באחד מאולמות המשפט בבאר שבע נפגשו באחרונה שתי מציאויות מנוגדות. מצד אחד, אב לשישה ילדים קטינים שנאבק להפחית את חיוב המזונות שנקבעו לו, ומצד שני, אם שטענה כי בלי הסכום שנקבע בהסכם הגירושים שאושר בפסק דין, היא אינה מסוגלת לספק לילדיהם את צורכיהם ברמה שאליה הם הורגלו. בלב המחלוקת עמדו אותם 12 אלף שקל שנקבעו כהתחייבות חודשית - סכום שאמור היה לגלם את כלל ההסכמות הכספיות בין בני הזוג לשעבר. אלא שבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הפחית את הסכום ל-6,300 שקל בלבד - החלטה שבוטלה כעת בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי.

הסיפור החל זמן קצר לאחר שהצדדים התגרשו ואישרו את הסכם הגירושים שלהם במאי 2024. ההסכם כלל קביעה כי האחריות ההורית תוטל על האם, וכי האב יישא במזונות הילדים בסכום כולל של 12 אלף שקל, לרבות השתתפות במדור ובהוצאות חינוך ובריאות. כבר בדיון האישור העיר בית המשפט על כך שאין בהסכם פירוט של זמני שהות עם האב באמצע השבוע, ובתגובה הצהיר האב כי ייפגש עם הילדים פעמיים בשבוע לשעות ספורות - הצהרה שקיבלה תוקף של פסק דין.

ואולם המציאות לא נותרה יציבה לאורך זמן. חודשים ספורים בלבד לאחר מכן, הסכסוך בין הצדדים החריף, ובית המשפט לענייני משפחה נדרש להכריע מחדש בסוגיית זמני השהות. בהסדר זמני נקבע כי הילדים ישהו אצל האב שני לילות בשבוע, בנוסף על סופי שבוע לסירוגין. השינוי הזה, כך טען האב, מהווה "שינוי נסיבות מהותי" המצדיק בחינה מחודשת של המזונות. בקשתו התקבלה, ובית המשפט לענייני משפחה הפחית במחצית את הסכום החודשי שנקבע בהסכם הגירושים.

נטל כבד להוכיח שינוי נסיבות מהותי

אלא שהאם סירבה להשלים עם החלטה זו ופנתה לבית המשפט המחוזי. בבקשתה היא טענה כי מדובר בהפרה חמורה של ההסכמות המקוריות, שכן המזונות נקבעו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, וממילא מוטל על האב נטל כבד להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפותו מראש. לדבריה, "החלטה זו מותירה אותי ללא אמצעים ראויים לגידול הקטינים בהתאם לרמת החיים לה הורגלו". היא הדגישה כי במסגרת ההסכם ביצעה ויתורים כלכליים משמעותיים, ואלה התבססו על הסכום שנקבע למזונות.

• דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
• האם חוב מזונות יכול לשמש להחזר לנושים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האב מצדו, טען כי הפחתת המזונות נבעה מהמציאות החדשה, שבה זמני השהות עם הילדים נהפכו לשוויוניים כמעט לחלוטין. לדבריו, "ברי כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי", והסכם הגירושים מלכתחילה יצר הפרדה בין סוגיית המזונות לסוגיית הרכוש, כך שאין מקום לטעון כי מדובר במקשה אחת. עוד טען כי אין ממש בטענות האם על עושרו או על הסתרת פרטים, שכן ההכרעה נגעה בעיקר לשינוי בהיקף זמני השהות.

השופטת פאני גילת כהן, שדנה בערעור, קיבלה את טענות האם. בפסק הדין המפורט היא עמדה על כך שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה ניתנה ללא בירור עובדתי מספק, חרף העובדה שמדובר בסעד זמני בעל השפעה דרמטית על חיי הצדדים ועל רווחת הילדים. "שעה שעניין לנו בסעד זמני המשנה את המצב הקיים ועשוי אף לחרוץ גורלה של התביעה, שומה על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעת הצדדים", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי הדבר לא נעשה במקרה זה.

היא הזכירה כי בפסיקה נקבע לא אחת שהנטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי לצורך הפחתת מזונות שנקבעו בהסכם גירושים הוא נטל כבד. זאת משום שהסכם גירושים הוא "רקמה עדינה", כדבריה, הכוללת שורה של ויתורים והסכמות הדדיים, ועל כן אין לשנותו בקלות. השופטת ציטטה בעניין זה את פסיקת בית המשפט העליון, שקבע כי, "כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים".

• מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה
• המשחק הסתיים באשפוז: "המועצה ומשרד החינוך התרשלו"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

"בכך בלבד אין די כדי להצדיק שינוי כה דרסטי"

עוד הדגישה השופטת כי תכליתם של סעדים זמניים היא לשמור על המצב הקיים עד להכרעה סופית, ולא לשנותו באופן שעלול להכריע למעשה את המחלוקת העיקרית. "סעד זמני הגורם לשינוי במצב הקיים עוד בטרם הוכרעה סופית התובענה ראוי שיינתן רק במקרים חריגים", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי לא ניתן לראות במקרה זה חריג המצדיק חריגה מהכלל. בהשופטת הוסיפה כי בית המשפט לענייני משפחה אמנם הסתמך על תסקיר פקידת הסעד, שבו צוין כי זמני השהות הורחבו וכי הדבר מיטיב עם הילדים, אך בכך בלבד אין די כדי להצדיק שינוי כה דרסטי. לדבריה, שאלת המזונות מחייבת בחינה נפרדת, הכוללת לא רק את חלוקת זמני השהות אלא גם את צורכי הילדים שאינם תלויי שהות, את עמדות הצדדים בעת חתימת ההסכם ואת מכלול ההסדרים הכלכליים ביניהם.

בפסק הדין שלה, ציינה השופטת כהן כי, "לא נערך בירור עובדתי עובר למתן ההחלטה נושא דיוננו", וכי "דרך הילוכו של בית המשפט בכל הנוגע לאופן בו חושבו דמי המזונות לאחר ההפחתה אינה נהירה". מסקנתה היתה ברורה: "בנסיבות בהן לא נערך בירור עובדתי טרם מתן ההחלטה... באתי לכלל מסקנה שיש לבטל ההחלטה". בית המשפט המחוזי ביטל אפוא את החלטת הערכאה הדיונית, תוך שהשאיר פתח להתדיינות מחודשת אם וכאשר תוגש בקשה חדשה לסעד זמני, שתיבחן לאחר בירור עובדתי מעמיק. השופטת אף הוסיפה קריאה לשני הצדדים לשים קץ למאבק המשפטי המתמשך: "טוב יעשו הצדדים אם יגיעו לפתרון מוסכם במחלוקת הנטושה ביניהם בראי טובת ילדיהם הקטינים, יחדלו מן המאבקים המשפטיים ויפנו משאבים לגידול ילדיהם בשיתוף פעולה, בנחת וברוגע".

למה בכלל נוצר הוויכוח על המזונות אחרי שכבר היה הסכם גירושים?

כי אחרי שההסכם אושר, המציאות השתנתה. הילדים התחילו לבלות יותר לילות אצל האבא באמצע השבוע, והוא טען שזה "שינוי נסיבות מהותי" שמצדיק לשלם פחות מזונות.

אם כבר היה הסכם חתום, בית המשפט יכול בכלל לשנות אותו?

כן, אבל רק במקרים חריגים. בפסיקה נקבע שאפשר לשנות סכום מזונות אם יש שינוי מהותי שאי אפשר היה לצפות מראש. ועדיין, מי שמבקש את השינוי צריך להוכיח אותו בצורה ברורה ומשכנעת.

למה בית המשפט המחוזי ביטל את ההחלטה להפחית את המזונות?

מכיוון שלדעת השופטת לא נערך בירור מספיק מעמיק לפני שהופחתו המזונות בחצי. החלטה שכזו משנה את המצב הקיים בצורה דרמטית, והיא חייבת להישען על בדיקה יסודית ולא רק על השוואה בין זמני השהות.

מה ההבדל בין סעד זמני לבין החלטה סופית?

סעד זמני נועד לשמור על המצב הקיים עד שתתקבל החלטה סופית. הוא לא אמור לשנות את כללי המשחק, אלא רק להבטיח שהצדדים לא ינצלו את הזמן עד לפסק הדין. במקרה הזה, הפחתת המזונות במחצית היתה שינוי גדול מדי בשביל להיות רק "זמני".

האם זה אומר שהאב ימשיך לשלם לנצח 12 אלף שקל?

לא בהכרח. בית המשפט המחוזי רק ביטל את ההחלטה להפחית את המזונות בשלב הזה. עדיין אפשר לדון בעתיד מחדש בשאלה אם באמת חל שינוי שמצדיק עדכון הסכום.

למה בכלל בתי המשפט מקפידים כל כך על יציבות בהסכמי גירושים?

מפני שהסכמי גירושים הם "חבילה אחת" - כל סעיף בהסכם קשור לסעיפים אחרים. אם כל צד יוכל לשנות דברים אחרי החתימה, כל ההסכם יתערער, וזה עלול לפגוע גם בילדים וגם בהורים.

מה יקרה אם ההורים לא יגיעו להסכמות בעצמם?

אז בתי המשפט ימשיכו להכריע, אבל השופטת ציינה בפסק הדין שלה שעדיף לשני הצדדים להגיע להסכמה משותפת לטובת הילדים, במקום להמשיך במאבקים משפטיים ארוכים.

במקרה אחר, זוג הורים פרודים הסכימו בעבר כי האם תתגורר עם הילדים בטווח של עד 30 ק"מ מירושלים, כדי לאפשר קשר רציף עם האב. אלא שהאם עברה לעיר מרוחקת, מעבר לטווח שהוסכם, ולקחה עמה את רוב הקטינים. האב, בתגובה, הפסיק לשלם מזונות, על בסיס החלטה קודמת של בית הדין האזורי שפטרה אותו מכך כל עוד לא יושבו הילדים לסביבת מגוריו. האם טענה כי האב מפר אף הוא את חלקו בהסכם, בין היתר בכל הקשור להסדרי שהות וחופשות. ככל שהתקדם ההליך, נחשפה עמדה ברורה וחדה מצד הדיינים כלפי התנהלות האם. בפסק הדין שפורסם באחרונה, מתוארות טענותיה כ"תיאור ציורי מכמיר לב", אך הדיינים לא חסכו בביקורת כלפיה, וכתבו בהכרעתם כי, "אפשר כמעט לראות את הדמעות הזולגות מעיניה של המשיבה, אלא שדמעות אלה - דמעות תנין הן, שכן התוצאה היא תוצאת בחירתה של המשיבה להפר ביודעין את ההסכם". עוד נקבע כי היא זו שהביאה על עצמה את העלויות והקשיים הכרוכים בהסעות: "אין מנוס: קיום הסדרי שהות כשההורים מתגוררים במרחק כרוך בקושי, השאלה היא על מי יוטל קושי זה".