הרחיקה את הילדים בניגוד להסכם - וזו התוצאה

בשנים האחרונות נהפכו הסכמי הורות משותפת לחלק בלתי נפרד מנוף הסכסוכים המשפחתיים. אך לעתים, כפי שמעיד פסק דין חדש ומקיף שניתן באחרונה בבית הדין הרבני הגדול, עולה שאלה עקרונית: מה קורה כאשר צד אחד מפר את ההסכם, והאם יש לכפות עליו את מילוי התחייבויותיו - גם אם הדבר עלול לפגוע בילדים? המקרה שלפנינו מציג תמונה מורכבת. מדובר בזוג הורים פרודים שהסכימו בעבר כי האם תתגורר עם הילדים בטווח של עד 30 ק"מ מירושלים, כדי לאפשר קשר רציף עם האב. אלא שהאם עברה לעיר מרוחקת, מעבר לטווח שהוסכם, ולקחה עמה את רוב הקטינים. האב, בתגובה, הפסיק לשלם מזונות, על בסיס החלטה קודמת של בית הדין האזורי שפטרה אותו מכך כל עוד לא יושבו הילדים לסביבת מגוריו.

האם טענה כי האב מפר אף הוא את חלקו בהסכם, בין היתר בכל הקשור להסדרי שהות וחופשות. אך הדיינים דחו את טענותיה תוך הדגשה כי אין זה מתפקידה של ערכאת ערעור להכריע בטענות עובדתיות או לאכוף התחייבויות שאינן מונחות בפניה. "אי־הכרעתנו ואי־מתן הוראות ספציפיות מצידנו בנוגע להפרות המיוחסות למבקש אינם תוצאה של 'היתר' כביכול למבקש לנהוג ככל העולה על רוחו", הם קבעו, תוך קריאה למשיבה להעלות את טענותיה בפני בית הדין האזורי.

ככל שהתקדם ההליך, נחשפה עמדה ברורה וחדה מצד הדיינים כלפי התנהלות האם. בפסק הדין מתוארות טענותיה כ"תיאור ציורי מכמיר לב", אך הדיינים לא חסכו בביקורת כלפיה, וכתבו בהכרעתם כי, "אפשר כמעט לראות את הדמעות הזולגות מעיניה של המשיבה, אלא שדמעות אלה - דמעות תנין הן, שכן התוצאה היא תוצאת בחירתה של המשיבה להפר ביודעין את ההסכם". עוד נקבע כי היא זו שהביאה על עצמה את העלויות והקשיים הכרוכים בהסעות: "אין מנוס: קיום הסדרי שהות כשההורים מתגוררים במרחק כרוך בקושי, השאלה היא על מי יוטל קושי זה".

לרוב האב נושא בנטל הזה

ואכן, ההכרעה שהתקבלה היא שהמשיבה תישא ברוב עול הנסיעות - ביחס של שלוש לאחת מול האב - וזאת אף שלרוב, כך לדברי בית הדין, האב הוא זה שנושא בנטל זה. "אך כשעילת הקושי היא הפרה מתמשכת של התחייבויותיה של האם [...] אך מתבקש הוא כי תישא היא בתוצאות: בקושי הנגרם בשל מעשיה ומחדליה, ההפרה וההימנעות מן התיקון", נכתב בפסק הדין שפורסם.

• פסק דין חסר תקדים: מומחה מס בינלאומי נדרש לשלם 37.5 מיליון דולר לגרושתו
• "היא עתידה להרוויח הון": דרש הפחתה במזונות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האם ניסתה לטעון כי מדובר בפסק דין "חסר רחמים", כזה שלדבריה אף "נותן רוח גבית לאב להפר את הסדרי השהות". הדיינים דחו אמירות אלה כ"פסולות וראויות לגנאי", וציינו כי, "מדובר במי שמבקש להמשיך ולהפר את התחייבויותיו תוך שמשנהו 'לוקה ומשלם'". לפיכך, נכתב, "בעל דין המפר במכוון וביודעין את התחייבויותיו ורומס אותן ברגל גסה – ראוי הוא שינהגו בו כשורת הדין". עוד הדגישו הדיינים כי העובדה שבחרו שלא לאכוף בפועל על האם לשוב לירושלים, אינה מהווה היתר להמשך ההפרה. ההחלטה שלא להפעיל אמצעים דרקוניים נובעת מהשיקול של טובת הילדים, אך "העדר הכפייה אינו משחרר מהחובה עצמה". האם יכולה לשוב לירושלים מרצונה, ובכך לתקן את ההפרה, אך כל עוד אינה עושה כן, עליה לשאת בתוצאות.

נקודה נוספת שהועלתה בתיק היתה השאלה האם לנוכח פסק הדין, חוזרת לתוקפה ההחלטה הישנה של בית הדין האזורי שפטור את האב מתשלום מזונות. גם כאן, בית הדין קבע עמדה נחרצת: אכן, הפטור מהמזונות בתוקף, מכיוון שלא נקבע כי האם אינה צריכה לשוב לירושלים, אלא רק שלא ייכפה עליה לעשות זאת. "משנקבע בפסק דיננו כי עקרונית חייבת המשיבה לעמוד בהתחייבותה [...] הרי שבטלה ההצדקה שנאמרה בהחלטה להשבת חיוב המזונות על כנו", פסקו הדיינים. למעשה, בית הדין הכריע כי ההחלטות הקודמות שהשיבו את המזונות על כנם, אינן בתוקף עוד, וההחלטה המחייבת היא הפטור שניתן בבית הדין קמא. אם תבקש האם לשנות מצב זה, עליה לפנות לערכאה הדיונית בבקשה לשינוי נסיבות.

יש לנהוג באשה "לפנים משורת הדין"

הדיינים הדגישו כי אין מדובר בענישה, אלא בניסיון לשמר, ולו באופן חלקי, את תכליתו של ההסכם - חיזוק הקשר של האב עם ילדיו מבלי להטיל עליו נטל תחבורתי מוגזם. "מאחר שבענייננו היתה תכלית ההתחייבות - גם - 'שמירת קשר משמעותי של האב עם ילדיו תוך שנדרש הוא לשם כך למאמץ סביר של נסיעות בטווח של עד שלושים קילומטר מירושלים ומובטח מפני הצורך במאמץ גדול מכך' - באו הוראותינו כדי לקיים לפחות באופן חלקי את התכלית האמורה", נכתב.

• תביעת הדיבה של היזם נדחתה: הדיירים זעמו - ובצדק
• קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"
• חוב של 30 אלף שקל תפח ל-300 אלף שקל - בית המשפט ביטל את...

לבסוף, השיבו הדיינים גם לטענה כי יש לנהוג במשיבה "לפנים משורת הדין" נוכח הקשיים שהיא מציגה, וכתבו כי אין הצדקה לכך כל עוד היא בוחרת להמשיך להפר את ההסכם ביודעין. "הצידוק לנהוג כך? הלוא אין מדובר כאן ברחמנות כלפי מי שכשל בשוגג [...] אלא במי שמבקש להמשיך ולהפר את התחייבויותיו תוך שמשנהו 'לוקה ומשלם'. הלזה ייקרא 'לפנים משורת הדין' או שמא אין זה אלא 'עיוות דין' ו'עוול במשפט'?"

האם בית הדין התייחס לאפשרות של כפיית מעבר על האם בכל זאת, למרות השיקול של טובת הקטינים?

כן. בית הדין הדגיש כי שיבת האם לירושלים היא בגדר חובה חוזית שעליה לקיים, אך הבהיר שבנסיבות הקונקרטיות, כפיית מעבר שכזה תזיק לילדים - ולכן הוא נמנע מלאכוף אותה באמצעים דרקוניים. בכך הבחין בית הדין בין חובתה של האם לבין סמכותו לאכוף את החובה.

האם האב ביקש להפעיל סנקציות קשות יותר על האם?

מהמסמך עולה כי האב סבר שניתן לנקוט אמצעים כמו שימוש בפקודת בזיון בית משפט כדי לאכוף את מעבר הילדים חזרה לירושלים. עם זאת, הדיינים הבהירו כי פעולה כזו עלולה להוביל לנזק חמור יותר לילדים, ולכן לא מצאו לנכון להורות עליה.

כיצד בית הדין רואה את המושג "טובת הילד" במצב שבו אחד ההורים מפר את ההסכם?

גישת בית הדין מורכבת: מצד אחד, יש להימנע מצעדים פוגעניים שילדים עלולים להיפגע מהם בטווח הקצר. מצד שני, יש להימנע מלתת לגיטימציה להפרת התחייבויות, בייחוד כשהצד המפר מסוגל לתקן את המצב בלי כפייה. לכן קבע בית הדין שהטוב ביותר לילדים הוא שהאם תשוב מרצונה למקום מגוריו של האב.

האם האם יכולה בעתיד לחזור ולדרוש חיוב מזונות מחדש?

בהחלט. פסק הדין קובע כי עליה לפנות לבית הדין האזורי בבקשה מתאימה, תוך הצגת שינוי נסיבות. בית הדין אף רומז כי ייתכן שיש מקום לבחון מחדש את הפטור מהמזונות בנסיבות הנוכחיות, אך מדגיש כי זו סמכותו של בית הדין האזורי.

מה משמעות הקביעה שהאב פטור ממזונות? האם זה לכל הילדים?

לפי ההחלטה, מדובר בפטור גורף שניתן בעקבות ההפרה החוזית מצד האם. הפטור בתוקף כל עוד האם אינה עומדת בהתחייבות הגיאוגרפית. עם זאת, בית הדין לא נכנס לשאלת חלוקה לפי גיל הילדים או הצרכים שלהם, ככל הנראה מכיוון שאין ערעור קונקרטי על כך בפניו.

האם יש הבדל בין הפטור ממזונות לבין ההוצאות על הסעות?

כן. בעוד שהפטור ממזונות נובע מהפרת ההסכם על מקום המגורים, נושא ההסעות נדון בנפרד ונקבע לגביו יחס של 3:1 - רוב הנטל יוטל על האם. מדובר בשתי תוצאות נפרדות של אותה הפרה.

האם בית הדין קבע שהאם פוגעת בילדים?

לא במפורש. אך בית הדין הטיל ספק בטענה של האם כי היא פועלת לטובת הילדים, תוך שהוא מציין שמעשיה סותרים את ההתחייבויות שנטלה, ושיש בכך כדי לערער את האמון בכנות טענותיה בדבר דאגתה לרווחת הילדים.

מה היתה עמדת בית הדין לגבי טענות על העלות הכלכלית הגבוהה של הנסיעות?

בית הדין דחה את טענת האם בדבר העלויות הגבוהות כבלתי רלוונטית, מכיוון שהנסיעות הן תוצאה ישירה של בחירתה לעבור בניגוד להסכם. הוא אף העיר באירוניה כי את אותו תחשיב של "מאות אלפי שקלים" אפשר היה להפנות גם לאב, לו היה נדרש לשאת בנטל.

במקרה אחר, פסק דין חשוב שניתן במרץ האחרון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה דן בסעיף בהסכם ממון, שחייב גבר לשלם לאשתו מזונות חודשיים ללא הגבלת זמן. בני הזוג לשעבר נישאו ב-2010 וניהלו חיי משפחה משותפים במשך כמה שנים, שבמהלכן הביאו לעולם שני ילדים. במהלך הנישואים בחרו הצדדים לערוך הסכם ממון, שאושר בבית המשפט, ובמסגרתו נקבעו, בין היתר, הסדרים כלכליים במקרה של גירושים. בין הסעיפים בהסכם נכלל סעיף שלפיו יתחייב הגבר לשלם לאשה מזונות חודשיים בסכום כולל של 5,000 שקל גם לאחר סיום הנישואים, וזאת ללא הגבלת זמן. לאחר כמה שנים, הצדדים החליטו להתגרש, וההסכם נכנס לתוקף. הגבר החל לשלם את דמי המזונות כפי שנקבע בהסכם, אך עם הזמן, כשהבחין שהאשה לא עושה מאמצים להשתלב בשוק העבודה ואינה שואפת להגיע לעצמאות כלכלית, החל להרגיש כי מדובר בניצול לרעה של ההסכם. הוא פנה לבית המשפט בתביעה לביטול הסעיף, בטענה כי האשה פעלה בחוסר תום לב והפעילה עליו לחץ רגשי בעת הגירושים - מה שהוביל אותו להסכים לתנאים בלתי סבירים.