה שבה מכהנים 9 חברים מוסמכת לקבל החלטות בהרכב של שישה חברים, ואף פחות, למעט המקרה המיוחד של מינוי שופט לבית המשפט העליון (להבדיל ממינוי נשיא בית המשפט העליון מקרב השופטים שכבר מכהנים בו).
שאלה האם בכלל צריך כתב מינוי
סירובו של לוין לחתום על כתב המינוי של עמית אינו מאיין את תוקף המינוי, מאחר שכתב מינוי שיפוטי עליו חותם נשיא המדינה הוא מסמך בעל אופי דקלרטיבי-טקסי גרידא, אשר אינו טעון חתימת קיום על מנת שיהיה לו תוקף - וגם זאת כבר נפסק בעבר. נוכח הסדרי החוק בדבר מינוי שופטים, ספק אם עצם קיומו של כתב מינוי הוא תנאי הכרחי על מנת שמינוי שיפוטי יכנס לתוקף, אך מאחר שהרצוג חתם על כתב המינוי של עמית – אין צורך להכריע בשאלה זו. ואילו הפרסום ברשומות ודאי שאינו מהווה תנאי לכניסתו לתוקף של מינוי משפטי.
בג"ץ מסיים בהדגשת החשיבות שיש לקידום מהיר של המינויים שהתעכבו עד כה יתר על המידה. זאת, בראש ובראשונה למען הציבור הישראלי כולו, אשר טובתו היא זאת שצריכה לעמוד לנגד עיני משרתי הציבור כולם. ציבור זה הינו הנפגע העיקרי ממצב הדברים הנוכחי, הכרוך בפגיעה משמעותית באיכות השירות המשפטי לאזרח וביעילותה של אכיפת הדין. לוין חויב בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את זולת ייצגו עוה"ד חגי קלעי, עידן סגר ואודליה קסוס; את היועצת המשפטית ייצגו עוה"ד עמרי אפשטיין ומוריה פרימן; ואת לוין - עוה"ד יורם שפטל וטל מליק.
